09-02-2007, 12:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
כי אם נחגוג אותו 365ימים בשנה -
הוא פשוט יאבד מהייחוד שלו.
צודקת ahuva_edri בקשר לדוגמא שהיא נתנה לגביי יום האם. ומה לגביי דברים לא טובים שצריכים להיות בליבנו תמיד? יום השואה, למשל. יום הזכרון. מדוע אנחנו לא הולכים לבתי עלמיין, לקברים של חיילים, בכל יום? מדוע אנחנו לא הולכים בכל יום לקברים של אנשים יקרים שהכרנו ואיבדנו? מדוע רק אזכרה שנתית וזהו? הם לא בליבנו? הם נשכחו?
כמובן שלא. הם תמיד יהיו בליבנו. הם תמיד יהיו בזכרונינו. אנחנו תמיד נחוש בהם.
אותו הדבר בקשר ליום האהבה. הרגש הוא תמיד שם. גם המילים. למילים ולמעשים יש מקום בכל יום לאורך כל השנה - בקשר לזה אני מסכים בברור. אם אתה צריך הזכרה בינלאומית להגיד לאהובתך שאתה אוהב אותה - צריכה להדלק לך בראש נורה ענקית.
וכמובן שדובי, לב משוקולד וזר ורדים - לא מפצים על זה שבכל השנה - אתה לא מתייחס.
מה שכן, חג האהבה הוא עוד דרך להפגין את האהבה. הזדמנות לדעת, שבזמן שאתה אומר לאהובתך שאתה אוהב אותה - עוד מיליוניים ברחבי העולם אומרים זאת גם. וכולם מרגישים בדיוק אותו הדבר באותו השנייה - ועדיין... קצת אחרת.
לסיכום דוגמא קטנה. אני, אישית, אוהב נורא את שבועות. אני נורא אוהב חלב (והנגזרות שלו: שוקו, שוקולד, עוגת גבינה, בלינצ'ס ועוד) - ואני אוכל ושותה כמעט כל יום... אבל, בשבועות - זה נורא כיף שיש עוד מהמאכלים האלה... כי אני אוהב את זה.
_____________________________________
|