 |
20-10-2006, 16:18
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
המייסד
מאת: ירדן בן-צור, כתב 'במחנה'
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]
במז"י רק רצו להעניק לגדודי החי"ר הייעודי המיותמים אמא שתדאג להם להכשרות ולבניין הכוח, אז הקימו להם מפקדה מאוחדת # אבל אל"ם דוד מנחם, מפקד המרכז להכשרת החי"ר הייעודי, נאבק כדי להפוך את הגדודים לחטיבה # עכשיו, אחרי שזיכה את הלוחמים שלו בכומתה מנומרת, הוא פועל להקמת גדס"ר חטיבתי # היום אתם מוזמנים לכנותו מח"ט 900 (כפיר) # "בעוד 20 שנה, כשידברו על חטיבת כפיר, הלוחמים יגידו: 'אני הייתי פה כשזה קרה'", הוא בטוח
כשרכבו של מפקד חטיבת כפיר, אל"ם דוד מנחם, חולף על פני מחסום בקעות, הוא יוצא אל מחוץ לשטחה הריבוני של מדינת ישראל, אל מובלעת עצמאית. "ארץ 900" היא נסיכות קטנה, שמשתרעת על שטח בן כמה עשרות קילומטרים בבקעת הירדן. מוסדותיה של המובלעת אמנם אינם רשמיים ומעוגנים בחוק, אך שלט הנושא את שמה של המדינה הזעירה תלוי על שער בא"ח (בסיס האימונים החטיבתי) כפיר.
מפקדת החטיבה והבא"ח, ישבו עד לפני כשנה במתקן אדם שלצד כביש 443, במרכז הארץ. בעיני מנחם, המעבר לבקעה אינו ארגוני גרידא, אלא אידאולוגי. "הפלסטינים השתלטו כאן על שטחי אימונים רבים", הוא מצביע על עוד מאהל בדרך - כנראה בלתי חוקי - ונאנח. "החזרנו את הנוכחות המסיבית של צה"ל לכאן. אנשים הפסיקו לנסוע על כביש 60. גזלנים סגרו את העסק. אנחנו נחזיר את החיים לבקעה. הבאנו לכאן אלפי חיילים. ניצור תכונה, התעוררות".
זה לא קצת מגלומני - לקרוא למרחב הזה "ארץ 900"?
"לא", אומר מנחם ושולח מבט מתפלא. "זה דווקא ממש תפס. חייל מתגייס מקבל דרכון וויזה ונכנס לארץ 900. עובר טירונות בפלס, משם ממשיך אל בסיס האימון המתקדם בבקעות ובסיס האימונים בתבץ. כל המרחב הזה בשליטה שלנו. כשאתה אומר היום 'ארץ 900' בצבא יודעים למה אתה מתכוון".
נפטרו מהזיקה לשריון
חטיבת כפיר, הידועה כחטיבת החי"ר החדשה, אך מפורסמת בעיקר כחטיבה שתזכה להתהלך בכומתה מנומרת, היא סופו של גלגול שהתחיל לפני כמה שנים. גדודי החי"ר הייעודי, שהוקמו כגדודי חי"ר ממוכן, נפטרו מהזיקה לשריון והחלו לתפקד כגדודי ערים. כל גדוד זכה בגזרה קבועה משלו, והתמחה בלחימה בעיר פלסטינית. הגדודים, שהוכפפו מבצעית למפקד החטיבה המרחבית, נותרו ללא כוח סדיר בדמות אמא ארגונית. הפער הזה הוא שהוליד את הרעיון להקים גוף חדש, שייתן מענה לגדודים בנושאי בניין הכוח וההכשרה. אותו גוף, שבתחילה נקרא המרכז להכשרת החי"ר הייעודי, צבר במרוצת הזמן סמכויות של מפקדת חטיבה סדירה, שהחלה להיקרא חטיבה 900. בימים אלו ממש זוכה היחידה, שמבקשת להתקרא כעת חטיבת כפיר, לגימורים אחרונים, שביססו את מעמדה כחטיבה החדשה של צה"ל. בין השאר, בוטלו התגים הנבדלים של גדודי החי"ר הייעודי, וכל לוחמי הגדודים אוחדו תחת תג אחד זהה. הכומתה השחורה שנחה עד כה על כותפותיהם של חיילי החטיבה, עתידה להתחלף בכומתה מנומרת.
החלפת הסמלים היא רק אחת השיטות שבהן נעזר מנחם על מנת להשליט רוח חטיבתית, ולמחות את השונות הוותיקה בין הגדודים. ספר מורשת חטיבתי אמור לאגד בתוכו את המור"קים המקומיים של הגדודים השונים וליצור אתוס חטיבתי. ההמנון החטיבתי נמצא בשלבי ליטוש אחרונים. סיסמה חטיבתית עוד מתבשלת במוחו של מנחם.
גם למנחם ברור כי ספר מורשת, מוקפד ככל שיהיה, אין בו די להקים חטיבה יש מאין, או להיאבק ברגשות ההזדהות המושרשים של הגדודים הנפרדים, הנלחמים במרחק זה מזה. "אני לא משלה את עצמי", הוא מדגיש. "זה לא שקמנו יום אחד בבוקר, אמרנו שיש חטיבה, וכעבור יום כולם מרגישים שכפיר זורמת להם בדם. זה תהליך ארוך, ואנחנו נמצאים כבר עמוק בתוכו".
בכל תהליך שינוי ישנו דור המדבר. דור האבות שאינו מסתגל, או אינו מעוניין להסתגל לשינוי ודבק בהרגליו הישנים. על הלוחמים הוותיקים השפעת הקרנבל החטיבתי התדמיתי תהיה פחותה. בערב ראש השנה האחרון נפצעו חמישה לוחמים של גדוד חרוב בשעת פעילות בשכם מפיצוץ שני מטענים שהושלכו לעברם. מנחם ביקר אותם בבית-החולים.
"הם כולם מ"א (מחזור אחרון - יב"ץ). שאלתי אותם על החלפת הכומתה. אחד מהם אמר לי: 'תראה, אנחנו מאוד קשורים לכומתה השחורה. אם הייתי צריך להחליף אותה היה לי קשה. הלכתי הרבה בשבילה. אני קשור אליה במיוחד כי קיבלתי אותה מהמ"מ שלי. העובדה שגם לשריון יש כומתה כזו ממש לא מפריעה לי'. מצד שני יש הבדל בין אחד כזה לבין חייל שהתגייס ויודע שיקבל את הכומתה הזו. לדעתי התהליך הזה ייגמר מאוד מהר. ככל שיהיו יותר מחזורים שיתגייסו בידיעה שהם הולכים להיות חלק מחטיבה".
הכומתה החדשה היא אחד מנושאי השיחה החביבים על אל"ם מנחם. במהלך הנסיעה הוא שולף מתוך תיק דוגמיות של כומתות, רבות הרבה יותר ממה שנדמה שהוא יכול להכיל. "אתה יכול לראות את האבולוציה של הכומתה", מסביר מנחם בגאווה. הדוגמיות הראשונות הן רשת הסוואה צה"לית שנתפרה ככומתה לפי הזמנתו, המשוכללות יותר נראות כבר ככומתה לכל דבר. הדוגמאות הן חברבורות בגוני אדמה, זו נוטה יותר לירוק, וזו לגוני אדמדם. דווקא הגרסה הסופית לא נמצאת בתיק הקסמים של מנחם. זו נמצאת עכשיו תחת מכבשי העבודה של מרכז ציוד, מונפקת לאלפי חיילי החטיבה.
מה הסיפור עם הכומתה המנומרת? זה לא קצת נועז מדי?
"מה דעתך עליה?"
האמת היא שעדיין לא החלטתי. יש בה משהו קשה לעיכול.
"מהיום שידעתי שאני הולך להיות מח"ט 900, ידעתי שזו הולכת להיות הכומתה. ואני אומר את זה בשיא הצניעות. צבעי הסוואה מתחברים לצבא בכל העולם, ברור שזה שייך ללוחמים. מה כבר נשאר בצבא? ורוד? תסתכל על הצבעים פה מסביב. על עצי הזית, על האדמה החומה, אלו הצבעים ששולטים בכל איו"ש. גם הפעילות הלחימתית שלנו. הפעילות שלנו בהסוואה ובחתימה נמוכה היא הפעילות הכי יעילה".
אומרים שזו דוגמה שמזוהה עם לוחמת הגרילה הערבית.
"אז גם לזה התכוננתי. זה לא נכון עובדתית. אמ"ן בדקו בשבילנו. אין אף צבא ערבי שיש בו את הכומתה הזו. יש רק כמה צבאות אירופיים שיש בהם כומתה כזו. מה שיש אלו מדים. בסדר, לחיזבאללה ולארגוני טרור פלסטיניים יש גם כומתות אדומות אז מה? אני התגייסתי במחזור 85' בגבעתי, בדיוק כשהוקמה החטיבה. צחקו עלינו. אמרו שסגול זה לא צבע של גברים. קראו לנו חצילים. תראה איפה גבעתי היום".
חטיבה סדירה לכל דבר?
למרות החגיגות הצבעוניות המלוות בהד תקשורתי, עתידה וייעודה של החטיבה החדשה, ועצם הגדרתה כחטיבה סדירה לכל דבר, אינם כה ברורים. לעתים תקוותיהם של מנחם ופקודיו לא תואמות את השקפותיהם של קציני המטה בזרוע היבשה.
יכול להיות שבשנה הבאה נראה אתכם בקו צפון, בעזה?
"אם אתה שואל אותי מקצועית, צבא לא צריך לבנות כוח רק לאיום ספציפי. אם כבר בנית כוח, כדאי שתהיה לך גמישות להפעיל אותו איפה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה. זה לא חכם לבנות חטיבה שמתעסקת רק עם הפלסטינים. תבנה חטיבה שאם תרצה תפעיל אותה בלבנון, אם תרצה תפעיל אותה מול סוריה - אם יהיה צורך. בשעת מלחמה כפיר אמורה לתפקד כמו שאר החטיבות. לדעתי, זו צריכה להיות הראייה של הצבא.
"יש מי שחושב שכפיר צריכה להישאר חטיבה שהייעוד והייחוד שלה הם לחימה בגזרה הפלסטינית נגד הטרור. זה לא שאני חי עם זה רע. ככה קמנו, וגם החזון שלנו הוא להתמחות בלחימה נגד הטרור הפלסטיני".
לא תסכל אתכם להמשיך ולשחק במגרש של הקטנים בזמן שחבריכם עושים חיל בצפון?
"מי שרוצה להיות מתוסכל שלא יהיה במקצוע הזה", חורץ מנחם. "אתה רוצה להילחם איפה שעיקר המלחמה, אבל להגיד לך שאני לא מבין לעומק ששני מחבלים מתאבדים פה שיוצאים מהגזרה עושים נזק יותר מאשר כל הקטיושות בצפון? יכולנו להילחם בצפון בלי ספק. ביקשנו לעלות. אמרו לנו: 'הבנו אתכם, לא תעלו'. אני אפילו זוכר את התיאור של האלוף (מפקד פקמ"ז, האלוף יאיר נוה - יב"ץ): 'אנחנו לא צריכים שהדודה מקריית שמונה תברח מהקטיושות, תיסע לאחותה בשדרות ותחטוף קסאמים, תבוא לתל אביב ותיקלע לפיגועים באוטובוסים. גדוד חרוב בלמו במהלך הלחימה שני מחבלים מתאבדים, עם החגורות, בדרך החוצה. אז אני צריך להרגיש מתוסכל שאלו רק פלסטינים מתאבדים ולא מחבלים של חיזבאללה?"
סוף-סוף החליפו גזרות
במהלך המלחמה נעשו שינויי גזרות ספונטניים בין הגדודים. הנסיבות כפו על הכוחות גמישות מבצעית. "זה עבד מצוין", מעיד מנחם. כעת, מששככה המלחמה, נולדה כוונה למסד את חילופי הגזרות. "תמיד כשאני פוגש את מח"ט מנשה ושואל אותו מה שלומך, הוא עונה: 'הכל טוב, חוץ מזה שאין לי גדוד שלך בגזרה שלי'". מטרת הסבב היא, לפי מנחם, "למנוע קיבעונות, לרענן את החשיבה ולפתח את היצירתיות והחדשנות". לדבריו, "עבודה עם מח"ט גזרה חדש תתרום למג"דים מאוד". החלפת הגזרות אמורה להתבצע בסבב במהלך שנת 2007.
הכוונה שלך היא לבטל לחלוטין את הזיקה של הגדוד לגזרתו הקבועה ולעיר הפלסטינית שבה?
"אין לנו כוונה לבטל את הזיקה הזו לחלוטין, לכן זה לא נכון לעשות את זה כל ארבעה חודשים או כל חצי שנה. אם גדוד יודע להגיע בקבועי זמן קצרים לבית שבו נמצא מבוקש, אם הגדוד יודע בדיוק איפה לסגור רשת דיג, ותופס את המבוקש הנמלט אחרי 20 דקות, מובן שזה יתרון שיש לשמר".
כחלק ממסעו למתג את כפיר כחטיבת חי"ר נורמטיבית, מבקש כעת מנחם להקים לה גדוד סיור. הרעיון, בן טיפוחיו של מנחם, נמצא כעת בבחינה, ומנחם מקווה כי גם המערכת הצבאית תשתכנע בנחיצותו. "הייעוד של הגדס"ר יהיה לעשות פעילות היקפית ממוקדת. זו תהיה פעילות משולבת של מפקדת החטיבה עם הגדס"ר, שבאים ומתלבשים על גזרה שבה פועל גדוד אורגני. ואז יהיה פטיש וסדן שמכים, ובכך אפשר יהיה להגביר את האפקטיביות של הלחימה בטרור בעיר מסוימת", הוא מסביר.
אם מחר מח"ט יהודה יוציא מעצר מורכב בחברון, הוא יבקש את גדוד 50 של הנח"ל או את גדוד לביא?
"תשאל אותו. תשאל מח"טים באיו"ש אם הם מוכנים לוותר על גדוד החי"ר הייעודי שאצלם בתמורה ליחידה הכי טובה בצבא שתבוא אליהם לסבב של שנה. אין אחד כזה. יגידו לך 'על גופתי'. אנחנו המומחים. בה"א הידיעה. המומחיות הזו היא בעיקר תוצאה של היכרות וקביעות בגזרה, היכרות עם הפלסטינים, עם רכזי הנפות, עם השטח, עם החטיבה. זיכרון ארגוני של ההיסטוריה בגזרה זה יתרון אדיר. לא יוותרו עלינו. בשנת 2005 הגדודים שלנו ביצעו 51 אחוזים מהמעצרים בכל פקמ"ז. המספרים האלה לא נובעים מהעובדה שלא סומכים על הגדודים האחרים, אלא מכיוון שאנחנו לא היינו צריכים לשלם מס למידה בכל פעולה".
לומדים ערבית
שיעור ערבית לטירוני לביא, בסככה בבסיס הטירונים. אחרי לילה לבן, הראשים שמוטים לפנים, העפעפיים כבדים מנשוא. סמ"ר מורדי פותח בערבית קולחת. מורדי היה מ"כ מן השורה בבא"ח, עד שהתברר כי הוא בוגר חמש יחידות בערבית. כך הפך להיות המורה לערבית של כל טירוני המחזור. המילים המאוד שימושיות: "בעל הבית, הפגנה, אש חיה", נורות בצרורות. "מומטז", מתמוגג מורדי כשהשפה מחלחלת אל בין רקותיהם הלאות של החיילים.
"הנהגת שיעורי ערבית בהכשרה היא יוזמה ייחודית לנו", מתגאה מנחם. "אני חושב שזה חיוני שחייל עובד שנתיים וחצי בסביבה פלסטינית ילמד ערבית. אם אתה לומד את השפה, אתה מדבר פחות בידיים. זה מונע מקרים של חוסר הבנה. אם אתה אומר לפלסטיני במחסום 'בוקר טוב', זה אחרת".
מאוחר יותר, כשהטנדר בדרכו למחנה של גדוד חרוב, משתרך טור ארוך של מכוניות פלסטיניות אל מול אחד המחסומים. היום הוא אחד מימיו של חודש הרמדאן, מה שלא תורם לשלוותם של הפלסטינים הממתינים מזה זמן רב. אחד מהם, גבר משופם כבן 40 בטרנזיט כחולה, עוצר את הרכב של המח"ט בתנועות ידיים וצעקות: "חייל!". מנחם מורה לנהג לעצור. "אני חייב לך משהו?", הוא פונה לפלסטיני ברוגז, אך מאזין לדבריו. לאחר מספר דקות הוא מתרכך. "טוב, חכה כאן, אני אברר את העניין". הטנדר מתקדם אל נקודת הבידוק, מנחם פונה אל חיילי גדוד חרוב שמאיישים את המחסום, "אחד הנהגים טוען שהוא קיבל אגרוף והוחזר לסוף הטור...", הם מכחישים. לדבריהם, הוא התפרע ולכן הוחזר לסוף הטור.
"מחסומים זו הבעיה הכי מורכבת. זה רע הכרחי. יש תור. הם ברמדאן עכשיו. הוא רוצה להגיע הביתה והחייל צריך לוודא שלא ייצא פיגוע. כולם לחוצים", מסביר המח"ט.
בג'יפ המיטלטל בין שטחי האש של הבא"ח נוהג המג"ד, סא"ל רועי בארי. מזה כשנה הוא משמש בתפקידו, קודם היה מג"ד לביא. "אני מקים חטיבה והוא מקים בא"ח", מבאר מנחם. "אי-אפשר לאמן לוחמים כשמגדלי עזריאלי נראים באופק", מסביר בארי את חשיבות מעבר ההכשרה ממתקן אדם אל הבא"ח בבקעה. "בנוסף לזה באדם הכשירו אותם באופן יבש על-פי פקודות מז"י. אנחנו הרבה יותר קשובים לצרכים החטיבתיים, ונמצאים בקשר שוטף עם המח"ט".
פלס, שמשמש כיום כבסיס הטירונים, זכור כבא"ח המיתולוגי של חטיבת גולני, שעזבה אותו לטובת הלונה-בא"ח החדיש שלה בשרגא. "אני בטוח שמח"ט גולני צובט את עצמו כל בוקר, ולא מאמין איך הוא הסכים לוותר על השטח הזה. אלו שטחי האש הכי זמינים והכי נוחים לשימוש בארץ", אומר מנחם.
טירוני גדוד לביא, שמצויים בעיצומו של שבוע השדאות, ישובים במעגל על הארץ, מותשים אחרי לילה של הליכה ללא שינה. "מי מהחיילים התגייס לכפיר מרצונו?", שואל אותם מנחם. כמעט כולם מרימים ידיים, פרט לאחד, שידו ממשיכה לנוח על ברכיו, חסרת בושה.
"לאן רצית להתגייס?", שואל אותו המח"ט.
"לנח"ל", עונה החייל האמיץ.
"ואם היו נותנים לך עכשיו לעבור היית עובר?", מקשה מנחם.
"...אולי", נבלעת תשובת הלוחם בצחוק נבוך.
בדרכנו חזרה נאנח מנחם. "איזה חמודים, איזה חמודים. זה מפעל לייצור לוחמים. הם נכנסים אזרחים ויוצאים מומחים ללחימה בטרור הפלסטיני".
אתה חושב שהם היו כנים איתך?
"כן. זה השלב שהם עוד כנים בו. לפני שאנחנו מקלקלים אותם".
עלייה במוטיבציה
אחד האתגרים המסובכים של מנחם הוא למחות מעל בגדי החטיבה החדשים את שיירי חוסר האטרקטיביות שדבקו בגדודי החי"ר הייעודי. "יש עלייה גדולה במוטיבציה להתגייס לחטיבה", אומר מנחם. "ממחזור מארס למחזור אוגוסט שיעור הלוחמים שביקשו להגיע לגדודים עלה ב-25 אחוז. כשאני נכנסתי לתפקיד בדיוק היה גיוס נובמבר, היו בבקו"ם 100 חיילים ששובצו בגדודים וסירבו להתפנות. במחזור לאחר מכן זה ירד ל-50. במחזור האחרון היו 15 חיילים כאלה. במחזורים הבאים לא יהיו בכלל".
ועדיין, רמת המוטיבציה נמוכה מאשר בשאר חטיבות החי"ר.
"על כל עשרה מתגייסים במחזור האחרון היו שבעה שרצו להתגייס אלינו. נכון שזה לא מאה אחוז, ולא כמו שאר החטיבות, אבל זו קפיצה אדירה. לדעתי באוגוסט 07' נגיע ל-100 אחוז. מוטיבציה נוצרת מחבר שמביא חבר. זה מושפע מהיחס לפרט ומהיותך בחזית הלחימה. את זה אני מציע. אנחנו בשפיץ של הלחימה. קל לי למכור את זה. כמה זמן הייתה מלחמת לבנון השנייה? חודשיים? זה נגמר. המלחמה בשטחים נמשכת שש שנים. במשך שש שנים אנחנו בחוד החנית של הלחימה".
עוד סוגייה שמלווה את מנחם היא טיפוח פיקוד וקצונה מקרב חיילי החטיבה. בעבר היו חלק מהקצינים בגדודים מיובאים מחטיבות חי"ר אחרות. "היום כל המ"פים שפתחו את שלושת מחזורי הגיוס האחרונים גדלו בחטיבה. אני מעריך שכבר בקיץ הבא יהיה מג"ד שגדל בחטיבה".
לדברי מנחם, המוטיבציה ליציאה לקצונה גברה מאז הקמת החטיבה. "מהמחזור האחרון של קצונה לא החזרנו אף קצין שלא גדל בחטיבה. אין בעיה או מחסור כרגע. פעם הייתה בעיה, בעיקר בנשר בבה"ד 1. גם את זה צמצמנו; ב-2005 שבעה חתמו ויתור. השנה רק שניים".
השבוע, במהלך העצרת החטיבתית הראשונה מסוגה, חולקה ללוחמים הכומתה המנומרת הייחודית, פרי חזיונותיו של מנחם שהיו למציאות, וסיכת הלוחם החדשה שמורכבת טלאים-טלאים מסמלי הגדודים. צירי הלידה של חטיבה ארוכים ומרים, ולא ייפסקו באחת עם תרועת החצוצרות בעצרת. למנחם, שמשמש זמנית גם כמח"ט מרחבית מכבים, בין השאר כדי, "להטמיע בתודעה של הצבא שאנחנו מסוגלים גם לנהל לחימה", צפויה עוד מלאכה רבה.
"החיילים לא מבינים את זה עכשיו", הוא מביט על הדגלים המנומרים, המחליפים בהדרגה את דגלי הגדודים הישנים, "אבל בעוד 20 שנה, כשידברו על חטיבת כפיר, הם יגידו: 'אני הייתי פה כשזה קרה'. אני זוכר את זה מעצמי, בתור גיוס 85' של גבעתי. עד היום אנחנו מדברים על הרגעים ההיסטוריים האלה".
http://www1.idf.il/dover/site/mainp...&docid=58188.HE
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
