|
"חוק ההסדרים" – לקראת מדינת עבדים
http://<b><b><i>"חוק ההסדרים" ̵...דים</i></b></b>
הפרטה ופיטורים מככבים בתוכנית הכלכלית של הממשלה.
כדי להבין את מטרותיה ואת דרכי פעולתה של הממשלה בתחום הכלכלי והחברתי, לא די בניתוח הצעת התקציב לשנת 2007. כדי להבין את מהות מדיניות הממשלה וכיצד היא משרתת את ההון ואת הכיבוש, חייבים לצלול לנבכי החוק הנלווה להצעת התקציב - לעומק הכלי השלטוני הרודני הקרוי "חוק ההסדרים".
"חוק ההסדרים", שיש מי שהגדיר אותו כ"החוק שבא לסדר אותנו", הונהג לראשונה ב-1985, בימי ממשלת 'האחדות הלאומית', כאשר שמעון פרס (עבודה) ויצחק שמיר (ליכוד) כיהנו ברוטציה בראשות הממשלה. שתי המפלגות האלה מתמידות מאז להגיש "חוק הסדרים" מדי שנה, בצמוד להצעת התקציב, ובכך הן מעידות על יחסם של בעלי ההון לדמוקרטיה: כאשר מוסדות המדינה בהליכיהם הרגילים (למשל: הליך החקיקה הארוך של חוקים בכנסת) אינם משרתים אותם, הם עוקפים אותם באמצעות חוק עקום במיוחד, הלא הוא "חוק ההסדרים".
מבחינת הממשלה (לדורותיה), "חוק ההסדרים" הוא מכשיר יעיל לניהול מדיניותה הכלכלית והחברתית, משום שהצורך לאשרו תוך חודשיים מאז הנחתו על שולחן הכנסת מונע דיונים ארוכים בוועדות הכנסת ובמליאה סביב הצעדים המוצעים. אבל דווקא "יעילות" זו הופכת את "חוק ההסדרים" למכשיר שלטוני כל-יכול, המאפשר לממשלה להפוך את הכנסת לכלי ריק ולהשליט מדיניות ניאו-ליברלית קיצונית ללא דיון מהותי ותוך איון ההתנגדות הפרלמנטרית.
"חוק ההסדרים", שמגדירים אותו גם כ"תקציב ב'", מכיל שורה ארוכה של הצעות חוק בעלות משמעות קשה ומרחיקת לכת לגבי העובדים, המובטלים, הנשים, הצעירים, הנכים, הקשישים, ובקיצור – לגבי רוב האזרחים. לבו של "חוק ההסדרים" הן "הרפורמות המבניות", או במילים של יום-יום: ההפרטות, הפיטורים, והקיצוצים ברווחה, בבריאות, בחינוך ובשכר.
"יותר ביבי מביבי"
"חוק ההסדרים" לשנת 2007, שגיבשה הקואליציה הממשלתית, בה חברות קדימה, העבודה וש"ס, הוא "יותר ביבי מביבי". במלים אחרות: הוא יותר ניאו-ליברלי מאשר חוקים דומים, שנחקקו בעת כהונתו של מנהיג הליכוד בנימין נתניהו כראש ממשלה וכשר אוצר. מאחר שיידרשו עשרות עמודים כדי לבחון כל אחד מהצעדים המוצעים במסגרת "חוק ההסדרים" החדש, נסתפק בהצגת הנקודות המרכזיות:
- הפרטת רשות הדואר, לאחר שהשנה היא הפכה ל"חברת הדואר", בתמיכת ההסתדרות.
- הפרטת רשות שדות התעופה, המוצגת בלשון החוק כהקמת צוות לבחינת שינוי מבני ברשות שדות התעופה. זו הייתה בדיוק הנוסחה לקראת הקמת "חברת הדואר", שבאה במקום "רשות הדואר" הממלכתית: מקימים "צוות בדיקה", הצוות ממליץ להקים "חברה בבעלות המדינה" וכעבור שנה, הממשלה מחליטה למכור את החברה לבעלי הון.
- הפרטה חלקית של רכבת ישראל, המכונה כלשון החוק: "הפרדת פעילות הובלת מטענים ברכבת ישראל". כך החלה הפרטת בזק לפני מספר שנים: תחילה הפרידו את השיחות הבינלאומיות (הרווחיות יותר) מפעילות החברה המספקת שירות השיחות המקומיות, והפריטו את השירות. עתה מוצע לקיים תהליך זהה גם בחברת הרכבת: להפריד את הפעילות הרווחית של הובלת מטענים מקווי הנוסעים.
- הפרטת חברת החשמל , או כלשון החוק "שינוי מבני בחברת החשמל". בנושא זה חלו התפתחויות, ועלהן בהמשך.
- הפרדת תאגידי המים והביוב העירוניים לקראת הפרטתם, או כלשון הצעת החוק: הקמה של "חברות למתן שירותי מים וביוב".
- הפרטת חלקית של מכון התקנים.
- הפרטת החברה הממשלתית למדליות ומטבעות.
- הפרטת מערך ההכשרה המקצועית, שמשמעותו - פיטוריהם של 120 העובדים המועסקים בו.
- הקמת רשות המים כצעד משלים בדרך להפרטה של חברת המים הלאומית "מקורות".
- שבירת ההסכם הקיבוצי של המרצים באוניברסיטאות. או כלשון החוק: "בחינת הדרכים להגברת הגמישות הניהולית ביחס לעובדי המוסדות, למשל בדרך של יצירת אפשרות להעסקה גם באמצעות חוזים אישיים". צריך לבדוק אם האוצר יעמוד בהתחייבותו שסעיף זה לא יופיע בגירסה הסופית של "חוק ההסדרים".
- הפרטת חלקים מרשות השידור , או בלשון החוק: "הסדרת מערך השידור הציבורי בישראל"
- הפרטת חברות ממשלתיות בתחום התיירות , וביניהן - חברת אתרים (תל-אביב), החברה לפיתוח חוף אילת, החברה לפיתוח עכו העתיקה, החברה לפיתוח מזרח ירושלים, החברה לפיתוח ים המלח והחברה לפיתוח יפו העתיקה. זו הפרטה שתביא הרבה שמחה לכרישי הנדל"ן.
- איחוד נוסף של רשויות מקומיות , שיגרום לפיטוריהם של עובדים רבים.
- פיטורי עובדים באמצעות "איחוד פעילויות" במשרדי הפנים, הסביבה, החקלאות, הקליטה והחינוך. מאות מכתבי פיטורים יישלחו גם לעובדים במשרד התשתיות; במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה; בפרקליטות המדינה, במשרד החוץ; ובמשרד המדע, התרבות והספורט.
- מיקור חוץ של חלק מפעולות של מינהל מקרקעי ישראל - צעד ראשון לקראת הפרטת המינהל.
- הפרטת בתי החולים הממשלתיים , או כלשון החוק - "העברת ניהולם של בתי חולים לידי חברות מנהלות". הפרטה זו אמורה להשפיע על כ-7,800 עובדי בתי החולים שיבא, רמב"ם, וולפסון והלל יפה. אין כל התייחסות בהצעת ההפרטה למעמדם של העובדים בעתיד ולגורל ההסכמים הקיבוציים הקיימים בבתי החולים.
- הפרטה של מעונות הפנימייה במשרד הרווחה , ובכלל זה תשעת המוסדות הממשלתיים לטיפול במפגרים, שני המוסדות הממשלתיים לטיפול בנכים ושלושת המוסדות שאינם נעולים ברשות חסות הנוער. יישום ההצעה יוביל להפחתה של 1,115 תקני כוח אדם ו-163 תקני עובדים ארעיים, או כ-1,300 עובדים מפוטרים נוספים. כן צפויה גם סגירה של הרשות לשיקום האסיר ופיטורי עובדיה.
- פיטורים של 30 אחוזים מעובדי הביטוח הלאומי במהלך חמש השנים הקרובות וביחידות מסויימות, כגון יחידת התקשוב ומערכות מידע, הפיטורים יקיפו 70 אחוזים מהמועסקים בהן!
- הפחת מענקים בביטוח הלאומי , ובייחוד מענק הלידה המשולם ליולדת עקב לידת הילד הראשון והילד השני.
- הפרטת שירותי הבריאות בצה"ל - שפירושה פיטורים של מאות אזרחים נוספים המועסקים בשירותים אלה.
- הפרטה של שירותי המזון ושל המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל , כמו גם של שירותי החינוך והרפואה של שירות בתי הסוהר. עוד דורש האוצר "העברה של שירותים נוספים במשטרה ובשירות בתי הסוהר למיקור חוץ". המשמעות – פיטורים המוניים של עובדים במשטרה ובשירות בתי הסוהר, וזאת בנוסף להקמתו, שכבר אושרה, של בית הסוהר הפרטי.
- הפחתת שכר במשרד המשפטים, בייחוד הפחתת שכר הפרקליטים והמשפטנים.
- צמצום סמכויות בית הדין לעבודה, תוך תיקון חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי. כאן לא מדובר בשינויים מזעריים, אלא בשינויים מהותיים במערכת בתי הדין לעבודה, לרבות בסמכויותיהם, תוך העברת חלק מהסמכויות לבתי המשפט האזרחים. האוצר חוזר בזאת על ניסיונו הקודם לחסל את מערכת בתי הדין לעבודה.
- הקפאת קליטת עובדים חדשים במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות עד 2010. הקפאה זו אינה חלה על קליטת עובדים דרך חברות כוח אדם או על העברת עבודות למיקור חוץ והעסקת עובדים באמצעות קבלני שירותים. פירוש הצעת האוצר: פגיעה קשה בעבודה המאורגנת.
- הקלת בהליך של פיטורי עובדי מדינה, וזאת כצעד ראשון במחיקת עצם המושג "קביעות" ביחסי העבודה.
- תשלום דמי אבטלה החל מגיל 28 במקום מגיל 20 היא קיצוץ חמור בזכויותיהם של עובדים צעירים. לתנאי כזה לקבלת דמי אבטלה אין אח ורע בשום מדינה בעולם.
האם יש מה לעשות?
בעיקבות הפירוט שהובא לעיל ניתן לסכם, כי יעדי הממשלה בהצעת התקציב לשנת 2007 הם: הפרטות, הפרטות ועוד הפרטות; פיטורים ועוד פיטורים; הורדת שכר וחיסול העבודה המאורגנת, המגינה על זכויות העובדים.
הממשלה טוענת, שכל זה נעשה "לטובת האזרח ולשיפור השירות". אך בפועל, הכל נעשה לתועלתה של קבוצה מצומצמת של בעלי הון, שירוויחו שלוש פעמים מהמהלך הממשלתי: הם ירכשו תאגידים ממלכתיים בזיל הזול, כפי שמקובל בישראל; הם ישלמו פחות מסים, כי השירותים הציבוריים מתפוררים או נעלמים כליל; והם גם יוכלו להשיג עובדים זולים עוד יותר. גם צעדים "טכניים" לכאורה, כגון שינוי בסמכויות בתי הדין לעבודה, מהווים שלב ראשון לקראת חיסולו של שירות ממלכתי חשוב לעובדים, המעצבן לא אחת את המעסיקים, לרבות את המדינה כמעסיק.
נשאלת השאלה: האם יש מה לעשות? האם "חוק ההסדרים" הוא כוח עליון, שלא ניתן לעמוד בפניו?
בשבועות האחרונים הכריזו עובדי חברת החשמל על סכסוך עבודה ופתחו בצעדים ארגוניים, שכללו אי-גביית חשבונות חשמל והפסקות בהספקת חשמל לבניין משרד האוצר. לעקשנותם של עובדי חברת החשמל הייתה תוצאה מיידית: הפרטת חברת החשמל הוצאה ממסגרת "חוק ההסדרים". ההסתדרות הכללית הכריזה בשבוע שעבר על עשרות סכסוכי עבודה, וזאת בתגובה לפגיעות המתוכננות בעובדים במקומות עבודה שונים. זה צעד נכון בכיוון הנכון. החולשה היא באי-נכונות ההסתדרות לנהל מאבק נחוש נגד כל תופעת ההפרטה. במקרים רבים, ההסתדרות שיתפה פעולה עם הממשלה המפריטה ועם בעלי ההון. כך, שמצד אחד ניתן להיאבק ויש סיכוי למאבק; ומצד שני ההסתדרות לא תמיד עומדת מאחורי מאבקים אלה.
הניסיון של השנים האחרונות מלמד ש"חוק ההסדרים" אינו תורה מסיני. בכוחה של מערכה ציבורית, הניזונה מזעם העובדים והאזרחים, לחסל חוק זה שתכליתו - שירות להון.
אפרים דוידי
|
ראשי
צ'אט
13-10-2006, 14:17
מצב כלאיים
