|
05-01-2007, 01:13
|
|
|
חבר מתאריך: 13.12.01
הודעות: 8,479
|
|
פיטבולים, אמסטפים וכלבים מסוכנים....
ראיתי פה כמה אשכולות בנידון, למרות זאת החלטתי לפתוח אשכול חדש ומסודר
בנידון.
אספר בקצרה את ההסטוריה על מנת לא להכביד ולקצר.
הכל התחיל בכלבי הבולדוג ששימשו למלחמות פרים (BULL= פר באנגלית) באיי האנגלי
במאה ה 11. לא מדובר בבולדוג האנגלי שכולם מכירים, אלא בכלב גדול יותר במשקל
של כ40 ק"ג ועם מנשך הפוך. הזן פותח מזנים של מסטיף חזקים ועוצמתיים במיוחד.
הכלבים המנצחים היו אלה שהכריעו את הפר בזמן הקצר ביותר.
הכלבים אשר הפגינו נחישות והתמדה וחזרו לקרב גם לאחר פציעה היו אלה שמהם המשיכו
את השושלת. יש מיתוסים על מגדלים שחתכו את הרגליים לכלב ושחררו אותו לזירה על מנת
להפגין את אומץ הלב והנחישות.
לאחר מספר מאות שנים נאסרו קרבות הפרים/כלבים והגענו למאה ה 18.
האיסור על קרבות עם פרים הוליד את קרבות הכלבים.
אך התברר שהבולדוג הוא מתאבק לא זריז, ושני בולדוגים היו לופתים זה את זה עד להכרעה.
משעמם.
המגדלים חיפשו לערבב את הגזע עם גזע מהיר יותר אתלטי יותר וזריז יותר, לאחר מספר נסיונות
עלתה הרבעה מוצלחת עם הטרייר הלבן.
כך החלה מסורת הפיטבולים וקרבות הכלבים באנגליה ולאחר מכן באמריקה. (PIT = זירה)
.
קרבות הכלבים היו פופולרים ביותר, הכלבים סיפקו הצגה מושלמת, קרב עד למוות תוך הפגנת
אתלטיות מרשימה ביותר.
מהגרים אנגלים שהגיעו לאמריקה, וחלקם ממחוז סטופרדשייר, פיתחו את הזן האמריקאי
הנקרא אמריקאן סטופרדשייר טרייר, או בקצרה אמסטאף. חלק מתקן הגזע היה השמטה של המילה פיט
זה ממש בקצרה על הסטוריית הגזעים.
קיימים מספר ארגונים אשר מגדירים מהו אמסטאף ומהו פיטבול, הדעה הרווחת אומרת שתקן של
אמסטאף מתייחס אך ורק לנתונים חיצוניים והפיטבול מתייחס גם לאופי.
כלומר ה"שמועה" שפיטבול נחמד יותר מאמסטאף היא מבוססת.
בארץ וגם בעולם, אין הקפדה על טוהר הגזע, לכן ניתן למצוא הרבה בני תערובת שלא ניתן לקבוע
בוודאות האם פיטבול או אמסטאף.
אבל
אבל
אבל הנה האבל הגדול.
ההסטוריה מספרת שכלבי הקרבות אומנו אך ורק לתקוף כלבים !
הם גודלו במשפחות, ביחד עם ילדים, כלב אשר תקף בן אדם הומת ולא המשיכו את השושלת שלו.
הכלבים הורבעו תוך הקפדה על הצורה החיצונית, הנחישות, העוצמה וחוסר התוקפנות לבני אדם.
זירת קרבות היא לעתים רבות חשופה ואף אחד לא רוצה קורבנות אדם.
אין עוד גזע כלבים אשר שושלתו הומשכה בתנאי שעבר מבחני התנהגות כלפי בני אדם.
מאז ועד היום נאסרו קרבות הכלבים ברב מדינות העולם המערבי.
הכלבים מצאו את מקומם בקרב בני האדם ללא השתתפות בקרבות.
(אני מוציא מהכלל את היוצאים מהכלל, אין ללמד על הגזע בגלל קרבות לא חוקיים)
איפה נולדה הבעיה ?
בני האדם שחיפשו כלי נשק מצאו בפיטבול או באמסטף פתרון מעולה.
אפשר להרעיב אותו, להרביץ לו, ולהשתמש בו כשומר וכתוקף בעת הצורך.
גורמים עבריינים החלו לאמץ כלבים אלה, גם יפים, וגם מפחידים.
כל מבחני האופי שנערכו לפיטבולים שגדלו בתנאים נורמליים הראו שהכלב הוא אחד המצטיינים !
הפופולריות שלהם העלתה את מספר המקרים בהם נפגעו בני אדם קשה מנשיכותיהם.
אותה פופולריות העלתה למקום ראשון בקרב הכלבים הנשכנים את הקולי (לאסי), הדלמטי, הסאן ברנרד, הגולדן ריטריבר, הדוברמן והקוקר ספנייל (שדרך אגב מוגדר ככלב היחיד עם הפרעה נפשית
שעלולה לגרום לו לתקוף את בעליו ללא סיבה מוסברת).
מה משמעות הפופולריות ? כל מדינה והתרבות שלה.
סרטי קולנוע הם משווקים מצויינים לכלבים, וכל כלב שכיכב בסרט במדינה כלשהי, הפך לכלב הנשכן ביותר בשנים שאחרי הודות לפופולריות רבה בקרב בעלי הכלבים.
פיטבול ואמסטאף ביחד מעולם לא הגיעו קרוב למקום ראשון במספר תקיפות.
אבל מה ? כאשר פיטבול נושך, הוא נושך כמו חמישה גולדנים, לכן הדמוניזציה.
הכלבים לא אשמים, אשמים תמיד ורק תמיד הבעלים.
לא זכור לי מקרה אחד בהסטוריה (של ישראל בשביל להיות הוגן) אשר בו נערך משפט אמיתי,
עם עדויות, עובדות, וקביעה חד משמעית מה גרם לכלב לתקוף.
גם האמסטאף המפורסם שהרג את הילדה המסכנה והצית את האש כנגד הגזעים המסוכנים,
לא היה צדיק תמים ולא באשמתו.
הכלב תקף כלבים, הכלב תקף חתולים, הכלב הרג חתולים, אולי גם הרג כלבים (כל השאר עובדות).
הכלב נלקח על ידי אסיר משוחרר שלא קיבל רשיון לנשק (עדויות מסביבתו).
הכלב הוכה על ידי מקל וחונך להיות כלב תקיפה.
הכלב שהה בסך הכל שבועיים אצל המשפחה.
הילדה המסכנה, לקחה את המקל של הכלב וחשבה לשחק איתו, רק אביה או אימה לא טרחו להסביר לה או להבין בעצמם, שמקל שמרביצים איתו כל יום, לא הופך למשחק בידי ילדה.
הכלב עשה בדיוק מה שלימדו אותו, לתקוף.
כולי צער על האבדן.
אם זכורני נכון, חקירת המשטרה העלתה רשלנות ברורה מצד ההורים, אבל נקבע שהעונש שקיבלו
חמור מספיק ולא קיבלו שום עונש נוסף (למרות שהם אחראים על פי חוק להריגה קרי מאסר בפועל)
כמובן שכותרת זו לא זכתה לעמודים ראשיים.
הרי התקשורת מוכרת דם ודם בלבד. משפט ללא עונש ראווה לא מוכר טוב את העיתון ולכן מוצנע
אי שם בעמוד אמצעי ליד פרסומת כלשהי.
אני משוכנע שכל פיטבול/אמסטאף וכל כלב נשכן אחר, יש לו הסטוריה.
כלבים לא מתהפכים, כמו שנהוג לאמר ולחשוב.
אנשים מתהפכים יותר מכלבים וזה מדעי.
עניין הכלבים המסוכנים קיים בכל העולם. מדינות רבות מנהיגות חוקי גזע, ומדינות רבות גם מבטלים
את אותם חוקי גזע.
המדינות המתוקנות מנהיגות מבחני אופי לכלב ולבעליו, על מנת לקבוע התאמה של הכלב לסביבה, של הכלב לבעליו של בעלי הכלב+הכלב לסביבה.
בישראל כמובן שאפשר רק לחלום על רעיונות שכאלה.
בישראל מה שלא מוכר את העתון לא מעניין אף אחד.
הוטרינר התל אביבי שחזר עשרות פעמים על המשפט: זה לא כלב זו חיית טרף.
זה לא כלב זה כמו אקדח טעון.
הוטרינר הזה צריך להתבייש על ההכללה שהוא עושה וחוטא למקצועו.
בשום מקום לא מלמדים שטויות כאלה.
לא כל וטרינר עירוני צריך באמת לאהוב כלבים, הוא יותר צריך לאוהב את עצמו בשביל להגיד דבר כזה.
בקיצור, כל נושא חוקי הגזע בטעות יסודו.
אין לי שום ציפיה ממדינת ישראל שתיקח את הנושא ברצינות, מאחר ושום נושא לא נלקח
ברצינות. מכבים שריפות כל הזמן אבל ממשיכים לזרוק גפרורים בוערים בכל מקום.
אני מגדל פיטבולית מעורבת.
אני מאושר מכל רגע וכנראה גם היא.
אני מקפיד על ההתנהגות שלה, אני 100% ממוקד במעשיה כאשר אנחנו בחברה, ולא יושב קורא עיתון על הספסל ושולח אותה לריב עם כלבים.
הכלבה שלי אוהבת ילדים וילדים אוהבים אותה.
כל הדודות והסבתות בגינה בה הסתובבתי, היו מחפשים אותה ורק אותה, על מנת שהילד או הנכד
אשר אינו גדל עם כלב, יוכל להשתעשע איתה.
אני בטוח ב 100% שלא יאונה כל רע, אבל עדיין נמצא לידה ב 101% ולוקח אחריות
חבל מאד ששאר בעלי הכלבים המסוכנים רק כי לא גודלו נכון, לא יודעים להתנהג ווכה נולדו מיתוסים
וחוקי גזע מטופשים.
|
|