איראן: הגרעין והטרור
הגרעין האיראני: קשיים אמיתיים או אחיזת עניים?
צבר פרסומים מרמז על קשיים טכניים בפרויקט הגרעין, מתח פוליטי והצלחה של הסנקציות הבינלאומיות. היתכן שרבות מהידיעות הן המצאות שנועדו "להרדים" את המערב, בעוד ההתקדמות לפצצה נמשכת?
רן פורת
במסמך פנימי, שהופץ בין הממשלות של האיחוד האירופי, מזהיר (7 בפברואר) צוות משרדו של מתאם מדיניות החוץ של האיחוד האירופי (קטעים ממנו התפרסמו ב "פייננשל טיימס", 13 בפברואר), באופן חד משמעי, כי איראן תשיג את מטרתה להגיע ליכולת הפקת חומר בקיע מועשר לרמה המאפשרת לייצר ממנו פצצה. לפי הכתוב במסמך, הסיבות היחידות להגבלת קצה ההתקדמות בפרויקט הן טכניות, והוא אינו מושפע כמעט מהפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). עוד נקבע במסמך כי אין בכוחן של הסנקציות שהטילה בדצמבר מועצת הביטחון של האו"ם בכדי לפתור את המשבר עם איראן.
ההערכה האירופית הפסימית הזו מתיישרת באופן מלא עם רוב ההערכות בנושא בישראל, כפי שמופיעות בתקשורת. עם זאת, היא אינה עולה בקנה אחד עם הדיווחים האחרונים מטהראן. אלו מספרים על קשיים טכניים הולכים וגוברים להתקדם בתוכנית הגרעין, על מתח פנימי חמור בין הפלגים בתוך המשטר באיראן לאור השפעה שלילית משמעותית של הסנקציות הבינלאומיות והעצמאיות שנוקטת בהן ארה"ב על כלכלת המדינה. לשם התמודדות עם הפער בין ההערכות השונות, הבה ונערוך תרגיל מחשבתי קלאסי, חלק מהמתודלוגיה המקובלת כיום בעת גיבוש הערכות מודיעין – ה"אפכא מסתברא".
יקום מקביל
תארו לעצמכם עולם הפוך, בו כל ידיעה שמגיעה לאוזניכם מספרת את ההיפך מהמתרחש. אחד מלקחי המודיעין ממלחמת יום כיפור, היה לייסד גורם שתכליתו היא לייצר "דעה אחרת", תפיסה הפוכה לקונספציה השלטת במערכת לגבי נושא מסוים. זאת, גם כדי לאתגר את המערכת לחזק או להפריך את עמדתה על אותה סוגיה, או לחליפין, להאיר את הדברים באור חדש, שלא נלקח קודם בחשבון. נניח, כדוגמא מופרכת, שערפאת כשעוד התהלך בינינו עטור זיפים וכפיה, הפעיל את כל מערך הטרור שלו כדי להגיע לשלום עם ישראל. נשמע לא הגיוני? אכן, אבל הרעיון הוא להציף עמדה הפוכה לזו המקובלת במקומותינו ולנסות לגבות אותה בעובדות וברציונל, קרי, להסביר מדוע היא יכולה להיות נכונה.
בפסקאות הבאות, ננסה להציג תיאורית אפכא מסתברא (ההיפך הוא הנכון) כזו לגבי איראן. ספציפית, להניח כי כל הקשיים עליהם מדווח כעת בתקשורת העולמית, הפוקדים, כביכול את המשטר האיראני ואת תוכנית הגרעין שלו – כולם הטעיה אחת גדולה. מטרתה – מתן תחושה מזויפת שהדרך בה הולכת כעת הקהילה הבינלאומית להצרת צעדיה של איראן, מצליחה, בעוד בפועל אין היא משפיעה כלל.
יש להודות, המלאכה במקרה כזה היא די קלה, מהסיבה שהמשטר בטהראן מתמחה מזה שנים ברמייה והסוואה של כוונותיו האמיתיות במגוון תחומים. הבה נתחיל לנסות ולהטיל דופי בכל אחת מהבעיות הניצבות לפתחה של טהראן כעת, מנקודת הנחה שהכל לוחמה פסיכולוגית, עורבא פרח, שאין לו רגליים וידיים ופרסומו ייזום על ידי משטר המולות.
אין מתח פנימי, הסנקציות נכשלות
הידיעות במערב מספרות על מתח פנימי גובר בתוך מסדרונות הממשל האיראני וביקורת מתעצמת כלפי הנשיא אחמדינג'אד והקו הקיצוני שהוא מוביל נגד המערב. אם אכן שוררת אי שביעות רצון מאחמדינג'אד בקרב חכמי הדת השולטים ביד רמה באיראן, מדוע הם נותנים לכך פומבי? בהקשר זה, ניתן להניח במידה רבה של ביטחון, כי במדינה טוטאליטרית דוגמת איראן פרסומים כאלו אינם "משתחררים" ללא יד מכוונת.
מכאן, שלגורמים רשמיים יש אינטרס להעביר לצד השני, ארה"ב וישראל לצורך העניין, תחושה, לפיה קיימת אי יציבות פנימית בצמרת המדינה. בל נשכח, שגם תוצאות הבחירות המוניציפליות האחרונות שנערכו באיראן זה מכבר אינן חד-משמעיות, והמומחים חלוקים ביניהם אם הם מבטאים סלידה מהמחנה השמרני השליט או לאו. לכך מצטרף הפרסום ב"לה מונד", שחשף מסמך פנימי של המג'לס (הפרלמנט) האיראני, המזהיר מהשלכות הסנקציות וקורא הכל כדי למנוע את הטלתם.
מדוע אם כן, אליבא דאפכא מסתבא, אנו שומעים על מתיחות פנימית בטהראן ועל דעות חלוקות לגבי יכולתה של איראן לעמוד בסנקציות? הסבר אפשרי יכול להיות שכל זה נועד כדי לטעת במחנה האנטי-איראני את האשליה שנתיב הסנקציות הבינלאומיות, שעיקרן כלכלי ומדיני, נושא פרי, מצר את צעדי הנשיא האיראני ויוצר מומנטום פנימי לשינוי. זאת, בעוד בפועל אפשר ונתיב זה מצומצם בהשפעתו או נכשל לחלוטין, נניח לאור חוסר תרומתן בפועל של רוסיה וסין לסנקציות. כך, מתמקדת הקהילה הבינלאומית בדרך פעולה ריקנית וחסרת השפעה, והמשטר האיראני משוחרר להמשיך במחשכים בדרך שקבע לעצמו.
לפי אותו קו מחשבה, מבחינה מדינית, הביקורת על אחמדינג'אד משפרת את עמדת המיקוח של איראן מול המערב בסוגיית הגרעין. אפשר וכל מסעו המשוקץ להכחשת שואה וביטויו המתלהמים נגד אירופה, ארה"ב וכמובן ישראל הם תוצר של תכנון מקדים. הרציונל מאחורי מהלך כזה יהיה ש"הקאתו" על ידי ההנהגה והדרגים המנהלים בפועל את המו"מ מול העולם בנושא, צובעת אותם בצבעים רכים, כ "מתונים" איתם ניתן "לסגור עיסקה" במחיר ויתורים כאלו ואחרים. המערב אף יבקש להגיע עם אותם "מתונים" כביכול, להסדר כדי לחזקם בקרב הפנימי מול הקיצונים בטהראן. בטקטיקה איראנית כזו נופל המערב כפרי בשל דווקא לידי הקיצונים, ומחזק אותם בעקיפין, כאשר הוא מוותר לשלוחיהם בתחפושת.
אין קשיים טכנולוגיים
בעיניה של תיאוריית ה"אפכא מסתבא", למרות הפרסומים האחרונים על קשיים טכנולוגיים בפרויקט הגרעין, אין כל שינוי בעובדת ההתקדמות הרציפה בפרויקט הלאומי הזה. קיימות שתי אפשרויות לגבי הפיצוץ שלכאורה ארע במתקן בנתנז, במהלכו נהרסו כ-50 צנטריפוגות להעשרת האורניום. האחת, שהוא לא התרחש, שהרי אודותיו למד המערב מעדותו של גולאםרזה אקהזאדה, ראש סוכנות הגרעין האיראנית, אשר איש אינו חושד בו באובייקטיביות יתר. האפשרות השניה, היא שהאירוע אכן קרה, אבל אין בו כדי להעיד על כשלים של ממש בהרחבת הכוורות (קסקדות) למספר גדול יותר של צנטריפוגות המסתחררות בתיאום. זאת, מאחר ומתקלות דווקא לומדים, וייתכן כי האיראנים הסיקו הרבה יותר מהפיצוץ מאשר מהצלחותיהם.
התוכנית החשאית היא הקלף החזק ביותר לתיאוריות אפכא מסתברא, והנעלם הגדול ביותר עבור ארגוני המודיעין בעולם. הנחת העבודה, בהיעדר מידע מדויק, היא שקיימת תוכנית חשאית, כפי שמעידים מתחמים תת-קרקעים שונים במתקני הגרעין האיראניים, שאינם פתוחים לביקורת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). עוד משערים, כי תוכנית זו מצויה לכל הפחות באותו שלב כמו אחותה הגלויה, ואולי אף מעט יותר. מכאן, שגם אם נניח שהדיווחים על קשיים בתוכנית הגרעין באיראן הם נכונים, ולא המצאה, הרי שמדובר בתוכנית הגלויה, בעוד בחשאית הכל מתקדם כמתוכנן. באותו הקשר, ניתן לשער כי הפיצוץ שהוזכר קודם ארע בתוכנית הגלויה, בעוד אין דרך להעריך מה המצב בתוכנית הסמויה מן העין, אם זו אכן קיימת.
על המגמה של המשך הפיתוח הרציף מעידה הודעת איראן לסבא"א כי בכוונתה לחנוך בקרוב מתקן גרעיני תת-קרקעי באתר בנתנז. בשטח החדש יורכבו במערכת (קסקדה) כ-3,000 צנטריפוגות להעשרת אורניום, בהמשך למערכת הקטנה של 164 צנטריפוגות שהתקינו האיראנים בסוף השנה שעברה. טכנולוגית, מדובר בעוד התקדמות, גם אם לא קפיצת דרך, בנתיב העקבי לקראת שיפור היכולות לייצור אורניום מועשר באיכות גבוהה ובכמויות גדולות יותר. יוזכר, כי בפני המדענים באיראן עוד אתגר גדול מאוד, של הרכבת מערכת ענק בת כ-54,000 צנטריפוגות המסתובבות בהרמוניה וביציבות, כדי להשיג את היעד הנכסף של ייצור המוני של אורניום מועשר ברמות צבאיות.
אובייקטיבית, ראוי להטיל ספק באמינות הדיווח מה"דיילי טלגרף" כי מומחים איראניים צפו בהזמנת קים ג'ונג' איל בניסוי הגרעיני האחרון שערכה צפון קוריאה באוקטובר והשתתפו בניתוח תוצאותיו. ידיעה זו הוכחשה על ידי סוכנות הידיעות הצפון קוריאנית הרשמית ויצוין, כי פרסומים דומים בעבר התגלו כחסרי ביסוס. עם זאת, בעיני אפכא מסתברא, אם אכן התקיים או יתקיים בעתיד שיתוף פעולה כזה, הרי שיש בו פוטנציאל מאיים להזניק קדימה את תוכנית הגרעין האיראנית, למרות כל הקשיים הטכניים הנוכחיים (אם קיימים).
היעד: חידוש המו"מ בלי לעצור את השעון
אחת מהמסקנות הבולטות של המסמך האירופי שנחשף זה עתה, קובעת, כי נתיב המו"מ מול טהראן, שנמשך מזה כמה שנים, נכשל בעצירת הפיתוח הגרעיני.
קביעה כזו מסתדרת להפליא עם תפיסת אפכא מסתברא. זאת, מאחר וכל הדיווחים על קשיים טכניים ופוליטיים מעודדים את אלו התומכים בהמשך המגעים הדיפלומטיים מול טהראן כדרך לעצירה או עיכוב של תוכנית הגרעין. מחנה זה אף מתחזק עם אכן הסנקציות והמו"מ משיגים את יעדיהם, ויקשה עוד יותר על הקולות המתרבים הקוראים לפעולה אגרסיבית – צבאית נגד מתקני הגרעין במדינה. כך מרחיבות הידיעות מטהראן את הויכוח במערב לגבי איראן. בהיעדר הכרעה לגבי הדרך הנדרשת להתמודדות באיום האיראני, "הפרד ומשול" כזה עשוי להוביל לשיתוק בטיפול בשטח בסכנה.
בתוך כך, ראש סבא"א, מוחמד אלבראדעי, ממשיך לכרוע ברך, כדרכו המוכרת, מול האיראנים. טהראן הודיעה לו כי חזרה בה מהגבלת פעילותם של 38 מפקחי הסוכנות הפועלים בשטחה, אותם אלה שהם אזרחי המדינות שתמכו בהטלת הסנקציות על איראן במועצת הביטחון. ובתגובה, לאחר ששב והתריע נגד תקיפה צבאית את איראן, הציע אלבראדעי "פסק זמן" בן מספר חודשים ביישום הסנקציות הבינלאומיות, בתמורה להשעיה מקבילה של העשרת האורניום על ידי האיראנים ושיבה לחזרה למו"מ.
האיראנים, מצידם, הודיעו כי יסכימו "לשקול" את ההצעה, כפי שמעידה קריאתו של אחמדינג'אד לחזור למו"מ במהלך חגיגות 28 שנה למהפכה האסלאמית (11 בפברואר). הנשיא האיראני נענה כמעט מיידית: מנהיגי מדינות אירופה סיכמו כבר למחרת (12 בפברואר) על יישום החלק "הרך" בלבד של הסנקציות עליהן הוחלט במועצת הביטחון – קרי ללא המרכיב הכלכלי והיחיד שיכול היה אולי להשפיע על איראן. יתר על כן, הם הודיעו כי הם מזהים "שאיפה חדשה" באיראן לסיים את משבר הגרעין בדרכי שלום וקראו לה להיענות לדרישה הבינלאומית להקפאת פעילות העשרת האורניום כדי לשוב במהרה לשולחן הדיונים.
לכל אלו נוספה הרוח הגבית החדשה מההסכם שהושג זה מכבר עם צפון קוריאה. המסקנה מהאירוע, יאמרו מצדדי הנתיב הדיפלומטי, שאפשר להתמודד עם מדינות קיצוניות השואפות לנשק גרעיני ולנצחם סביב שולחן הדיונים. ב'אומדיה' כבר עמדנו על ההשלכות האפשריות מהסכם זה על הסוגיה האיראנית. בטהראן מיהרו, בהמשך להתפתחות מאסיה, להשמיע קולות פייסניים. עלי אכבר ולאייטי, יועץ המקורב למנהיג הרוחני של איראן, האייתולה עלי חמינאי, רמז (רויטרס, 14 בפברואר) כי טהראן שוקלת להשעות חלק מפרויקט הגרעין שלה. "אם נחליט למצוא פתרון של שלום למשבר הנוכחי, כל רעיון עשוי להתקבל", אמר היועץ.
לסיכום, אם מדובר ברושם מוטעה לגבי הקשיים של איראן כעת, כפי שנטען באפכא מסתברא, הרי ששיבה למו"מ, תוך הסרת הסנקציות (ולו זמנית), קונה למשטר בטהראן זמן נוסף לנהל שיחות סרק מול האירופים והאו"ם. וזמן חופשי להתעמק בפרויקט הגרעין באין מפריע, זה כל מה שנדרש לאיראן כדי להגיע לפצצה המיוחלת.
|