במגרת ראיונות עם איש יקר, רב מעללים וצנוע (וגם שכן שלי...) בעניינים שונים הקשורים בתש"ח, קיבלתי את רשותו להעתיק ולפרסם חלק מאוסף התמונות שלו מתקופת שירותו בגדוד. רוב התמונות מצויות, אני מניח, בידי הרבה מוותיקי הגדוד והחטיבה (לבדוק את החותמות והמידע על גב התמונות זה מחקר כיפי בפני עצמו...) אבל לי היה היתרון לשמוע פרטי פרטים על כל אדם ופרט...

אני מקווה להעלות כאן הרבה סיפורים מעניינים אודות התמונות בהמשך, אבל בתור התחלה נתחיל עם התמונות ה"כלליות" יותר:

כפר אוריה - הפלוגה חנתה שם, נצורה פחות או יותר, כדי לשמור על היישוב המבודד והנטוש ברובו. האספקה הגיעה בחלקה בדרך האוויר.

.

את התמונה עם החיילים קוראים עיתון ניסיתי להגדיל בשביל לקרוא את הכותרת. נדמה לי שאני מצליח לקרוא שם משהו על זה שמנסים לשכנע את האמריקאים שלא להסיר את תמיכתם בהחלטת החלוקה (זכור לי משהו על זה שאחרי הכ"ט בנובמבר האמריקאים ניסו לסגת מההחלטה מתישהו). מעניין אם ניתן למצוא עותקים של העיתון הזה ברשת.

.

מראות על יחידה די מסודרת יחסית אפילו להיום. במיוחד אהבתי את צילום המסטינגים

מעניין שעוד בשנת 1970 השתמשנו בהם ככלי אכילה תקני משך כל הטירונות. ומי יודע אולי אכלנו מאותו מסטינג!?

כשהייתי בסדיר ראיתי כמה פעמים מסטינגים - אמנם לא שימשו לאכילה אבל רישמית הם היו במצבת הציוד של צה"ל.

מהתמונות האלה ניתן לפעמים ללמוד לא מעט פרטים שלא עולים לראש ביום יום:

1. בניגוד לתדמית של תש"ח כמלחמה של "מוט'קה, יענקל'ה ומאירק'ה" שירתו בגדודים הרבה חיילים שהיו יוצאי עדות המזרח (בעיקר תימנים במקרה של גבעתי) או ספרדים. שאלתי על זה (העדינות) כמה פעמים והרושם שלי היה שבעקרון ילידי הארץ משתי העדות היו קרובים זה לזה הרבה יותר מאשר לעולים חדשים מהעדות שלהם. לדפים הקרביים של אבא קובנר, לדוגמא, התייחסו כאל משהו "שמופנה לעולים החדשים".
2. הנשק עצמו היה לא פעם לא רע בכלל, אבל הציוד הצבאי המשלים היה מאולתר מאוד על לא קיים. ממה שבדקתי הרבה מאוד חיילים פשוט קנו מדים וציוד אחר מעודפי הצבא הבריטי מכספם שלהם.
3. אנשים היו רזים!
4. אולי בפלמ"ח נתנו לבלורית "להתפרע" אבל בגבעתי נראה שאנשים דאגו לשמור תספורת כמו שצריך...
5. אנשים מחייכים! חלק מהתמונות הללו הן מהזמנים השחורים ביותר מלחמת השחרור - כאשר הבריטים עמדו להסתלק ואיש לא ידע מה יהיה אחרי.

.

סבא שלי הסתנן דרך הסהרה לישראל בשביל מלחמת העצמאות, אחד הנכדים עשה איתו ראיון על זה, אני אנסה לחפש ולהעלות + תמונות בהקדם.

איני יודע בדיוק מה הייתה ההעדפה הפוליטית המקובלת אצלם, אולם היא לא תאמה את ההעדפה הפוליטית אצך האשכנזים. אצל האשכנזים הרוב הלך עם מפלגות הפועלים והמיעוט עם הימין של אותה התקופה - האצ"ל, בעוד שמזרחיים היו פחות קרובים לשמאל ויותר לאצ"ל.
לכן, היו מספר לא גדול של מזרחיים בפלמ"ח ובחי"ש בעוד שבאצ"ל מספרם היחסי היה גדול יותר. כאשר מוזג האצ"ל בצה"ל הגיעו גם המזרחיים שבאצ"ל לצה"ל, אבל עדיין היוו כעשירית מהכח.
ויש לי סיפור על כך. אבי היה בגולני בתש"ח. כאשר פורק האצ"ל הגיע לגדוד שלו פלוגה של אנשי אצ"ל שמרביתם היו מהשכונות הדרומיות של תל-אביב. אבי, שהיה ותיק בארץ משום שעלה ב 1946, ידע מעט יותר עברית מן העולים החדשים שזה עתה עלו, ושימש כתורגמן מאידיש לעברית. לאחר שהגיעו אנשי האצ"ל, שרבים מהם היו מזרחיים, פנה אחד העולים החדשים לאבי ושאל אותו : "אמור לי לייב, זה הצבא הקולוניאלי שלנו?"

1. המושבות
2. ההתישבות העובדת
3. הערים וערי הגנים
4. ירושלים (חרדים + יישוב ישן)

בכל שיחה שאני עושה אני טורח לשאול על הנושא הזה שמאוד מעניין אותי במקביל לכל השאר. ההבדלים בין 4 הסקטורים האלה מצויים בנושאים רבים, כולל ביחס שלטונות המנדט שליהם, שאלות של עדתיות ופוליטיקה, דת ואידאולוגיה.

מבין כל הנ"ל במושבות הייתה ההפרדה העדתית הנמוכה ביותר: ההפרדה הייתה על רקע אידאולוגי בעיקר: בגבעתי שירתו אנשי אצ"ל ודי ברור לי שלא התייחסו אליהם כאל "מהחבר'ה" - גם לא היום אחרי 60 שנה. בדקתי סיפורים של כמה אנשי אצ"ל כאלה שנהרגו (כולל סיפור של חוליה בת 4 אנשים שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה כשהייתה ת"פ פלוגה אורגאנית של הגדוד) וכל אלה שמצאתי היו אשכנזים. בין הלוחמים ה"אורגאניים" של הגדוד (יליד המושבות, או ילידי ת"א בגדודים המקבילים של גבעתי) הייתה ערבוביה ללא הבחנה מיוחדת בין עדות: בטוח שהיו מעל 10% לא אשכנזים (רק תימנים היו יותר מזה. במושבות דרום יהודה היו אורפלים, סלוניקאים, בולגרים ויוצאי מדינות ערב שסביב לא"י במספרים גדולים) והיו גם פה ושם אנשיםשהיו "חצי חצי".

בתש"ח כמעט כל האנשים היו מן הזרם ה"מרכזי" ובשום אופן לא אנשי אצ"ל - למרות שהיו ביניהם אנשים ממשפחות דתיות (אשכנזים ומזרחים). מבין האנשים ששוחחתי אתם ושהיו יוצאי עדות המזרח, הרבה היו אז "חילוניים" וחלק גם היום מחזיקים בחילוניות גמורה. אני יודע גם שהיו מקרים שאנשים צדו תוך כדי המלחמה, או אכלו חזירים שנותרו בבסיסים בריטיים ואיש לא עשה מזה עניין גדול.

באמצע המלחמה הגיעו לגדודים כבר הרבה עולים חדשים ומעניין לגלות שלא הייתה התחברות בין יוצאי אותן גלויות ותיקים עם עולים, אלא ריבוד של "ילידי הארץ אל מול עולים חדשים" (מבחינה חברתית: רואים את זה היטב בתמונות שצולמו ע"י אנשים באופן פרטי).

כמה אנשים מגדוד 52 (מפקדים) הפכו אנשי חרות אחרי המלחמה (שלמה להט ועוד מ"מ אחד לפחות) והיו פעילים פוליטיים. מצד שני ליוצאי משפחות של איכרים בעלי אדמות הייתה קירבה לזרמים כאלה מסיבות פוליטיות.

הייתי אומר גם (ע"ס הרגשה) שבקרב משפחות מהמעמד הבינוני ומטה היה גיוס נרחב יותר ולמשך ארוך יותר. בקרב כמה מהמשפחות המיוחסות ובעלות האמצעים (והיו כאלה הרבה במושבות) היו אחוזי גיוס נמוכים יותר.

.

אמנם החלוקה ל4 סקטורים תואמת את המציאות, אך יש לי בעיה עם המסקנות.
1. במושבות הייתה עדתיות חזקה מאוד. ידוע לנו על מכות וטינה בעיקר בין תימנים שהגיעו למושבות עוד לפני מלחמה"ע ה-1. בין המלחמות המושבות היו די מאובנות מבחינת קליטת עליה ומתיישבים חדשים.
2. מעט מאוד מזרחיים נמצאו בהתיישבות העובדת. זו ברובה הגדול הייתה אשכנזית.
3. אפשר היה למצוא מזרחיים בערים הגדולות והמעורבות, אולם חלקם לא התערה בחיי הישוב, הם היו בני הישוב הישן.
4. חלק נכבד מהצבא של 1949 היה צבא מגויס חובה. לא כל חיילי תש"ח היו פלמ"חניקים מתנדבים. היה גיוס חובה בארץ, וגם במחנות העקורים בחו"ל.אפילו בפלמ"ח, בחודשים האחרונים של המלחמה היו חיילי חובה. ברוך ג'מילי, מקוה שהוא עדיין זכור, היה מגויס חובה.
5. לכן, פרט למספר קטן מאוד של מזרחיים שהיו בהתיישבות העובדת והתנדבו לפלמ"ח, היו מזרחיים בצבא כחלק מהאצ"ל שנטמע בצה"ל, ומגיוסי חובה.

נובמבר 1980 עדיין אכלנו במסטיג כמו גדולים. למי שיכול להסתכל על העניין בנוסטלגיה אני יכול לספר שזו אחת המצאות שממציאן היה צריך לעמוד בתור לגליוטינה לפני רובספייר. מישהו אמר לי שהמשמעות של המונח "מסטיג" הוא שיבוש מאנגלית של mess thing או לחלופין של mess thin .
האכילה בכלי כזה הביאה שיאים חדשים לגועל נפש כשהגולש התערב היטב עם הפירה מאבקה ועם התפוז שהיה תקוע להם מלמעלה.
את המסטינג אגב לא ניקו בסבון אלא בחול וגם הוא עמד למסדר תוך איום מתמיד במשפט בגין סיכון של צהבת זיהומית.

בשורה התחתונה - איחס!

אנחנו שטפנו אותם במי החמאם (אל-מליח)

גם בגיבוש טייס בתחילת שנות ה-90 המסטינג שירת בגאון (יחד עם M14)

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כמה חודשים אחרי תום מלחמת העצמאות.

.

.

תמונות מדהימות וחשובות - תודה!
הצילום של שני החבר'ה שעומדים על אם הדרך, הלוחם השמאלי מציג "סלט תורכי" של ציוד, ממש תמונת פרסומת למלחמת העצמאות: מכנסיים קצרים בריטיים, תמ"ק תומפסון אמריקני וקסדה גרמנית אופיינית של הוורמאכט...

מאד מרשימה האנטיליה האדירה מכפר קרתיה.

הטומפסון והקסדה נתפסו כאשר נכבש המחנה הבריטי בחוות שפון ליד נצר סירני (דהיום). הטומפסון הזה "מככב" בידיים של כמה וכמה אנשים שהצתלמו שם באותם ימים. הצילום הזה הוא משער המתחם - ברקע רואים את מגדל המים הבריטי שנמצא עד היום (?) מימין לדרך המובילה לקיבוץ, קרוב לשכונת הווילות של באר יעקב.

אגב: הבחור המצולם אינו אלמוני: הנה הוא "מודל 2007" (שני מימין):

.

"אפטר" בת"א - עומדים על מדרגות קולנוע מוגרבי.




בכפר קרתיה (ליד צומת פלוגות)





בבסיס תל נוף בנובמבר 1948. עולים לדקוטה למה שתואר כ"טיסת כיף בשמי הארץ".

.

אגב - אני ממש לא בטוח שזה "דקוטה" זה נראה לי יותר דומה ל"קרטיס קומנדו" !.....


כמו כן - יש אולי אפשרות טכנית כל שהיא לנסות ולהבליט את מה שכתוב על גוף הפצצה שמונחת למרגלות הקנה?...


ושוב - תודה על התמונות (שבהחלט מותירות טעם של עוד)...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני אגב - אני ממש לא בטוח שזה "דקוטה" זה נראה לי יותר דומה ל"קרטיס קומנדו" !..... .

המטוס אליו החיילים נכנסים הוא אכן "קומנדו". הזנב שמאחוריו, לעומת זאת, שייך ל"דקוטה".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ותודות לסולואוויה יש זיהוי של כלי הטיס בתמונות:

המטוס הקל הוא RWD-13 מתוצרת פולנית (כן, כן... הפולנים עשו - כך מסתבר - מטוסים). התמונה היא מראשית מלחמת העצמאות כשהבריטים עוד נכחו בכל מקום.

ה"דקוטה" היא C-46 קומנדו ומאחוריה סקיימאסטר.

המטוס הדו מושבי (שחסכתי לעצמי אפאדיחה ולא קראתי לו "מטוס ריסוס של כימאוויר") הוא BT-13 (שהיה רק אחד כזה בארץ). מלבד המוני הפרטים שיש לברר בכל עניין כמעט, מסתבר שהגדוד הזה הוא שכבש את בסיס עקיר-תל נוף ועזר בתפעולו בימים הראשונים: הם אפילו סילקו משם כוח בריטי שבא לחפש מים יום אחרי הפינוי... אמרו להם "שכחתם שהרסתם את כל מתקני המים"???

מסכנים הבריטים: בטח זה היה כוח אחר לגמרי מזה שהשמיד תשתיות בתל נוף...

אני מקווה לראיין אותו עוד כמה פעמים ואז לעבור לעוד כמה "שכנים" שלי. מסתבר שאצל החבר'ה האלה מסתתרים תילים של סיפורים בפרטי פרטים... מבין האנשים של גדוד 52 יצאו לא מעט "מפורסמים" בשנים שבאו, אולם ב-48 כולם היו חבר'ה ממושבות דרום יהודה ולא פעם בשיחות מספרים על איזה קרב ומזכירים מישהו שעשה משהו ("למוט'קה היה מעצור והערבי עמד לירות בו! יע'נקלה הציל את המצב וירה בערבי צרור והרג אותו!") ואז אתה עוצר אותו ושואל האם זה האיש הידוע ("אתה מתכוון ליעקב חודורוב השוער"??? - מדובר על רגע פריצת חוליית החבלה למפקדת חסן סלמה...)...

בין הידועים (פרט ליעקב חודורוב) היו שלמה להט (רחובותי), שמואל שפר (מי שאחר כך הפך לטייס חי"א והיה מעורב העריקת המיג העיראקי), אביו של האלוף דורון אלמוג (אברוצקי) ועוד לא מעט אנשים שעשו חיל.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני כמו כן - יש אולי אפשרות טכנית כל שהיא לנסות ולהבליט את מה שכתוב על גוף הפצצה שמונחת למרגלות הקנה?... ושוב - תודה על התמונות (שבהחלט מותירות טעם של עוד)...

התמונה המקורית היא בגודל של קצת יותר מקופסת גפרורים כך שזה די המקסימום שאפשר להוציא ממנה... מצד שני סעדיה ג'יספאן עצמו היה ה"מומחה" ל "שתי אינטש" והיה גם מדריך עליה, אז אולי הוא יזכור פרט כזה. אני אשאל אותו.

אגב: אחד החבלנים ש"הרים" את מפקדת חסן סלמה עדיין אתנו ואני מקווה לדבר אתו. יש בספר של הגדוד תיאור מאוד מפורט של כל עניין החבלה וחומרי הנפץ בפעולה.

.

האם יש לאיש ידע על מטעני חבלה שהיו בשימוש ה"הגנה" / פלמ"ח ?
יש לי כמה פריטים מעניינים שממתינים לזיהוי וכל יום שעובר הסיכוי לגלות מה הסיפור שמאחוריהם הולך ופוחת !

יש למישהו מכם חברי הפורום הנכבדים מכר/ידיד או מישהו שיכול אולי לסייע בעניין?

אבל קשה לדעת כי הסריקה קטנה מדי. בטוח רק שקצה אחד הוא "2".

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h

תמונה נדירה, המטוס שבתמונה הוא מסוג BT-13 , רק אחד כזה היה בשימוש חיל האוויר במלחמת העצמאות. עד היום הכרתי רק תמונה אחת קטנה שלו והנה פה יש תמונה באיכות טובה.

לשאלתך האמריקאים אכן נסוגו מתמיכתם בחלוקה, זה נעשה כי טרומן היה בחופשה, וג'ורג' מארשל (שר החוץ), שכידוע התנגד לחלוקה, השתלט על העניינים. ניתן למצוא, אני לא יודע אם עותקים ממש של אותו עיתון, אבל יש סידרה של עיתונים מהתקופה שהיא סדרה של מין "סיכום שבועי" לאורך כל המלחמה.

כל הכבוד ותודה על ההשקעה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

שמה שמעניין בהן הוא שצולמו בתנאי קרב, תמונות שמלחמת העצמאות די עניה בהן. אחת צולמה בשעת אחד הקרבות על "הבית הבודד" (משלט בדרך לכפר אוריה והר טוב שהיה נתפס לסירוגין כאשר עברו שיירות) והשניה ככל הנראה בכניסה לקרב.




ולצערי, גם אם בדרך הטבע, ממש על שפת שנת ה-60 ובדיוק כאשר מלאו 60 להתגבשות גדוד 52, עושה רושם שהטבע מתחיל לעשות את שלו בקצב מהיר מאוד. בשבועות האחרונים הלכו לעולמם לא מעטים מוותיקי הגדוד, כולל כמה שהיו אחראיים לתמונות וכמה עדויות ששימשו אותי. גם מוליק אייל - מפקד ההגנה בראשון ואיש גבעתי בעצמו, הלך לעולמו בשיבה טובה לפני קצת יותר משבוע...

עצוב.

.

צילומים של פריטים המתוייקים באלבום האישי של חייל בגדוד 52:

כך זה מתחיל: צו גיוס (צו ראשון, שני ואחרון...)





נוסח שבועת האמונים לצה"ל, אחרי שקם...

.

אאל"ט, בשנות ה-90 הם נראו פחות או יותר אותו הדבר...








שימו לב לסיבה הרישמית לחופשה...

.

תעודת שחרור מבית חולים ניתנה למשוחרר בשני עותקים. אחד היה אמור להמסר לשלישות היחידה, למטרות אימות התאריכים. בפועל, ביחידות שבהם כולם היו שכנים ממילא, לא מטעים "גנבו" כמה ימי חופש בבית ואז הופיעו ביחידה ללא שום מסמך. כנראה שזה עבד יפה.

.

ש"רשיון לחופשה" ב 7.7 ניתן לחצי שעה.. כנראה בטעות .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ממחנה ביל"ו לרמלה חצי שעה זה די והותר...

.

האיש שיחד עם יהודה מונק יצא מביל"ו לטיפול במרפאה ברמלה, היה גם בן דוד של איש אצ"ל. זה עלה לו במעצר ושליחה למחנה המעצר בלטרון. אחרי שחטפו מכות מהכלניות, חטף גם חטיפה (בתוך המחנה) ע"י אנשי אצ"ל כלואים שהאשימו אותו בקשר להכאת איש אצ"ל ע"י אנשי הגנה בשעריים... מרוב מכות וכור מגיעים בסוף לאישפוז בבית חולים צבאי בבאר יעקב (היום "שמואל הרופא") ושמה, בחדר סמוך, שוכבים כמה חיילים שנפצעו בפעולת אצ"ל זמן קצר לפני כן... תודות לשני חיילים איריים שתפקידם היה לשמור על אסירים יהודים מאושפזים, הפצועים האנגלים נאלצו להסתפק בקללות ואיומים.

בכל מקרה, מסתבר שקשרים של האב יכלו לסייע במשהו לשחרור עצורים גם אז:







אמנם אני זוכר שרשמית היה צריך כזה ברישון גם בשנות ה-80, לא זכור לי ששמעתי על מישהו שהוציא רשיון כזה...





אולי אספני תגים יתעניינו בזה..

.

לפותח השרשור - מרגש, עבודת קודש !

על קירות של מבני ציבור בשדרות מינסטר בראשון לציון צויירו ציורי קיר ענקיים ויפים מאד המנציחים את הווי היום יום של לוחמי הגדוד הזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h במגרת ראיונות עם איש יקר, רב מעללים וצנוע (וגם שכן שלי...) בעניינים שונים הקשורים בתש"ח, קיבלתי את רשותו להעתיק ולפרסם חלק מאוסף התמונות שלו מתקופת שירותו בגדוד. רוב התמונות מצויות, אני מניח, בידי הרבה מוותיקי הגדוד והחטיבה (לבדוק את החותמות והמידע על גב התמונות זה מחקר כיפי בפני עצמו...) אבל לי היה היתרון לשמוע פרטי פרטים על כל אדם ופרט... אני מקווה להעלות כאן הרבה סיפורים מעניינים אודות התמונות בהמשך, אבל בתור התחלה נתחיל עם התמונות ה"כלליות" יותר: כפר אוריה - הפלוגה חנתה שם, נצורה פחות או יותר, כדי לשמור על היישוב המבודד והנטוש ברובו. האספקה הגיעה בחלקה בדרך האוויר.

מאלמנתו ובנו של אחד הלוחמים שחיכו למטוס המסכן הזה שמעתי אתמול סיפור: הכלב הזה לא סתם מככב בתמונה (לצלם בטח היה חוש תיעודי ודרמטי מפותח). מסתבר שהכלבים האלה היו לומים בעצמם וגם את המטוסים הכירו. כאשר הושלכה אספקה החל מאבק נחוש בין אנשי הפלוגה לעדר הכלבים, על מי ידיע ראשון לאוכל... לא פעם נצחו הכלבים. הלוחם ז"ל, עד יום מותו, נשא על פרק ידו "שעון" יפה - זכר למאבק עם אחד הכלבים האלה: כלב שלא וויתר בקלות.

.