18-05-2007, 01:53
|
|
|
חבר מתאריך: 01.04.07
הודעות: 110
|
|
מותה של ורד..
היא היתה ילדה תמימה.. רק חיבה הראתה לכולם.
והיתה לה נשמה.. טהורה כמו תכלת הים.
עיניים כחולת.. שיער משי ארוך וחלק.
כמו למלאך היו לה פנים, רכות ולבנות, פשוט ממתק.
היא הלכה לבד בחושך.. רק רצתה לחזור הביתה.
היא לא ידעה שהוא עוקב אחריה, גדול.. חזק.. ומפחיד..
היא נאבקה בו.. אבל הוא היה חזק, ועמיד.
הוא גרר אותה לפינה.. חשוכה וקרה..
ואין איש בסביבה.. שיבוא לעזרה..
היא בוכה, ומתחננת.. היא רק רוצה שיפסיק..
הוא קרע את בגדיה.. ורק הכה והרביץ..
היא לא מאמינה שזה קורה לה.. זה סיוט, זה בלתי אפשרי.
היא מתכווצת בפינה.. מהקור.. והפחד..
הוא מצמיד אותה.. ערומה.. לרצפה הקרחת..
היא לא יכולה להתנגד.. הוא חזק מידי בשבילה..
היא לא יכולה לנשום.. הפחד משתק אותה..
הוא חודר לתוכה.. היא נאנקת..
הכאב הזה.. היא פשוט לא מסוגלת..
כמו חרב קפואה.. ננעצת דרך הלב והנשמה..
היא רוצה למות.. אבל היא לא יכולה..
היא רוצה שיגמר כבר.. אבל זה רק ההתחלה..
היא בוכה.. אבל מחניקה את הבכי..
דמעה זולגת לה.. לאט.. על הלחי..
בסוף הוא הלך.. כאילו כלום לא קרה..
היא נשארה שם שוכבת.. קפואה.. ערומה.. בודדה..
לא היתה לה נשמה.. היא חלולה ושותקת..
ורד שלי... היא לעולם לא תהייה אותה ורד...
נערך לאחרונה ע"י DarkWatcher בתאריך 18-05-2007 בשעה 02:05.
|