07-06-2007, 08:38
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
החוק החדש הוא תולדה של תופעה מוזרה הקשורה בפסיקות סותרות של ביה"מ העליון.
העליון בשעתו פסק נגד עליית יהודים להר הבית בטענה שזה "יגרום בסבירות גבוהה לאלימות".
כאשר הוצגה בפניו טענה דומה לגבי מצעד הגאווה, הוא ענה שזה אומר שיש לאפשר את המצעד
בכל מחיר.
אין לי בעייה עם הפסיקה הראשונה בנפרד, או עם השנייה בנפרד - אבל שתיהן לא יכולות להתקיים
במקביל: או שכולם צועדים, או שאיש לא צועד.
הסוגייה אינה דווקא קשורה דווקא במצעדי הבית הפתוח המתיימר לייצג את כל אוכלוסיית החד מיניים
בארץ, אלא בשאלה העקרונית האם לאפשר צעידה, שכל מטרתה היא עשיית דווקא בסגנון "נצעד
דווקא במקום שבו לא רוצים אותנו". לגיטימי לקבל החלטה שחופש הביטוי מחייב לאפשר לכולם
לצעוד בכל מקום - ואז חובה לאפשר באותה שנייה לנאמני הר הבית לצעוד להר עם דגלים וספרי
תורה. עקרון השיוויון קובע כלל בסיסי: או לכולם או לאף אחד. לתת לאחד מה ששוללים מאחר, די
מחבל בעקרון "הנאור" שהבית הפתוח מתיימר לצעוד בשמו...
הרעיון של צעדה בי-ם הוא התגרות לשמה, והטענה ש"אנחנו רוצים לצעוד שם, כי שם רדיפת
החד מיניים היא הגדולה ביותר", הוא שקר וכזשב. אם זה היה המדד היחיד - יש אי אילו ערים
ערביות בארץ, שרדיפת החד מיניים בהן, גדולה בהרבה (ואפילו אם כבר היה רוצה לצעוד בי-ם,
היה ראוי שהבית הפתוח ידרוש לצעוד מג'בל מוכבר, דרך סילואן, בואכה ואדי ג'וז...). הצעדה כאן
נועדה לקדם אג'נדה פוליטית של קבוצת מיעוט (לא, לא החד מיניים, אלא מיעוט בתוכם שמתיימר
לדבר בשמם, ולחרחר מריבות בשמם), ואם מאשרים להם לצעוד (דבר לגיטימי, כאמור), יש לאשר
מיידית זכות צעידה מכל מי שהדבר נמנע ממנו משיקולי "סכנה לאלימות" - בראש ובראשונה
אלה שרוצים לצעוד הפגנתית להר הבית...
|