בביטאון חה"א החדש יש כתבה גדולה בנושא...
לקראת 23:00 אני אעלה במס' נקודות , את ההחלטה וטיעוניה.
מקור
כהמשך שאינו טבעי עבור מי שניהל את "חייו" בניסיונות להתחמק מאור הזרקורים ומתחנות המכ"ם, מתנהל תהליך "מותו" של ה–F-117A, המטוס החמקן הראשון בהיסטוריה, תוך ויכוח חריף. מדוע באמת מוציא חיל–האוויר האמריקאי את הכלי היחודי מן הארסנל שלו? ומי באמת יכול או צריך להחליף אותו? חלק מהתשובות לפניכם
חובבי גאדג'טים מכירים את התופעה הזו. מוצר חדש ומלהיב יוצא לשוק ואתה מרגיש דחף בלתי נשלט להשיג אותו. הוא מן הסתם יקר יותר ומכיל המון תכונות לא חשובות, אולם עצם היותו חדש ומלהיב, הופכת עובדות אלה לבלתי רלוונטיות בעיניך. כל ההסברים ההגיוניים לא ימנעו ממך לחפש תירוץ, עלוב ככל שיהיה, בכדי לרוץ לחנות ולרכוש אחד לעצמך. לרוב, כנראה, תשכנע את עצמך שהמכשיר הנוכחי, שעשה את עבודתו נאמנה, פתאום לא מספק את הצרכים שלך.
התופעה הזו אינה ייחודית רק לחובבי גאדג'טים אזרחיים. גם צבאות סובלים ממנה. מערכות נשק חדשות שעלותן עשרות מיליארדי דולרים מחליפות מערכות שכבר הוכיחו עצמן. לעיתים קרובות אכן מדובר בשיפור מהותי ביכולות ובביצועים אך עדיין, ניתן לזהות ניסיון להפחית מהיכולות של הדור הנוכחי, רק כדי למצוא עילה להצטייד ב"צעצוע" החדש.
למרבה האירוניה, הקורבן האחרון של "מחלת הגאדג'טים" הוא מי שהיה במשך שנים רבות הגאדג'ט האולטימטיבי. ה–F–117A, מטוס הקרב החמקן הראשון בהיסטוריה, החל בימים אלה מסע ייסורים בדרך שאין ממנה חזרה. חיל–האוויר האמריקאי, בהחלטה מעוררת מחלוקת, החליט להעביר למגרשי הגרוטאות, בקצב מהיר יחסית, את הצי הייחודי של ה–F–117A שברשותו. המטוס, שסימל ועדיין מסמל את אחד היתרונות הצבאיים הגדולים ביותר של ארה"ב, נחשב פתאום לסרח עודף. כל הניסיונות לשנות או לעכב את ההחלטה נכשלו. נראה שאם זה היה תלוי בחיל–האוויר האמריקאי, הרי שהוא היה שמח להפוך בין לילה את כוח מטוסי הקרב החמקניים שלו למוצג מוזיאוני. במקום זאת זה ייקח לו שנה.
מה קרה? האם מפת האיומים מולם אמורה ארה"ב להתמודד השתנתה בבת אחת? התשובה שלילית. למעשה, בנסיבות הקיימות, כשהמתרחש במקומות כמו צפון–קוריאה ואיראן זוכה למקום מרכזי בחדשות היום, נראה שארה"ב עלולה להזדקק ליכולות הייחודיות של ה–F–117A אולי יותר מתמיד. אם כך ולאור העובדה שאף אחד לא חושב שצמרת קבלת ההחלטות בחיל–האוויר האמריקאי, בפנטגון או בקונגרס, אינה מודעת למצב זה, מדוע בכל זאת נגזר גורלו של ה–F–117A? התשובה נמצאת ב"בייבי" החדש של חיל–האוויר האמריקאי: ה–F–22A. מה שלא הצליחו לעשות מערכות נ"מ של האויב הצליח לעשות מטוס קרב שפותח על–ידי אותו מפעל ואותם האנשים ממש שיצרו את ה–F–117A המהפכני במחצית השנייה של שנות ה–70.
כפי שנראה בהמשך, ה–F–22A נחשב, בצדק או שלא, למערכת הנשק החשובה ביותר של חיל–האוויר האמריקאי. הבעיה היא שלא כולם חושבים כך. הפרויקט היוקרתי נאלץ להיאבק כמעט מדי יום על חייו. חיל–האוויר האמריקאי, שהפסיד בקרבות רבים סביב פרויקט ה–F–22A, מנסה לזהות ולאתר מוקדם ככל הניתן מכשולים ואיומים פוטנציאלים על עתיד הפרויקט. אחד האיומים שזוהו הוא ה–F–117A. ובדו–קרב הזה מטוס הקרב החמקן הפסיד לבנו הצעיר. כפי שנראה, לא סתם ראוי לכנות את ה–F–22A, לפחות במהדורתו הנוכחית, "הבן" של ה–F–117A ולא ה"יורש" כפי שמנסים להציג זאת חסידיו של המטוס.
_____________________________________
ציטוט:
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
נערך לאחרונה ע"י רועי AZ בתאריך 18-03-2007 בשעה 21:26.
|