כתב העת של אגודת הרופאים בארה"ב מפרסם מחקר חדש ששופך אור על תופעת המוות בעריסה שנפוצה בעיקר אצל תינוקות עד גיל חצי שנה ובעיקר אצל בנים. מעט היה ידוע על הסיבות לכך שתינוקות שנראים בריאים לחלוטין מתים בשנתם, אבל עם השנים הוכח שגורמים סביבתיים משפיעים על רמת הסיכון. חשיפה לסיגריות לפני ואחרי הלידה, חשיפה להרואין ברחם, ועוד מגדילים את הסיכון למוות בעריסה בשעה שגורמים ש"מפריעים" במידה מסויימת לשינה מקטינים את הסיכון. ההמלצה הגורפת היא להשכיב תינוקות על גבם, על משטח קשה יחסית, ללא עודף ריפוד ובטמפרטורת חדר של כ-20 מעלות. מבצע להעלאת המודעות בקרב הורים לסינדרום הוריד את שכיחות המקרים בכמחצית וכיום בקרב האוכלוסיה הלבנה בארה"ב מדווחים כ-4 מקרים של מוות בעריסה לכל 10,000 תינוקות וכ-7 מקרים לכל 10,000 בכלל האוכלוסיה.

המחקר שפורסם בכתב העת מאושש מחקרים קודמים ומצביע על גורמים מבניים בגזע המח כאחראים לסינדרום. נתיחות שלאחר המוות בתינוקות שמתו בשנתם הראו שתאים בגזע המח שלהם הכילו פחות רספטורים (מסוג 5HT-1A )של סרוטונין - מולקולה (נגזרת של חומצת האמינו טריפטופן) שמנטרת את פעולת גזע המח. הסרוטונין מופרש על ידי נוירונים (תאי עצב) במח אל תוך הסינפסות (החלל שבין הנוירונים) והוא משמש כשליח בין נוירונים שכנים, הוא נקשר אל חלבון בדופן התא (רספטור) ומפעיל פונקציות מסויימות בתא. גזע המח אחראי על הפעולות החיוניות של הגוף, ובין השאר הוא מפקח על מחזור השינה ועל הנשימה. כאשר אחוז החמצן בגוף יורד, גזע המח מעורר את הגוף ומערכת הנשימה והסרוטונין מחזיק את גזע המח ערני. כאמור בקרב התינוקות שמתו בעריסה ובעיקר בקרב הבנים נתגלה ריכוז נמוך של רספטורים, של נוירונים שמייצרים את הסרוטונין ויחס נמוך בין הסרוטונין לחלבון שנקשר אליו בסינפסות ושולט בריכוזו.

הגילוי החשוב יוכל לסייע בעתיד לזהוי תינוקות בסיכון ואלי אף לפיתוח של טיפול מונע.