12-05-2009, 11:03
|
|
|
חבר מתאריך: 11.02.08
הודעות: 772
|
|
שרידי השיירה ייקברו מחדש – והפצע נפתח
24 חיילים נהרגו במלחמת לבנון, בירי שגוי על כוחותינו. שרידי השיירה נקברו בנגב, אך חשש מגנבי מתכות הביא לשינוי האתר ולפתיחת הפצע
אורי בינדר | 12/5/2009 8:16 [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_comment.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_print.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_write.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_send.gif]
שרידי השיירה שהופגזה בטעות במלחמת לבנון הראשונה בידי מטוסי "פנטום" של חיל האוויר הוצאו אתמול (ב') מהקרקע המדברית בנגב, ועוררו מחדש את כל הרגשות הקשים בקרב משפחות 24 החללים כמו גם בקרב אלה ששרדו את אותו יום נורא. השרידים הוצאו מאחר שגנבי מתכות שהחלו להגיע למקום, ולהוציא בעצמם את המשוריינים ממקום קבורתם.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/1/052/670.jpg] דחפורי צה"ל מוציאים את המשוריינים מהאדמה צילום: יהודה לחיאני
סיפור השיירה שהותקפה בדרום לבנון ב-10 ביוני 1982 נחשב לאחד האירועים הקשים בתולדות צה"ל בנושא ירי כוחותינו על כוחותינו. מחיר המחדל היה 24 הרוגים, 100 פצועים ו-30 הלומי קרב.
כוח של טנקים ונגמ"שים מגדוד הנח"ל, שהיה בחניון למטרת תדלוק בין הכפרים ליביא ומג'דל בלכיס, תדלק בסדר מופתי. לפתע הגיחו מהשמים ארבעה מטוסי פנטום שהיו חמושים בתחמושת חודרת שריון. במטוס המוביל זיהו בטעות את השיירה כטור שריון סורי, והחלו להוריד עליה פצצות מצרר ומטחים של ירי תותחים.
שתי נקודות יורדות מהשמים
בתוך כתשעים שניות נותרו מטור המשוריינים והטנקים פיח, זעקות פצועים ומתים המוטלים בתוך הכלים ולידם. מי שהיה מחוץ לכלים והצליח לברוח לגבעות - הציל את חייו.
הלוחמים שהביטו לעבר השמים וזיהו את סמלי חיל האוויר הישראלי זעקו לעבר הקשר שיודיעו על הטעות, אבל זה היה מאוחר מדי. חייהם של מאות לוחמים אחרים ניצלו, אבל התוצאה של המתקפה האווירית על כוחותינו הייתה נוראה.
"נשארתי אחד האנשים הבודדים שיצאו מהתקיפה ללא פגיעה פיזית או נפשית", משחזר בהתרגשות רבה עו"ד אלישע פלג, כיום חבר מועצת עיריית ירושלים. "למזלי, הזזנו את הנגמ"ש כמאה מטר. זה היה ביום חמישי - אני נזכר בהפצצה כאילו זה היה אתמול".
פלג היה קצין המבצעים של רן שריג, סגן מפקד האוגדה באותו זמן. "היינו בציר הרכסים אחרי כיבוש הכפר ג'ויה בציר ביאנור. היינו בוואדי להיערכות תדלוק, מזון ואספקה. חטיבה לפנינו והוואדי שבו ירדנו היה מאוכלס בצפיפות בטנקים ובנגמ"שים", ממשיך פלג בשחזור האירוע.
"הייתי אמור ליצור קשר עם מפקד האוגדה גיורא לב. היה מיסוך, ונתתי הוראה לנהג לנוע 100 מטר כדי לשפר קשר. פתאום ראיתי שתי נקודות יורדות מהשמים. זיהיתי זוג מטוסים מטיל פצצות, ואחריו עוד זוג מטוסים שריסס את הוואדי בירי של פצצות מצרר. המטוסים שברו מזרחה ושחררו נורי הטעיה נגד טילים, ואז הבנתי שאלה מטוסינו".
המשוריינים נקברו מחשש לשרידי חללים
האירוע נחקק היטב בזיכרונו של פלג, כיום אב לשני קצינים. "לא אשכח לעולם את ההרגשה כשהמטוסים שלנו יורים עלינו, למרות הסימון הברור על הנגמ"שים. קפצתי מהנגמ"ש והתחלתי לחלץ פצועים. עליתי לטנק בוער, הידיים נשרפו לי וירדתי מיד.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/052/669.jpg] מקור קבירת המשוריינים צילום: יהודה לחיאני
"בטנק אחר יצאו שני טנקיסטים והשכבתי אותם בצד. בטנק בוער נוסף סייעתי לבחור לצאת מהצריח. מי שנשאר בחיים ניסה לחלץ פצועים. לפני שירדתי צעקתי בקשר ליאנוש שיעצרו את המטוסים, אבל הזוג השני ירד עלינו".
"פיקדתי על הנחתות מסוקים לחילוץ הפצועים. נתתי פתק לטייס המסוק שיגיד לאמא שלי שהכל בסדר, והוא באמת התקשר והרגיע אותה. כעבור כמה שעות, בדרך למפגש עם מפקד האוגדה, ירו עלינו שני מטוסים סורים, ואחרי כמה שניות הפילו אותם מטוסי חיל האוויר".
מיד לאחר האירוע הוקמה ועדת חקירה, ובמקביל ניהלה הרבנות הצבאית מבצע מורכב להבאת גופות החללים ארצה, ולקבורה של המשוריינים שנפגעו באירוע מחשש שיש בהם שרידי חללים. לשם כך נבחר מקום קבורה סמוך לקיבוץ בארי.
"נכשל הניסיון לקבור את הסיפור באדמה"
בחלוף 27 שנים גילתה לאחרונה אחת ממשפחות החללים כי בדואים המתמחים בגניבת מתכות החלו לחפור ולהוציא את הנגמ"שים הקבורים כדי למכור אותם לסוחרי מתכות.
המידע הועבר לגורמים בכירים בצה"ל. לאחר התייעצות עם הרב הצבאי הראשי, תת?אלוף אביחי רונצקי, ועם גורמים באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ובכירים באגף כוח האדם הוחלט להוציא את הנגמ"שים ולהעבירם למקום קבורה אחר, מחשש לחילול כבוד המת.
עו"ד אלישע פלג שמע על הוצאת השרידים מהקבורה, ולא היה יכול להישאר אדיש לכך. "זה סיפור קשה לכולם, וכנראה נכשל שוב הניסיון לקבור אותו באדמה. המספר האמיתי של הלומי הקרב מהאירוע גדול מהמספר הרשמי. בזה אני משוכנע כי שוחחתי עם רבים מהם בשעות שאחרי ההפצצה".
הפעולות ההנדסיות החלו לפני יומיים. "הרבנות הצבאית נוהגת במשוריינים ברגישות רבה, ומאחר שדם רב נשפך בכלים הללו הוחלט אז לקבור אותם", הסביר קצין בכיר בפיקוד דרום.
"צה"ל ינהג תמיד ברגישות, לא משנה כמה זמן יעבור, מאחר שמדובר בכבוד החללים. לצערי הרב, כל הנגמ"שים שהוצאו כבר החלידו, אבל העבודה תימשך ברגישות רבה, והם יועברו לקבורה במקום אחר כדי להימנע מאפשרות שגנבי המתכות ימשיכו לחלל את כבוד המתים".
בהכנת הידיעה השתתף אמיר בוחבוט
מקור המאמר:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=2&tmp=5072
|