04-07-2008, 18:15
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
ומהבלוג של אורי קציר אודות מושבת המסיון:
http://www.aplaton.co.il/story?id=2...7-03%2013:13:20
מיסיונר ממוצא יהודי
כמה מלים על הנאואר עצמו בטרם נתפנה לעיין בסיפור פולקלוריסטי אופייני שהביא. הוא נולד ביפו ב-21 בנובמבר 1850 להורים שפעלו כמיסיונרים פרוטסטנטיים בארץ ישראל. אביו, משה בן מיכאל הלוי האנויער, נולד בבוואריה בשנת 1810, למד תורה וקיבל סמיכה להיות שוחט עופות כשהיה בן 18. לאחר מכן נדד לגרמניה, למאלטהלטורקיה ולבסוף השתקע בירושלים. ב-1842 המיר את דתו אצל הבישוף האנגליקני אלכסנדר, שהיה בעצמו יהודי מומר. הוא שלט בשפות רבות, ביניהן עברית, אנגלית, טורקית, יוונית וארמנית. בזכות כישוריו אלה התמנה כסופר וכמתורגמן של סגן הבישוף הארמני. לימים נשא לאישה עלמה אנגלייה ששימשה כמורה בביתו של הקונסות האנגלי בירושלים, ג'יימס פין. ג'יימס אדוארד היה אחד משני הבנים שנולדו להם.
ג'יימס אדוארד הנאואר רכש את השכלתו בבית הספר של המיסיון ליהודים. לאחר מכן המשיך בלימודיו בבית הספר של הבישוף גובאט ואחר כך בקולג' הפרוטסטנטי במאלטה. כשחזר ארצה שימש כמורה בבית הספר של המיסיון ליהודים בירושלים ועשה בתפקיד זה 15 שנה (1867-1882). כמו כן כיהן שנים רבות ככומר בקתדרלת סנט ג'יימס בירושלים.
הנאואר סייר בתכיפות רבה בארץ ישראל ובסוריה, מה שבא לידי ביטוי ב-61 מאמרים שפרסם ברבעון הקרן לחקירת ארץ ישראל בשנים 1881-1910 ובספרו מורה דרך לירושלים. גם סוכנות הנסיעות המפורסמת של תומאס קוק פנתה אליו כדי שיכין עבורה מהדורה חדשה ומתוקנת של המדריך שלה לארץ ישראל ולסוריה. כנער סייע לארכיאולוג צ'ארלס וורן בחפירותיו בירושלים ובמסעו לגלעד. ככל הנראה ירש מאביו את כישרונו לשפות: הוא ידע אנגלית, ערבית, עברית ולדינו. כל אלה סייעו לו באיסוף פיסות הפולקלור מפי תושבי הארץ באותה תקופה.
הנאואר היה איש רעים להתרועע. בקיאותו הרבה בפולקלור של ארץ הקודש ושליטתו בשפות רבות הפכו אותו לבן לווייה מבוקש לכל אורח זר. הוא ניחן בפשטות, כנות, אדיבות, שנינות והומור. את ביתו בנה ברחוב הנביאים ושם גידל את שלושת בניו ושתי בנותיו. ביתו התגוררה בבית זה עד יום מותה ב-1979.
בשנת 1883 נשלח הנאואר לעמוד בראש המושבה ערסוף שנרכשה על ידי המיסיון כדי לקלוט בה פליטים יהודים מארוסיה ולהמיר את דתם לנצרות. הניסיון נכשל ויהודים יוצאי בולגריה רכשו את הקרקע וב-1895 ייסדו בה את המושבה הרטוב. בשנת 1885 חזר למיסיון הפרוטסטנטי וניהל שם את בית הספר למלאכה שהעניק הכשרה תעסוקתית ליהודים נזקקים וניסה לנצרם. ב-1887 הוסמך ככומר ושימש בתפקידי כמורה ביפו ובירושלים. ב-1908 נשלח לדמשק ושם כיהן ככומר בריטי עד 1920. באותה שנה שב לירושלים ושם התמסר מרבית הזמן עבודה בבית החולים של המיסיון. ב-15 ביוני 1938 הלך לעולמו. הוא נקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון.
ועוד...
הידעתם כי יצחק שדה נשלח ע"י יעקב פת לפקד על הגנת הרטוב בטרם הקים את הנודדת?
http://209.85.135.104/search?q=cache_mifBNugaYJ:www.ymarkel.com/yssak_sade.htm+%22%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%D 7%94+%D7%94%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%91%22&hl=iw&ct=clnk&cd=22&gl=il
וככל הנראה ניתן להציץ בתמונות ישנות של הרטוב בספר צילומיו של רודי ויסנשטיין http://www.text.org.il/index.php?book=0713062
'פנים מול פנים' לאבא קובנר:
ב -15.5.48 היתה אמורה להתחיל הפלישה של צבאות ערב הסדירים. הלגיון הקדים ביומיים וכבר ב- 13.5.47 כבש את ארבעת יישובי גוש עציון. בהנהגה היהודית נפלה החלטה: לפנות כמה ישובים מבודדים באיזור ירושלים כיוון שאין אפשרות צבאית להגן עליהם מפני התקפת הלגיון. בין הישובים - בית הערבה שפונה על סירות לסדום, עטרות ונווה יעקב מצפון לירושלים וכן המושבה הרטוב שליד בית שמש של ימינו.
סיפורנו מתחיל בתל אביב - צביק - בחור בן 20 מפונק ,שלא יודע לגזור לבד את צפורני יד ימין, שכב במיטה חולה בשפעת - אמא הביאה לו כוס תה למיטה. הנה דפיקה בדלת - עליך לגשת למפקדת ההגנה! עלה על חקי דהוי והתייצב.
מפקדו אמר:עליך לפנות את המושבה הרטוב.
צביק: היכן כלי הרכב ?
המפקד: אין - קח שניים מטובי אנשיך ופנה את אנשי הרטוב ברגל לכפר אוריה. וכך חומקים השלושה כשצביק בראשם בין הכפרים הערבים צורעה ואשתאול. הכלבים נובחים ובכל זאת מגיעים למושבה. תדהימה: אין גדר, אין שומר, ארגזי תפוזים זרוקים ליד בית העם ובפנים צעקות של אסיפת תושבים. "למכור - לא למכור" חבל יש יבול שיא השנה. לא ניתן למנוולים" - "אבל יש סכנת חיים, כדאי להסתפק בחצי" צביק ניכנס עם שני בחוריו. מאובקים ועייפים. דממה - ניגש המא"ז (מפקד המקום):
מי אתם ? -
צביק: באנו מתל אביב לפנות אתכם.
המא"ז: לא שמענו רכב.
צביק: באנו לפנות אתכם ברגל !
המא"ז יהודי כבן 60 שנה, ידיו המיובלות חרשו את שדות המקום כבר 50 שנה. הוא פתח ואמר: מה פתאום: הבטיחו אספקה, הבטיחו מכשיר קשר, הבטיחו לפחות רדיו אחד וכלום. ועכשיו לפנות ברגל - יש כאן חולים ופצועים, נשים הרות ותינוקות - כל העדה הזו ובלילה בין כפרים ערביים - שמע חביבי המפקדים שלך בתל אביב השתגעו.
צביק נרתע לאחור - הוא לא ידע על פצועים, על תינוקות אבל פקודה יש לבצע. מהויכוח ששמע ולפי ארגזי התפוזים הבין שלמושבה יש קשר עם השכנים הערבים. ארגזי התפוזים הם מן הסתם שלל השיירות שהערבים מכרו לאנשי הרטוב.
ואז הוא פתח ואמר: הן לא תיקח על עצמך סכנה שכל האנשים ישחטו על ידי הלגיון הירדני. אמור לאנשים לארוז צרור קטן ולהתייצב כאן בשעה 12 בלילה. ועכשיו שלח את אנשי הקשר שלך לכפר הערבי הסמוך וסגור את עסקת הקציר כדי שהם לא יחשדו בכלום.
המא"ז הסתכל בפליאה: איך הצוציק הזה כבר יודע כל מה שהולך פה. הוא הבין שאין ברירה. בשעה 12 בלילה יצאה שיירה משונה. איש איש ארז צרור ענק עם אלבומי תמונות - מנורת חנוכה מבית סבא ושתי פרוסות לדרך. צביק בראש התור ופתאום על יד צורעה הערבית תינוק התחיל לבכות. כל התור לחש להשתיק, להשתיק. צביק קפץ לאחור וראה אישה, כמעט ילדה עם צרור ענק ותינוק. הוא לקח מידה את הצרור ולחש: הניקי אותו. התינוק השתתק מיד. אנשי השיירה הסתכלו על הצעיר בהערצה והמשיכו לצעוד. לקראת בוקר הגיעו לגבעה הצופה אל כפר אוריה - הקהל ישב לנוח. צביק שאלם: אתם יודעים שאתמול קמה מדינת ישראל ? - מסתבר שלא ידעו כי לא היה קשר ורדיו. הושלך הס. ופתאום פרצו כולם בבכי: מדינה יש להם אך ביתם עלה הלילה בלהבות.
אנשי הרטוב לא חזרו למושבה עם תום מלחמת השחרור ובמקום המושבה הוקם מושב נוחם.
...והאם 'גונדר עוזי' מפקד מחוז ת"א של האצ"ל ומחללי מלחמת השחרור היה מבני משפחת לוי שהוזכרו באשכול? http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=88561
...ומסתבר כי 'בן ציון גירון' מאיכרי המושבה שנאלצו לנוטשה - לא נכנע והמשיך להגיע מן המרכז ולעבד את את אדמותיו עד מותו בשנות השמונים http://www.fixtravel.co.il/article_details.asp?id=2051
נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 05-07-2008 בשעה 00:00.
|