השאלה היא:

יחידות איטיות כגון מודמים ולוח מקשים זוכות לרמת פסיקה גבוהה מזאת של יחידותמהירות כגון דיסקים וי.ע.מ. (יחידת עיבוד מרכזית) מדוע נבחרה שיטה זאת?

כי זמן השימוש שלהן בפס הנתונים זעום ומתרחש כל מליון שנה בזמני התגובה
של המחשבים. כשאתה מקיש במהירות על המקלדת, בין תו לתו לוקח מספר
עשרות מילישניות כשבמהלכן כמות המידע שעוברת בפס נתונים משותף הוא
אסטרונומי. גם מודם, מעביר רק 56K, בקצב המקסימלי שלו לעומת הקצב
של הPCI למשל שעומד על מינימום של 133MB לשנייה.

א. המון תודה על התגובה המהירה.
ב. האם בכך אתה מתכוון שבגלל שמידע זה הינו "נדיף" ביחס ליחידות המהירות יותר אנו ניתן להם תיעדוף? ע"מ לא לאבד מידע זה?

קודם כל, טיפול בפיסות מידע קטנות לא משפיע כמעט על הביצועים של המערכת הכוללת.
שנית, כשזמני התגובה היו ארוכים יותר, למשל בISA BUS, היה הכרח לתעדף משהו כמו
כרטיס רשת לפסיקות 'חזקות' כדי שלא תיווצר שגיאה על הרשת בגלל עיכוב במחשב שנובע
מטיפול בקבצים למשל (נניח כתיבת קובץ גדול).
יתרה מזאת, תרצה שהמחשב יגיב לדפיקות עצבניות על המקלדת, יותר משהוא ימשיך לפרמט
לך את הדיסק הקשיח אחרי שלחצת בטעות "כן!" .

אבל היום זה נעשה אחרת לגמרי. ישנם פסי נתונים שיודעים להפסיק את העברת הנתונים
תוך כדי העבודה כדי לאפשר למידע דחוף 'לבצע עקיפה'. יש היום בקרים (המכונים מאיצים)
לPCI למשל שיודעים לעשות את זה והם נמצאים על כל לוח אם ממוצע.