03-10-2006, 23:02
|
|
|
חבר מתאריך: 28.09.06
הודעות: 1,049
|
|
הגזמת
ציטוט:
במקור נכתב על ידי J-R
התחלתי לקרוא את "סערה אדומה עולה" של טום קלנסי בעקבות ההמלצות שקיבלתי פה באשכול הספרים. אני בערך בעמוד 320 וכבר הגעתי למצב שאני קורא תוך דילוגים מהירים על כל הקטעים המתארים את הלחימה עצמה. הם מגעילים אותי. כמו בסרטי רמבו ונינג'ה אמריקאי של פעם, האמריקאים של קלנסי מנצחים תמיד גם כאשר העלילה מחייבת את הפסדם (לדוגמה בתחילת המלחמה, כשהם נאלצים לסגת אבל תוך כדי נסיגה מתואר טנק המשמיד בדרכו 8 טנקים רוסים במה שלא מתואר כיותר מדקה). מטוסי חיל האויר האמריקאי עליונים ללא יחס ושעור על הרוסים, וגורמים לרוסים אבידות ללא פרופורציה הדדית. במחי שורה אחת הכתובה כלאחר יד הורס מטוס מערבי גשר עמוס טנקים סובייטים, בעוד שבשביל להשמיד מטוס או טנק רוסי צריכים הרוסים להקיז את דמן של 2 פלוגות. מידי פעם מחוייב קלנסי כסופר מקצועי "להקריב" איזה טייס אמריקאי לטובת ההגיון העלילתי, אך לא לפני שהטייס ימיט שואה על חצי אוגדת חי"ר, טייסת מסוקים וגדוד שריון.
אני כותב את זה למרות שאני חושב שיש אנשים שיהנו מהספר (אני למשל נהניתי מאוד מההתחלה שלו, כל התהליך עד ליציאה למלחמה) אבל כספר לאנשים מבוגרים שחוו מעט טעם ערפל קרב ופחד של לחימה, הוא יצחיק עד יציק. אף אחד לא רואה טנק מולו וחושב לעצמו בלב "קדימה ממזר, בוא נגמור עם זה". שורות הוליוודיות כאלה, יחד עם גיבורים מערביים טיפוסיים וקלישאיים להחליא (לעומת גיבורים רוסים מעניינים ואמיתיים פי כמה) הם מה שהורס את הספר בעיני.
אולי לגבי העליונות האוירית המערבית יש לספר משהו להתבסס עליו- אם אכן בונה רוסיה את חילות האויר שלה (יש לה כמה כידוע) על בסיס מיג 21 ומיג 23, אולי יחסי ההפלות (4:19) סבירים. אבל בקרקע? הספר מזכיר את הסידרה הישנה "רמבו"- שחיילי האויב תמיד יורים מסביבו אך מעולם לא פוגעים ישירות (וכשהוא נפצע אלה רק רסיסים). הוא לעומת זאת בירי מהמותן ביד אחת עם מאג משיג יחס כדור/פגיעה של 1:1.
שורה תחתונה- ציפיתי ליותר.
סירפד להגנתך יאמר?
|
הגזמת קצת לטעמי. ספר כיף - כתוב יפה ומעניין. כל ניסיון לייחס לו אמת הסטורית זו או אחרת - על אחריות הקורא בלבד.
|