איזה סוג של אנשים בעצם לוקחים לפלוגות סיור?

אנשים שבכושר יותר טוב משאר האנשים ביחידה? אנשים עם כושר מנהיגות? אחר?

מתי נערך הגיבוש לפלס"רים? לפני\אחרי\בזמן הטירונות לגדודים הרגילים?

תראה הגיבוש הוא למעשה 3 ימים..ככה שאי אפשר ללמוד על הבנאדם יותר מדי
אבל ממה שאפשר לראות בשלושה ימים: כושר , חברות , מוטיבציה והסתדרות במצבים שונים שלא נפגשים איתם ביום יום.
על פי הקריטריונים האלו ועוד קריטריונים שבטח שכחתי וכאלה שאני לא יודע עליהם לוקחים את האנשים ליחידות השונות

גיבושי היחטיות בדרך כלל מאד קשים והם נערכים בשלב של הטרום טירונות..שבוע שני לגיוס אם אני לא טועה..

בהצלחה אחי

לאו דווקא הג'בארים והכי חזקים ובריונים. מספיק שיהיו חבר'ה עם כוח רצון, סיבולת וראש על הכתפיים.

כושר פחות משחק תפקיד משום שכושר זה דבר שאפשר לבנות. סיבולת, כוח רצון, תושיה ויוזמה הם דברים שקשה לרכוש.

גיבושי היחטיות מתקיימים לאחר הגיוס, בין שבוע לאחר הגיוס (חי"ר) לחודש (הנדסה).

לעולם אשא דגלך בגאווה

אתה מוכן להסביר מה הקשר בין גיבוש יהל"ם לגיבוש יחט"יות?

אני לא מתכוון לכך שיעל היא הפלס"ר, סמו"ר היא העורב וכו', אלא שכמו שלשריון יש גיבוש פלס"ר ולחי"ר יש גיבוש יחטיות, להנדסה יש גיבוש יהל"ם.

לעולם אשא דגלך בגאווה

הדבר היחידי שדומה הוא שהגיבוש נעשה לאחר הגיוס.
פרט לזה, אין שום קשר.
יש טעויות רבות מדי בפורום בנוגע ליהל"ם. חבל שאי אפשר לתקן...

אני פשוט מקביל את המיון ליחידות, שנעשה אחרי הגיוס, ואת העובדה שמדובר על היחידות המובחרות של אותו חיל ספציפי.
אל תנסה להבין אותי אחרת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

העניין הוא, שהגדס"רים למיניהם הם לא יחידות מיוחדות של חיל, אלא של חטיבה, ופלס"ר שריון היא אמנם יחידה מובחרת של חיל, אבל עם ייעוד דומה לזה של הפלס"רים.
שאלה ברשותך. את השייטת את מגדיר כיחידה המובחרת של חיל הים?

לא זאת הכוונה שלי ואין דבר שאני מתעב יותר מויכוחים כאלה.
לא התכוונתי ליעודים של היחידות או לעובדה שהיחס"רים כפופים לחטיבה X או Y ואילו יהל"ם מאגדת בתוכה יחידות ספציפיות עבור כל החיל.

מה זה משנה איך אני מגדיר את השייטת? השייטת נחשבת ע"י צה"ל כאחת מחידות העילית שלו. לא מעניין אותי מה אחרים חושבים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני ממש לא מתפלסף. אני גם לא מבין איך הבנת את זה מדבריי. בכל אופן לא זו הייתה הכוונה. אם היה יחס מזלזל בהודעה שלי אני מתנצל, אני לא מזלזל באף גולש בפורום.
בקיצור, נעזוב את הדו-שיח הזה פה. מזה חשוב מה אנשים חושבים על יחידות שונות...בתכלס מי שעושה - עושה. מי שצריך לדעת מה ה"מעמד" (לא מצאתי מילה אחרת) של כל יחידה זה הצבא, והוא יודע את זה יופי, אז מה זה חשוב מה רושמים בפורום זה או אחר.

אני פשוט חושב שהויכוח בינינו היה מיותר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ואין לה הגדרה אחרת.

אין מקום רחוק מידי.

תשכחו מזה.
פסיכולוג ובדיקה רצינית של האישיות של הבנאדם תמצאו רק בטיס, שייטת, 669, מטכ"ל ודומיהם. בגדס"רים, לפחות ממה שראיתי בגולני, זה ממש לא ככה. רוב האנשים שסיימו את הגיבוש התקבלו לאנשהו בגדס"ר. אני לא שמתי לב לשום דבר מיוחד באותם אנשים שכן סיימו והתקבלו. הם היו פחות או יותר מדגם מייצג של כל מחזור הגיוס - אף אחד לא "חכם יותר", "ראוי יותר", "מתאים יותר" וכדו'. הם היו החברה שמוותרים הרבה פחות בקלות, ועם הרבה יותר רבאק. אני במו עיני ראיתי אנשים שהגיעו לגדס"ר שלתת להם להיות מדריכי קליעה זה כבר מסוכן ולא אחראי. אחד שהכרתי, למשל, היה עושה הצרות הכי גדול בפלוגה שלנו בטרום, ושיחותיו בחדר האוכל כללו התרברבויות על כמה בלשים במשטרה הוא מכיר וכמה פעמים עצרו אותו... כמו שאמרתי - מדגם מייצג של כל החברה שהתגייסו. חלק שהתקבלו הם חברה טובים עם ראש על הכתפיים, וחלק פשוט לא מתאימים מבחינת אישיות לרמה כזו של אחריות - חד וחלק. העניין הוא שלא היתה לחטיבה בחירה. אלה האנשים שהתגייסו באותו המחזור וסיימו את הגיבוש. לקחו מהם את הכי טובים שהיה נראה להם שאפשר לקחת, אחרי בדיקה מאוד שטחית. אפילו הפלס"ר שתופסים תחת המון אמרו מראש בערב תצוגת תכלית לפני הגיבוש - "אנחנו לוקחים את אלה שיהיו הכי שפיצים מבחינת כושר".

אז לשאלתך לסיכום - בגדודים, עד כמה שאני הבנתי מניסיוני, פשוט ייקחו את מרבית האנשים שיסיימו את הגיבוש. יסננו את השאר שסיימו סתם באקראי, או את אלה שברור שהם ממש דפוקים בשכל. הרבה פחות מסתכלים על האישיות של הבנאדם.

למה איך אתה חושב שניראה אחד משייטת שלדג או מטכל????????? ניראה בדיוק כמוני וכמוך..
ומעבודה איתם הם גם לא שונים בהרבה..אי אפשר לשפוט בן אדם לפי מראה מי שלא מתאים לא ישרוד..
יש דירוג בגיבוש..והמיונים כוללים מלבד הדירוג בגיבוש גם אופי,סיבולת,עבודה תחת לחץ ,רצינות והשקעה
החבר'ה שמעבירים את הגיבוש יודעים טוב מאוד לבחור את האנשים הטובים,אני הסתכלתי על גיבוש כבר מהצד ותאמין לי שלא בוחרים אקראי..
באשר לזלזול שלך בגדס''ר גולני אני לא הולך לדבר פה על גדס''רים אחרים אבל אם אתה עוקב אחרי הפעילות של צה''ל כמו הרבה מורעלים באתר הזה זה הגדוד שהגיע השנה להשיגים משמועתים בכל גיזרה שהיה..וכל מי שבמערכת הצבאית יודע להעריך אותו.. אז ככה שבסופו של דבר האנשים שם כניראה לא חבורה של דפ''רים מופרעים כמו שאתה רומז..

ואם אתה חושב שהפסיכולוג של שלדג יכול לדעת איזה חייל תיהיה אז בכלל אתה עושה צחוק מעצמך..

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

ולא, אני לא מזלזל בפלס"ר גולני. אני מחזיק מהם.
לא נעים פתאום שמישהו בא ואומר לכל המלש"בים המורעלים שיכולים להיות ביחטיות גם חרא אנשים? בהחלט לא נעים. אני גם הייתי בסרט הזה שליחטיות מגיעים לרוב אנשים ברמה לפני שהתגייסתי. כשאתה מלש"ב אתה גם יודע לדבר על דברים כמו חוקי מטכ"ל. אח"כ בטירונות אתה רואה כמה החוקים האלה שווים במקומות כמו גולני... ואל תבינו לא נכון - לפעמים צריך לכופף מעט את החוקים כדי לחשל. אני חושב שבגולני הולכים עם זה לאקסטרים, אבל לא ניכנס לזה.
אין סיבה להיות פחות מורעלים - קרבי מכל סוג זה כבוד. פשוט כדאי מראש לא לאכול סרטים ולשאול אנשים איך זה תכלס, כדי שאח"כ לא תצטרכו לאכול כאפה על כל מני דברים שדמיינתם אחרת.

אין לי כוונה להתווכח איתך או לרדת עליך או משהו כזה..
אבל אתה מדבר כמו כל חייל שרצה להגיע לפלס"ר ולא הגיע בסופו של דבר מסיבה כלשהי.. התסכול אצלך משחק תפקיד בצורת המחשבה שלך.. שוב אני אומר אני לא רוצה להיכנס איתך לויכוח ולא כלום פשוט ככה זה נשמע..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

וסביר להניח שגם לא מספיק רבאק כמו חברה אחרים.
אני בכלל לא מדבר נגד הגדס"ר או האנשים בו בכלליות. אמרתי שיש אנשים טובים ואנשים דפוקים, בדיוק כמו בגדודים, כיוון שהמיון שונה באופיו מאשר ביחידות עילית אחרות. זה לא אומר גם שבמטכ"ל, שייטת או טיס אי אפשר למצוא אנשים דפוקים ומניאקים. זה פשוט שבגדס"רים אפשר למצוא גם אנשים שהם באמת תת-רמה מבחינת אישיות, משום שהמיונים לא שמים כזה דגש על המרכיב הפסיכולוגי-אישי. כולי תקווה שלפחות בתור לוחמים בשדה הקרב האנשים האלה מוצלחים יותר. לצורך העניין אציין כי אני מכיר בגדס"ר דווקא רוב של אנשים איכותיים, אבל זה קשור באנשים שבחרתי להתחבר איתם יותר בטרום ושיצא לי להיות איתם. זה עדיין יוצא בסופו של דבר מדגם מייצג.

קודם כל איך אתה יכול לקבוע שאין לך את הכושר הנדרש? מספיק עם התירוצים האלה, אתה לא חייב לאף אחד דין וחשבון.. אל תנסה להמציא תירוצים.. אתה לא מספיק רצית את זה או שפחדת או כל דבר אחר, אבל אל תגיד לא היה לי את הכושר הדרוש.. איך אתה יודע שאין לך מספיק כושר? עשית את הגיבוש הזה שבוע לפני ולא סיימת, או מה? עד שלא מנסים לא יודעים..
ובקשר לאנשים שם.. אין מה לעשות בכל מקום בצה"ל יש אנשים מכל הסוגים מכל הגוונים ומכל התרבויות בשביל זה עוד צריכים לעבור מסלול קשה שזה באמת הניפוי הגדול והבוחן האמיתי ולא הגיבוש שנמשך רק 4 ימים..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני חושב שאני יודע מעט יותר על עצמי ומה שהרגשתי ממה שאתה יודע עליי דרך האינטרנט. תשאיר את הגישת "הכל בראש" שלך לעצמך, כי בכל זאת אתה לא מכיר אותי באופן אישי ולא באמת יכול לומר.

נכון, אני לא מכיר אותך.. ולא טענתי שאני יודע באיזה כושר אתה נמצא ולא טענתי שני יודע מה התכונות שלך.. אבל אתה אמרת את זה בגישה של תבוסתנות כזאת כאילו בשביל למצוא איזה תירוץ.. אז זה סיקרן אותי איך אתה יודע שאתה לא תצליח לסיים את הגיבוש ולא להתקבל אם אף פעם לא עשית אותו..

אני פרשתי למיטה מחר יש עבודה..

שיהיה לך לילה טוב ובהצלחה בדרך החדשה בצבא !

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני חושב שאני יכול להעריך כמה אני מסוגל, והערכתי את עצמי בהתאם לגיבושון. זה הכל. הערכתי באותו רגע כי משהו בסדר קושי של הגיבושון אני יכול להמשיך עד לעוד מקסימום של כמה שעות בודדות, ולא יותר. עם כך על אחת כמה וכמה לא היה טעם מבחינתי לגשת לגיבוש עצמו, שהוא עוד שלושה ימים שלמים, בתנאים הרבה יותר קשים.
אתה יכול לקרוא לזה תבוסתנות, ואני אקרא לזה החלטה נבונה. לא פצעתי עצמי לשווא בפעילות שבמילא לא ראיתי סיכויים גבוהים להוציא ממנה משהו. לאחר מעשה נתחזקה החלטתי בעיני. ראיתי הרבה אנשים שלא היו בכושר משהו שניסו לדחוף את עצמם יותר מדי ופרשו במהלך הדרך, וחלק ניכר מהם פשוט דפקו לעצמם את הגוף. היו כאלה שהרגליים שלהם היו דפוקות איזה שבועיים אח"כ, ואני יכול להבטיח לך שלטווח הארוך יש לכך השלכות מאוד רציניות. כמו כן, בידיעה כי במילא בשל האלרגיה שהתפרצה לי לאבק לא תאפשר לי להיות חייל קרבי, בכלל אני חושב שמזל שלא שכנעתי את עצמי להמשיך לגיבוש.

היה אתה חכם לאחר מעשה. נורא קל לשבת ולומר שבנאדם מהצד השני של הרשת "סובל מתבוסתנות". אדם אחר היה יכול להיעלב או להתעצבן, אך אני רואה את זה בסה"כ כאמרה ריקה וחסרת ניסיון המבטאת את החברה הסובבת אותך. ישראלים בכלליות לא יודו שהם הפסידו, "שהם פראיירים". בהקשר של כל תעשיית האגדות העוברות בע"פ וההכנה לצה"ל של המלש"בים, כל הגישה הזו הופכת עוד יותר קיצונית. אפילו מפקדים עושים את השטויות האלה. צועקים על חיילים שהם "מוותרים לעצמם", ובסוף נקלעים למצב בו איזה מלש"ב מת להם בגיבוש, או שחיילים מקבלים מכות חום, וכדו'. השכל הישר צריך ללכת לפני "למי יש יותר כבוד", "הכל בראש" ו-"לא לוותר לעצמך". בנאדם שלא יודע את המגבלות של עצמו, סופו לפגוע בעצמו. רוב האנשים מתקשים לעשות את ההפרדה בין המחסום הפסיכולוגי למחסום הפיסי, אז כל החברה חסרי התואר בפסיכולוגיה של הספורט והמאמץ החליטו לעשות הכללה לפיה "הכל בראש" - המחסום הפסיכולוגי הוא היחיד. הגישה המטומטמת הזו מונחלת לדורות של מלש"בים, חיילים ולוחמים, ואחראית באופן ישיר למותם של אנשים במדינה הזו.

מה אתה חושב? מגיעים לגיבוש וזה כמו Dragonball Z? כמו איזה קטע מסדרת אנימה? תשבור את המחסום הפסיכולוגי, ואז פתאום תקיף אותך הילת אור דמיונית ותוכל לעשות הכל עם הגוף שלך ולצאת מזה בשלום? החיים לא עובדים ככה. מי שאוכל סרטים על "הכל בראש" ואין לו את הגוף ו\או הגנטיקה להתמודד עם הסרט שהוא מאכיל את עצמו ואת הגוף שלו ישלם את המחיר.

שמע לי חביבי, אני הייתי כשנה באימוני איגרוף מקצועני לפני הגיוס. איגרוף, אגב, הוא ספורט שעיקרו אנאירובי, וסוג הכושר הנדרש לו מאוד שונה מזה שהנדרש בצבא. בכל מקרה, אני יודע דבר או שניים על דחיפה של הגוף למקסימום. לא מעט פעמים יצא לי לעשות את זה באימונים, עם הבדל אחד קטן - המאמן שלי, בתור אדם אחראי, הפציר בכל המתאמנים להיות קשובים לגוף שלהם, ולא לדחוף אותו אל מעבר לקצה בצורה קיצונית. מדוע? כיוון שבכך אתה הורס יותר ממה שהגוף שלך יבנה אח"כ. כיוון שבכך אתה מעלה דרמטית את הסיכוי לפציעות מכל סוג שהוא. כי זה, בתכלס, ממש לא בריא. שלא ימכרו לאף מלש"ב סיפורי סבתא. הסרגל מאמצים של הצבא זה חארטה אחד גדול, וכל גיבוש פיסי פוגע בגוף ככל אימון אירובי אחר שנלקח לקיצוניות יתרה. תמיד יהיו אלה שיגידו ש"שברי מאמץ מתפתחים לאורך זמן" וש"גיבוש הוא מאמץ פיסי חד פעמי שלא באמת ידפוק אותך". בולשיט. אני הייתי שם, חוויתי דברים על בשרי ובעיני, ואני יודע מה באמת קורה. כמו שחבר שלי לחדר תמיד אומר: "התגייסת לחי"ר - שלם ת'מחיר". אין אפס.

לי יש כאבים ברגליים שהחלו מהריצה עם נעלי ספורט על האבנים בגיבושון. הכאבים שכחו עם הזמן, וחזרו עם השבוע שדאות לפני שלושה שבועות, וממשיכים עד עכשיו כשאני הולך. כרגע אני לא נפתר מהם. זה לא משהו שממש מפריע, אבל קיימים כאבים. יש לי שבוע הבא לפני הועדה רפואית עוד פגישה עם אורטופד, ונראה כבר מה יש לי שם בכפות רגליים. עכשיו תקלוט שהחארטה הזה לבדו הוא משהו שנגרר לי מתחילת השירות מ"כולה" שעתיים של גיבושון מסכן, שאין בנאדם שלא עובר. עכשיו תחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח על הרגליים של חלק מהאנשים שעשו גיבוש שלם, או חלק ממנו, והגוף שלהם לא היה באמת בנוי לעמוד בזה. "הכל בראש", הם אמרו לעצמם. נראה מה הם יגידו לעצמם כשהם יצטרכו לצאת באמצע המסלול הקרבי בגלל בעיות ברגליים...

דבר ראשון, אני חייב לציין שהתרשמתי מהיכולות כתיבה שלך. מחזה נדיר לראות מישהו כותב בצורה כל כך רהוטה ומסוגגננת, במיוחד בגיל שלנו. זה מוסיף הרבה, וגורם לאנשים לקחת את הדיעה שלך יותר ברצינות. ואני חייב להסכים עם רוב הדברים שכתבת. במיוחד בנושא "שהכל בראש", מה שלא לגמרי נכון. אבל בכל זאת אני חושב שהגזמת בנושא שברי המאמץ. אי אפשר לקבל שבר מאמץ מגיבושון של שעתיים. שבר מאמץ זה כן דבר שנבנה לאורך זמן, ולא קורה לאחר שעתיים של אימון אינטנסיבי.
יכול להיות שפצעת את הרגל , או עיקמת אותה, וזה מה שגורם לך לכאב, אבל נראה לי קלוש הסיכוי שפעם נגרם לך שבר מאמץ מאותם שעתיים.
בכל אופן, עם כל שאר הדברים שכתבת אני מסכים, ומחזק !

גם אני לא התכוונתי לכך שיווצר שבר מאמץ מגיבוש אחד, אלא בעיות אחרות ברגליים. התכוונתי שכאשר אומרים תמיד "שברי מאמץ מתפתחים רק לאורך זמן", אותם אנשים גם מנסים לרמוז שזה סוג הבעיה היחידה שיכולה להתפתח לך ברגליים, וכיוון שזו לא תתפתח בגלל גיבוש, לכאורה אין מה לדאוג.

אני חושב שכל עניין ה"הכל בראש" הוא עד לנק' מסויימת ויכול להוביל לפציעות.

אני פשוט לא מסכים...
חשבתי גם אני ש"הכל בראש" עד לגבול מסויים המחשבה הזאת נשארה לי עד שהתגייסתי. מאז הכל השתנה.
פרצתי את הגבול הזה כל כך הרבה פעמים. עשיתי דברים שלא האמנתי שהגוף מסוגל לעשות. (היו רגעים שהיה לי קשה בטירוף, היו רגעים של בכי- בכי אשכרה דמעות).
אולי זה שונה, אולי בגלל שבגיבוש אתה יכול להחליט מתי אתה פורש ובאיזה קצב אתה רץ- ואחרי הגיוס כבר הכתיבו לי כמה תופים אני אסחוב עם המאג לכמה ק"מ ולאיזה קצב ובאיזה מבול עם ברד מטורף ושלוליות והחלקות בבוץ.
אני ממש לא מנסה להראות שאני "גבר" או "גיבור". אם הייתי יכול לא הייתי עושה חלק מהדברים הקשים האלו. אבל פשוט לא היתה לי בחירה. זה מה שהמפקד אומר לעשות, זה מה שאני עושה.
אני יכול להתבכיין או להוציא פטורים, אבל הכאב הזמני הזה לא מתקרב לתחושת הסיפוק כשאני מסיים...

זה מאוד אינדיבידואלי. ככלל, אני לא מאמין ב"הכל בראש". אולם, ישנם מקרים כמו שלך בהם זה כן יכול לקרות. למה? קטע אישי שלך. כמו שאתה מנסה לומר, אתה זה שהגבלת את עצמך פסיכולוגית עד שפרצו לך את הגבולות האלה. יכול להיות שלך אישית היה הרבה פוטנצייל להגיע אליו, שאיזה מחסום פסיכולוגי הפריע לו להתממש. אנשים אוהבים להשתמש במקרים האלה, בדוגמאות אישיות שלהם, כדי להכליל, אך המצב הוא שלא באמת כל האנשים סובלים מאיזה מחסום פסיכולוגי שברגע שהם ישברו אותו הם יהיו הרבה יותר חזקים.

הנה משהו שסביר להניח שלא הכרת:
כמו שלכל אדם קיימת נטיה להעדפה של רגל או יד מסוימת, לכל אדם קיימת גם נטיה עמה הוא נולד לסוג מסוים של פעילות גופנית, המוכתבת ע"י היחס שבין סיבי שריר אדומים ולבנים. מישהו שיש לו יותר סיבי שריר אדומים יהיה באופן טבעי בעל ייתרון משמעותי גנטי בעת ביצוע פעילות סיבולת אירובית (שחיה למקצים לא קצרים, ריצה, כדורגל, אופניים, וכדו'), בעוד אדם עם יותר סיבי שריר לבנים יהיה מועד להצליח יותר בפעילות אנאירובית (הרמת משקולות מכל סוג, הדיפת כדור ברזל, וכדו'). עוד יתרונות גנטיים יכולים להתבטא בחוסנה של המערכת החיסונית, וכן במטבוליזם. הרבה אנשים הם בעלי ייתרון גנטי מובהק לסוג פעילות גופנית מסוים, ובשל מחסום פסיכולוגי כלשהו או סיבה אחרת לא יכולים להגיע למיצוי של הפוטנצייל שלהם עד שמכריחים אותם. לומר שאצל כולם "הכל בראש" זה כמו לומר "לי יש סכיזופרניה ולא ידעתי, אז מן הסתם לכולם יש סכיזופרניה ברמה זו או אחרת והם לא יודעים מזה".

שוב, לא מסכים.
הרעיון שעומד מאחורי "הכל בראש" הוא לא למתארים רגילים כמו תחרות ריצה מסע או מד"ס. אלא מצבים שבאמת נצטרך לנצח עם הראש את הקושי.

למשל. נקע ברגל באמצע הליכה בלבנון. אתה לא תצער איה. אתה לא תתבכיין ובטח שלא יפתחו אלונקה רק בגלל נקע. אתה תנשך את השפתיים ותמשיך ללכת.
למה? כי אם תצרח החיזבלון שמחכה לך מאחורי השיח יפרק עליך ברוס ואתה לא רוצה שזה יקרה. אתה לא תבקש שיפתחו אלונקה כי החברים שלך גם ככה סוחבים מספיק על הגב ואתה כולה עם נקע.
זה הכל בראש. להתמודד עם כאב בלתי צפוי שביום יום ובמסגרת לא צבאית כנראה שלא היית פוגש בוא.

שוב הדוגמא עם המסע והסיבי שריר היא לא מתאימה, כי זה לא בהכרח הכל בראש. צודק. תמיד יהיה בן אדם עם כושר טוב יותר שגם מסע של 120 ק"מ יהיה קטן עליו.
אבל קח את אותו בן אדם ותנקע לו את הקרסול (למשל) ואז תבין מה זה הכל בראש. יכול להיות שהוא ממש יתבכיין ולא ישרוד. ולעומתו החייל המצ'וקמק שבקושי עושה 2000 ב11 דקות יסחוב נקע שעות בלי להוציא מילה מהפה.

מה שאתה אומר לא נכון לגבי גיבושים.
אף אחד, בשום גיבוש, לא מצפה שתפגע/תפצע ולא תדווח על כך.
אם נפצעת בגיבוש, אתה תצא על רפואי ותבוא לגיבוש הבא.
בגיבושים הכוונה ב"הכל בראש" היא בספרינטים, מסעות וכו'. לראות מי יעצור מטר לפני הסוף, למי לא אכפת שיעקפו אותו במקום גם אם הוא יכל להמשיך לרוץ עוד כמה שניות ולהגיע ראשון וכו'.
אם נפצעת בגיבוש, תוכל לנסות את מזלך בגיבוש הבא (לפעמים).

לא דיברתי על גיבוש. דיברתי על רגע אמת.
בגיבוש מעריכים איך תתנהג ברגע אמת במצב של קושי. זאת המטרה של גיבוש.
בגיבוש ברור שמישהו שנפצע צריך לדווח על כך. גם באימון.

שמבחינת המורעלים הכבדים והמפקדים, האמרה הזו נוגעת לכל סוג של פעילות גופנית. הם לא מבינים את הדברים האלה שדיברנו עליהם.

ISRAELI-
קודם כל אתה כותב מאוד רהוט, ח"ח. דבר שני עמדת יפה על ההבדל הרעיוני בין לוחם טוב לאדם "טוב". את הטוב השני שמתי במרכאות כי כמובן שאיכות של אדם היא לא פרמטר מספרי ועניין של דיעה אישית.
נכון, המיון ליח"טיות אינו מעמיק כמו המיון ליחידות הממיינות (קרי קורס טיס חובלים שלדג שייטת וסיירת מטכ"ל) ואינו שם דגש על המישור המנטלי-סוציולוגי-פסיכולוגי כמו המיון אליהן. היח"טיות בוחרות ממלאי הגיוס לחטיבה ועליהן לעמוד במכסת סד"כ פלוגתי מינימלית מסויימת (בניגוד ליחידות הממיינות). כיוון שכך יש גם גבול לעומק המיון והסינון שהן יכולות ורוצות להפעיל. אם הפלס"ר תגדיר את אותן סטנדרטים רצויים שמגדירות היחידות הממיינות היא לא תעמוד במכסות הסד"כ שלה. כזה פשוט.

האם זה אומר שהאנשים בפלס"ר/גדס"ר פחות טובים? חד משמעית לא. שוב, לשם כך צריך להגדיר למה אנחנו קוראים אדם "טוב" וזה ויכוח למקום אחר ולמומחי סוציולוגיה, אבל כשאני אומר אדם "טוב" אני מתכוון לבנאדם נחמד, אדיב ושנעים להיות בחברתו. כשהצבא אומר אדם "טוב" הוא מתכוון לבחור שהפסיכולוגים והמבחנים שעבר הצליחו לאפיין אותו כאדם בעל סטנדרטים אישיים וחברתיים גבוהים שנוטה לשמור על אופיו גם במצבי מצוקה. כל זה עדיין לא אומר שהאנשים בפלס"ר (או בגדודים) אינם כאלה- זה רק אומר שהם מעולם לא נבחנו בפרמטרים האלה ולכן מהבחינה הזאת הם עדיין חידה. הם כן נבחנו במצבי לחץ פיזי ומאמץ וגילו יכולת ראויה לשמר מאמץ לאורך זמן.

*ודבר קטן נוסף- אתה אכן מייחס חשיבות גדולה מידי (בהרבה) להשפעה המצטברת של גיבוש על הגוף. שברי מאמץ לא נגרמים תוך שבוע ימים אצל אדם בריא, וגם לא בעיות גב או מפרקים. הגיבוש אינו קשה פיזית לעומת אימונים שוטפים מסויימים בצבא, הנמשכים לתקופות ארוכות הרבה יותר משבוע וגם אותם "שורדים" בשלום ובחיוך. דבריך נכונים לפציעות כגון שברים, פריקות או נקעים,שהן פציעות ישירות (כתוצאה ממכה נקודתית או תנועה לא נכונה) ואינן פציעות שחיקה, שהן פציעות בעלות משמעות עתידית.
אלרגיה לאבק זה כמובן משהו אחר וטוב שהעדפת לשמור על בריאותך מאשר לנסות להוכיח משהו לאחרים או לעצמך באספקט הזה.

ל RAFI-8: אני מצטער עם השאלה חודרית או חטטנית אבל בן כמה אתה ידידי ומהו נסיונך הצבאי? מהודעותיך האחרונות אני מניח שכבר בחנת חניכים במספר גיבושים שונים וכן עמדת בעצמך במספר מבחנים פסיכולוגיים ופיזיים קשים. אשמח לשוחח איתך בנושא אם רק תיתן לי את הרקע שלך.
האופציה השניה כמובן, היא שאתה מלש"ב ואתה מצטט פה סיסמאות מוטיבציה מ"אחרי" (שזה גם בסדר, אבל לנתח ע"פ זה את הסיבות לכשלונו של אדם בגיבוש בו מעולם אפילו לא חזית, לא כל שכן השתתפת, זה די יומרני.

אין מקום רחוק מידי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי The_Israeli תשכחו מזה. פסיכולוג ובדיקה רצינית של האישיות של הבנאדם תמצאו רק בטיס, שייטת, 669, מטכ"ל ודומיהם. בגדס"רים, לפחות ממה שראיתי בגולני, זה ממש לא ככה. רוב האנשים שסיימו את הגיבוש התקבלו לאנשהו בגדס"ר. אני לא שמתי לב לשום דבר מיוחד באותם אנשים שכן סיימו והתקבלו. הם היו פחות או יותר מדגם מייצג של כל מחזור הגיוס - אף אחד לא "חכם יותר", "ראוי יותר", "מתאים יותר" וכדו'. הם היו החברה שמוותרים הרבה פחות בקלות, ועם הרבה יותר רבאק. אני במו עיני ראיתי אנשים שהגיעו לגדס"ר שלתת להם להיות מדריכי קליעה זה כבר מסוכן ולא אחראי. אחד שהכרתי, למשל, היה עושה הצרות הכי גדול בפלוגה שלנו בטרום, ושיחותיו בחדר האוכל כללו התרברבויות על כמה בלשים במשטרה הוא מכיר וכמה פעמים עצרו אותו... כמו שאמרתי - מדגם מייצג של כל החברה שהתגייסו. חלק שהתקבלו הם חברה טובים עם ראש על הכתפיים, וחלק פשוט לא מתאימים מבחינת אישיות לרמה כזו של אחריות - חד וחלק. העניין הוא שלא היתה לחטיבה בחירה. אלה האנשים שהתגייסו באותו המחזור וסיימו את הגיבוש. לקחו מהם את הכי טובים שהיה נראה להם שאפשר לקחת, אחרי בדיקה מאוד שטחית. אפילו הפלס"ר שתופסים תחת המון אמרו מראש בערב תצוגת תכלית לפני הגיבוש - "אנחנו לוקחים את אלה שיהיו הכי שפיצים מבחינת כושר". אז לשאלתך לסיכום - בגדודים, עד כמה שאני הבנתי מניסיוני, פשוט ייקחו את מרבית האנשים שיסיימו את הגיבוש. יסננו את השאר שסיימו סתם באקראי, או את אלה שברור שהם ממש דפוקים בשכל. הרבה פחות מסתכלים על האישיות של הבנאדם.

איזה בולשיט יאאלה, תאמין לי שאפשר ללמוד הרבה על בנאדם ב-3 ימים, בין אם זה במעגל כוח שמראה את הכוח רצון של הבנאדם, או בזמן הפסקת אוכל לראות מי מחלק אוכל ומי לוקח כמה שיותר לעצמו, ובטח לראות מי סוציומט ומי לא במסעות אלונקה. והראיונות בסוף הגיבוש מאוד רציניים, לי אישית היה ראיון קשה, ובאמת רואים שיש מיון רציני. נכון יש גם כאלה אנשים חארות שמגיעים ליחטיות וכאלה טובים שלוקחים אותם להשבחת גדודים (אפילו שיש אחלה חבר'ה בגדודים בלי קשר).
בכל מקרה אני בסיירת ואני מרגיש שכן, יש רמה קצת יותר גבוהה מהגדודים, ותאמין לי אני אומר את זה בתור אחד שמעריך את הגדודים מאוד מאוד מאוד כי הם עושים המון עבודה שחורה וקשה לא פחות.

בכל מקרה לבוא ולכלכך על יחטיות זה ממש לא במקום, מה גם שרוב האנשים החארות שמגיעים אליהן נופלים במהלך המסלול

כל כך הרבה חילוקי דעות..... יצאתי עוד יותר מבולבל משהייתי בהתחלה...

טוב נראה כבר מה יהיה, שנגיע לגשר-נחצה אותו.

תודה על הזמן שהשקעתם על לכתוב פה בכל מקרה.

נוב' 6 אני בא!

לא קראתי את התגובות.

אבל תן לי להגיד לך את התשובה הכי נכונה, מניסיון אמיתי.
תן את הכל, וזהו. לשניה לא לוותר לעצמך, לשנייה לא לרחם על עצמך , תמיד לדעת שלמישהו אחר קשה יותר.
פשוט ככה. אם אומרים לך לרוץ 500 פעם הלוך חזור עם שק על הגב אז תן הכל מהסיבוב הראשון ואף סיבוב אל תשמור כוח, את זה הם שונאים. בעיקר.
אל תהיה סוציומט, תעזור לחברים שלך שקשה להם במטלות הקבוצתיות.
שהבחינה היא אישית אל תעזור לחבר שלך גם אם הוא מחליק על הראש.
זה הראש שהם רוצים לראות.
רעל , הבנה של המשימה, ובעיקר שאתה נותן מעצמך הכל.
ראיתי אנשים צנומים וחלשים שבקושי מסיימים ריצת 6 ק"מ עושים בהרבה יותר מאנשים חזקים מאוד שרצים בשביל הכיף ריצות של חצי מרתון.

פשוט תן הכל, ככה שגם אם לא תתקבל בסופו של דבר, תהיה שלם עם עצמך ותדע שנתת מעצמך הכל, וגם אז שאר שירותך הצבאי יעבור בצורה טובה יותר.

לוחם מנוב05.

תודה אחי זה היה מעודד, אבל לצערי במצבים של קושי אני תמיד מאכזב את עצמי. כאלו אני לא מפסיק לרוץ ואני נלחם בעצמי עד הסוף ומסיים הכל כמו כולם אבל לוקח לי יותר זמן.

אני מקווה שיהיה לי את השכל לדעת איזה תרגיל הוא קבוצתי ובאיזה תרגיל אני צריך לדאוג רק לעצמי....
נקווה לטוב.

אתה מודע לכמה הרסנית העצה הזו יכולה להיות?
קרא את הודעתי הארוכה למעלה.
בנאדם שאינו בנוי לכזה סוג של מאמצים מלכתחילה, מסוכן ומטופש עבורו "לתת הכל". רוב האנשים לא יכולים "לתת הכל" משך גיבוש שלם, ואלה שעושים כן לרוב לא מסיימים את הגיבוש. בגיבוש יחטיות גולני למשל, הרבה משגיחים בגיבוש היו מעיפים את כל מי שהתחיל ללכת, אפילו לזמן קצר. אם כן, עדיף אפילו כל הגיבוש לרוץ ריצה קלילה, להיות אחרון, ולעבור. במקרה זה עדיין סיכוייך להתקבל למשהו בגדס"ר גבוהים יחסית...
אנשים ש"נתנו הכל" כל הזמן הגיעו למצב שמדי פעם, מן הסתם, היה עליהם לנוח בהליכה, ועקב כך הם נפסלו, או פרשו מרצונם החופשי מחוסר יכולת ואפיסת כוחות.
כיוון שאתה לוחם, לא אומר שאינך מבין על מה אתה מדבר. מה שנראה לי זה שאתה מדבר מתוך הסתכלות דרך עיניך שלך, ויכולותיך שלך. כל אדם בנוי אחר, מנטלית ופיסית, ואסור לשכוח זאת.

אתה מגזים בהיסטריה שלך. ברור שיש גבול לכל אחד וצריכים להיות קשובים לגוף ובטח שלא לעבור את הגבול מעבר לתחום ההגיוני, אבל ראבאק, אנחנו עדיין נמצאים בשיא היכולת הגופנית שלנו בגילאים האלה ואני לא חושב שיש כאן אנשים, ובטח אנשים עם פרופיל קרבי, שעשויים מסוכר והם הולכים להרוס לעצמם את החיים בגלל גיבוש כזה או אחר.
סתם לתת לך דוגמא קטנה, לכל החבר'ה המלשב"ים שמתאמנים בקורסי הכנה לצבא, כושר קרבי, הם עושים פעמיים-שלוש בשבוע אימונים קשים מאוד שסוחבים משאות כבדים מאוד, רצים על אבנים, אספלט, קוצים, סלעים, מה שבא לרגל.. אני אחד מאלה. אני מתאמן כבר שנה, עושה אימוני כוח, ריצות, אפילו סיימתי גיבוש טייס, שהוא יותר ארוך מגיבוש יחטיו"ת, והפלא ופלא- לא קרה לי כלום. ואני גם לא לבד. איתי יש מאות ואלפים.
הצבא לא טיפש כמו שאתה חושב. אם הגיבושים היו כל כך מסוכנים ואנשים היו נפצעים שם ודופקים לעצמם את החיים כל הזמן (יש להוציא את שני המקרים האחרונים, שהם חריגים לכל דעה), הגיבושים לא היו פשוט.

קיצר תוםתום, לך, תן את מה שיש לך, תנסה, אל תוותר, כמובן שאם אתה רואה שהגוף כבר לא מסוגל- תאט את הקצב או שתנוח, אבל אל תשלול שום דבר לפני ניסיון.

1. לומר שאנשים בשיא הכושר והיכולת שלהם בגיל הזה, זה מטופש. אם בנאדם לא עשה ספורט כל החיים, עוד אפשר אולי לטעון שבגיל 18 הוא היה בשיאו. בחברה המודרנית? בולשיט. הרבה מאוד אנשים הרבה יותר מודעים לגוף ולבריאות שלהם כשהם יותר מבוגרים, ויש הרבה מאוד אנשים רגילים וגם ספורטאים שמגיעים לשיאם בגילאים כמו 40, ובאותו גיל נמצאים במצב פיסי עשרות מונים יותר טוב מזה שהיו בו בגיל 18.

2. אתה אוכל כל מה שכותבים בעיתונים? שגיבוש טיס זה ברמה של שייטת ומטכ"ל?... גיבוש טיס זה יותר קל פיסית מיחטיות, ואת זה אמרו לי כמה חברים שלי שעברו אותו בהצלחה.

3. תחזור לפה אחרי שעשית טירונות קרבית ונראה אותך אומר אז שהצבא לא טיפש ולא פוגע בבריאות של החיילים. היה אצלי במחלקה אחד ששלוש שנים היה ביובל עילם, ועל הרבה דברים בטירונות הוא אמר שזה היה הרבה יותר קשה מכל אימון שהם עשו אי פעם. אני לא מבין מאיפה אתה מוציא שבאימונים של כושר קרבי לפני צבא סוחבים משקלים. מעשרות אנשים שיצא לי לקרוא ולשמוע דברים שלהם על מסגרות כושר קרבי, כולם אמרו שיש התנגדות מהותית של המדריכים לריצה עם משקלים לפני הצבא. המקרה היחיד בו זה קורה הם מסעות אלונקה, ואלה כמובן ממש לא מתבצעים בכל אימון.

איך היה הגיבוש? התקבלת?

החלטתי לא ללכת לגיבוש אחרי הגיבושון, נימוקים בתגובותי למעלה.
עכשיו הולכים להוריד לי פרופיל בגלל התפרצות של אלרגיה לאבק, ככה שאני לא אשאר בגולני =\
כרגע בבית, מסופח לצריפין עד שתהיה לי ועדה רפואית עוד שבוע.

אז אני עשיתי גיבוש שייטת ואני מסכים עם כול מה שהוא אמר ואני עושה בדיוק אותו דבר כמוהו, ואני בריא ושלם ברוך השם...ואיתי עוד המון שסיימו את הגיבוש ומי שנפצע שם זה היה פשוט חוסר מזל, בלי קשר לגיבוש.
וזה ידוע שבגיל 18 הגוף מגיע לשיא הפוטנציאל הגופני, הריאות מתרחבות, השרירים מתחזקים, הלב מתחזק, וכדומה...
ואולי אתה אומר שהגוף נהרס וכו', ואתה מגזים בצורה מטורפת שלא ראיתי כמוה, ומה תגיד לכול יוצאי הפלס''רים והגדודים, (שבמקרה אחד כזה מאמן אותי היום ואין לו שום פציעה) שהם לא בדיוק יצאו מהצבא שבר כלי כמו שאתה אומר שהם יצאו..? אתה פשוט מגזים...אלפים עשו את המסלולים האלו לפנייך ואלפים עוד יעשו, זה אפשרי בהחלט ואתה לא יוצא משם עם מינימום כסא גלגלים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא נשאר לו סחוס בשתי הברכיים.
המאמן שלך עושה מזה כסף. זה המקצוע שלו. במקרה שיש לו בעיה כלשהי בגוף, אתה חושב שהוא היה הולך ואומר לך כדי להרוס לך, מקור הפרנסה שלו, את הרעל?... זה לא אומר כמובן שיש לו משהו, אבל אתה לא יכול לדעת. כמו כן, זה לא אומר שהוא יודע שיש לו משהו. אבא שלי גילה על הברכיים ועוד בעיות בגיל מבוגר יחסית כי הוא פשוט לא שם כ"כ לב.
אני בן 18 ידידי, ולאחר שהייתי בכושר ממש טוב לפני הגיוס, אני כרגע במצב שהיכולת שלי להכניס אוויר לריאות זהה לזו שהיתה לי בגיל 12. בדוק ומדוד במכשיר המיועד לכך, בו נבדקתי גם בגילאים 12-14. למה? ההתפרצות של האלרגיה לאבק. עכשיו נראה אותך אומר לי שאני בכושר הכי טוב שלי אי פעם... חלאס בולשיט של ילדים מורעלים שלא מבינים מהחיים שלהם. אתה אוכל סרטים של רעל מכל אחד שמסכים למכור לך כאלה. תפסיק לז**ן בשכל.
רוב המתאגרפים מגיעים לשיא שלהם הרבה אחרי גיל 18 - בטח אלה שלוקחים את התואר העולמי. איבנדר הוליפילד לקח את התואר העולמי במשקל כבד בגיל 40 בפעם השלישית או הרביעית. מי הבודיבילדר מספר 1 בעולם, אתה יודע? רוני קולמן. הוא עכשיו בשיא המסה והיכולת שלו, בגיל 42. אריק זאבי נראה לך בן 18?.. מה עם אברבוך? תראה לי כדורגלן שבגיל 18 דווקא הגיע לשיא הקריירה שלו...
יש לי חדשות בשבילך מורעלי - אנשים בריאים שמתאמנים באופן נכון עוד רחוקים משיא היכולת הגופנית שלהם בגיל 18. רק אדם שלא התאמן כל חייו, או רק עד הגיל הזה, או שהפסיק להתאמן, יהיה יותר כשיר בגיל 18 מאשר בגיל 30. המאמן שלך וכל "מביני הכושר הקרבי" למינהם יכולים להמשיך לעבר את עדר המורעלים עם סיפורי מעשיות. תבוא ותגיד לי שהדופק המקסימלי יורד... בווווו הווווו. זה באמת נראה לך מפריע לאותם אנשים שציינתי קודם? הלב שלהם מספיק חזק כדי להזרים יותר בכל פעימה, ולכן הירידה בכמות הפעימות המקסימלית בדקה עם הגיל לא מפריעה להם.
את האנשים שחזרו שבורים משירות קרבי לא תראה אצל העיתונאים הצבועים בטלויזיה, ולא תשמע עליהם מכל מני מאמני כושר קרבי. הם קיימים בהמוניהם, אל תדאג. אתה יודע, גם המחנך שהיה לי בתיכון שירת בגולני, וגם לו אמרו ש"הכל בראש". כדי להכניס לו טוב טוב את האמרה הזו, נתנו לאיש, אדם רזה בגובה 1.60, לסחוב מישהו ששקל 90 קילו סחיבת פצוע. התוצאה? פריצת דיסק. סבל וניתוחים לכל החיים. כנראה שהראש שלו התקשה להחזיק את הגב...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי The_Israeli לא נשאר לו סחוס בשתי הברכיים. המאמן שלך עושה מזה כסף. זה המקצוע שלו. במקרה שיש לו בעיה כלשהי בגוף, אתה חושב שהוא היה הולך ואומר לך כדי להרוס לך, מקור הפרנסה שלו, את הרעל?... זה לא אומר כמובן שיש לו משהו, אבל אתה לא יכול לדעת. כמו כן, זה לא אומר שהוא יודע שיש לו משהו. אבא שלי גילה על הברכיים ועוד בעיות בגיל מבוגר יחסית כי הוא פשוט לא שם כ"כ לב. אני בן 18 ידידי, ולאחר שהייתי בכושר ממש טוב לפני הגיוס, אני כרגע במצב שהיכולת שלי להכניס אוויר לריאות זהה לזו שהיתה לי בגיל 12. בדוק ומדוד במכשיר המיועד לכך, בו נבדקתי גם בגילאים 12-14. למה? ההתפרצות של האלרגיה לאבק. עכשיו נראה אותך אומר לי שאני בכושר הכי טוב שלי אי פעם... חלאס בולשיט של ילדים מורעלים שלא מבינים מהחיים שלהם. אתה אוכל סרטים של רעל מכל אחד שמסכים למכור לך כאלה. תפסיק לז**ן בשכל. רוב המתאגרפים מגיעים לשיא שלהם הרבה אחרי גיל 18 - בטח אלה שלוקחים את התואר העולמי. איבנדר הוליפילד לקח את התואר העולמי במשקל כבד בגיל 40 בפעם השלישית או הרביעית. מי הבודיבילדר מספר 1 בעולם, אתה יודע? רוני קולמן. הוא עכשיו בשיא המסה והיכולת שלו, בגיל 42. אריק זאבי נראה לך בן 18?.. מה עם אברבוך? תראה לי כדורגלן שבגיל 18 דווקא הגיע לשיא הקריירה שלו... יש לי חדשות בשבילך מורעלי - אנשים בריאים שמתאמנים באופן נכון עוד רחוקים משיא היכולת הגופנית שלהם בגיל 18. רק אדם שלא התאמן כל חייו, או רק עד הגיל הזה, או שהפסיק להתאמן, יהיה יותר כשיר בגיל 18 מאשר בגיל 30. המאמן שלך וכל "מביני הכושר הקרבי" למינהם יכולים להמשיך לעבר את עדר המורעלים עם סיפורי מעשיות. תבוא ותגיד לי שהדופק המקסימלי יורד... בווווו הווווו. זה באמת נראה לך מפריע לאותם אנשים שציינתי קודם? הלב שלהם מספיק חזק כדי להזרים יותר בכל פעימה, ולכן הירידה בכמות הפעימות המקסימלית בדקה עם הגיל לא מפריעה להם. את האנשים שחזרו שבורים משירות קרבי לא תראה אצל העיתונאים הצבועים בטלויזיה, ולא תשמע עליהם מכל מני מאמני כושר קרבי. הם קיימים בהמוניהם, אל תדאג. אתה יודע, גם המחנך שהיה לי בתיכון שירת בגולני, וגם לו אמרו ש"הכל בראש". כדי להכניס לו טוב טוב את האמרה הזו, נתנו לאיש, אדם רזה בגובה 1.60, לסחוב מישהו ששקל 90 קילו סחיבת פצוע. התוצאה? פריצת דיסק. סבל וניתוחים לכל החיים. כנראה שהראש שלו התקשה להחזיק את הגב...

קודם כול תתחיל להרגע עם הדיבור שלך לפני שממש תצליח לעלות לי על העצבים, מה שאני אומר לך זה לא בולשיט של ''ילדים מורעלים'', זו עובדה מדעית ובדוקה, זה שאתה ספציפית במצב קטסטרופה לא אומר שזה לא נכון, זה ידוע שעם ההתפתחות גוף של נערים (זכרים) מתחזק ומתפתח בכול מני אספקטים, הוא רץ מהר יותר, הוא מתחזק, והוא עמיד יותר...זה פשוט תוצאה של האבולוציה לאורך הדורות.
אז תפסיק אתה לזיין בשכל.
ואל תזיין לי בשכל על מתאגרפים וג'ודאים למינהם, מרגע שמגיעים לגיל מסויים הדופק יורד בכול שנה, השיא הוא בגילאים שהזכרתי, כמובן שאפשר להשתפר והכול, אבל ככול שאתה מתגבר יותר אתה תצטרך להשקיע יותר כדיי להיות בכושר של הצעירים ממך...למה אתה חושב שלשחקני כדורגל בני 30 קוראים ''זקנים''?
ויש לי חדשות בשבילך פתטי אומלל שמחפש להוציא את העצבים שלו על ילדים באינטרנט, אני לא מדבר איתך על מסה, אתה פשוט לא עוקב אחרי מה שאני אומר, אני מדבר על הפעימות, ובדיוק אולי אתה מזלזל בזה אבל זה מדד מאוד חשוב לכושר, ועל זה דיברתי בכול ההודעות שלי..

ואני לא מדבר על שיא הקריירה ...אני מדבר על כושר, מה אתה מתחיל להכניס שיא הקריירה? זה בכלל קשור לנסיון וידע...\:


ובקשר לאנשים השבורים משירות קרבי...דיי בנאדם אתה פשוט עצוב אין לי מה להגיד לך פה,אתה מנסה לתרץ ולתרץ את זה שלא תשרת בקרבי שזה כבר נואש למדיי... אני מכיר מספיק חבר'ה כאלה שיצאו מקרבי, והם בריאים לחלוטין, וזה שיש כמה בודדים שבטח גם הסתירו בעיות לפני הגיוס, או גרמו לבעיות לפני הגיוס, זה לא מדד להכליל על ''שירות קרבי''.
אז יאללה..חיים מהנים שיהיו לך אה..?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אין שום קשר בין שיא קריירה לשיא כושר, צבא זה מקום מאוד בריא, צה"ל יודע הכי טוב איך לבנות את הכושר לחיילים שלו, חיילים קרביים שיוצאים עם בעיות בגוף לכל החיים הם סתם אגדה, אתה מומחה לתורת האבולוציה וההתפתחות של ההומו-סאפיאנס ב10000 השנים האחרונות כמין, מסת שריר היא הדבר היחיד אותו אני ככל הנראה מחשיב כ"כושר", הדופק המקסימלי הוא המדד לשיא הכושר, ואני סתם ילדון שלא מבין כלום ומנסה לתרץ את יציאתו מקרבי, למרות שאין שום קשר בין הסיבה שאני יצאתי מקרבי לכושר גופני או לנושא בכלל.

וואו. מדהים כמה אפשר ללמוד מהודעה אחת של אדם כה משכיל ובר דעת.
איך זה שעוד לא כתבת איזה ספר, מדריך כזה לחיים? משהו כמו "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"...
יש לך כ"כ הרבה רעיונות ומחשבות עם בסיס מחקרי ומוצק - למה לא לתת לאחרים ללמוד מאלה?

הקטע הוא, שאם מה שאתה אומר הוא נכון, הישראלי, אז לצה"ל לא היו לוחמים היום. מה אתה רוצה שנעשה? שלא נלך לסיירות כי אפשר להיפצע? שלא נסחוב אלונקות? שלא נרים שקים? חלאס. רוב האנשים עושים את זה ושורדים את זה. אני מוכן לקחת את הסיכון. אתה לא היית מוכן? סבבה, אני מכבד את זה. אבל אל תבוא ותוציא את זה כאילו הצבא הוא מכונה משומנת שהורסת לכל מי שמגיע אליה את הבריאות ואל תפחיד כאן אנשים שחולמים להגיע ליחידה מובחרת ועומדים לפני גיבוש.

אני פשוט נגד הגישה של ללכת עם הראש בקיר. לומר משפטים כמו "הכל בראש" ולחשוב שצה"ל מבין הכי טוב מה טוב בשבילך...
כמו שאמרת, יש לוחמים, ואנשים שורדים את ההכשרה של צה"ל, ועשו זאת גם בעבר. כוונתי לא היתה לומר שצה"ל פשוט יהרוג אותך, ישבור לך את הרגליים. בטווח הארוך, יש לשירות קרבי השפעה גופנית שלילית על רוב האנשים. יש כאלה שאחרי יומיים בטירונות כבר סובלים מבעיות, יש כאלה שאחרי אימון מתקדם, ויש כאלה שפתאום בגיל 45 יגלו שמשהו שהוא נגררת של השירות דפק להם את הגוף בצורה זו או אחרת, ובחומרה זו או אחרת. זו לא סיבה לא לשרת או להוריד מהמוטיבציה. פירטתי את הדברים הללו כדי לסתור את אותה גישה עליה דיברתי קודם לכן הבאה לידי ביטוי כאן אצל הרבה אנשים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי The_Israeli אין שום קשר בין שיא קריירה לשיא כושר, צבא זה מקום מאוד בריא, צה"ל יודע הכי טוב איך לבנות את הכושר לחיילים שלו, חיילים קרביים שיוצאים עם בעיות בגוף לכל החיים הם סתם אגדה, אתה מומחה לתורת האבולוציה וההתפתחות של ההומו-סאפיאנס ב10000 השנים האחרונות כמין, מסת שריר היא הדבר היחיד אותו אני ככל הנראה מחשיב כ"כושר", הדופק המקסימלי הוא המדד לשיא הכושר, ואני סתם ילדון שלא מבין כלום ומנסה לתרץ את יציאתו מקרבי, למרות שאין שום קשר בין הסיבה שאני יצאתי מקרבי לכושר גופני או לנושא בכלל. וואו. מדהים כמה אפשר ללמוד מהודעה אחת של אדם כה משכיל ובר דעת. איך זה שעוד לא כתבת איזה ספר, מדריך כזה לחיים? משהו כמו "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"... יש לך כ"כ הרבה רעיונות ומחשבות עם בסיס מחקרי ומוצק - למה לא לתת לאחרים ללמוד מאלה?

לא עניין של בריאות, ותפסיק להיות ציני מטומטם כי לא הולך לך בכלל.
ואם אתה עדיין לא מאמין שבגילאים 18-21 הגוף מגיע לשיא ההתפתחות מבחינת הכושר (בלי עבודה '''חיצונית'') תתייעץ עם מישהו שמבין בנושא, כי זה נכון.
ואתה בברור מנסה לתרץ את היציאה שלך מקרבי, גופני או לא, זה פשוט נראה ככה ואני בטוח שזה ככה.
ומה שאמרתי זה לא רעיון, זו עובדה...קשה לפעמים לאנשים כמוך להשלים עם עובדות מוצקות, אני יודע, אבל נשתדל להתסדר עם המגבלה הזאת שלך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בגילאים 18-21 הגוף בשיא התפתחותו. לא כושרו.

כושר הוא דבר נרכש בכל גיל.

כושר גופני הוא דבר יחסי. לא קיימת נקודה מדוייקת שהופכת אדם לבעל כושר גופני גבוה.

שאגב אף היא אינה מדויקת לחלוטין. אמירה כללית תהיה לומר שרוב הגברים מסיימים את התפתחות גופם בגילאים 18-21, וכי עד גיל 21 אפשר עוד לגבוהה, אך הכללות מוחלטות לא ניתן לעשות. אני דיברתי עם כמה אנשים שהעידו על עצמם או על קרוביהם שאלה עוד גבהו עד גיל 22-23. קטע מאוד אינדיבידואלי, וה18-21 מתייחס רק לרוב. ישנם גם חברה שמגיעים לשיא ההתפתחות של הגוף בגילאים 16-17.

בגלל זה אומרים שזה הממוצע חחח
ממוצע אומר שזה הגיל בו רוב הגברים מסיימים להתפתח.
משמע - הממוצע הוא גילאי 18-21, כלומר רוב הגברים מסיימים להתפתח בגיל הזה, אבל יש יוצאים מן בכלל שמסיימים להתפתח בגיל מוקדם יותר (למשל 16) או מאוחר יותר (למשל 23).

נ.ב - אני בטוח שאתה יודע את זה סתם לא היה מובן מה שרשמת..

אתה מזכיר את הסוס שקשור לעגלתו של האלטיזאכען,כמו הסוס גם אתה רתום למכונה משומנת שלוקחת ממך כספים ויוצרת אצלך אוטופיה באשר לכושר שלך ובקשר ליכולת שלך,אתה כמו עיניו של הסוס מסתכל ישר ולא לצדדים כי יש לו מעין "רטיות" המונעות ממנו להסתכל לשם אצלך זה הרעל שמונע ממך להסתכל ימינה ושמאלה ולהבין שאדם הוא איננו מכונה,גם הוא נפצע וגם לו יש מגבלות.אתה מתנצח עם בחור שסה"כ בעל כורחו יצא מקרבי וזועק כל האשכול כי הוא מתרץ את היציאה מקרבי אני לא ראיתי שום תירוץ שלו,אני לא קראתי גחמה אחת אני רק קראתי שהוא מביע צער על זה שהוא יצא מהמסלול הנכסף להיות לוחם שסביבו טמונה כל ה"הילה".אתה נשמע כמו ילד קטן שחושב שאם הוא סיים גיבוש שייטת אז הוא מלך העולם וכל יכול,נראה אותך גבר אחרי שתקבל קרע במניסקוס או שבר מאמץ או סתם איזה דלקת בכתף שתשבית אותך לכמה זמן נראה מה אז תגיד.אתה הולך ראש בקיר ומנסה להתנצח בכל מחיר עם בן אדם שלא בא לריב בכלל ולא הבנתי מה הפואנטה פה.

לישראלי,יצאת גדול פה מסכים איתך בדברים שאמרת יש אנשים ששוברים את עצמם ומסיימים בפריצות דיסק ובצרות לכל החיים וכי למה?,האם הגוף הוא הקורבן המתאים להקריב על מנת להגשים חלום?,האם מחירה של הבריאות נמוך יותר משירות ביחידה יותר סקסית מ931 נח"ל?.
קטונתי מלדבר על זה לוחמים היו לפני ויהיו אחריי,וכך גם מומחים המורעל מעולם לא יבין מה עומד מאחורי דברים שאמרת שהרי ראש בקיר זאת התפיסה ואני אומר שיישאר ככה (שייצטער אחרי שלא יוכל להחזיר את הזמן אחורה).



שנה טובה לכולם!

"בגבורה ובענוווה"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי agent_amos

איפה אמרתי שאם סיימתי גיבוש שייטת אני מלך העולם וכול יכול? תראה לי עכשיו איפה אמרתי משהו שדומה לזה, לא אמרתי שום דבר שאפילו מתקרב לזה, אתה הוא הסנוב שחושב את עצמו מעל כולם כאן עם הדיבור הקיצוני שלך והכאילו ברמה גבוהה. אני הבאתי את עצמי כדוגמא ועוד עשרות שכן סיימו וואלה הם בסדר גמור, לא אמרתי כלום על עצמי ושאני ככה או ככה. ואגב אם הגיבושים האלו היו כול כך הרסניים כמו שהישראלי אומר, הורים פשוט לא היו שולחים את הילדים שלהם לדברים האלו אחרי שהיו עושים על זה ספיישלים בחדשות שבני נוער הולכים לגיבוש ויוצאים עם כול מני פציעות שרק בגילאי 70+ יש בדרך כלל..
וואלה אני ועוד רבים כן ראינו את התרוציים, צריך רק לראות את הסאב טקסט, הוא לא יגיד מפורש אבל הוא יגיד את זה..עובדה הוא היה אחד המורעלים ביותר בפורום כאן, ועכשיו הוא יודע שהוא צריך להסביר לכולם למה הוא לא יהיה בקרבי.

ובקשר לפסקה האחרונה שלך...אתה פשוט מגוחך...הייתי מסכים לוותר על מיליון דולר בשביל לראות את הפרצוף שלך בטירונות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני עדיין פטריוט ורוצה לתרום לצבא.
מה עכשיו שאני לא קרבי אני כבר לא "מורעל"?
תגדיר את ה"מורעל" שלך.
המורעל שלי זה הנעילה במוח על הרצון העז לשרת ולתרום כמה שאתה יכול. להגיע למקסימום ולמצות את יכולותיך תוך כדי נתינה עצמית.
מה הרעל שלך? הרבאק של המסעות? מה הוא שווה בלי אידיאולוגיה ודרך שיעמדו מאחוריו?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי The_Israeli אני עדיין פטריוט ורוצה לתרום לצבא. מה עכשיו שאני לא קרבי אני כבר לא "מורעל"? תגדיר את ה"מורעל" שלך. המורעל שלי זה הנעילה במוח על הרצון העז לשרת ולתרום כמה שאתה יכול. להגיע למקסימום ולמצות את יכולותיך תוך כדי נתינה עצמית. מה הרעל שלך? הרבאק של המסעות? מה הוא שווה בלי אידיאולוגיה ודרך שיעמדו מאחוריו?

אוי נו תפסיק לזיין בשכל...אם אני זוכר יש לך קב''א גבוהה מאוד (הכי גבוהה) ואם יש מקום שאתה באמת יכול נצל את מלוא היכולות שלך זה לאו דווקא ח''יר אלא דברים בסגנון מודיעין/תלפיות/כול שאר הפרוייקטים האלו.
אבל עובדה, רצית ללכת לגולני, ולא סתם גולני לפלס''ר, וזה מהרעל שקיבלת מהפורום הזה, מאבא שלך, ומאיפה אני יודע עוד...מי ששואף למקומות כאלו זה רק מהרעל של החי''ר והקרביות, אז אל תתפלצף לי בסדר...היית מורעל וזה כבר קלטתי מהדיון שהיה של כול החבר'ה שהיו מיועדים לגולני.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

האם העובדה כי היה ביכולתי להגיע לפרויקטים כמו תלפיות, והעובדה כי יש לי קב"א גבוה, בהכרח חייבות להכתיב שאני סוג X של בנאדם, שיש לו ייעוד Y? האם בעיניך גולני הוא מקום שרק אנשים עם נתונים נמוכים צריכים לשאוף אליו - מקום שלא מיועד לכולם אלה למגזר אוכלוסיה מסוים, כמו שתלפיות מיועד למגזר אחר?
יום אחד עוד תגדל ותראה שהגישה הספציפית הזו שלך היא שדופקת את המדינה. אתה כמו אותם חברי כנסת מש"ס שיגידו כי המדינה מפלה את המזרחים, ואז יקימו רשת חינוך חרדית המיועדת רק למזרחים. האנשים שבוחרים לבודד את עצמם ואת השונים מהם, וליצור בכוח הפרדה בין אנשים, הם גם אלה שבוכים אח"כ על גורלם המר והאפליה שנגדם. האשכנזים האליטיסטים של ר"ג-גבעתיים-ת"א למשל (החברה שאני חיי עמוק בתוכה) שישלחו את ילדיהם רק לג'ובניקיות יבכו על כך שלא יכלו לשלוח אותם לחי"ר כי זה לכאורה מקום של אנשים ברמה נמוכה מהם שלא אוהבים אותם, והמזרחים מהשכבות החלשות בחברה ועיירות הפיתוח ילבו את האש בכך שיחנכו את ילדיהם לשנוא את אותם אשכנזים, ולא לקבל אותם. כולם אשמים באפליה ובחרא - כולנו יחד דפקנו את המדינה. אשכנזי מצפון ת"א שרוצה לקרבי ויכול לא ילך כי אמרו לו ששם האערסים המזרחים יתעללו בו (טוב נו חוץ מבצנחנים - צהובים שכמותכם P: ), ומזרחי מירוחם שרוצה ללכת לעתודה ויכול לא ילך כי אמרו לו שרק אשכנזים הולכים לדברים כאלה, והוא צריך להיות קרבי.

חשוב קצת על זה.
אתה שמח שאתה משתף עם כזו תרבות פעולה, ועוזר בעזרת הסטריאוטיפים שלך להגדיל את הפערים והקרעים החברתיים? אתה שמח שכך נראית המדינה שלך?

שתי סיבות פשוטות מאוד:
1. לעתודה ופרויקטים יוקרתיים במחשבים ובמודיעין לא יחסרו לעולם אנשים. לחי"ר כן חסרים, וזו עובדה. אני חיי את חיי לפי המוטו "אם אני לא אעשה זאת, מי יעשה?", ולכן בהתאם בחרתי בשירות כזה.
2. לא יכולתי לסבול את המחשבה שלא אעשה שום פעילות גופנית משך שנים.

לא יודע לגבי פויזנד
אבל הרעל שלי ושל הרבה אנשים שאני מכיר לא בא מאידיאולוגיה.
זה נכון, לשרת את המולדת זה טוב ויפה, להגן על הבית זה נשמע חשוב ואצילי.
אבל תכלס, שאתה עומד על מגדל שמירה היי שם ונרקב. או שאחרי לילה בלי שינה מוציאים אותך למארב- המדינה כבר על הזין שלך, גם הצבא. אבל החברים הם אלו שמחזיקים אותך. כי אם הם לא היו, לא היה לך טיפת מוטיבציה לחזור אל המגדל, או לצאת למארב.לא היתה לך התחושה של הביחד הזאת שיש רק בקרבי.

ואז אתה יוצא הביתה אחרי כמה זמן שלא יהיה, מרגיש גאה, מספר לכולם שהגנת על המולדת, שעברה לך בראש המחשבה כמה אתה תורם למדינה.
אבל איך שאתה רואה את המגדל שוב אתה רק חושב מתי אני יורד ממנו כבר.

כנ"ל לגבי מסעות. אתה לא חושב באמצע מסע "אני מגן על המולדת". אלא אתה חושב כמה קשה לך וכמה קשה לחברים שלך ואיך אתה עוזר להם כמה שיותר.


הדברים האלו- הם ממש לא שחור ולבן. כל אחד מתגייס ממניעים אחרים, לכל אחד יש רבאק אחר.
אני הייתי מספיק זמן במבצעית להגיד לך שבלי חברים האידיאולוגיה שווה לתחת והפוך.

היתה תקופה בה היו אידיאלים, ואנשים פה נלחמו על המדינה שלהם. ב20 ומשהו השנים האחרונות נכנסו לשאננות. פתאום כשנלחמים בכל מני ארגונים ולא במדינות, בגורמים שלא יכולים להחריב את כל המדינה ועם ישראל, דברים משתנים. פתאום אנשים מתגייסים לצה"ל בעיקר בשביל מיצוי עצמי, בשביל האקשן, בשביל החוויה - בשביל עצמם הרבה יותר מאשר בשביל המדינה, ולעיתים רק בשביל עצמם. זו הידרדרות מוסרית וחינוכית עצובה מאוד, שלעניות דעתי גם אחראית בין השאר באופן ישיר על תפקודו של הצבא מול החיזבאללה לאחרונה. כל העניין קשור גם קשר עמוק בתהליכים הסטוריים. בין השאר הפיכתה של המדינה אט אט ממדינת רווחה, למודל ששואף להיות קפיטליזם אמריקני במיטבו. אני לא אכנס לזה. זה כבר דיון מאוד אידיאולוגי-היסטורי-פוליטי שמקומו לא בפורום הזה. דיון שבד"כ לא תראה אנשים צעירים מקיימים. עוד עובדה מצערת.

אני שונא להגיד את, כמו ששנאתי שאמרו לי. אבל יש דברים שחייבים להגיד:
אתה מדבר כמו צעיר.
צעיר שזה עתה התגייס חושב שהצבא הוא מקום אוטופי למיצוי עצמי והגנה על המולדת. זה דיי בולשיט.
רואים שלא נרקבת על איזה מגדל שמירה, לא טחנת מארבים, תצפיות או עבודת בט"ש ממש משעממת.

כן- כשאתה בטירונות הכי קל לחשוב על אידיאולוגיה. הטירונות והאימון הם שלבים דיי קלים בהם הצבא דיי "שומר" עליך.
נראה מה תגיד אחרי שתטחן שבועות של מארבים עם כלום שעות שינה בלילה ותסגור שבתות כמו מניאק. נראה אז מה תגיד על כל האידיאולוגיה שלך.
ולא, אני לא חפשן ואני בטח שלא מחפש את הדרך הקלה- בגלל זה בחרתי קרבי. בגלל זה נשארתי בקרבי. ואם אני יתקל במארב אני גם יסתער בדיוק כמו שאר הצוות שלי. תהיה בטוח שזה יקרה אני לא יחשוב בראש על הגנת המולדת. אני יחשוב בדיוק על החברים שלידי, על המשפחות שלהם ועל המשפחה שלי.
כנראה שעד שלא תעשה מבצעית, עד שלא יתקעו אותך 72 שעות בתוך שיח 20 מטר מכפר ערבי לא תבין את זה לעולם.

1. הצבא ממש לא כזה, בטח שלא בימינו.
2. הצבא ממש לא זוהר ולא אמור להיות כזה. הצבא זה מקום מבאס תחת. זה לא העניין. גם כשאתה עושה עבודה מחורבנת, אתה לא חושב על העבודה הרי - אתה חושב על מה שעומד מאחורי זה. אתה חושב שאתה מפרנס בזה את המשפחה שלך, שבזכות זה יש אוכל לילדים שלך. אותו דבר פה. מחורבן, אבל אתה חושב על מה שאתה עושה בזה.
3. ברור שצריך לחשוב גם על המשפחה והחברים. לא צריך להקריב את עצמך למען הצבא והמדינה באופן עיוור.

זכית בשבועיים חסימה מהפורום.
תזכיר לי לשחרר אותך ביום ראשון בעוד שבועיים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

כי בטעות ההודעה נכתבה כתגובה להודעה של מישהו אחר, ובמקביל להודעה של Poisened ולא כתגובה אליה...
אני חושב שתרבות שיחה בריאה היא בהחלט דבר שראוי לשמור עליו בפורום, אבל תגובות המנהלים לעיתים נוטות להחמיר מדי לטעמי בקטעים האלה. האיש אמר מה שאמר מתוך תסכול וכעס אמיתי על הצד השני, כחלק מהבעת אותם רגשות, ולא כדי לפגוע בכוונה תחילה באנשים ו\או לעורר פה פרובוקציות. צריך לקחת בפרופורציה מילים כמו "טיפש" ו"מטומטם", שהן באמת לא משהו חמור. זה לא כאילו התחילו לרוץ פה השוואות עם מונחים ממלחמת העולם השניה, או שאנשים ירדו לפסים אישיית במיוחד. מכאן ועד לחום מישהו לשבועיים... אני הייתי חבר במהלך השנים בעשרות רבות של פורומים, רבים מהם באתרים גדולים ומכובדים מאוד, ובאף אחד מהם לא ראיתי החמרה שכזו. אף על פי כן, הצליחו לשמור על ניהול תקין של הפורום ותרבות שיחה לרוב. היה אפשר לתת לאיש אזהרה לפחות...

בנאדם שזה חשוב לו צריך בהחלט ללכת על זה אם הוא יכול. כל חייל קרבי צריך לדעת ולהבין שסביר להניח שהוא יפצע את עצמו בדרגת חומרה זו או אחרת, וללכת לקראת זה בלב שלם בידיעה שהוא מגשים את החלום או האידיאל שלו.
יש לי חבר שהיה איתי בחדר שהתחיל בגולני, ואז הורידו לו פרופיל. סבא שלו היה חולה במחלה קשה, והיה על אנטיביוטיקה חזקה מאוד, וכל המשפחה היתה צריכה לקחת אותה גם. שנה שלמה הוא היה עם 64 ג'ובניק במודיעין ויצא כל יום הביתה. עברה שנה, נגמר הטיפול, הוא ביקש להעלות חזרה את הפרופיל, וחזר לגולני בשמחה. גם אני הייתי עושה כמוהו, אילולא הבטיחו לי הרופאים שאני לא יכול. נאמר לי כי למרות שהטיפול שניתן לי כעת יחזיר אותי למצב בו הייתי תוך מספר קטן של חודשים, לאחר מכן חשיפה נשנית לאבק רב תדרדר אותי שוב למצב הזה, ולכן אסור לי לחזור לקרבי =\
חבל לי על אלה שלא לוותר ולדעת מתי לעצור. יש פציעות שאפשר לחיות איתן ולהמשיך ולחזור, ויש דברים שלא מתעסקים איתם. יש אצלנו למשל בחור שפיץ שנפל מטיס. הבנאדם שאני הכי מעריך מכל הפלוגה. האיש הזה סובל ככל הנראה מהתחלה של שברי מאמץ, ועדיין דוחף את עצמו למקסימום. לא רואה בעיניים בגלל הרעל, סוחב ת'פק"ל מים, ועושה הכל הכי טוב שאפשר. אני מאוד מעריך את ההקרבה והמצוינות שלו, אבל גם מאוד מרחם עליו. האיש הזה יאלץ ללא כל ספק לפרוש מגולני, וככל הנראה לא ייקח לזה הרבה זמן לקרות. המערכת הארורה לא תעזור לו, כמובן. יודעים באיזה מצב הוא נמצא, ואף אחד מהמפקדים לא שם זין, לוקח אחריות, ומכריח אותו שלא לעשות שטויות כאלה. כל מה שאכפת להם ממנו זה הרעל והמקצועיות של הלוחמים. בדיוק כמו Poisoned, הם אינם מבינים ורואים את הסכנה והנזק לגופו של אדם כזה.

אחי, אני חדש פה בפורום, ויצא לי ליפול מגיבוש. הרגשה מגעילה לדעת שלא נתתי הכול.

ההודעה שכתבת עודדה אותי מאוד, זה דברים שכבר ידעתי אבל שאתה שומע את זה ממקור מנוסה זה נכנס יותר עמוק. בכל אופן תודה.

ואני מקווה שלא אכפת לך שציטטתי את הפתיחה של ההודעה שלך לחתימה שלי.

"תן את הכל, וזהו. לשניה לא לוותר לעצמך, לשנייה לא לרחם על עצמך , תמיד לדעת שלמישהו אחר קשה יותר. פשוט ככה." (Slash)

לא ארץ אחרת ולא זהות אחרת .

אוהב ציון

אני אנסה לעשות לך קצת סדר בבלאגן.

כמו שאמרו קודם:
גיבוש בחי"ר-בערך שבוע אחרי הגיוס
גיבוש בהנדסה-חודש אחרי הגיוס

עכשיו בקשר לסוגי אנשים?
נכון, יש בעייתיות בגיבושים בכלל, ובגיבושים ליח"טיות בפרט. ובכלל, לא כל מי שהתקבל ליחס"ר זה אומר שהוא טוב יותר ממי שלא. לא חסרים אנשים מאוד טובים ואיכותיים שהם בגדודים הרגילים.
עכשיו בעקרון מגיעים לך מכל סוגי האנשים שאתה יכול לחשוב עליהם. אבל מעל הכול מגיעים האנשים שרצו להגיע ולא וויתרו לעצמם בגיבוש. ובתור אחד שעבר גיבוש יח"ט"יות, אבל היה מאוד מאוד קרוב לפרישה בגיבוש, אני יכול להגיד לך שזה גיבוש שהוא נטו הכול בראש. תרצה מספיק ותחזיק את עצמך? אתה תגיע.
עכשיו העולם הוא לא מושלם וכן מגיעים ליח"טיות(עזוב אותך פלס"רים. היום כבר הכול זה אותו דבר. עורב סיירת וחה"ן) אנשים שלא מתאימים הן מבחינה של סוציומאטיות נגיד, או כושר. ובסיכומו של דבר אנשים שלא מסוגלים, אנשים שלא סומכים עליהם, אנשים שלא מתפקדים נפלטים. בין אם זה בתור החלטת סגל או בין אם זה בתור החלטה של הצוות שפשוט לא מוכן לצאת להילחם עם אותו בנאדם מכיוון שהוא לא סומך עליו.

ובכל מה שקשור לבריאות.
טוב נו, הצבא, ובייחוד החיילות הקרביים, זה לא דבר שבריא לגוף. וכן אנשים נפצעים, ובעיות רפואיות צצות להן ולא קצת. הצבא, ובייחוד העומסים שמופעלים על הגוף ביחס"רים למיניהם, זה פוגע בגוף. לא בהיכרח בעניין של פגיעה מוחלטת בגוף, אבל יש גם כאלה שמצבם הוא בלתי הפיך. ופה זה כבר תלוי בך ובסגל שלך. הסגל שלי למשל מאוד דואג לבריאות שלנו בסה"כ ומאוד קשוב לנו בנושא. בין אם זה הפניות או בין אם זה באחד משבועות השטח באתי למפקד שלי וביקשתי ממנו אישור לא להשתתף בתרגולים מכיוון שהברך שלי והגב כאבו. אז ישבתי לנוח בצילייה ולאחר מכן לא הייתה לי שום בעיה לתפקד כמו שצריך. בסיכומו של דבר, כן הגב יכאב, הברכיים ישחקו אבל זה חלק מההקרבה העצמית של מי שהולך לקרבי, ועוד למקום עם עומסים כבדים. ובנושא הזה אתה צריך לדעת להכיר את עצמך ולבחון את הגוף שלך אם זה מה שמוגדר ככאבי חי"ר שוואלה הגוף שלך גם עוד לא רגיל לעומס אחרי שהוא יתרגל המצב ישתפר, או אם זה כאבים יותר רציניים שיכולים להדרדר למצב של פגיעה ממשית בגוף שלך ואז אתה צריך לדעת איפה ומתי להפסיק.


אני אישית ממליץ לך כן ללכת לנסות ולהתקבל.
תיתן הכול, כי זה באמת הכול בראש. תרצה מספיק תגיע.
ושיהיה לך בהצלחה.

תגובה הגיונית ורלוונטית ביותר. (בניגוד ל-90% ויותר מהאשכול)

wego | creative עיצוב גרפי http://www.herewego.co.il

אני רק רוצה להעלות כמה נקודות, אחרי הרבה זמן שלא מצאתי לנכון להגיב פה,

לישראלי, קורס מדריכי חדר כושר, אכן עוזר לספק מידע רב על כושר גופני וכל צדדיו, אבל לי יש תאוריה אחרת למצב שלך,
חסימה מנטאלית כמו שאתה יוצר לעצמך, סופה להגשים את עצמה.

ובכך שאתה מביע אותה בכללי, אתה יכול לגרום לה לחסום גם אחרים, שיאמינו במה שאתה אומר,

וזה חטא גדול יותר מרוב הפציעות שאתה עלול לקבל בפלס"ר גולני.

אכן, לא כל אחד בנוי לעומסים פיזיים גבוהים, ואת זה אפשר לראות בכל גיבוש או מסלול,

ויש לי שאלה אחרונה להפנות אלייך,

האם אתה חושב שהצבא היה מקיים גיבושים אם הוא היה חושב שהם פוגעים פגיעות גופניות קשות במתגבשים?
הרי הטובים שבהם בסוף נכנסים ליחידות המובחרות שלו, ששם הצבא מאוד חושש מבעיות רפואיות.

אבל כאלה שמשפיעות. אפילו לטווח לא קצר. זה שונה בין הגיבושים. בגיבושים כשאתה עוד לא חייל יש לך זמן רב אחרי זה לנוח ולהתאושש, ובגיבושים כשאתה כבר מחויל, יום אחרי זה כבר מתזזים אותך ולא נותנים לגוף להתאושש, ופוגעים בו. כן, פוגעים בו.

מעניין אותי למה אתה מתייחס רק לחלק מההודעה,
ולדעתי אתה טועה ומטעה,
חייל שמבצע גיבוש לפי הנוהלים, לא אמור להיפגע פיזית, זה מה שההיגיון שלי לפחות אומר.

וזה לא יפגע לך בהערכה בשום אופן...
פשוט עודף מוטיבציה גורמת לפעמים לפגיעות..
זה באמת חבל דק...

זה לא כאילו אנשים הולכים אחרי הגיבוש ותובעים את הצבא. זה לא כאילו מישהו שקיבל מגיבוש איזו בעיה יופיע בעיתון (כל עוד הוא חיי).

טוב שמע אתה ממש מגזיםםםםםםםםםםםםם אז יכול להיות שהמבנה שלך יותר רגיש מהמבנה הממוצע ובגלל זה יש לך אלגריה לאבק כמו שיש אנשים שנולדים עם מום בלב ועם אסטמה בדיוק אותו הדבר ככה שאתה אומר המון שטויות שהם נכונים למקרים ספצייפים מאוד ובכלל לא עושים ממוצע אתה נשמע בחור חכם אבל עושה רושם שאתה לא ממש מבין מה הולך הדבר היחידי שאני מסכים איתך שאין הרבה שמסיימים מסלול בלי פציעה אבל זה טבעי עוד פעם תעשה חשבון תראה שהסיכוי שלך לעשות כ"כ הרבה פיעלות אינטנסיבית בלי להיפצע הוא נמוך מאוד ובטח ובטח שבמסלול של הפלסרים שהוא שנה 4 נדמה לי אז יש לך יותר זמן להיפצע כביכול... אבל רוב הפציעות הם לא חמורות ויש כאלה שהצבא עשה להם נזק יש כאלה יצאו מהצבא יותר בריאים (משקל נמוך לדוגמא בדרך כלל עולים במשקל בן דוד שלי סבל מעקמת בצבא הגב שלו התחזק והוא היה הרבה יותר ישר... וממ יש דברים שאני יכול להגיד אבל הם לא מבוססים אז עדיף שאני אשתוק...)
בקיצור זה נורא אינדבידואלי כל הסיפור הזה והצבא ממש לא מעניין שתפצע עובדה הוא לא מתעסק עם אנשים שהם בריאים לחלוטין אבל עלולה לפרוץ איזה מחלה כתוצאה מהשירות שלהם הוא לא צריך אותך בתור נטל כלכלי...

(כדאי לקרוא עד הסוף)

אני קורא בפורום הזה כשבוע. ממעט להגיב כי לרוב האשכולות אין טעם להגיב, אבל לאט לאט מתחיל לקבל תמונה כלשהי. מה שאני אכתוב כאן לא ימצא חן בעיני אנשים רבים אבל חשוב שתשמעו אותו, ועדיף שתשמעו אותו עכשיו מאשר מאיזה מ"כ שיסביר לכם אותו דרך הרגליים והגב.

אפשר (ואפילו צריך) להעריך מאוד את המוטיבציה הגבוהה שלכם ונכונותכם להשקיע כסף (של הוריכם יש לשער ) וזמן פנוי כהכנה לגיבושים ולמיונים, ואפילו התעניינותכם בנושאים הצבאיים הנידונים בפורום (והכוונה לא לשאלות "מה עושים במגלן ומי יותר חזק") ראויה להערכה.

אבל

כשאני קורא הודעות כמו של אותו POISONED 226 חוצפן ויומרני, שאמנם חריג בסגנונו אבל לא בתוכן דבריו, אני לא יכול שלא לתהות מה עובר בראש הכותב וזה בהחלט מקומם.
זה שאתה מתאמן שנתיים בעמית לכושר, סוחב אלונקות באחריי או אפילו עברת גיבוש שייטת רחמנא ליצלן, לא נותן לך שום קרדיט או עמדה להביע דעה מבוססת ונחרצת בענייני צבא, אימונים צבאיים וכיו"ב. לכל דיעה יש מקום וכל דיעה מכובדת אבל אדם צריך לקחת את עצמו בפרופורציות הראויות לנסיונו וידיעותיו. אם אני, לאחר יותר מחמש שנים בצה"ל עדיין נמנע מלכתוב דיעות נחרצות או שרירותיות מידי בדיונים (בפורום צו"ב), וכמוני גם מנהלי ומומחי פורום זה, אני חושב שמן הראוי שגם מלש"בים ידעו לרסן את לשונם ואת דבריהם לפני שהם קופצים לכתוב הודעה - גם אם הם עברו גיבוש שייטת.. זה לא עניין של "צעירים" ולא של פז"מ אלא בסך הכל צניעות והכרה בכך שלכל אחד יש עוד מה ללמוד, בעיקר אם הוא אפילו לא התחיל את דרכו במערכת. נוצר מצב בו מלש"בים עונים למלש"בים בשאלות כמו "מה מחפשים בגיבוש" ושאר שאלות על הצבא- שזה בסדר אם זה מה שאתם רוצים אבל קחו בחשבון שחוץ מגלים של הנפצות, שמועות וזריקת סיסמאות ומשפטי מחץ זה לא נותן הרבה. מידע חדש ומדוייק בטח לא יתווסף לפורום בצורה הזאת. מסכימים איתי?
אני לא שוכח את עצמי ואת חברי בגיל הזה של לפני צבא (אני כולה בן 23). גם אנחנו חשבנו שאנחנו גיבורים אחרי כל גיבוש וחשבנו שאם עברנו את הגיבוש הרי שהעסק בעצם נגמר, נותר רק להעביר עכשיו כמה שנים של מסלול ולקבל את הסיכה ולצאת למבצעים שלנו.. אני שמח שאני לא צריך להסביר לאף אחד פה כמה טעינו..
יש פה אנשים שעברו איזה גיבוש של 5 ימים וכותבים כאילו הם מג"דים ומתנשאים מעל מי שלא עבר כאילו עכשיו יש תוקף חדש לדיעותיהם. חבר'ה- רק כדי ליישר לכם את התמונה: בחור שעבר גיבוש ליחידה לעומת בחור שלא עבר משולים לשני אנשים שלפניהם יש מסע של 100 ק"מ: אם היחידה הנכספת היא קו הסיום אז לזה שעבר את הגיבוש יש פור של בערך מטר-מטר וחצי על זה שלא עבר. שניהם רחוקים מהיחידה בערך באותה מידה. מעבר לעובדה שהגיבוש הוא אמצעי מיון בינוני ברוב המקרים, (ואם תרצו אפרט מדוע אבל זה נושא אחר) - מעבר לכך- הגיבוש הוא הפחות, הנחות והקל, הנעים והקצר במאמצים ובמבחנים שתידרשו אליהם במסלולי היחידות אליהן אתם מנסים להגיע, ועל אחת כמה וכמה למאמצים המחכים למי שיגיע לפרק המבצעי.. קחו את זה בחשבון.
לא צריך להיות עילוי ולא איזה גיבור תנ"כי כדי לעבור גיבושים וגם לא כדי לסיים מסלול. ממש ממש לא ואני נותן פה עדות ממקור ראשון. אבל מה שכן- אפשר לוותר על כמה ק"ג של כושר וכתפיים רחבות לטובת כמה גרמים של צניעות, ביקורת עצמית וכבוד לזולת.


יום טוב.

אין מקום רחוק מידי.

המוני תודות, אני פותחת להודעה הזו אשכול מיוחד. יש סיכוי שלא כולם יראו אותו פה וחבל, נאמרו כאן דברים חשובים מאוד מאוד.

וואוו. כל מילה בסלע.. ממש..! תודה רבה לך..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מי שמסיים את גיבוש יחיטיו"ת ועובר איך הוא ממוין לגדס'ר?
זאת אומרת לפי איזה קריטריונים שולחים חיל לפלנ"ט או לפס"ר?
או שנותנים לחיל לפני הגיבוש או אחרי הגיבוש טופס שבו הוא צריך להגיד איפה הוא רוצה להיות בגדס'ר?
או שסתם זורקים אחד לשם ואחד לשם.
אני לא מבין את החלוקה.
תודה מראש לעונים

*הבהרה- לא ירתתי בגדס"ר זה או אחר. אני כותב מידיעתי וזכרוני בלבד. אם יש פה גדס"רניק (לא טירון) עם תיקונים- לך על זה.

לא "זורקים אחד לפה אחד לשם" כמו שכתבת. קודם כל יש לך שאלון לפני הגיבוש שבו אתה ממלא את עדיפויותיך. לגבי פלנ"ט (עורב) ופלחה"ן- משנת 2004 (אם אני לא טועה) הוחלט שבכל מחזור יגייסו רק לפלוגה אחת לסירוגין (כלומר מחזור לעורב-מחזור לחה"ן וכן הלאה..)

לגבי מסיימי הגיבוש- לפלס"ר זכות ראשונים לבחירה, כלומר מספר (ואינני יודע מה הוא) הטירונים הבולטים ביותר בגיבוש יבחרו לפלס"ר, אחריהם אגוז ואחריהם הפלוגה התורנית (עורב/חה"ן). הבחירה נעשית לסירוגין (כמו למשל בגיבוש מטכ"ל ושלדג)- כלומר למשל (וזאת רק המחשה לא נתונים אמיתיים):

פלס"ר לוקחים את מקומות: 1,3,6,10,11,17,20 וכן הלאה, אגוז את 2,4,7,12 וכן הלאה והעורב/חה"ן 3,5,8,9,13... מקווה שזה ברור. ככה אי אפשר למצוא יתרון אנושי (אם נבחר לקרוא לדירוג בגיבוש יתרון אנושי) מובהק בשום יחידה.

אין מקום רחוק מידי.

בגיבוש מטכל-שלדג הבחירה נעשית לסירוגין?

אני עד עכשיו חשבתי שמטכל מקבלים זכות ראשונים על מי שהם רוצים - כי לדוגמא בין האנשים שהתקבלו למטכל יש הרבה גם שהתקבלו לשלדג, אך ברירת המחדל שלהם מתחילה בסיירת מטכל...

ואני גם שמעתי שבגיבוש יחטיות של צנחנים יש עניין של "השבחת גדודים" - שיש אנשים שמדורגים עקרונית במקום שאמור לזכות אותם בקבלה לאחת מהיחידות המבוקשת, אבל במקום זה הם מועברים לגדודים. האם אתה יודע שקיים באמת דבר כזה?

I never give up, I never surrender, I never admit defeat.

מה שלא הורג מחשל
אם יש ספק אין ספק
הכל בראש!

ציטוט:

אני עד עכשיו חשבתי שמטכל מקבלים זכות ראשונים על מי שהם רוצים

מה זה נראה לך פה, בית ז*נות (במחילה על הביטוי)?

הבחירה היא לסירוגין, למרות שבאופן שאולי יפתיע אותך, לא את כל המתגבשים רוצות שתי היחידות..

גילוי אישי: אני התמיינתי לסיירת מטכ"ל בגיבוש, וכשביקשתי לאחר מכן לעבור ולהתגייס לשלדג עשו לי הרבה בעיות בהתחלה ולא אתבייש להודות שלהרגשתי היחידה פשוט לא ממש רצתה אותי, ולא הסכימה בהתחלה להחליף תמורתי בחור אחר שהתמיין אליה במקור.

מנהלים- כדאי להעביר את ההודעה הזאת לאשכול השני שנפתח, היא אינה נוגעת לנושא האשכול.

אין מקום רחוק מידי.

לפעמים (כמ במרץ האחרון) פותחים את כל הפלוגות.
יש גם מכסות קב"א.לדגמא: חמישה אנשים עם קב"א 52,ארבעה אנשים עם קב"א 53 וכו'.

קראתי כל תגובה ותגובה שנאמרה פה
The_Israeli, אתה ממש מגזים
אתה ממש מדבר כמו חבר שלי שזרקו אותו מהצנחנים (גיבוש) והתמיין לגולני, (ואוי כמה שהוא מורעל עכשיו) רק שאתה יותר משכיל ומדבר ברמה אחרת. מציג דברים בצורה הנהגתית
וזה טבעי, מאוד טבעי שזה יהיה קו המחשבה שלך לאותו ענין.
תעודות ביטוח לא תקבל כאן
זה עניין של חיים ומוות
אם מפקד יגיד לך ברגע זה לסחוב איש שמשקלו מעל הממוצע אבל הוא ימצא בסיכון חיים, מה תגיד? "זה יעשה לי כל מני בעיות רפואיות בעתיד"? ותתן לו למות? חביבי, אתה בחרת להכנס לקרבי פה אין תעודות ביטוח
בקשר לבעיות רפואיות
אם יש לך אותן אתה מחוייב לדווח עליהם כמובן ! הצבא לא פראייר הוא לא מכניס כל אחד לזה, לא סתם יש לנו את הצבא הטוב בעולם..

כבוד, כבוד כבוד למוטו שלך!
אני מעריך אותו
וגם הוא שלי, עלה והצלח בגולני

ד"א
אני סבור מאוד שאם היית מתקבל לפלס"ר, לא היית מדבר ככה
ממש ממש לא

"כל הזין בשבת מקוצרת - יצחק רבין"
חח, ענק