http://www.fresh.co.il/dcforum/Army/294.html

ציטוט:

בטחון שדה והצנזור הצבאי. הבהרה: אני לא חותם על אמיתות המידע וייתכן והוא תוצאה של כמה מ"כיות משועממות [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/dcforum/Images/bullets/vhappy.gif] 1. במכתב שכתבתי הופנו אלי שתי שאלות. 2. שאלה א' של בחור בשם "סירפד". שאלה ב' של בחור בשם "ufnik". א. בעיות משפטיות במילואים. 1) ראשית כל, תשמח לשמוע שחל צו התיישנות על כל מקרה ומקרה בעת שירות מילואים. צו ההתיישנות הוא למשך 90 יום מרגע ביצוע העבירה עליה אתה צריך להשפט. בסדיר הזמן כפול, 180 יום - למרות שצו התיישנות חל רק לאחר שלוש שנים, כלומר - ביצעת עבירה במהלך השירות? חובה לשפוט אותך בתוך שבוע מרגע ביצוע העבירה - אבל במידה ולא שפטו אותך בתוך שבוע או במקרה התגלתה העבירה מאוחר מדי - יכולים לשפוט אותך בתוך שלוש שנים מעת ביצוע העבירה - כל זמן שאתה לא סיימת את השירות. כפי שאמרתי דלעיל - מותר לשפוט אותך רק בטווח של 180 יום מרגע סיום השירות. 2) פקודה בלתי חוקית בעליל - על כל חייל (שימו לב שבית משפט יתייחס בחומרה רבה לחייל ככל שדרגתו נמוכה יותר) חלה חובת האתיקה הצה"לית. במידה וחייל נדרש ע"י מפקדו, לבצע דבר אשר יחייב אותו לעבור עבירה במודע, או לבצע דבר הנוגד את עקרון האתיקה הצה"לית (הכתוב אבל גם הבלתי כתוב), ו/או מסכן את חייו וחיי חבריו לשווא - מותר לו להכריז על פקודה בלתי חוקית בעליל - ולדרוש התערבות שופט במתן וביצוע הפקודה. לתשומת לבכם - הכרזה על פקודה בלתי חוקית בעליל היא חובה - אבל עדיין נחשבת לסירוב פקודת מפקד - ולכן המשפט שמתבצע לאחריה הוא משפט בגידה לכל דבר. הזהרו בשימוש בדבר. הדגשתי בצבע את המילה "לשווא" - הכוונה היא לסיכון נפשות שלא לצורך לדוגמא - יש שני שבילים שאתם יכולים ללכת למקום מסויים. שביל אחד על קצה מצוק מתפורר - שביל שני על קרקע מוצקה. אין שום דרישה אסטרטגית לשביל הראשון - אימון ולא פעילות מבצעית. המפקד בוחר דווקא בשביל המתפורר. יש לציין כי צה"ל מקפיד על סימוני שבילים ואיזורים, ולכן סביר שהשביל הזה מסומן מבעוד מועד כבעייתי. במצב כזה מותר לאחד החיילים לדרוש מעבר בשביל הבטוח. 3) בעיות עם מפקדים/פקודים - גם במילואים באפשרותך לתבוע לדין משמעתי כל מי שדרגתו נמוכה משלך, או לקבול כנגד מי שדרגתו זהה/גבוהה משלך. 4) סיכום: אין כל צורך להביא עו"ד למילואים. הפרקליטות הצבאית, מערכת הדין והקבילות הצבאיות וכדומה - זהות כמעט לחלוטין למערכות האזרחיות. תמיד תוכל לזמן עדים שיגבו ויעידו לטובתך/לזכותך. ב. בעיות בטחון שדה באינטרנט. 1) בשלהי 1999 התמנה אל"מ שי אורן לראש מחלקת ב"ש בצה"ל. 2) אמליץ לבקר באתרים הבאים: א. http://www.hotwired.com/synapse/feature/97/28/garfinkel0a_1.html ב. www.hotwired.com/synapse/feature/97/28/garfinkel0a_1.html ג. www.wired.com/wired/5.07/cyber_rights.html ד. www.thenation.com/issue/970623/0623shap.htm (תודה לקובי מרינקו על ההפניות). 3) בטחון שדה הוא המפלט האחרון באכיפה של הצנזורה הצבאית. (האמון עליה בזמנו אגב היה יצחק שני) האמונה בקרב מפקדי צה"ל כיום - גורסת כי הצנזורה הצבאית חלפה לה מן העולם - ומעתה בטחון השדה הוא שישרת את האינטרסים של צה"ל. 4) עידן המידע בו אנו חיים היום גרם לצה"ל להפיכה מבחינת בטחון השדה - הפיכה שלצערי רק בחיתוליה - ולכן ניתן למצוא ברשת אתרים שמפרים במודע צווי בטחון שדה שונים. 5) אינני מוסמך לדון בצווי בטחון שדה - לכן אינני יכול להעריך האם קיימת פגיעה בבטחון שדה בפורום הנוכחי. עם זאת - מקריאה של הדברים בפורום - לא נראה לי שיש חשיפת פרטים הפוגעים בצבא - מלבד חשיפת שערוריות מדי פעם על-ידי כותב זה או אחר שגורם לנזק תדמיתי. 6) בנושאי הפרת ב"ש נוטים להציג את כתביו של הסופר "מייק אלדר". מייק אלדר סיים הוא אל"מ במיל' - סופר ידוע (בין השאר כתב את שייטת 13, האוייב והים וכו'). מייק אלדר - סופר מעורער, מוצג עד היום בתור כשלונו של צה"ל, הצנזור ובטחון השדה לאחר שהצליח להוציא לאור בלי שנעשה כל צעד משפטי נגדו - ספרים כמו "דקר", "שייטת 11" בהם הוא חושף סודות צבאיים בזה אחר זה. מייק אלדר - סופר מתוסכל שרב עם כל מפקדיו בצבא - חסר כל עמוד שדרה - החליט אחרי שירותו הצבאי "להכנס" בצה"ל ע"י חשיפת סודות, מחלוקות וירידה לרמות אישיות. בספר "שייטת 11" דואג אלדר לרדת לרמות של שמות פרטיים ושמות משפחה בירידות שלו על אנשים (כגון עמי איילון, מפקד חיל הים דאז אלמוג וכו'). 7) סעיף 6 בא להראות, שהצנזורה הצבאית היא יותר מונח מאשר גוף. רק לעתים רחוקות וגם אז לא תמיד בצדק - הצנזורה הצבאית נוטה לממש איומיה ולהשתמש בנשק המשפטי. כנ"ל בטחון השדה. 8) בכל מקרה, במידה ואתם רוצים שאעביר לקצין אצלנו שמטפל בתביעות של בטחון שדה מידע כלשהו שנכתב כאן בפורום, אבקש שתשלחו לי בדואר אלקטרוני או בתיבה הפרטית שלי כאן את המידע המבוקש - ואני אדאג להעביר לו את המידע הזה. האימייל שלי הוא: idoher@walla.co.il 3. במידה ויש לכם עוד שאלות, הגיבו באשכולות שאני כותב בשביל שאקבל על-כך הודעה בדואר, ואדע לגשת אליכם למתן תגובה. 4. בברכה, עידו.

ההודעה הועלתה מחדש על-מנת לאפשר לגורמים ששמם מוזכר בהודעה להגיב.

באחרונה, במהלך חיפוש ב"גוגל" של אזכורים הקשורים למאבקי לפרסום ספריי, מצאתי את האשכול שכותרתו "ביטחון שדה" ובו, בין השאר, קטע העוסק ב"בריאותי" ובמעמדי כחושף "סודות".
ככל דבר, לרשת האינטרנט צדדים טובים ורעים כאחד. האשכול של "ביטחון שדה" הנו דוגמא בוטה לרע שברשת. לא די בכך שיש כאן קריאה לגולשים לדווח לממסד אודות הפרות ביטחון שדה, אלא שיש כאן חוצפה, טפשות, איוולת לשמה ואף דברי דיבה.
הכותב, איש ביטחון שדה, העז להביע דעתו לגבי "מצבי הנפשי", וזאת בתוקף תפקידו כ"פסיכולוג" נודע. למזלי, ברי לכל כי אם היידע שלו (ושל מפקדיו) בפסיכולוגיה טוב כידע שלהם במניעת חשיפת סודות, אזי מצבי הבריאותי מצויין.
הכותב מציין כי פרשת ספריי היתה "כשלונו של צה"ל", של הצנזור ושל ביטחון השדה, וזאת כיוון שלטענתו, "הצלחתי" להוציא לאור בלי שנעשה כל צעד משפטי נגדי - ספרים כמו "דקר", "שייטת 11" בהם "חשפתי" סודות צבאיים בזה אחר זה. וכך הלאה, עוד דברי דיבה. לו חפצתי בכך, הייתי דורש מ"פרש" לחשוף את פרטי הכותב, כדי לתבעו לדין על דיבה (ואולי עוד אעשה זאת).
ולגופו של עניין: שני הספרים אושרו לפרסום על ידי הצנזור הצבאי הראשי ומכאן שהגורם המוסמך בצה"ל קבע שאין בהם סוד כלשהו שפרסומו יפגע בביטחון. ויותר, בסופו של דבר אישרו גם בביטחון השדה לפרסם את הספרים על כל מה שנכתב בהם.
ומה עשו "גאוני" ביטחון השדה, שכעסו על הצנזור על שאישר לפרסם את שני הספרים? הם אסרו לפרסם אותם, כשבר היו בחנויות ובספריות, וכך הפנו את תשומת הלב של כל גורם מעוניין לכך שיש שם "סודות" מרתקים. אח"כ כתבו ה"גאונים" דנן רשימה "סודית" ובה הקטעים בספרים שלדעתם אסור היה לפרסם, ואת הנימוקים ה"סודיים" לכך, והוציאו צו איסור פרסום על הרשימה. לא עבר זמן רב, וראש מחלקת ביטחון השדה, אל"מ יואב בן-דוד, "גאון" בפני עצמו, חשף בעיתונות את דבר קיום הרשימה, וכל מי שחפץ בכך יכול היה להקיש ב"גוגל" את שמי, ולמצאה. כלומר, אפילו אם שגה הצנזור, טוב היה לשתוק, ולא לכוון את תשומת הלב - כך נוהגים אנשים חכמים, אך במקרה זה מדובר בזן לא חכם במיוחד.
כאן אקצר, כי כדי להמשיך ולתאר את האיוולת של ביטחון השדה בפרשה זו יש צורך בספר שלם. אתאר רק מהלך משפטי שהתרחש באחרונה באולמו של השופט ברוך מבית המשפט המחוזי, בהליך שעסק בהתרת פרסום תיק בית משפט בענייני, שבביטחון ששדה טענו משך שנים כי פרסומו יגרום לנזק ביטחוני בלתי-הפיך. השופט ראה באינטרנט את כל מה שפורסם לגבי הפרשה וביקש מביטחון השדה להגיש רשימה ובה מה שלדעתם עדיין אין לפרסם, ולנמק כל פרט כזה. המדינה הגישה תגובתה והחלטת השוםט היתה להתיר את פרסום התיק כיוון שנימוקי המדינה היו "סיסמאות וכותרות" ותו לא! כך, בחלוף עשר שנים, כאשר בפעם הראשונה מבקש שופט לקבל נימוקים, מתברר כי הכל שקר בוטה.
וכך גם כאן, אדם שאיני מכירו, שאין לו אומץ להזדהות בשמו, כותב דברי הבל, מוציא דיבת אדם רעה ומשתמש לשם כך ב"סיסמאות וכותרות".
ועוד הערה: ה"גאון" דנן, היודע גם את צפונות הנפש של בכירי חיל הים, מיילל על ש"ירדתי" בספריי על מפקדים בכירים ובהם אפילו עמי אילון. הוא רק לא יודע את שאמר לי עמי על "ירידה" זו. הוא אמר ביושר ובאומץ: "כתבת את שהייתי ראוי לו".
ולסיום: מי שחפץ לדעת עוד אודות פרשה זו ועל הדרך הגאונית שבה פעלו אנשי ביטחון שדה ופרקליטים שייצגו אותם, שיקיש את שמי ב"גוגל" וימצא את כל הראיות.
בשונה מ"אמיץ הלב" שכתב את דברי האיוולת, אני, כתמיד, מופיע בשמי המלא וכל החפץ בכך יכול לכתוב לדוא"ל שלי mikeeldar@netvision.net.il
אם מישהו יודע מי כתב את דברי הדיבה, אשמח אם יודיעני על כך.
אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר

שגיתי בכתובתי והנכונה היא mikeldar@netvision.net.il

וללמוד טיפה יותר על הדברים המשונים שקורים באגף הצנזורה.