http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3340661,00.html

בהמשך לאשכול שכבר נפתח כאן בנושא, אני חוזר על התזה ששלום או לפחות מו"מ
עם סוריה ללא תנאים מוקדמים, יכול לפתור הרבה מאוד כאבי ראש ובעיות כאן במזה"ת.

אני רק מקווה שמה שקרה לצבא מצרים בעקבות השלום עם מצרים, לא יקרא לצבא סוריה..

טקטיקה מצויינת - כך הסורי יכול להצטייר כמי ששואף להסדר קונסטרוקטיבי, ולהפוך את ישראל למדינה הבעייתית וסרבנית השלום.

מה שבטוח - משא ומתן הוא תמיד דבר טוב, גם אם לא תמיד יוצא ממנו משהו.

ובערך באותו העניין - היה לנו כאן דיון קצת יותר בטחוני בנושא לפני כמה זמן:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%E4%E2%E5%EC%EF

"תסתכל על האורות מאחוריך. על קריית שמונה, על כפר גלעדי ומרגליות וכל עמק החולה. ותבין
שתקיפה שלנו כאן שומרת על האנשים מתחתינו למטה." - סא"ל אבי דהן, מג"ד בנח"ל, רגע לפני
תקיפה בדרום לבנון.

אז בתמצות...

הנחות יסוד:

1. ייעדים ומטרות:
   1. המטרה של באשר אסד היא לשרוד, להוריש את הממלכה למישהו ואולי אפילו להיזכר כמוצלח מאביו.
   2. אסד אולי שונא אותנו, אולי לא, אבל בכל מקרה הוא לא שאהיד שיעי, הוא אדם ראציונאלי שהתחנך באירופה.
   3. שרידי הממשל הסורי הוותיקים יותר נחרדים מהמחשבה של שת"פ עם איראן. הבעת' קמה כדי לנטרל את כל המופרעים הדתיים והקולוניאלים החיצוניים. אלו 2 המטרות העיקריות. חילוניות וסוציאליזם היו הדגלים, בסדר הזה. אז נכון שאויבו של אויבי הוא חברי, ונכון שחלק מהחבורה של אסד האב כבר לא בעמדות מפתח, אבל יש להם די הרבה כוח, ומי שיוביל את הקו האנטי דתי יהיה דודו של באשר, שגם כה רצה את במלוכה לעצמו.
   4. מצד שני הם שונאים את ישראל ולא אוהבים את ארה"ב. אבל ארה"ב היא רק פתרון. הם עזבו את הצרפתים בשביל הסובייטים, גיששו אצל הסינים תקופה, אז הנ הם ישיגו פטרון חדש. לישראל עוד יש זמן. חיכו כ"כ הרבה, יחכו עוד קצת. "כל כלב ביג'י יומו".
2. מצב מדיני - כרגע אין עליו כל איום, ישראל לא רוצה מלחמה, ארה"ב לא תכנס לסוריה לאור השילוב הנוכחי של תוצאות השהייה בעירק, דו"ח ביקר והבחירות האחרונות. האיום הוא פנימי, ממספר גורמים:
   1. שרידי הדור הישן שלא מבינים את "הילד". הוא לא מביא תוצאות...
   2. גורמים סוניים דתיים - אבל הם שונאים את האיראנים יותר מאשר אותו.
   3. רווחה כלכלית - יום אחד ההמונים עוד יצאו לרחובות, המצב רע ומחמיר.
3. מסלולים/תקדימים אפשריים:
   1. תקדים מצרים - מלחמה/עימות מוגבל/איום רציני מספיק שיביא את המערב לשולחן הדיונים, לקבל את הרמה, או לפחות חלקים ממנה בתמורה ל"נורמאליזציה" (או בתרגום חופשי סיוע כספי אמריקאי וגישה לשווקי המערב). השלכות:
      1. גם אם יוותר על חלק מהרמה, הוא השיג הרבה יותר מאביו, אף אחד לא יציג אותו יותר כחלש/צעיר.
      2. הכלכלה תקבל קפיצה קדימה, התל"ג וההכנסה הממוצאים יקפצו ואת כל השטח של הרמה שקיבל הוא יכול להפוך לאזור נופש (השטח ממילא מפורז). לחם ושעשועים שומרים את ההמונים מרוצים.
      3. עכשיו תהיה לו הזדמנות לשקם את הצבא, בכספי סיוע ארה"ב, לבנות צבא אמריקאי ע"פ המודל המצרי, ומי יודע, יום אחד (עוד 10 שנים, הוא עדיין יהיה פה) לקבל את כל הרמה ואולי גם את הגליל. עם צבא מבוסס אמל"ח ארה"ב מצפון ומדרום, היתרון הטכנולוגי שלנו יצטמצם לאפס...
   2. תקדים צ. קוריאה -
      1. אם אתה הבריון של השכונה, אחד היחידים שיש לו סכין ובנוסף לכל אחד שודע להשתמש בה - אף אחד לא יעשה לך כלום.
      2. הבעיה היא שגרעין (ה"סכין") זה לא דבר שקל להשיג... הדבר השני הכי טוב זה להיות החבר הכי טוב של הבריון השכונתי. גם ככה אף אחד לא יציק לך.
      3. לכן סוריה מקבלת את החסות האיראנית. האיראנים צריכים בני ברית, גם אם חלשים, ואת סוריה ספציפית ע"מ לתספק את החיזבאללה. עניין פשוט של מרחק. המסלול האיראני בעייתי ממספר סיבות:
         1. לאיראן עדיין אין גרעין. היא צריכה למשוך זמן והרבה. כאן סוריה יכולה לעזור לה עם כל מני משאים ומתנים שיובילו למבוי סתום.
         2. האופוזיציה הפנימית אנטי איראנית. גם הקיצונים הסונים וגם נאמני "הדור הישן". הוא יצטרך לתת להם הרבה הסברים, והם יאלצו לאכול הרבה צפרדעים. כנראה שהם ישתפו פעולה, אבל קיימת סבירות לא נמוכה שהם יתנגדו גם אם זה יצריך הדחה. שוב, דודו של באשר מחכה בפתח, ול"גווארדיה הישנה" זה "קאזוס בלי" מובהק. שלא לדבר על הסונים שהיו מארגנים הפיכה מזמן אם היה להם סיכוי.
         3. תקדים צ. קוריאה עלול להיגמר בדיוק כמו בצ. קוריאה - רעב תמידי, כלכלה נחשלת, מצב חירום שלא נגמר, להיות תמיד מצורע - האם העם יעמוד בזה? האם הוא יעמוד בזה? לאלוהים הפתרונים.

אבל הבחירה לא כזו פשוטה.
קשה להמר על הכל, וזה מה שהוא נדרש לעשות, לבחור לאן הממלכה שלו הולכת בעשור הקרוב, אם בכלל, ואם הוא יטעה הוא יהפוך לליצן במדינת חסות מערבית, או לפרובינציה של איראן. אני לא בטוח מה יותר גרוע.......

אני הייתי הולך לאיראנים, מציע להם לשכב למענם על הגדר. רק שלא ישכחו אותי אחרי שיהיה להם גרעין. אולי אפילו יתנו לי 3-4 טילים גרעיניים. אני אפילו מוכן "לוותר" על הרמה כדי להראות לארה"ב כמה אני רציני. הכל כדי למשוך בשבילם זמן.
ואז הייתי הולך למו"מ עם ארה"ב וישראל.
הפוליטיקה היא שוק - עכשיו בואו ונראה ני ישלם לי יותר.
ולדעתי זה בדיוק מה שהוא עושה...

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

טל