אנחנו (העם היושב בציון) מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו (עד היום חשבתי שזה טוב , בזמן האחרון אני כבר לא כל כך בטוח).
אנחנו אלופים בלהציג את כישלוננו ולשכוח את הצלחתינו - פעם ידענו לעשות זאת טוב יותר.
קח דוגמא: במלחמת ששת הימים נהרגן 37 לוחמים בקרבות על בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. על גבעת התחמושת לבדה נהרגו 21 לוחמים. הקרב נשמר בתודעה כקרב גבורה וניצחון. היום זה לא היה עובר ללא ביקורת ציבורית.
לא רוצה לדבר בשמם של אחרים ורק בשם עצמי: כן אני זוכר את כל מה שכתבת אבל אני זוכר עוד הרבה הרבה דברים אחרים וטובים שבוצעו בארץ במהלך 58 שנות קיומה. הרבה דברים שלאומות העולם האחרות נותר רק לקנא.
אבל כי שציינתי אנחנו ביקורתיים (וברוב המקרים מבלי להכיר את כל העובדות), אנחנו בכיינים (שחושבים שרק רוצים לדפוק אותנו) , אנחנו חשדניים (כי זה טבעינו), אנחנו אוהבים יותר גיבורים מתים מגיבורים חיים, אנחנו אוהבים לקטר (אפילו אני בכתיבת תגובה זו).
פני ההנהגה כפני החברה. רוצה הנהגה אחרת - שנה את פני החברה ובחר בהנהגה טובה יותר.
כאשר מדברים על שינוי פני החברה אז אני מדבר על שינוי יסודי , שינוי המתחיל בגיל הגן.
אתן מספר דוגמאות:
האם אנו מלמדים את ילדינו מהי גאווה לאומית ? לא - אפילו דגל המדינה איננו מונף בבית הספר.
האם אנו מנסים לחנך בבית הספר או רק ללמד ? במקרה הטוב ללמד. על חינוך אין בכלל מה לדבר.
האם אנו מתגמלים את המורים כך שהטובים ביותר יגיעו להוראה ויעצבו את דור העתיד ? בפירוש לא. לא רק שלא מתגמלים אותם גם מפריעים להם. קח דוגמא: השבוע הגיש עתירה עו"ד מסויים כנגד מנהל בית ספר שדרש להגיע לבית הספר בתלבושת אחידה תחת הטענה שמגבילים את זכויות התלמיד.
אנחנו יותר טובים בעצות מאשר במעשים.

למדנו לחפש תמיד את האחראי האחר ולא את עצמנו כחברה. תמיד האחר אשם ואנו נקיים.
פני ההנהגה כפני החברה.
פני צה"ל כפני החברה.


נכון - בחלק גדול מהמקרים אתה צודק אבל אסור לנו לשכוח שלמרות הבל גם דברים מופלאים התרחשו כאן ב - 58 השנים האחרונות.