15-05-2007, 23:03
|
|
|
חבר מתאריך: 25.09.06
הודעות: 187
|
|
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "כל אחד (שמכיר קצת את העובדות) חפשי לפרשן לכוון שונה"
אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר:
"סבא שלי הספיק להיות ממקימי מחלקת מסחר מט"ח של בנק לאומי: הוא לא היה צריך לעמול על עריכת והפקת ספרים עבי כרס על המלחמה ההיא"
כאילו הוטרנים שבאו לכאן בשנות ה-90 לא עבדו כל החיים שלהם ולא עשו דברים אחרים חוץ מלכתוב ספרים על המלחמה?
וגם לא מבין את זה שאתה אומר ש"להם יש דחף גדול יותר להנציח את מורשתם". למה דחף גדול יותר?
נכון מאוד, אני מסכים איתך לגבי ההערכה שלך שאלה שבאו לכאן בשנות ה-90, ומדובר אפילו לא רק בוטרנים וותיקים, אלא בכל קבוצות הגיל, היו הרבה פחות קרובים להיות יהודים גלותיים ויותר אזרחים סובייטיים מן השורה.
ציטוט:
"דווקא אצל בני משפחה וחבריהם שאני הכרתי היה מין זילזול וליגלוג עצמי בכל עניין החיילות - שלהם! חלק גדול אמרו על עצמם (או על אח, גם אח שנהרג) שהם "היו חיילים דמיקולו"".
- עניני דמיקולו הם לא פשוטים כפי שהם נראים. גם ברוסיה כל וטרן היה אומר לך שהוא היה דמיקולו, ואם היית נכנס איתו לשיחה אישית הוא היה מספר לך על כל הדברים הקשים שהוא עבר, כל הכשלונות שהוא ראה, וכל מה שגרמו לו לעבור. אבל יחד עם זה אתה תמצא אצלו גם גאווה ופטריוטיזם ואמונה ו-מחילה- על מה שהוא עבר, הבנה שהוא חי בזמנים קשים ושהוא לא צריך להתעסק בלמצוא אשמים, מה שאולי הדבר הכי מעניין שמבדיל בינו לאלה שעברו למערב. זה בדיוק ההבדל בין אלה שעלו ואלה שלא - אלה שלא עלו הרי שבליבם האמת הגדולה הצליחה לנצח את הכאב האישי ולא לשרוף ולהשמיד את כל מה שהיה יקר ונעלה פעם, ואלה שכן עלו - גברו אצלהם הדברים המשניים על העיקריים.
מה לעשות, אני לא מסכים איתך בדבר אחד ועיקרי - עמדה שרואה בנצחון במלחמת העולם השניה נצחון פטריוטי היא לא פשטנית. בדיוק להפך. היא הכוללת יותר, היא העיקרית, היא המביאה בחשבון את כל השאר מבלי להתעלם ומבלי להעמיד את הדברים אחד בניגוד לשני, מבלי לחתור תחת משהו אחר. צריך להבין דבר אחד - ברה"מ היא זו שלקחה על עצמה את רוב רובו של המאמץ במלחמה נגד הנאצים, היא זו שספגה את האבדות הקשות ביותר, והיא זו שניצחה בסוף. ניצח הצבא האדום, העם הרוסי. ניצחו כל החיילים כולם שנלחמו כדי להדוף את האויב הנאצי ממולדתם המשותפת. הם לא נלחמו כי הם יהודים, או אוקראינים, או קזאחים. הם גם לא נלחמו במלחמה אידיולוגית, אלא פטריוטית. הם נלחמו על ביתם, על חיי משפחתם, והאחד נלחם למען השני. הם ניצחו והנצחון היה פטריוטי.
אפשר לנסות לטשטש את האמת הפשוטה והברורה הזו, ולדון עד לקץ הימים במשטר של סטאלין, ובתנאים הקשים שהיו בצבא האדום, ובכשלונות, ובמתח שבין שלטונות הצבא ליהודים, ובמלחמה של יהודים נגד הנאצים, ובבעלות הברית, ובהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ובכל מה שעוד תרצה. אבל אלה הדברים הפחות חשובים, תאמין לי שלא על זה חשבו החיילים כשהם הלכו לקרב.
אוי לאנשים שהופכים את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר.
אוי לאנשים שבוחרים להסחף עם רגשותיהם וכאבם האישי שלהם ולזנוח את כל השאר.
אוי לאנשים שמנסים להפוך ולעוות את ההסטוריה.
אוי לאנשים שנותנים לעצמם להסחף אחרי אופנות והלכי רוח מכוערים ומקריבים על מזבחם את דמם של חבריהם שנפלו.
אוי לאנשים שמנצלים את מה שהושג ע"י אחרים.
אוי לאנשים שמנסים לשייך לעצמם, לחלוק, לפרש אחרת או להטיל דופי במעשי הגבורה של חיילי הצבא האדום מכל הלאומים שהקריבו את חייהם למען מולדתם.
|