מנשאים וציוד לוגיסטי לחייל החי"ר בצה"ל

הנושא שאתה מעלה שופך אור על תחום מאוד בעייתי בצבאות בכלל ובצה"ל בפרט. נכון להיום המערכת הצה"לית פועלת בכמה מישורים שאינם בהכרח מקבילים או אחידים מבחינת הגדרת צרכים ויישום פתרונות מערכתי. המערכת הרשמית - יחט"ל לצורך העניין- אינה משקיעה בתחום (ככל הידוע לי) מלבד רכש של מוצרי מדף וגם זה לא נעשה בהכרח מתוך הבנת הנושא לעומקו. במקביל קיים רכש יחידתי, בו כל יחידה קונה מה שנראה לה מתאים. גם כאן אין למעשה יד מכוונת וכל אחד קונה כראות עינו ע"פ הבנתו והקשרים (והקומבינה) עם היבואנים, הבעיה שגם פה אין ממש אנשים שמבינים בתחום.

פעם, מזמן מזמן אם רצית ציוד טיולים חזק וטוב היית הולך לחנות עודפי צבא.
היום, צבא חכם הולך לחנות ציוד טיולים ובוחן איזה ציוד אזרחי אפשר להסב לשימוש צבאי.
במקביל, צבאות רבים בעולם משקיעים זמן וממון בפיתוח ציוד עזר ללוחם (ולא מדובר בנשק). הניסיון והידע זורמים לשוק האזרחי ומתממשים בחלקם בדור הבא של ציוד הטיולים הנקנה ע"י הצבא ברכש מערכתי.

ובמה הדברים אמורים, תרמיל/מנשא אינו סתם שק עם כתפיות מרופדות. ולא כל מה שנראה כתרמיל אכן יכול לספק את הצרכים המגוונים של המשתמש הצבאי או האזרחי. תרמיל מודרני (לפחות אצל יצרנים רציניים) הוא מערכת מורכבת (מכל הבחינות: טכנית, חומרים וייצור) המעוצבת ע"פ הנדסת אנוש מתקדמת והגדרת צרכים מדויקת. יחד עם זאת, התרמילים המודרניים, הפכו מורכבים יותר עם צורך בהבנה מעבר לבסיסית כיצד להשתמש בהם נכון.
וכך אנו לוקחים תרמיל כזה ומנסים להתאים אותו לשימוש צבאי. אבל פה טמונה הבעיה. תרמיל /מנשא זה לא הפריט היחידי שהלוחם סוחב איתו. לוחם ממוצע נושא אמצעים שונים הטמונים בווסט כלשהו, חלק תלוי ישירות על הגוף ונוסיף לכך את המדים ולעיתים שכבות נוספות וציוד המוטמן בתוך הלבוש. ועל כל אלה צריך לשים את התרמיל ולסחוב עשרות קילוגרמים.
במציאות, מה שקורה הרבה פעמים, שהחלק שעובד הכי קשה בתרמיל ה"צבאי" אלה הכותפות, התרמיל תלוי כשק על שתי רצועות מרופדות המונחות על כתפיים דואבות וכך צריך הלוחם לפעול בשטח. אלה שבמצב זה גם התרמיל הטוב ביותר ולא משנה מה מחירו, לא שווה יותר מתרמיל "פחות טוב" שעולה חצי.

למה? כי הקונספט מאחורי כל תרמיל טוב הוא שימוש במנשא שלו בצורה יעילה אשר מעבירה את העומסים לנקודות המתאימות בגוף והפחתת עומס מנקודות שמאיצות עייפות וניזוקות עקב עומסי יתר. לכן בתרמיל קיימת המותנית שמטרתה העברת עומס לאגן והפחתת עומס מפלג הגוף העליון. זה עובד בתיאוריה וגם במציאות ובתנאי שיודעים לעשות זאת נכון. אבל כאשר התרמיל מונח על וסט/אפוד אין שום אפשרות לממש את הפוטנציאל הקיים ולכן גם ה"תרמיל הטוב ביותר" שווה לכלום.
אבל פה רק העסק מתחיל להסתבך. גם אם ניקח כמה מנשאים המוגדרים כמשובחים. עדיין אין זה אומר שהם מתאימים לשימוש צבאי.
1. תחום הנוחות של מרבית התרמילים המיועדים למשקלים כבדים מתפוגג מנשיאת משקלים מעל 30 ק"ג וחלקם גם ב 25 ק"ג.
2. התרמילים אינם מיוצרים לשרוד את הקניבליות הממוצעת של לוחם בצה"ל הן מבחינת חומרים, איכות, שיטות תפירה ונוחות תחזוקה.

מנשא נוח זה כמו נעליים נוחות. צריך להתאים אותו למשתמש מבחינת גודל ופרופורציות. אבל במציאות הלוחם מקבל מה שיש ואז בסבירות גבוהה אין התאמה אופטימאלית בין התרמיל למשתמש. כל ניסיון לתאם את מערכת המנשא נדון לכישלון אם מראש המנשא גדול או קטן מדי בפרופורציות. זה כמו לנסות להתאים נעל גדולה מידי על הכנסת רפידות ולבישת 3 זוגות גרביים.
התוצאה של כל הנ"ל היא לוחם שסוחב משקלים גבוהים בנוחות מינימאלית, תוך הצטברות עומסי יתר על הגוף הגוררים נזקים בריאותיים חמורים. ולא רק זה, אם מדובר בפעילות מבצעית, הלוחם מגיע להתחלת עבודה הרבה יותר מותש ופגוע ולכן אינו יכול להפיק מעצמו את המיטב. ואין זה שאלה של כושר או מוטיבציה . פה לא מדובר בתוספת 10 פמפומים כל ערב כדי לעשות את הלוחם חזק יותר. פה מדובר בחוסר הבנה של הביומכניקה של הגוף וכיצד יכול תיאום נכון של תרמיל להעלות את הביצועים של המשתמש ולהפוך אותו ליעיל יותר.
מסיבה זו קיימת החלטה ביחידות מסוימות לספק ללוחמים בתחילת מסלול את הציוד הטוב ביותר והסבר כיצד להשתמש בו נכון כדי להקטין בלאי אנושי שעלותו גבוהה בהרבה מבלאי טקסטילי. הבעיה שתפישה זו לא השתרשה עמוק מספיק בכל הרמות של המערכת ומספיק מפק"צ (או מג"ד) טיפש אחד לגרום נזק בלתי הפיך ללוחמים עם פוטנציאל גדול.

כל מה שנאמר עד עכשיו אינו חדש, לפחות לגורמים שונים במערכת הצבאית, אבל כמו בכל מערכת. שיקולים שונים מנעו עד כה פיתוח הנחיות מערכתי שיבדוק את הבעיות, יגדיר צרכים ואמצעים לפתרונות בהתאם לצרכים השונים של היחידות השונות ואפילו לאור מגוון תפקידי לוחמים בתוך צוות אחד. במצב הנוכחי, גם כאשר מגיעים להכרה ומציאת פיתרון, הרכש לא תמיד נעשה בצורה יעילה וגם אם נקנה הציוד המתאים, היחס אליו לא תואם את הצרכים ולעיתים קרובות למשתמש אין מושג מה יש לו בידיים, כיצד לתפעל במצבים שונים וכיצד לשמור עליו כי לציוד כזה יש בלאי גבוה.
פה חשוב להדגיש שהתפישה הצה''לית או יותר נכון בחלק מהיחידות, שונה מהתפישה האמריקאית בתחום של כיצד ואיך לשאת ציוד וכיצד לממשק אותו על הלוחם. במקומותינו לוחמים סוחבים לעיתים קרובות משקלים גבוהים בהרבה ממקבלים בצבאות זרים ולכן גם אם משתמשים בתרמילים זהים התוצאות והביצועים אינם זהים. דרך אגב, בנשיאת משקלים מכל 40 ק"ג (לא כולל שאר ציוד המעטפת) יש צורך לא רק במנשאים מיוחדים אלא גם בתיאום שונה הבנה כיצד להתקין את הציוד ובמיוחד אמצעים חריגי צורה ואימון כיצד ללכת נכון עם המשקל בתנאי שטח משתנים.

היבט נוסף של הנושא שהוזכר מקודם הוא אינטגרציה בין מערכות. כלומר איך לגרום לתרמיל/מנשא ולשאר ציוד המעטפת של הלוחם לפעול בהרמוניה. גם פה קיימים פתרונות מקומיים שצמחו מתוך היחידות עצמם אבל לא התממשו לפתרונות מגובשים המשולבים בידע והניסיון של התעשייה המודרנית. גם זה לא אומר שהשקעת כסף ופיתוח מבאים מייד את הפיתרון. והדוגמא הטובה ביותר היא מערכת וסט/מנשא האמריקאית המכונה MOLLE שהוכנסה לראשונה לשימוש מבצעי בעירק (במלחמת המפרץ הראשונה). בפיתוח המערכת הושקע הון עתק במסגרת הקונספט של חייל שנות האלפיים. והתוצאה המעשית בשטח הייתה כישלון.
זוהי דוגמא טובה לכך שגם השקעה בפיתוח ומחקר לא בהכרח מביאים לתוצאות המיוחלות. המעניין הוא שבשני כרכי המחקר העמוסים בנתונים סטטיסטיים וטבלאות כבר הופיעו רמזים שמשהו לא בסדר והופיעו המלצות לשיפור, שלא נראה שממש קיבלו התייחסות.
נכון מאז המערכת שופרה ותוקנו מספר ליקויים בסיסיים אבל גם כך זה פיתרון מוגבל המתאים לקשת מתארים מוגדרת ומוגבלת ולכן אינה יכולה להוות פיתרון לכל הצרכים. בארץ קונספט ווסט החזה אומץ ע"י יחידות שונות כפיתרון לבעיית השימוש במותנית בתרמיל אבל גם פה המערכת נמנעה לקחת על עצמה להצעיד את הקונספט בצורה מדעית כדי להפיק מהניסיון והידע שהצטברו ייצור מסודר, איכותי וזול יותר. דוגמא אחרת שדווקא כן תפשה - אם כי לא הופנמה דיה והייתה מהחלוצות בתחום - היא שילוב מערכות שתייה בתרמילים. ולמרות שבשקיות שתייה יש התקדמות ניכרת, הרי האינטגרציה שלהן עם מנשא התרמיל לא הגיע לשלמות.

לסיכום: זה לא המקום להיכנס למזה מנשא טוב וכל התיאוריה. בשביל זה צריך יום שלם ויום אחר. אומר רק, הבעיה הנוכחית שמרבית המנשאים המצויים בשימוש בצה"ל עדיין אינם מספקים פתרון אמיתי. אומנם הם טובים בהרבה מהתד"ל הישן או מנשא ג'ריקנים מפלסטיק ואפילו ממנשא אלפא (מאלומיניום) המצוי בשימוש פה ושם, אבל גם אם הם מגיעים בצבע זית או עם חותמת צ' זה לא עושה אותם מתאימים לשימוש צבאי. ולא שאין פתרונות או אמצעים מתאימים, הבעיה היא בתשתית ידע וניסיון שיכלו להנחות את המשתמשים מה נכון לעשות ומה לא וכיצד להפיק את המקסימום מהקיים.
דרך אגב, זה לא צריך לעלות יותר, דווקא הרכש הלא מאורגן עולה יותר, והבלאי הנובע משימוש לא נכון ואלתורי יחידה ושיפצורים הגורמים יותר נזק כי מה שעושה אותם לא מבין מה הוא עושה, עולים בקיצור חיי הציוד היקר הזה.

הכותב עסק בעבר בתחום גם בהיבט הצבאי (עבור יחידות מסוימות) ועדיין עוסק בכך בתחום האזרחי.

שאלה פשוטה וחשובה אבל תשובה מורכבת ובהחלט לא חד משמעית.

אם היית סתם מטייל שזקוק לתרמיל, הייתי ממליץ לך ללכת לחנות לבחור מה הכי פונקציונאלי והכי חשוב נוח. לבדוק אם אתה מוכן לשלם את המחיר ואם הלכת לפי הכללים (שלא המקום לפרטם כי זה לא נושא הדיון) סביר להניח שתצא עם תרמיל נוח, שמתאים לצרכים ואולי גם איכותי.

אבל צבא זה לא תוכנית כבקשתך, מערכת גדולה לא יכולה להתאים אישית לכל אחת תרמיל, ולכן קיימת מראש מידה של פשרה בכל הנוגע להתאמה האישית.

במערכת צבאית, יש שתי קבוצות עיקריות של תרמילים/מנשאים.

תרמילי כול-בו: תרמילים המיועדים לשימוש כללי עבור ציוד אישי וקבוצתי. לדוגמא: ביגוד, מזון, אמל"ח ואנרגיות. לעיתים קרובות הם משמשים גם לנשיאת אמל"ח שאינו דורש מעטפת ייעודית הנדרשת להגנה או צרכים מיוחדים. תרמילי כול-בו נרכשים הן כמוצרי מדף: תרמילים אזרחיים או תרמילים אזרחיים שהותאמו לשימוש צבאי והן כתרמילים שנתפרים במיוחד עבור המשתמש (בדרך כלל בארץ, ע"י יצרנים מקומיים או מתפרות אמל"ח). היום גם מגיעים תרמילים מרכש עודפי צבא אמריקאים.

תרמילים יעודים: תרמילים המיוצרים ומעוצבים ע"י דרישות ממוקדות לצורת נשיאת מערכות אמל"ח שונות המורכבות ממספר חלקים או/ו הדורשות אכסון בתנאים מיוחדים (הגנות מחבלה, אבק רטיבות וכו'). תרמילי כול-בו מיוצרים באופן מובהק בארץ ע"י יצרנים מקומיים או במסגרת מתפרת האמל"ח. במקרה האחרון משתמשים לרוב בגבות מוכנים הנרכשים מספקים חיצוניים.

בניגוד לתרמילי כל-כולבו הניתנים לסידור באופנים שונים, תרמילים יעודים מעוצבים ספציפית עבור ציוד מסוים ולכן אופן הסידור ומיקום כל פריט קבוע מראש ללא גמישות גדולה מידי בסידור. פה בא לידי הביטוי של תכנון נכון המתחשב בעקרונות הנכונים של נשיאת מטענים עם סידור שימושי ונוח המאפשר להפעיל את הערכה בסדר פעולות נכון והגיוני בכל תנאי ראות (יום/לילה). מאחר ולעיתים קרובות מדובר במערכות מורכבות ובעלות צורות חריגות, השגת שילוב כזה הוא אומנות בפני עצמה. לא חסר במערכת הצבאית מנשאים שמעוצבים לעילה אבל לא עונים על עקרונות נכונים של נשיאת מטענים ולכן הם אולי יפים אבל בהחלט לא נוחים (וזו בלשון המעטה). ולא מדובר פה רק בנוחות, מנשא שאינו מעוצב נכון שורד פחות והבלאי מואץ. כאשר עלויות של מנשאים בכלל ויעודים בפרט גבוהות מאוד, כל פסילה של תרמיל מהוה בעיה למשתמש כי לרוב אין תחליף מיידי למנשאים שנפסלים.

תרמיל/מנשא המיועד לשימוש במערכת כמו צבא, בו הוא עשוי לעבור מספר משתמשים ולפעול באין ספור מצבים, חייב להיות פשוט לתפעול, ללא קישוטים ותוספת מיותרות ועשוי מחומרים איכותיים וחזקים. תרמילים אזרחיים נוטים להיות מורכבים מידי ועשויים מחומרים שאינם חזקים דיים לשימוש צבאי. תרמיל אזרחי הוא כמו כל מוצר אופנתי והוא מכיל הרבה גימיקים שאינם תורמים לשרידותו ותפעולו הנוח בהיבט הצבאי.

במציאות של היום, מרבית השימוש בתרמילים/מנשאים הוא באימונים. במצב זה העומס על הציוד הוא רב וההתעללות בהם קשה. סביר להניח שתרמילים רבים מגיעים לסוף חייהם הרבה לפני שהמשתמשים יגיעו לפעילות מבצעית של ממש. לכן תרמילים/מנשאים המיועדים בעיקר לשימוש באימונים חייבים להיות מינימליסטיים וחזקים מאוד אך גם נוחים לתיקון ותחזוקה. מאחר ובמערכת הצה"לית, רכש מנשאים ותרמילים לא נעשה תמיד תחת הבנת הנושא, נרכשים מנשאים/תרמילים בעלי פוטנציאל שרידות נמוך שאינם מתאימים לאופי השימוש הצבאי או היחידתי ולעיתים קרובות אינם ניתנים לתיקון בצורה יעילה וזולה. תופעה אחרת התורמת לשרידות נמוכה היא השיפצור. הנורמה המושרשת בה לוקחים תרמיל ומוסיפים לו בדרכים שונות, חלקם הרסניות (אזיקונים דרך חור בבד למשל) וללא הבנה בסיסית איך זה משפיע על עמידות התרמיל וחלוקת העומסים. לתופעה זו בין היא נעשית כיוזמה אישית או מאורגנת ע"י מתפרת האמל"חיה השפעה רבה על אורך חיי התרמיל או יותר נכון קיצור חייו.

כמו בנעליים, אין תרמיל/מנשא שיכול להיות נוח לכולם במידה שווה. וכאשר לעיתים קרובות לא אתה בוחר איזה מנשא/תרמיל לקחת, המילה נוחות נשארת סגורה במילון. ובכל זאת. מנשאים צבאיים חייבים לספק יכולות התאמה גמישות ופשוטות לתפעול במינימום חלקים ומורכבות. וגם זה לא מספיק כי השונות במימדי המשתמשים גדול ויש צורך לעיתים בקיום מנשאים זהים בשני גדלים של גב. עיצוב של מנשא העונה על כל הנ"ל הוא לא פשוט וצריכה להיות הבנה מאוד עמוקה (אצל המעצב) בכל הנוגע להנדסת אנוש, ביומכניקה והכרת הצרכים של מערכת צבאית וכל המשתמע מכך, כמו: אינטגרציה עם מערכות נלבשות אחרות (אפוד/וסט), ידידותיות למערכות נספחות (מערכות שתייה וקשר). נכון להיום, עדיין יש ועדיין מייצרים מנשאים עם עיצוב מיושן מאוד שאינו עונה על הצרכים העכשוויים ומנצל את הידע הרב שנצבר בשנים האחרונות בתחום הנדסת אנוש וביומכניקה.

לצערי, המודעות הנמוכה והבורות במערכת הצה"לית (בכל הרמות) בכל הנוגע לחשיבות התיאום והתאמת גודל נכון של מנשא גוררת שימוש לא נכון ולא רצוי וכך ניתן לראות לוחם נושא מנשא לא פרופורציונאלי למימדי גופו או שאינו מותאם נכון למרות שכל התנאים מאפשרים זאת. ולא מדובר כאן רק באי-נוחות האישית של הלוחם אלא גם ויותר חמור בנזק הגופני הנגרם מכך. במערכת הצבאית האמריקאית הפנימו את הנושא (כפי שהזכרתי באשכול בעבר) וכיום כל לוחם (במרינס לפחות) עובר השתלמות על שימוש נכון בתרמילים כבר בשל הטירונות (לקחי מלחמות המפרץ).

לסיכום: הצרכים והתנאים המגדירים מנשא/תרמיל המותאם נכון לצרכים צבאים שונים מההגדרות עבור שימוש אזרחי. תחת אותן הגדרות וכללים אפשר לייצר ולתכנן פתרונות שונים. לא מספיק לדרוש מתרמיל להיות חזק וגיבור. גם התרמיל החזק ביותר לא ישרוד אם עיצוב שלא לא יהיה מותאם לתנאי השימוש. ונוחות תפעול ושימוש היא נגזרת לא רק של עיצוב נכון אלא גם של ידע וניסיון כיצד להשתמש במוצר נכון ולהכיר את מגבלותיו.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.17 שניות עם 11 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה