מהי "אדמה חרוכה" ומי היה הראשון לישם את השיטה.

בעת פלישת נפוליאון הוא הורה על נטישת ערים וכפרים, שריפת השדות והמאגרים בכדי להשאיר לצבא הצרפתי אדמה חרוכה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ולכן השאלה הייתה מורכבת משני חלקים, הראשון בהם מבקש להגדיר מהי "קרקע חרוכה"...

http://www.answers.com/topic/scorched-earth

כאן יש את כל הסיפור כולל מקור המושג. עשו בטקטיקה זו שימוש הסינים, היוונים, הרומאים ועד למלחמת הבורים. אני מניח שאת כל זה כבר בדקת לפני ששאלת, אז יש לך שם של אדם או אירוע שלא מוזכר כאן?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7498

או קוטוזוב?

אני מתנצל שלקח לי זמן להגיע...



אני מודה שהשאלה היא קשה, ומזמינה המון ויכוחים. אדמות נשרפו ונבזזו מאז שהחלו בני אדם להלחם זה בזה. אלא שזאת לא הייתה כוונתי בשאלה, ולכן גם "חידדתי" אותה בהמשך. השאלה כוונה רעיון של "אדמה חרוכה" לא כ"עונש" לאויב, נקמה לתוקף, או נסיון להשמיד את ארצו או מושבו, אלא כחלק מושכל מתכנון צבאי של מפקד צבאי. זאת ועוד – "אדמה חרוכה" היא פעולתו של המותקף על אדמתו שלו, או הנסוג מפני המנצח. (לפחות לפי שעה).



הראשון שהשתמש ב"אדמה חרוכה" כחלק מטקטיקה צבאית מתוכננת היה לורד וולינגטון בפורטוגל. אבל אני מוכן לקבל הסתייגות גם "לטובת" פטר הגדול, אם כי במקרה שלו מדובר יותר באסטרטגיה. בשנים 1706 – 1709 הוא הצליח "לנתב", באמצעות אדמה חרוכה את צבאותיו של קרל ה-12 מלך שוודיה במקום למוסקבה לאוקראינה, שם הונחלה להם מפלה.



אבל וולינגטון בנה את נצחונו על הרעבתו של הצבא הצרפתי – ותכניתו הוכתר בהצלחה מלאה. לאחר שספרד כבר נכבשה כליל ע"י נפוליון, ואחיו הוכתר כמלך ספרד, הצליח הגנרל וולסלי, לשכנע את ממשלת בריטניה להחזיר את הצבא הבריטי לחצי האי האיברי, לחופי פורטוגל, כדי להתחיל בדחיקתם של הצרפתים חזרה. לאחר הנצחון בטלאוורה, ב-1809, עבורו הוא זוכה בתואר מרקיז, ונכנס לספרי ההיסטוריה כלורד וולינגטון (אחרי ווטרלו הוא יהפך לדוכס וולינגטון), בהיותו נחות במידה גדולה מאד מספרית לצרפתים מסיג וולינגטון את כוחותיו, בצורה מסודרת לליסבון. בדרכו, הצבא שלו שוחט את כל עדרי הבקר והצאן, שורף את כל מחסני התבואה וזאת לפי פקודה מפורשת של הגנרל, שדורש לא להחמיץ שום מאגר מזון. לאחר שהוא חוזר בשלום לפורטוגל, הוא בונה את קו הביצורים האדיר של טורס וודרס בפתח חצי האי של ליסבון, וממתין לצרפתים ש"ישברו את הראש". התוצאה לה ציפה מתממשת, והצבא הצרפתי שחודר לפורטוגל כדי לגרש את הצבא הבריטי חזרה לים, נוחל תבוסה מרה, בעיקר בגלל כשל אפסנאי – הם פשוט גוועים ברעב.



את הזמן הזה, הוא מנצל להגדלת צבאו בהמשך הזרמת כוחות מן הים – עד שהוא פותח במתקפה שסופה להכניע את נפוליון. הוא למעשה יצר מצב הפוך: הכוחות הצרים רעבים, והניצורים (טוב, לא ממש כי הים פתוח מגבם) שבעים.



הרוסים, נקטו באותה טקטיקה נגד נפוליון – אבל הם לא היו הראשונים...

אצלי וולינגטון נכנס בעיקר לספרי הבישול ולא ההיסטוריה

לאחו לתור אחרי תילי "מואט אנד ביילי", וולינגטון זה דווקא דבר אחר...

.