מת הסופר נגיב מחפוז מחפוז, מגדולי הסופרים במצרים ובעולם הערבי כולו וזוכה פרס נובל לספרות, הלך היום לעולמו והוא בן 95 איתמר ענברי, איתי שטרן
30/8/2006 10:05
הסופר המצרי, זוכה פרס הנובל לספרות, נגיב מחפוז, הלך היום לעולמו בגיל 95.

מחפוז נולד ב-1911 ברובע גאמליה שבקהיר למשפחה מהמעמד הבינוני. עם סיום לימודיו התיכוניים, החל ללמוד באוניברסיטת קהיר, שם סיים תואר שני בפילוסופיה.
לאחר סיום לימודיו האקדמיים ב-1934 הצטרף מחפוז לשירות המדינה, שם מילא שורה ארוכה של תפקידים, הבכיר שבהם יועץ במשרד התרבות המצרי.

במקביל החל מחפוז לכתוב רומנים וסיפורים קצרים, בהם שילב בין שורשיו המצריים ובמיוחד את היכרותו הקרובה עם הבירה קהיר שבה נולד וגדל, ובין תפיסות אוניברסליות כמו חירות וצדק.
השילוב בין ההיכרות הקרובה והאינטימית עם מצרים והאהבה לקהיר בצד ביקורת חברתית, באו לידי ביטוי בשלושת הספרים שחיבר מחפוז בשלהי שנות ה-50 ושזכו לשם "הטרילוגיה הקהירית".
הטרילוגיה סיפרה את סיפורם של בני משפחה בקהיר תוך התמקדות בתהפוכות הפוליטיות שפקדו את מצרים בראשית המאה ה-20.

הפרסום הבינלאומי

שלו זכה מחפוז ובמיוחד פרס נובל לספרות שבו זכה ב-1988, עמדו לעיתים בניגוד לביקורת שעורר מבית.
מחפוז נחשב למשל לאחד ממבקריה של מדיניותו של נשיא מצרים לשעבר, ג'מאל עבד אל-נאצר ששלט במצרים ללא עוררין בין השנים 1954-1970.
בספרו "הגנב והכלבים" שפורסם ב-1961 מתח מחפוז ביקורת מוסווית על משטרו של נאצר ובפרט על חירויות הפרט.

מחפוז עורר מחלוקת לאחר שהביע תמיכה בשלום עם ישראל שאותו יזם יורשו של נאצר,
אנואר סאדאת. גם דעתו של הממסד הדתי לא היתה נוחה מהסופר בעל הדעות הנאורות, וב-1994 ניסו שני בני אדם, ככל הנראה חברי הזרם האיסלאמי הקיצוני, להתנקש בחייו של מחפוז שהיה אז בן 82. מאז ניסיון ההתנקשות בחייו הוא נאלץ לנוע רק בליווי מאבטחים חמושים.

בשבועות האחרונים דאגה מצרים כולה לשמע הידיעות על הידרדרות במצבו הרפואי של מחפוז. גם הנשיא מצרים, חוסני מובארק, שמודע לעובדת היותו של מחפוז סמל מצרי, דאג לבקרו בבית החולים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_cultrue/f2e9e2_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_cultrue/f2e9e2_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/322x242/581/682.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_cultrue/f2e9e2_ul.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_cultrue/f2e9e2_ur.gif]

על מחפוז כפעיל חברתי ורודף שלום

הסופר אלי עמיר, שיצירותיו הושוו בעיתונים היוקרתיים "דר שפיגל" וה"נויה צוריך צייטונג" ליצירתו של נגיב מחפוז מספר על הסופר שהיווה לו השראה.
"כינו אותי לא פעם מחפוז הישראלי, בגלל ספרים כמו "מפריח היונים" בהם ניתן למצוא דמיון בין שנינו.
סגנון הכתיבה שהופך את העיר לישות עצמאית בעלילה, היה משותף לשתי היצירות ואני חושב שהוא באמת היה סופר עם נשמה אדירה".

"הייתה לו היכולת לפרוש עלילה ארוכת יריעה באופן מופתי.
זה הגיע לידי ביטוי הכי טוב ב"טרילוגיה הקהירית" שם הוא עקב אחרי משפחה שעוברת תהפוכות לנוכח אירועים בהיסטוריה של מצרים".
יצא לי לפגוש אותו במצרים מכיוון שערכנו ערב לכבודו בבית אריאלה ואני נשלחתי בכדי לנסות ולשכנע אותו להגיע לארץ.
הוא כבר היה זקן ובקושי שמע אבל גיליתי אדם נעים הליכות, צנוע, מלא חוש הומור, כיפי כזה".

בהמשך מציין עמיר את נטיות הלב החברתיות של מחפוז ואת ההליכה העיקשת בדרך השלום.
"גם בספרים שיצאו בתקופתו של נאצר, הייתה לו ביקורת חברתית וצריך זלכור שהחברה המצרית של אז הייתה חברה דיקטטורית לחלוטין.
הוא היה סופר יחיד במינו בקול הערבי שתמיד הטיף נגד המלחמה. הוא הרים דגל גדול שלצערנו לא הצליח לסחוף אחריו סופרים נוספים בארצו שלו.
גם בארץ הוא הצליח מאוד וספריו זכו לעדנה לא מעטה כשנכתבו עליהם שני ספרים. הראשון על ידי פרופסור ששון סומך והשני על ידי מנחם מילסון".

קראתי את הספר שלו "הגנב והכלבים" "אללס ואלכלאב" ספר נדיר .

סופר אדיר

גם הספר שלו "הגנב והכלבים"