 |
09-02-2005, 12:33
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
הצלחתי למצוא את הכתבה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong11 שמתחילה ב "כתבה ממעריב, סוף שבוע האחרון, על תקרית הדו"צ בדרום הר חברון"
מכת אש
1,000 קליעים, 17 פצצות וטיל מיוחד נגד אדם קטלו את יהודה בן-יוסף ויואב דורון. המחסלים: יחידת מגלן ומסוק. "סופשבוע" חושף לראשונה שרשרת המחדלים
קלמן ליבסקינד ועמרי אסנהיים
מעריב, 4/2/2005
דקה לפני שטיל מסוק הקוברה הרעיד את גבעת האנטנה עוד ישב רסמי אל-עדארה עם שלושת חבריו הפלשתינים בקרוואן של יואב דורון ויהודה בן-יוסף. יואב מזג להם ספל קפה, בניסיון להילחם בקור שבחוץ. ארבעת הפועלים, צחוק הגורל, היו עסוקים בבניית גדר בטון סביב הקרוואן של שני המאבטחים, כהגנה מפני ירי מחבלים. יהודה בדיוק נפרד לשלום ויצא עם רכב הביטחון לאסוף את המאבטח השלישי, אבישי יוביץ, מקריית ארבע. הוא לא הספיק להתרחק לפני שפרצה מהומת אלוהים.
"פתאום שמענו יריות", משחזר אל-עדארה, "כמו מלחמה. הרבה הרבה. צרורות שנמשכו אולי חמש דקות. היינו בטוחים שמחבלים יורים על יהודה. לא תיארנו לעצמנו שזה חיילים. יואב לקח את הרובה, אמר לנו להישאר בפנים ורץ החוצה. פחדנו. אמרתי לפועלים להתחבא ונעמדתי ליד החלון. בשמים, מעלינו, ראיתי מסוק. הייתי בטוח שהוא בא לעזור ליהודה נגד המחבלים. פתאום ראיתי כדור אש יוצא ממנו דווקא לכיוון שלנו. אחרי כמה שניות הוא נחת ליד יואב שהיה אולי עשרה מטרים מאיתנו, פגע באדמה והתפוצץ. היה רעש גדול. הכל התרומם ועף על יואב. הנשק שלו התפרק לחתיכות. הכדורים שהיו במחסנית שלו התפזרו לכל הכיוונים. יואב מת. את התמונה הזאת שלו על הרצפה, לידי, אני לא אשכח כל החיים. זו תמונה שאי אפשר לתאר".
במרס 2003 חיסלו בשוגג כוח מיחידת מגלן המובחרת ומסוק קרב של חיל האוויר שני מאבטחים ישראלים: יואב דורון, קצין בסיירת אגוז, שהיה בחופשה בין תפקידים, ויהודה בן-יוסף, חייל משוחרר מהיחידה. זה קרה במאחז "גבעת האנטנה", סמוך ליישוב פני חבר. כמות בלתי נתפשת של כאלף קליעים ו-17 פצצות נגד טנקים ירו לוחמי מגלן על בן-יוסף. את דורון הרג טיל נגד אדם ששחרר מסוק הקוברה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/253/817.jpg]
אל''מ חגי מרדכי. צילום: פלאש 90
מדובר באירוע הירי של כוחותינו על כוחותינו החמור ביותר בארבע שנות האינתיפאדה. לא ניתן היה לטעון שהכוחות לא מיומנים. החיסול בוצע על ידי יחידה מובחרת וטייס קרב, בהנחייתו ובפיקודו הישיר של מפקד חטיבת חברון אל"מ חגי מרדכי, קצין מוערך שהיה אמור כעבור כמה חודשים לקבל את הפיקוד על חטיבת הצנחנים (מינוי שנמנע ממנו בעקבות המקרה וחודש למרות זעם המשפחות).
בפעם הראשונה מובאות כאן עדויות הקצינים, הלוחמים, הטייס והאזרחים שלקחו חלק באירוע, שנגבו בחקירות מצ"ח וחושפות שרשרת של קבלת החלטות שגויות, מלחמות קצינים בחדרי החקירות, ומעל הכל אצבע קלה, קלה מדי, על ההדק.
חורף 2003 בחטיבת חברון היה בלתי נסבל. ההצלחה של הפיגוע ב"ציר המתפללים" בדצמבר 2002, שבמהלכו נהרג המח"ט דרור וינברג, החדירה רוח התקפית בחוליות הטרור. מטה החטיבה פעל מסביב לשעון. העומס היה אדיר. את יחידת מגלן נהגה החטיבה להפעיל באופן תדיר נגד המחבלים. לא היתה טבעית ממנה, גם על חשבון קטיעת נופש יחידתי באשקלון, כדי להתמודד עם ידיעות חמות שהגיעו מהשב"כ.
ביום רביעי, ה-12 במרס , קיבל קמ"ן היחידה, סגן ליאור, "סל משימות". הידיעה על האפשרות להימצאותו של המבוקש מוחמד בורקאן מהחמאס ליד היישוב פני חבר התקבלה בסביבות 13:00 באותו יום. הוחלט כי פלוגה ג' בפיקוד סרן אור תקבל את "סכין חדה", שם הקוד למבצע המעצר. בשלב הראשון של המבצע אמורה היתה להיפרש תצפית, במטרה לאתר את המחבל. את המעצר, אם בורקאן יזוהה, תכננו ללילה הבא.
גישת ה"סמוך"
בשלב הזה החלה סאגה של טעויות, שמקור רובן בגישת "סמוך על סמוך" המסוכנת. לאורך שרשרת הפיקוד, מהמח"ט ומטה, שכחו הקצינים לוודא שמידע חיוני, כזה שחיי אדם תלויים בו, יועבר לכוחות הרלוונטיים. הוראות שניתנו לא בוצעו אך איש לא בדק את יישום ההנחיות בפועל.
אור הטיל על סגנו אריק את הטיפול בעניין בורקאן והתפנה למשימה אחרת. כשחזר אור לקראת חצות התכונן אריק לשלב אישור התוכניות מול מח"ט חברון, חגי מרדכי. הסגן ביקש מאור להיכנס איתו למרדכי כי פחד לגמגם מול המח"ט. כשנכנסו, מרדכי היה עסוק באישור תוכניות של פלוגה אחרת. אור ואריק ניצלו את הזמן כדי לשרבט את פקודת המבצע.
"לא רצינו להרצות בפני המח"ט ללא פקודת מבצע כתובה לכן כתבנו בשתיים-שלוש דקות פקודה כללית ושכחנו לציין כוחות שכנים", ציין אור בעדותו, "גם בפקודה המודפסת אין כוחות שכנים כי שכחנו מזה. עם זאת עולה השאלה: אני קצין בן 25, איפה 'זקני העדה': מח "ט ומפקדים בכירים?".
סוגיית הכוחות השכנים היתה קריטית. למעשה, מכאן והלאה, לוחמי מגלן שיצאו לשטח חשבו שהם פועלים בסביבה סטרילית ולא ידעו על נוכחותם של המאבטחים הישראלים בקרבת מקום. בכל מהלך אישור התוכניות אצל מרדכי לא הוזכר העניין. "הנחתי שהכוחות מודעים לקיום'גבעת האנטנה' והשומרים במקום", סיפר מרדכי. "מטבע הדברים המפקד אינו נכנס לפרטי הפרטים של כל משימה. במבצע ספציפי זה נכנסתי לפירוט רב יותר ממבצעים אחרים. עם זאת היו פרטים באחריות גורמים נוספים כדי להשלים את התמונה".
המאחז שכונה "גבעת האנטנה" הוקם מספר חודשים קודם לכן. צה"ל מסר לראשי המתנחלים שלא ייתן לכך אישור. הם בכל זאת עלו לקרקע. במאחז הוצבה אנטנת דמה שהוצגה כ"תחנת מחקר ופיתוח". השומרים נשלחו למקום כדי להגן עליה, אך למעשה כדי לקבוע נוכחות בדרך להקמת נקודה קבועה.צה"ל שקל כמה פעמים לפנות את המאחז ובכל פעם דחה את הפינוי ברגע האחרון. השיטה שעבדה בעשרות מאחזים אחרים בשטחים אמורה היתה לעבוד גם כאן. עד לתקרית הטראגית.
מרדכי הודה כי ידע על קיום המאחז. מספר ימים קודם לאירוע אף ביקר בעצמו את דורון ז"ל ששמר במקום. "ביום ראשון אני ויהודה נסענו לבקו"ם להשתחרר", העיד יוביץ, המאבטח השלישי, "כשחזרנו, יואב סיפר לנו שכשלא היינו המח"ט הגיע לביקור".
בחקירתו נשאל קצין האג"ם החטיבתי, רס"ן אורן, שנכח באישור התוכניות, מדוע לא הזכיר את המאחז, למרות שידע על קיומו. "אישור התוכניות היה להכנסת תצפית לאזור לאיסוף מודיעין בלבד", ענה הקצין. "לא היו אישורי תוכניות לכוח תקיפה. אישורי תוכניות אלו היו אמורים להתבצע על ידי מפקד מגלן למחרת בבוקר". אבל גם בשלב התכנון לקראת המעצר שהפך לחיסול, "גבעת האנטנה" נשכחה.
גם עזרי המודיעין לא היו מעודכנים. מהמפות שהכינה עבורם החטיבה לא היו יכולים לוחמי מגלן ללמוד על המאחז. "עם כניסתי לתפקיד הנחיתי את קמ"ן החטיבה לוודא סימון של המאחזים", סיפר מרדכי בעדותו. "לפי זכרוני, כשנתתי את ההנחיה מאחז האנטנה כבר היה קיים, לכן היה אמור להיות מעודכן על מפות הקוד, ואין לי הסבר מדוע הוא לא עודכן".
סרן שלמה, קמ"ן החטיבה, שאמור היה לעדכן את המפות, טען בחקירותיו כי בניגוד לעדות מרדכי, הטיל עליו המח"ט את משימת עדכון המפות רק ביום שישי שלפני האירוע. בפועל המפות לא עודכנו. "מדוע לא התנית את אישור התוכנית בעדכון העזרים? ", נשאל מרדכי. "לא שמתי לב שההיאחזות של פני חבר איננה מעודכנת. אם הייתי שם לב הייתי מנחה לעדכנה", ענה המח"ט.
זה לא הכל. בניגוד למקובל לא נכח באישור התוכניות נציג של גדוד "לביא" המוצב בגזרה באופן קבוע. "הופתעתי שלא ראיתי נציג שלהם, דבר שנבע מתקלה חטיבתית", הודה מרדכי, "הנחיתי שתנאי ליציאה לשטח יהיה חבירה בין אור למ"פ מלביא".
ב-1:30 לפנות בוקר הסתיים אישור התוכניות. רגע לפני שהכוחות יצאו נשלחו קציני מגלן, המ"פ אור וסגן אבי, לפגישה לילית מאוחרת עם המ"פ הגזרתי. עוד לפני, ביקש סגן גיא, מפקד הצוות שמכוחו נלקחו חמשת חיילי התצפית,שסמ"ר יובל יחליף אותו בפיקוד על המשימה. "אישרתי", סיפר אור שטען כי יובל פיקד על תצפיות בעבר, "יובל הוא לוחם מוביל בצוות שלו, אחראי מאוד, וסמכתי עליו במאת האחוזים". אלא שמאוחר יותר העיד יובל כי לא פיקד על תצפית מבצעית בעבר. "דברי הובנו לא נכון", אמר אור בתגובה, "אני יודע כי זו היתה משימתו הראשונה של יובל כמפקד משימה מבצעית. כוונתי בעדות היתה שהיו לו בעבר התנסויות כמפקד בתרגילים".
מישהו לא אומר אמת
בסביבות 2:30 לפנות בוקר נקרא בדחיפות סרן אסף דובסון, מ"פ בגדוד לביא, מישיבת קצינים שאותה ניהל במוצב בית חגי. סרן אור ממגלן ביקש אותו בדחיפות. "אמרתי לו שימתין מספר דקות", סיפר דובסון בחקירה, "הוא התעקש שאין לו הרבה זמן ולאחר שתיים-שלוש דקות ניגשתי. הוא סימן לי על מפה את נקודת התצפית של הכוח שלו. ניסיתי לשאוב ממנו יותר מידע לגבי מהות המשימה, האם יהיה כוח יירוט בהמשך. הוא אמר שכרגע זה תצפית על אובייקט. כל המפגש ארך כשלוש דקות. הפעם הראשונה ששמעתי על כך שמגלן פועלת בגזרה שלי היה כשסרן אור הופיע במאהל".
החוקרים : האם בשלב כלשהו ציינת את מאחז האנטנה?
דובסון: "לא, מכיוון שהנחתי שהוא מכיר את המאחז. הוא פועל בסמוך אליו ואמור להכיר את האזור שבו הוא פועל".
החוקרים: המאחז היה מסומן על המפה שעליה הצבעתם בחמ"ל?
דובסון: "לא, משום שרק כוחות צבאיים מסומנים במפה".
החוקרים: האם אור שאל אותך לגבי הימצאות יישובים או מאחזים אזרחיים באזור התצפית?
דובסון: "לא. הוא שאל רק על כוחות שלי שפועלים במרחב".
אור העיד שחמש דקות לפני הגעתו עדכן את דובסון, שאת שמו לא זכר בעדות, בדבר בואו. לדבריו, הפגישה ארכה רבע שעה ולא שלוש דקות. אור: "המ"פ לא ציין בפני יישוב יהודי כלשהו באזור היעד". לאחר שהוצגה בפניו עדותו של דובסון אמר אור כי "לצערי, ואני מתנסח בזהירות, הוא אינו דובר אמת. אני לא איזה כוח מילואים שלא יודע מה לעשות. שאלתי את כל השאלות הנדרשות בעת החבירה. הוא פשוט לא ציין את המאחז. לדעתי הוא לא עשה את זה מרוע לב או מרשלנות. צריך להבין מ"פ שעובד מסביב לשעון ומבצע חבירה באמצע הלילה מבלי שהיתה לו התראה מוקדמת על המבצע".
"סרן אור מכיר אותי היטב ומפתיע שהוא מציין שאינו זוכר את שמי", אמר דובסון לחוקרים בתגובה לדברים, "היחס של מגלן, וספציפית שלו, היה מתנשא ולא מקצועי ובפעילות שלהם הם הבהירו לנו שאנחנו מחוץ לתמונה ואין לנו כל מעורבות במתרחש". ייתכן שסאגת מגלן-לביא יכולה היתה להימנע. ערן, רבש"ץ (אחראי ביטחון) היישוב פני חבר הסמוך למאחז, סיפר בעדותו ששלושה ימים לפני האירוע הודיע לו חייל ששמר בשער היישוב כי ישנם חיילים המחפשים אותו. ערן ביקש מהחייל שימסור להם להמתין או לחזור מאוחר יותר, אלא אם מדובר בפיקוח נפש. החיילים לא חיכו. ערן בעדותו: "כשסיימתי את עיסוקי החייל אמר שהיו במקום חיילים ממגלן שהודיעו שהם פועלים באזור. ביום האירוע יצאו חיילים מלביא ששוהים ביישוב לסיור בסמוך לגבעת האנטנה. הזהרתי אותם שיש שומרים ישראלים על הגבעה. אם חיילי מגלן היו ממתינים לי הייתי מזהיר גם אותם לגבי השומרים".
משהו לא מסתדר בתצלום
ביום רביעי בערב קפץ סמ"ר יובל לכמה סידורים בבסיס מגלן. חצי שעה אחרי חצות, כשהוא בדרכו חזרה לחטיבת חברון, התקשר אליו מפקד הצוות ובישר לו כי הוא יפקד על התצפית. "בתדרוך לא הוסבר לי על קרוואנים או אובייקטים נוספים חוץ ממה שהופיע בתצ"א", סיפר יובל בעדותו.
סמוך לשעה 2:00 אסף סגן אריק את חמשת חיילי התצפית לתדרוך אחרון. "נאמר לנו שאין יהודים בסביבה", העיד מאוחר יותר סמ"ר חגי, אחד הלוחמים.
ב-3:30 הגיע הכוח לנקודה. אחרי בדיקת ראות קצרה ונסיונות להתגבר על הערפל זוהה היעד. "ראינו עמוד תאורה ענק מעל היעד שמאיר את הכיפה", סיפר סמ"ר יובל. במשך הלילה נמנמו הלוחמים בסבב. ב-10:00 בבוקר הגיע תורו של סמ"ר יוסי לתצפת. "אחרי כחמש דקות זיהיתי בנאדם חמוש על גג הבית של היעד. לא ראיתי פנים, לא זיהיתי פרטי לבוש", סיפר . יוסי העביר בקשר לקמ"ן מגלן, ליאור, תיאור מדויק ומפורט של כל מה שראה על הגבעה: שני קרוואנים שנמצאים מאחורי בית המבוקש במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו, טרקטור ועגלה, מכלית נפט צהובה של פז ורכב סטיישן לבן ועליו מדבקה אדומה שאת כיתובה לא יכול היה לקרוא. "הבית, הקרוואנים, המכלית, הטרקטור והעגלה נראו לי באותו מתחם", העיד .
כאן התרחשה הטעות המרכזית בשרשרת התקלות, שהובילה לסיום הטראגי. 500 מטר מבית המבוקש, כקילומטר מהתצפית, על אותו קו ראייה מנקודת מבטם של החיילים, עמדה "גבעת האנטנה". שתי הגבעות, זו של הבית שבו אמור היה להיות המבוקש וזו של האנטנה, השתלבו מבעד למשקפות התצפיתנים לגבעה אחת. בצבא מכנים זאת התלכדות רכסים.
צמד המאבטחים, בן-יוסף ודורון, ניהלו באותו בוקר שגרה רגילה. הם הסתובבו חמושים ברובי האם-16 שלהם סביב הקרוואנים, לא מדמיינים שתחת עץ במרחק קילומטר מהם מזהים אותם בטעות לוחמי מגלן כשני מבוקשים מהחמאס. בחקירתו הודה סמ"ר יוסי כי מה שראה בתצלום האוויר שקיבל הכוח "לא הסתדר כל כך בשטח", אלא שהדברים לא הדליקו בשלב זה נורה אדומה.
בפק"ל הקבוע של כוח התצפית היה מכשיר אחד ששימוש בו היה יכול למנוע את הטעות. אלא שמד טווח הלייזר, שבאמצעותו ניתן למדוד את המרחק מנקודת התצפית ליעד, נשכח על-ידי הכוח בבסיס.
קפלינסקי נגד הקמ"ן
בעקבות הזיהוי הוזעק חגי מרדכי לחמ"ל החטיבה. בחדר עמדו שני שולחנות: אחד לחטיבה ואחד ליחידה המבצעת, מגלן. מרדכי התמקם בשולחן מגלן. "המח"ט ניהל את המבצע ישירות מול מטה היחידה בלא התייעצות עם גורמי החטיבה המקצועיים", סיפר שלמה הקמ"ן. את הקשר עם התצפית, לפיכך, ניהל קמ"ן מגלן, שלא היה מודע לקיום המאחז. קמ"ן חטיבת חברון וקצין האג"ם שלה לא היו שותפים פעילים. ליאור, קמ"ן מגלן, סימן על המפה את הפרטים המוטעים שמסרה לו התצפית.
"יוסי דיווח מהתצפית וראיתי שזה לא מסתדר במאה אחוז", הודה ליאור הקמ"ן בעדותו, "הערתי את תשומת לב כל הנוכחים במקום לדבר, והתגובה היתה שמדובר במבנים יבילים שכנראה הוזזו למקום. לפי הדיווח התחלתי לבנות על גבי תצ"א תמונת מצב. התחלתי לשרטט סביב המבנה. הוספתי אנטנה ומכל דלק שדווח לי כי כתוב עליו 'פז'".
מרדכי , שראה את התצ"א, לא העלה בדעתו שדיווחי התצפית מתייחסים למאחז. מרדכי, בעדות: "לא שמעתי באופן רציף את התצפית והסתמכתי במידה רבה על הנתונים שסומנו על ידי הקמ"ן". גם רס"ן ש', סמג "ד לביא, שישב בשולחן צדדי, לא שם לב לעיוות. "באותו רגע לא קישרתי בין מיקום התצפית למאבטחים במאחז", סיפר בחקירתו.
במהלך ניהול המבצע נכנס לחמ"ל סגן מפקד החטיבה, סא"ל רזי קפלינסקי, אחיו של אלוף פיקוד מרכז. הופעתו בחמ"ל, למרות שלא היה שייך לתכנון המבצע ולניהולו באופן ישיר, הביאה לקרב גרסאות מר בינו לבין קמ"ן החטיבה. קפלינסקי סיפר בעדותו כי כשנכנס הורה לשלמה לסמן את המאחז על גבי תצלום האוויר, אך לא וידא את ביצוע ההוראה. בנוסף סיפר הסמח"ט כי אמר כבדרך אגב לקרמר שיכול להיות שהחמושים שעליהם מדברת התצפית הם השומרים במאחז. לדבריו השיב לו הקמ"ן שהדבר לא ייתכן מפני שהשומרים במאחז חמושים בעוזי והתצפית מזהה אם-16.
כשנשאל מדוע לא וידא את ביצוע ההוראה אמר קפלינסקי כי "אין אפשרות לבצע וידוא על כל הנחיה והנחיה. ברצוני לתת דוגמה מהבוקר: נתתי הנחיה לקצין ההנדסה לצבוע את הבטונדות במחסומים. האם עלי לעבור במחסומים ולוודא שהוא צבע אותן? ".
"טענת הסמח"ט שקרית", ענה שלמה לגבי האפשרות כי קיבל הוראה לסמן את המאחז, "אני מוכן להיבדק בפוליגרף עם הסמח"ט. הוא שאל רטורית אם אני חושב שאולי מדובר במאחז. אמרתי לו שאני לא יודע. ברגע שהתברר ביש המזל באירוע פנה אלי הסמח"ט ואמר לי:' שלמה, הרי אמרת לי שיש שם שומרים בעוזי ולא אם-16', דבר שלא היה בחפ"ק עצמו".
החוקרים: קפלינסקי העיד כי שאל אותך לגבי זיהוי החמושים, ותשובתך נגעה לסוג הנשק שלהם והטעתה.
שלמה: "במהלך כל התחקיר הצבאי שבוצע על ידי המח"ט, מפקד האוגדה, אלוף הפיקוד והרמטכ"ל זה לא עלה כתקלה או שגיאה. לא ברור לי למה הסמח"ט העלה זאת עכשיו. לדאבוני, כנראה לסמח"ט היה מה להסתיר בתחקירים של הפיקוד העליון כי חשש מהאמת. אחרי האירוע ניגש הסמח"ט למח"ט בשטח ואמר לו בשיחה שהייתי נוכח בה, כי 'שלמה אמר הרי שמדובר בעוזי ולא אם-16'. שתקתי בגלל סערת הרגשות שהיתה באותה שעה וחשבתי לעצמי שהעניין יועלה על ידי המח"ט במהלך התחקירים, דבר שהסמח"ט בפועל לא העלה".
ספק בלב
קפלינסקי נשאל בחקירה מאוחרת על טענתו של שלמה, לפיה "לא עשה דבר למרות שידע על קיומו של המאחז". " טענה זו אינה הגיונית", ענה הסמח"ט. מדוע שוחחתי עימו והוריתי לו להעלות את המאחז על גבי התצ"א? האם זה לא לעשות דבר?".
החוקרים: מדוע לא עלית מול התצפית ובדקת אם החמושים הם שומרי המאחז?
קפלינסקי: "בדקתי מול הקמ"ן שאמור להיות הגורם המקצועי והחלק הפעיל במפקדת החטיבה. לא ברורים לי התנהלותו ודבריו של שלמה. האם הוא פועל בסביבה סטרילית? האם הוא מבצע רק פעולה אחת וכל השאר לא מעניין אותו?". רס "ן ש', סמג "ד לביא שישב בחמ"ל, חיזק את דבריו של קפלינסקי. "הקמ"ן והסמח"ט שוחחו", סיפר, "הסמח"ט אמר משהו בסגנון: 'אולי הם קרובים לאנטנה'. הקמ"ן מצדו אמר שלמאבטחים היהודים יש רק אקדחים ולא נשקים ארוכים, ולכן זה לא יכול להיות".
מספר שבועות אחרי האירוע נפגש מפקד אוגדת יהודה, תא"ל עמוס בן-אברהם, עם בני משפחת דורון, שהקליטו את השיחה. בןאברהם נשמע בקלטת מספר כי ביום חמישי, ב-10:45, קיבל טלפון למשרדו שבו דווח לו על זיהוי שני חמושים. "עלה ספק בלבי", התוודה בן-אברהם, "חשבתי שיכול להיות שזה יהודים. הספק שלי היה כללי. טבעי שבאמצע היום אנשים עם אם-16 יכולים להיות יהודים". " למה לא אמרת להם לבדוק את זה? ", שאלה אסתר דורון, אמו של יואב, "היה ספק בלבך? תגיד, תבדוק".
"היה לי קשה להניח שהספק הפשוט והטבעי הזה לא עלה בראש כל האנשים שנמצאים ליד ומכירים. לא היה גם מדובר במשהו מיוחד, איזה כוח שרק אני ידעתי שהוא נמצא או תופעה חדשה של אזרחים שמסתובבים עם נשק. היה קשה להניח שזה לא יעלה במוחם של האחרים".
בסביבות 12:30 בצהריים העביר השב"כ לחמ"ל מידע, כי ככל הנראה בכוונת המבוקש ופעילים נוספים לצאת מהשטח עם רכב. במקביל יצא יהודה בן-יוסף, המאבטח, עם רכב הביטחון מהמאחז. נראה כי משלב זה מרדכי התנתק מהמשימה המקורית, תצפית מודיעין על בית המבוקש, והשלים עם העובדה כי יהיה צורך במעצר או בחיסול. מרדכי סיפר בעדותו כי אחת הסיבות לאצבע הקלה על ההדק היתה מידע מהשב"כ שמדובר ב"פצצה מתקתקת". איש השב"כ, שבזמן האירוע היה רכז נפת חברון, אמר מנגד בחקירתו: "אני לא זוכר שנאמר הביטוי'פצצה מתקתקת'. לא היה לנו מידע שברגע המיידי בכוונתם להוציא פיגוע, אך לאור רצף הפיגועים שביצעה החוליה לאורך זמן, היה נכון להתייחס אליהם כך. באשר לטענה שלפיה המידע המודיעיני הצביע על כך שהמבוקש עומד לבצע פיגוע לפנות בוקר, דברים אלו לא נאמרו על ידי. למיטב זכרוני הדברים לא נאמרו גם על ידי רכז השב"כ בשטח, מה גם שמידע שכזה לא היה מצוי ברשותנו באותה עת".
לוחמי צוות מגלן בפיקודו של סג"מ אבי היו בדרכם למשימה אחרת בחברון כשהוחזרו בדחיפות לחטיבה. כשהגיעו הוטלה עליהם משימת יירוט המבוקשים. התדריך ארך עשר דקות. "תודרכתי לגבי הוראות פתיחה באש שלא היו שונות מהנוהל הרגיל", סיפר אבי, "שכשרואים חמוש - ירי על מנת להרוג". " נאמר לנו שהאזור סטרילי", סיפר סמ"ר תומר, אחד הלוחמים, "זאת אומרת אזור שאין בו כוחות או אזרחים שלנו וששתי הדמויות מופללות".
וידוא מחמישה מטרים
כוח אבי, שמנה 11 לוחמים, החל להתקדם בוואדי בכיוון היעד.כבר בשלב מוקדם גילו כמה מהלוחמים שתנאי השטח ביעד וסביבתו לא מסתדרים עם הדיווחים שהעבירה להם התצפית. "הבחנתי באנטנה בצבע אדום-לבן עם מנורות מעל ושאלתי את עמישר הנווט האם זה היעד", סיפר סמ"ר ירון, לוחם בכוח. "אני לא זוכר מדוע שאלתי, יכול להיות בגלל שהיו דיווחים על אנטנה. עמישר ענה שלא. שהיעד יותר קרוב".
גם סגן אבי התחבט. הוא פתח את תצלומי האוויר, הסתכל על השטח, וקבע שמדובר באנטנה שלא קשורה לאירוע. "חשבתי שיכול להיות ששאר הדברים שעליהם דיברה התצפית נראים לה ולא לנו, משום שהיינו בזוויות שונות", הסביר סמ"ר אביעד, לוחם נוסף.
עם תחילת ההתקדמות הפתיעו את הכוח כמה עוברים ושבים בלתי צפויים. הערבי הזקן הראשון שעבר בשביל סמוך נכפת והושאר בצד הדרך. אב ובתו הקטנה שחלפו גם הם במקום הושבו סמוך לטראסה. בערך בשלב זה החל יהודה בןיוסף לנסוע במורד השביל עם נשקו. "בקשר הודיעו שרכב אחד עם חמוש יצא לכיוון מערב", סיפר אבי. "התצפית דיווחה על אובדן קשר עין איתו, ואז אחד הלוחמים בכוח צעק שהוא מזהה רכב".
לוחמי הכוח שהמתינו למכונית כשפניהם אל היעד, הופתעו לקבל אותה מהצד השני. "ציפיתי שהרכב יגיע מכיוון בית האבן", סיפר סמ"ר אביעד, "אבל אחרי כ-20 שניות הרכב הגיע מדרום, מאחורינו. ישר הסתובבנו". ירון צעק לתפוס מחסה. דגן נשאר עם הערבי הכפות. עמית נצמד לבולדר גדול. שאר הכוח השתטח ונצמד לטראסה הסמוכה.
"אנחנו מזהים את הרכב", דיווח אבי בקשר ב-12:57, " האם רשאי מטול? הרכב עוצר לידי".
מפקד מגלן: "רות, רשאי מגע". מרדכי לאבי: "האם עצרת את הרכב?". אבי: "שלילי. הוא נעצר במרחק ממני". מרדכי: "רות, בסדר. האם הוא קשר עין איתך?". אבי: "חיובי". מרדכי: "יצאו אנשים מהרכב?". אבי: "לא יצא אף אחד מהרכב". מרדכי: "רות, בסדר. אז תשלוט עליו. באיזה טווח הוא נמצא?". אבי : "50 מטר". מרדכי: "קיבלתי. מאה אחוז. אז תראה שהוא יוצא, תקרא לו, תדע שהוא חמוש. כל תנועה שחשודה אתה מבצע עליו ירי. מבחינתך הוא מופלל. כל תנועה שהיא לא במקום אתה יורה בו". אבי: "אנחנו נמצאים כ-50 קצרים מהגלגלים, לבנים עם פנסים דלוקים לכיוון צפון. אני מזהה ענן (חשוד) אחד. לפי ההפללה הוא חמוש". מרדכי: "קדימה, מגע שלך, נ"ט, תהרוג אותו".
אבי: "יש אישור לנ"ט?". מרדכי: "יש אישור לכל מה שיש לך, צא בהצלחה".
סמ"ר עמישר, נווט הכוח, הבחין במשהו חריג. "הרכב האט", סיפר בחקירתו, "כשראה אותנו נעצר, ולאחר חצי דקה בערך הבהב פעם אחת עם האורות". אם היה הבהוב אורות כפי שמעיד עמישר, לא ברור מדוע לא דווח על כך לחמ"ל. למרות פקודת האש הוציא אבי מגפון והחל לכרוז בערבית לעבר המכונית. במהלך הכריזה לחץ כל העת החפ"ק לדעת מדוע אין ירי. אבי ביקש לסיים את הכריזה. בתוך האוטו לא זוהתה תגובה. רק אחר כך החל אבי לספור לאחור לקראת מכת אש.
"יריתי שתי מחסניות", סיפר סמ"ר ירון, "כל הצוות חוץ ממני התקדם לעבר הרכב ואני נשארתי לחפות. ראיתי את החשוד יוצא מהרכב.צעקתי לצוות להיזהר.הוא יצא עם היד למעלה והייתי בטוח שהוא עם נשק". סמ"ר אביעד: "יריתי בערך 15 כדורים לעבר הרכב. חדלנו. חיכינו כמה שניות. נתנו עוד מכת אש, ופתאום החשוד פתח את הדלת ויצא לעבר מחפורת עפר שהיתה בסמוך. הוא נפל החוצה ואחז בידו אקדח. יריתי עליו עוד כ-15 כדורים . כל אחד נתן עוד כדורים למחפורת והפסקנו".
ב-13:07 קרא אבי לחפ"ק. "אנחנו חותרים למגע עם החשוד", הודיע בקשר.
מפקד מגלן: "יריתם עליו? הרגתם אותו?". אבי: "שלילי. לא הרגנו אותו עדיין. הוא מסתתר ולא עונה".
מפקד מגלן: "אז לראות שיורים נ"ט, מרימים אותו בנ"ט, לא לסכן סתם בהסתערות, קודם כל שנשמיד אותו מרחוק. . . תתחילו לבצע עליו ברטוב מלא". מרדכי לאבי: "צור מגע. נ"ט ואחר כך להמשיך".
"זיהיתי את הדמות ותוך כדי ירי התחלנו לצמצם טווחים ", סיפר אבי, "שיפרנו מקום עד לקו אחרון לפני הסתערות. בערך 20 מטר מהרכב הכוח ביצע החלפת מחסניות. נתתי פקודה, והכוח הסתער על הדמות שיצאה מהרכב. הכוח נעצר כחמישה מטרים מהדמות.צעקתי שאני יוצא אליה.קמתי אל הדמות ויריתי עליה".
"הערבי חזר ואמר: 'יואב מת'"
סרן עמרי, טייס מסוק קרב בן 26, היה בכוננות 20 דקות בבסיס חיל האוויר במרכז הארץ. בסביבות 12:00 בצהריים קיבל הזנקה לטובת יירוט חמושים באזור פני חבר. "קיבלתי תדר של הכוח ושל המח"ט ויצאנו לשטח עם שני מסק"רים מסוג קוברה,אני המוביל", סיפר בעדות נדירה. "בדרך היה מזג אוויר קשה. לא היתה ראות. הגענו למקום כשאנחנו בגובה 9,000 רגל . יצרנו קשר עם הכוח. הנמכתי לגובה 3,000 רגל , מתחת לעננים, ממתין בין 15-10 קילומטר מהאירוע במרחק, על פי בקשת הכוחות בשטח. לאחר כחצי שעה אחד החשודים נכנס לרכב וקיבלתי פקודה 'לקצר', כלומר להתקדם ולבצע על הרכב ירי. להערכתי זה היה המח"ט. מיד אחרי ניתנה לי הנחיה מבטלת של כל הכוחות לא לירות היות שהכוחות היו קרובים לרכב. הכוח התחיל לירות על הרכב, ולאחר מכן יצא אדם נוסף מהקרוואן. האדם זוהה כחמוש על ידי הכוח הקרקעי והוגדר לי כמטרה. ביצעתי אימות עם כוח התצפית. ביקשתי שוב אישור לירי וקיבלתי. יריתי טיל נגד אדם. הטיל פגע במטרה.
"בנאדם אחד יצא מהקרוואן הצפוני יותר, נראה לי שהוא חמוש", דיווחה התצפית למסוק ב-13:02,
"חולצה אדומה. רץ לכיוון צפון, לכיוון הטרקטור. האם אתה מזהה אותו?". מסוק : "חיובי". תצפית: "קבל, רשאי עליו". מסוק: "קיבלתי". תצפית: "קבל כי הבנאדם חמוש עם חולצה אדומה, הולך בין הקרוואנים עכשיו". מסוק: "אני רשאי לבצע?". מפקד מגלן: "אתה רשאי". מסוק: "רות, מבצע".
ב-13:05 שחרר המסוק טיל. יואב דורון, המאבטח, חוסל. אור המ"פ, שיצא לשטח עם כוח נוסף, הופתע לגלות שכיוון הירי לא מסתדר עם היעד המקורי ומגיע ממקום אחר. "אוי, אוי, אוי", צעק בקשר למסוק, "למה ביצעת שמאלה לכיוון האנטנה?". מסוק: "ביצעתי על זה שביקשת שאני אבצע, זה שרץ חמוש". תצפית: "אתה מזהה אותו? האם הוא נפל? האם הוא לא קם?". מסוק: "חיובי. הוא נפל. הוא לא זז". תצפית: "קיבלתי. אתה רשאי לבצע עוד פעם. לוודא". מסוק: "אין צורך, מיותר. הבנאדם לא זז".
שתי דקות אחר כך מרדכי מבקש מהמסוק לבצע ירי על המכולות שבגבעת האנטנה, שאותן הוא חושב לפחונים שאמורים היו להימצא ביעד המקורי. הוא לא יודע שבתוכן רועדים מפחד ארבעת הפועלים הפלשתינים. "מכולות מבחינתי מופללות", מודיע מרדכי למסוק, "רשאי לבצע עליהן במגבלות כוחותינו". למזלו , עמרי, טייס המסוק, מרגיע. "שים לב", הוא אומר למח"ט, "במכולות הבנתי שזיהיתם אנשים שאינם חמושים". הוא לא מבצע ירי. בינתיים, יוביץ המאבטח שהמתין בקריית ארבע, הרים טלפון לראות מה קורה. לטלפון ענה אחד הפלשתינים במכולה. "הוא אמר לי שיואב מת", סיפר יוביץ, "המשכתי להתקשר. אף אחד לא ענה לי חוץ מהערבי שחזר ואמר: 'יואב מת'".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/253/814.jpg]
רכב הביטחון שבו נורה יהודה בן-יוסף. צילום: פלאש 90
מחבלים מחופשים לחיילים
הראשונים להבין שמשהו רע מתחולל על גבעת האנטנה היו אנשי מוקד הביטחון האזרחי של קריית ארבע שקיבלו קריאת מצוקה ראשונה מדורון לאחר שזיהה את הירי על בן-יוסף. "יואב אמר במירס שחיילים מכוונים נשק אל חבר שלו", סיפר בן קפח, מנהל מחלקת הביטחון של המועצה האזורית, "המוקד נתן הנחיה לצעוק שהם יהודים. דקה אחרי זה התקבל עוד דיווח מיואב'מחבלים שמחופשים לחיילים יורים על חבר שלי. הם פגעו בו'. מאז לא הצלחנו לעלות מולו. הבנו שהיה פיגוע באזור האנטנה. לאזור יצאו כל הכוחות שלנו".
לסרן אור, שעקב בשטח על היעד מזווית אחרת, נפל סופית האסימון כשהמסוק שלח את הטיל בכיוונו של דורון. "עד שהמסוק ירה את הטיל, לא הסתכלתי מערבה לכיוון גבעת האנטנה ובדיוק כמו כולם'אנסתי' את היעד המקורי", סיפר המ"פ.
כשהדיווח מקריית ארבע הגיע לחמ"ל התחיל גם מרדכי להבין את גודל הברוך. מרדכי לאור: "יש סיכוי שאבי ירה ברכב שיצא מהאנטנה?". אור: "רות, חיובי". מרדכי: "רות, כנראה מדובר באזרחים שלנו. אתה מדבר על שני הקרוואנים עם האנטנה? על הרכב שיצא משם יריתם?". אבי : "ירינו ברכב הלבן שהכווינה לנו התצפית, שהגיע עם מדבקה אדומה בצד". אור: "מאיפה הוא הגיע?". אבי: "מכיוון הכיפה". מרדכי: "ומה יש על המדבקה?". אבי:"'ביטחון'". מרדכי: "'ביטחון'?". אבי: "חיובי. מדבקה אדומה". מרדכי לאבי: "כאן קודקוד, תסייעו. . . ממש תנו במיידי סיוע רפואי שמה. מדובר בכוחותינו. מדובר בדו"צ כוחותינו".
"כשאמרו לנו שזה דו"צ (דו צדדי) היינו בשוק. לא הבנו מה בדיוק קורה", סיפר סמ"ר אביעד. הבלבול נמשך. כוחות הסיוע מקריית ארבע היו משוכנעים עדיין שמדובר בפיגוע והזהירו את לוחמי כוח אבי, שזה עתה ירו למוות בבן-יוסף, כי מחבלים מחופשים לחיילים מסתובבים באזור. קפח היה מהראשונים שהגיעו לשטח. "הפרמדיקית במקום אמרה לי שהאדם סמוך לרכב הרוג. ניסיתי לזהות אותו, אבל לא הצלחתי. נתתי הנחיה לבצע סריקה באזור הרכב כיוון שידעתי שיואב, שדיווח על האירוע, לא נענה לקריאה נוספת בקשר. חשדנו בחטיפה. התחלתי לרוץ לאזור מכולת המגורים. כשהגעתי ראיתי שלושה ערבים שצעקו לעברי שמסוק ירה ביואב טיל. לא הבנתי במה מדובר. במרחק של כמטר מהשביל ההיקפי זיהיתי גופה שכובה על הגב, לבושה חולצה עם כיתוב בעברית. לידה היה מכשיר מירס של המועצה ונשק אם-16 מרוסק . הצלחתי לזהות פגיעות בקו ישר החוצה את בית החזה. בשלב הזה ידעתי בוודאות ששני ההרוגים הם השומרים של הגבעה".
בעקבות אירוע גבעת האנטנה נערך בצה"ל תחקיר מבצעי, שהטיל אחריות כבדה על מפקד החטיבה, אל"מ חגי מרדכי. במצב של שגרה, קבע הרמטכ"ל, היה האירוע מחייב לשקול את הדחת אל"מ מרדכי מתפקידו. את הימנעותו מהדחה נימק הרמטכ"ל בכך שמדובר באירוע שהתרחש תוך כדי לחימה ובאינטנסיביות אירועים, ובהיותו של אל"מ מרדכי "קצין איכותי, משכמו ומעלה". יעלון החליט לבטל את מינויו של מרדכי לתפקיד מח"ט הצנחנים, וכן לרשום בתיקו האישי הערה פיקודית. בנוסף החליט הרמטכ"ל לרשום הערה פיקודית לתא"ל בן-אברהם, מפקד האוגדה, לסא"ל דני מפקד מגלן ולהדיח את סרן אור, מפקד הפלוגה המבצעת. עוד החליט הרמטכ"ל לרשום הערה פיקודית לכל קציני המטה החטיבתי המעורב, ביניהם הסמח"ט סא"ל קפלינסקי, הקמ"ן סרן שלמה וקצין האג"מ רס"ן אורן.
לאור ממצאי התחקיר המבצעי ובלחץ המשפחות השכולות הורה הפצ"ר תא"ל אביחי מנדלבליט על חקירת מצ"ח. לפני כארבעה חודשים פרסם הפצ"ר את המסקנות. "נדמה כי ניתן לקבוע שהעובדה כי כל חיילי מגלן פעלו בגזרת המבצע מבלי שידעו על אודות קיומו של המאחז, הובילה לתוצאה הטראגית של המבצע", כתב . "אשר על כן, ניתן לקבוע כי מחדליו של המח"ט גרמו לתוצאה הקטלנית מבחינה עובדתית".
הפצ"ר קבע כי מרדכי כשל בכל שלב ההכנות למבצע, אולם ניקה אותו בכל הקשור לתפקודו בעת ניהול האירוע עצמו. בסופו של המסמך, בן למעלה ממאה עמודים, קובע הפצ"ר חרף אמירותיו הקשות כי "לאחר בחינת מכלול נסיבות האירוע סברתי כי אין מקום להורות על העמדתו של אל"מ מרדכי לדין פלילי, אלא כי הסנקציה הפיקודית היא המתאימה בעניינו". הפצ "ר המליץ לעכב את קידומו בדרגה של קמ"ן החטיבה, סרן שלמה, למשך ארבע שנים ולנקוט סנקציה פיקודית נגד מ"פ לביא, סרן דובסון. סרן אור נוקה מאשמת ההתרשלות. השבוע, כמעט שנתיים אחרי שהודח על ידי הרמטכ"ל, הוא עדיין נשמע פגוע. "הייתי בצבא יותר משש שנים וחצי. הפצ"ר בשורה התחתונה זה חרטא ברטא. בסוף כל הדברים בצבא מתקבלים ב'החלטה פיקודית' וכל מה שהאלוף רוצה הוא יכול לעשות".
להרוג בלי לדעת את מי?
בהיתקלות בדצמבר95', שבה נפצע קשה חגי מרדכי, היה עמוס בן-אברהם מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון. הוא הגיע למקום האירוע בוואדי סלוקי. כדור מחבל חדר את קסדתו ובנס פספס את ראשו. האירוע ב"גבעת האנטנה" הצליב שוב את דרכי השניים. מיד אחרי פרסום התחקיר הצבאי נשלח בן-אברהם, מפקד האוגדה, להציג אותו למשפחת דורון. "אל תטילו את האשמה על כל צה"ל", ביקש בן-אברהם מבני המשפחה שהטיחו בו את זעמם, "זה לא נכון לעשות. מפקדי אוגדות אחרים הם לא חלק מזה". "אתה מכיר את הפתגם שאם תפוח אחד רקוב בארגז, כל הארגז רקוב?", שאל אהרון דורון, אביו של יואב, את התא"ל. "אז מוציאים את התפוח הרקוב", ענה לו בן-אברהם. "אתה הוצאת אותו? אתה השארת אותו", התריס האב כשהוא מכוון בדבריו לחגי מרדכי. "אתה יכול לסמוך על החטיבה הזאת? על המח"ט הזה?", שאל אחד האחים. "אתה שואל אותי מה אני מרגיש?", ענה בן-אברהם, "אני רק יכול להגיד לך שאני מטבעי בנאדם לא שקט, ואחד שדברים אצלו הם בדרך כלל שחור ולבן".
"להרוג ילדים בלי לדעת את מי הם הורגים? זה לא יעבור לסדר היום", סיכמה אסתר דורון האם בצעקות לפני שבן-אברהם עזב, "אנחנו לא ישנים מאז המקרה. אני מפנטזת איך המסוק יורה על הבן שלי. מתעוררת בלילה וחושבת על יואב בורח מההליקופטר".
__________________
כתבה קודמת על מרדכי מתוך מעריב:
[size=3]מג"ד מהצנחנים שנפצע בלבנון - רל"ש הרמטכ"ל
כדי לעבוד עם מופז הסכים סגן- אלוף חגי מרדכי לוותר על תפקיד בכיר יותר
מאת יואב לימור
07/03/00
מפקד גדוד צנחנים שנפצע בעבר בלבנון, ושב לשירות לאחר תקופת החלמה ממושכת, ימונה בקרוב לראש לשכתו החדש של הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז.סגן-אלוף חגי מרדכי נפצע בדצמבר 95' בידו במהלך קרב עם החיזבאללה בדרום לבנון, בשעה ששימש כמפקד גדוד 202 בצנחנים. מרדכי, שרופאיו העניקו לו סיכוי קטן בלבד לחזור לשירות קרבי, הצליח להשתקם לאחר שנתיים של טיפולים אינטנסיביים וחזר לפקד על אותו הגדוד.לאור הצלחתו בתפקיד מונה מרדכי בשנה שעברה לפקד על גדוד "אגוז" בגולני, שהוקם על-מנת להילחם בגרילה בדרום לבנון. מינויו נחשב לתקדים בגלל הצבתו של צנחן בתפקיד כה מרכזי בחטיבת גולני, ומרדכי מיהר לאמץ את יחידתו החדשה בכך שהחליף - באופן זמני - את הכומתה האדומה בחומה.מרדכי אמור היה להשלים בקרוב את כהונתו כמפקד "אגוז", ובדיון שיבוצים שקיים המטה הכללי כבר הוחלט לקדמו לדרגת אלוף-משנה ולמנותו כמפקד בסיס האימונים של פיקוד הצפון באליקים. אולם בפגישה שקיים בשבוע שעבר עם הרמטכ"ל, נענה מרדכי בחיוב לבקשתו של מופז והסכים להתמנות לראש לשכתו, ולוותר בכך - לתקופה קצובה, עד לסיום כהונתו של מופז כרמטכ"ל - על הקידום המובטח. מרדכי ייכנס לתפקיד בתקופה הקרובה, והוא יחליף את סגן-אלוף יואב הר-אבן שיקודם לדרגת אלוף-משנה וימונה כמפקד אגד ארטילרי במילואים.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י סירפד בתאריך 11-02-2005 בשעה 11:35.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
