שלום,
אני כבר תקופה ארוכה קורא מתעדכן ומחכים בפורום זה.
אני משתתף לראשונה בנושא שמציק לי.
האם אין מקום לשנות/ להגדיל את כמות חטיבות החי"ר הסדירות, בעיקר לנוכח העימות/ הסיבוב האחרון?.
מה היה המצב במידה והיה מתרחשת עוד חטיפה בגזרה הדרומית?.
האם חטיבות החי"ר במילואים, לנוכח המצב שהתגלה בעימות הנוכחי היו מצליחות לעמוד ולבצע את המשימות?.
כמו כן האם צבא המילואים במתכונתו ומצבו הנוכחי ( צמצום ימי מילואים ואימונים, הקצאות, וכו')עדיין יכול להיחשב כצבא כשיר ללחימה במתארים הקיימים והעתידיים.
אבי.

אבי ש.

ניתן למצות יותר את פוטנציאל הגיוס. למשל, ניתן להרחיב את מסגרות גיוס החרדים (במקום גדוד אחד יכולים להיות בקלות 3 גדודים). למשל, ניתן לשנות את הקריטריונים הרפואיים-ניתן להקים מסגרות חי"ר קל (לא חיר"ם) שיורכבו מבעלי פרופיל רפואי נמוך מ-82 (בתלות בסעיף כמובן-חלק גדול מאוד מהמיואמינמיקים הקרביים לא היו מקבלים פרופיל קרבי אילו גויסו כיום בשל בעיות שהצטברו עם הזמן ובכל זאת הם עומדים בדרישות בכבוד) וימלאו משימות מסוימות שכיום ממלאים מסגרות חי"ר איכותיות כגון אבטחת קווי הגבול השקטים יותר, מניעת הפס"דים וכו'. ניתן גם להגדיל את שיעור המשרתים בקבע כחוגרים-לאפשר ללוחמים ותיקים לחתום קבע לחצי שנה או שנה בשכר גבוה מרוב העבודות שיקבלו כשיצאו לאזרחות (יש מספיק חבר'ה שיעדיפו לחסוך ככה לטיול בהודו במקום בmoving בניו יורק). בקיצור, זה לא עניין של חוסר בכמות אלא של החלטה, יצירתיות ותקציב. הייתי מרחיק לכת עד הוספת עוד 6 גדודי חי"ר לצבא הסדיר (באיכויות שונות). 6 גדודים כאלה בתעסוקה מבצעית מפנים עשרות גדודי מילואים בשנה לאימונים. ובכלל, יש לשנות את מסגרת המילואים (ככל האפשר) לאימונים בלבד (שבועיים-שלושה בשנה). זה יועיל גם למקצועיות הלוחמים וגם לנכונותם להמשיך בשירות.

1- לגבי גיוס חרדים, להזכירך הנחל החרדי עדין לא הצליח למלא גדוד שלם, ומה שיש מבוסס על הרבה עזרה מחובשי הכיפות הסרוגות, כך שאני לא יודע על אילו שלושה גדודים חרדים אתה מדבר. דברים כאלו יוכלו לקרות בעתיד אם הפופולריות של הגדוד תעלה בצורה דרמטית (מאות אחוזים).

2- מה שכן, הנתונים אותם מפרסמת לשכת הגיוס בדבר אחוז המבקשים להגיע לחי"ר יחסית למספר המקומות מלמדים שלפחות 30% מהמבקשים לא מגיעים בסוף למערך החי"ר. אם כן ניתן להגדיל את החיל באופן מידי בכ-30%. הנתונים מדברים על ביקוש של 600% לצנחנים, 300% לגולני וכ-100% לנחל ולגבעתי. לגדודי החי"ר היעודי הביקוש די נמוך.

1) חרדים. חוק טל הוא בזיון לנורמה של שוויון אזרחי. בכל מקרה מסיבות פוליטיות מספר החרדים המתגיסים לא יגדל לעומת זאת מספר הפטורים גדל משנה לשנה.

2) ערבים. להערכתי אם צהל היה מתאמץ הוא היה מצליח לגייס יותר. לא ברור אם הוא רוצה.

3) פטורים על סעיף חוסר התאמה. צהל בהחלט יכול לצמצם אותם משמעותית.

4) נשים. לא יודע מה רמת ניצול הפוטנציאל. סביר להניח שאפשר להחליף חלק מחילי המודיעין בנשים.

5) חילי שוקולד. לבטח אפשר להפיק מהם מספר פלוגות חיר / חיר משמר נוספרות בכל מחזור גיוס.

נושא האשכול הוא לא הגדלת הגיוס בכלל אלא הגדלת מערך החי"ר, שזה סיפור הרבה יותר פשוט. צריך להסיט 2000 חילים מתפקידים עורפיים לתפקידי לחימה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי -I_E- נושא האשכול הוא לא הגדלת הגיוס בכלל אלא הגדלת מערך החי"ר, שזה סיפור הרבה יותר פשוט. צריך להסיט 2000 חילים מתפקידים עורפיים לתפקידי לחימה.

מה?!?זה לא פשוט בכלל...אתה לא יכול סתם ככה להסיט 2000(!) חיילים מתפקידים תומכי לחימה לחיילי חי"ר.יש כאלה עם בעיות בריאותיות או נפשיות.שלא לדבר על כך שאותם 2000 אנשים תומכים בחיילים אחרים,מה יקרה לחיילים שעכשיו אין מי שיתמוך בהם?

אין שום בעיה לקחת 2000 איש שסתם יושבים להם ומתפפנים בעורף, ליחידות מחסומים - לדוגמה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז למה לא עושים את זה?

שאלה מצויינת. למה לא עושים הרבה מאוד דברים חכמים?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בדרך כלל זה קורה בגלל שתי סיבות:
1)כי זה עולה כסף.
2)כי זה עולה בקולות בבחירות.

כי אנשים פוחדים משינויים מרחיקי לכת.

תזכור את הפסיכולוגיה של אירגונים. הם מאוד אוהבים את הסטטוס קוו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ואני מת על הסטטוס קוו (;

או בקיצור, תחשבו כמה קשה לכם (לחלקכם) לעשות שינויים מהותיים בדרך המחשבה, בסדר יום וכו'. ותכפילו את זה בעשרות מונים פלוס אינטרסים שונים של אנשים שיסבלו מכך (לראייתם).

ספר מצוין לנושא הוא "סטילוול" של ברברה טוכמן - המאבק בלתי נגמר של ג'ו סטילוול האמריקאי (אדם שלא ממש חרד משינויים) ליצור כוח לוחם אמיתי תחת השלטון המושחת והרופס של הגואומינדנג בראשותו של צ'אנג קאי שק במהלך מלחמת העולם ה-2. מאבק שנכשל ברובו, פשוט כי צ'אנג לא הבין שלא תצלח הגישה הסינית הרגילה של "ניתן לכובשים להתעייף והתרבות הסינית העדיפה תעשה את העבודה". במקרה זה צ'אנג רצה גם שהאמריקאים יוציאו לו את הערמונים מהאש בעוד הוא מטפל בקומוניסטים, שנתפסו אצלו כאיום משמעותי הרבה יותר. למרות שתבקופת המלחמה אלה ניסו לאחד כוחות נגד היפנים

את כל הציוד האמריקאי שנשלח אליו הוא רצה לשמר כדי שחס וחלילה לא יתבזבז נגד היפאנים. ולכן הוא חשש לתת לסטילוול לאמן את החיילים או לקבוע נהלי עבודה תקינים - היחס בצבא הסיני בתקופה היה מחפיר וחיילים היו ממהרים להיעלם משדה הקרב.

לאורך כל הספר מתואר מאבק ממש סיזיפי של סטילוול בצ'אנג והגנרלים שלו (בשלב מסוים זה ממש מעצבן לקרוא שוב על המלחמות של סטילוול). והפרדוקס הגדול מכולם הוא, שאם צ'אנג היה משכיל ליצור כוח לוחם אמיתי ועושה כמה רפורמות חברתיות, ייתכן שהקומוניסטים היו נטמעים בצבאו או מפסידים לו בהתמודדות. ואז הגואומינדנג לא היו צריכים לברוח לטייוואן ב-49'

ונקודה עכשווית - גם צ'אנג קיווה להכרעה אווירית מול היפאנים בזכות טייסת אמריקאית שהיתה לו. ומפקדה עודד את התפיסה הזו, שהוכחה כמוטעית

אז אני ורוב האנשים לא סטילוולים, ולכן אנו מקווים שאלה שאנו מעמידים בראש יש להם ולו קמצוץ ממה שדרוש כדי להניע את גלגלי הרפורמות הדרושות.

למיטב הבנתי ישנם 4 מתחרים בכל מחסור גיוס לצנחנים על כל מקום פנוי.
נתונים דומים לגבי גולני ושאר חטיבות החי"ר.
רוב המגויסים היום לכוחות הלוחמים- חי"ר, שריון, תותחנים ושאר היחידות הגיעו לאחר בקשה מפורשת בעת גיוסם.
אני יודע ממקור ראשון שישנו רצון ברור של אלופי צה"ל להגדיל את מספר חטיבות החי"ר הסדירות אך שיקולי תקציב מונעים זאת.
האם לא ניתן פשוט לנתב את הכסף למקומות המתאימים?.
מה נעשה במלחמה/ סיבוב אלימות הבא?, אי אפשר לסמוך על כוחות מילואים לא מאומנים, לא מצוידים שינהלו את המלחמה במתארים הקיימים.
אבי,

אבי ש.

החזקת גדוד חי"ר סדיר זולה יותר מהחזקת גדוד מילואים לצורך בט"ש שכן עלות אנשי המילואים גבוהה בהרבה מזו של הסדירים. ואגב, לא כדאי להוסיף חטיבה נוספת משום שחבל על ניפוח המטות ועל כאב הראש מהסוג שעבר על גבעתי במשך יותר מעשור. הוספת גדודים נוספים למסגרות החטיבתיות הקיימות היא הפתרון היעיל והנכון: דיר ביותר שחטיבת חי"ר תופעל כחטיבה אחת וברוב המקרים גדודים בודדים יפעלו בגזרות שונות במסגרת צוותי קרב משולבים. המסגרות החטיבתיות חשובות בעיקר לצרכי הההכשרה, האימון, הארגון והמסורת/ מוראל ובדיוק מסיבות אלה עדיף למזג בתוך כל אחת מהן גדוד אחד נוסף.

אם כבר, אז עדיף להגדיל את הגדודים כפי שכבר היתה תוכנית כזו בעבר.

גם נכון - לבנות גדודים שלמים יותר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הגדוד הוא היחידה האורגנית הקטנה ביותר האפשרית למרבית צרכי הבט"ש (שמבוססים על תפיסת גיזרה). הגדלת הגדודים לא תפנה כוחות לאימונים שכן לא תספיק לשינוי מהותי בגודל הגזרות הנתפסות. מה שתקבל הוא ניפוח המשימות עקב ההגדלה בכח האדם וזה אף עשוי להזיק.

צריך להפריד בין גדודים לבט"ש/שטחים לגדודי חי"ר.
מה לעשות והדרישות מאיש הבט"ש הן נמוכות יותר מאיש החי"ר, ועל בסיס זה בהחלט אפשר לבנות מערך של מג"ב/חי"מ/חי"ר קל - איך שתקראו לזה. עם כל הכבוד לחט' 900 הם שואבים כח אדם יקר שיכול ללכת ליחידות שבאמת צריכות לעמוד בדרישות הנ"ל.
אנשים אלה יכולים להיות בעלי פרופיל יותר נמוך והכשרת 05 בלבד מכיוון שאין שום טעם לעבוד במסגרות גדולות מרמת הצוות - הפול של כוח האדם ממנו ניתן לשאוב אותם הוא גדול הרבה יותר.
אפשרות נוספת היא שימוש בגדודים סטייל "קרקל" - גדודי בנות. בתכל'ס ברוב הגזרות הדרישות הגופניות הן נמוכות, ואין שום סיבה לבנות גדוד שיתבסס על בנות, ושיכיל פלוגת בנים למשימות תובעניות יותר.
אלו הם שני מקורות כ"א זמינים ונצילים מיידית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מבלי להכנס לפוליטיקה, יש משבר משפטי-חברתי יסודי בישראל.
מהות המשבר הוא אם מותר, אם זה "דמוקרטי", להפלות לטובה (אפליה מתקנת) את מי ששירת בצבא. ובין התפקידים הצבאיים, האם זה דמוקרטי להפלות לטובה חיילים קרביים. גם ההגדרה של "קרביות" או מקצועיות היא בעייתית. האם איש מודיעין או מכונאי רכב חשוב פחות או מתאמץ פחות, למאמץ המלחמתי מאשר חי"רניק?

בשורה של פסקי דין, קבע אהרון ברק כי אפליה על רקע שירות צבאי אסורה. כמו כן, בעידן ההיי-טק, מקצועיות (ובצדק) היא המדד היחיד להעסקתו של אדם. אפילו עבר פלילי אינו רלוונטי, כל שכן שירות צבאי. האחרון שבהם, היה בנושא האפליה מתקנת כלפי משוחררי צה"ל בקבלה למעונות סטונדטים באוניברסיטת חיפה. השופט התיר לעומת זאת, אפליה מתקנת כלפי ערבים מוסלמים בלבד.

המדינה צריכה לחשוב על תמריצים ותמלוגים רציניים יותר למי שמשרת ומי שעושה מילואים. אפליה מתקנת אמיתית בקיצבאות ובקבלה ללימודים ולעבודה. זה קטע כואב!

פיתרונות יכולים לכלול בין היתר, נקודות זיכוי במס הכנסה למי שהיה בתפקיד מקצועי בסדיר ונקודות זיכוי נוספות כל שנה על שירות מילואים מלא, אפליה מתקנת בקיצבאות, פנסיה צבאית (נניח אלף שקל) לכל מי שעשה שירות צבאי סדיר מלא. מלגת לימודים אוטומטית לחייל מקצועי (לא עובד רס"ר או ספר צבאי), אדמה ודירה בפריפריה למי שעשה שירות צבאי מלא... או מענק שחרור גדול יותר לחייל הקרבי.

מהצד השני, צריך לפלוט מהצבא את כל מי שהצבא לא צריך!!! יש מכבי אש, יש משטרה, יש מג"ב, יש מד"א, אפשר לחשוב גם על "גדודי עבודה" לקטיף במטעים, יחידות אבטחה ("פותחת תיק בקשה"), גרעיני נח"ל, אפילו משלחות הומניטריות נוסח US-AID או Peace Corps שמפנים מוקשים ביגוסלביה (ומשמשים גם כמסווה לפעילות מודיעינית והסברתית). צריכות להיות אלטרנטיבות שקולות לשירות צבאי לבעייתיים. שירות לאומי חייב להיות מעוגן ומקובל בחברה ולאפשר אפליה מתקנת כלפי כל מי שבוחר לשרת בצה"ל או בשירות לאומי (לא חייב להיות שקול לגמרי). אבטלה סמויה בצה"ל היא אם להרבה צרות.

* * *

בעיה אחרת שצריך להתייחס אליה, היא הנשירה. כולנו מכירים את התופעה. בכל פלוגה בטירונות, יש מאה חברה. מסלול מסיימים חמישים, ומוותיקה משתחררים שלושים, ומילואים עושים אולי עשרה. חלק מהנושרים עושים כך מסיבות אמיתיות: בעיות בבית, פציעה וכ"ד... אבל גם יש המון נשירה דרך קב"ן, בגלל פינוק יתר, חוסר רצון להתאמץ, בעיות בהשתלבות חברתית, חוסר התאמה למסגרת, רצון להתחיל להרוויח כסף במקום "לשרוף את הזמן" וקשיים אחרים.

אפשר להקטין את התופעה על ידי סיגול הנוער לחיים מחוץ לבית. בימיו של אבא שלי, שעורי גדנ"ע בתיכון ומחנות גדנ"ע בקיץ היו חובה. הרבה מהג'וקים נפטרים אם את הטירון לא זורקים למים בבקו"ם. "הלם טירונות" אינו הכרחי. מצד שני, היה אז מרדף רציני אחרי עריקים ונפקדים והם נענשו בחומרה, מה שלא ממש קורה היום.

האם אין מקום לדבר על הפיכה של גדודי החי"ר הסדירים למקצוענים דוגמת הצבא הבריטי.
במקביל לצמצם למינימום ההכרחי את חיילי המילואים בתפקידים הכרחיים בלבד.
כמובן לתגמל אותם בצורה איכותית ורצינית.
אבי.

אבי ש.

הצבא האמריקני הוא דוגמא טובה יותר למה שאתה מתכוון:

היחידות הקרביות הקדמיות, מלאות במהגרים מקסיקנים, white trash וחברי כנופיות. תמיד הנואשים ביותר ולאו דווקא החיילים הטובים ביותר. ועדיין, יש לארה"ב מצוקה אמיתית בגיוס כ"א קרבי, בעיקר ליחידות הקרקעיות.

אפשר לקחת את זה שלב אחד הלאה. גם בריטניה (הגורקה) וגם לצרפתים (לגיון הזרים) בכלל מחזיקים שכירי חרב לעשות את המשימות המסוכנות והמדממות יותר. עכשיו תשאל, למה לא אצלנו?

המשמר האישי המלכותי הירדני הוא "המשמר הצ'רקסי". עבדאללה יודע שסבא, ואבא של סבא שלו נרצחו ואי אפשר לסמוך על ערבים. אז יש לו צ'רקסים (אירופאים מוסלמים - חיצוניים לכל פוליטיקה שבטית ערבית). אני לא יודע אם הם מהווים יחידה צבאית לכל דבר.

לדויד המלך היה את הכריתי והפליטי (יוונים מכרתיים ומטורקיה של היום).

אני בעד הפעלת שכירי חרב, רק לא על שיטחנו. בגלל שלערבים יש יותר כסף...

בין לוחמי החי"ר והנחתים האמריקאים הרבה מאוד אנשים איכותיים. אני חי בארה"ב בשנים האחרונות. יש לי בן משפחה כאן שמשרת בריינג'רס והוא ממש לא "זבל לבן", ויש לי סטודנטים כאן שהשתחררו משירות צבאי ממושך כלוחמים פשוטים והם חבר'ה יוצאים מהכלל. עליכם להבין שהשירות הצבאי במערב הוא גם עניין של מסורת משפחתית. בשביל חבר'ה אחרים השירות הצבאי בארה"ב הוא לאו דווקא מחוסר ברירה אבל בהחלט גםבגלל טובות הנאה מאוד משמעותיות ובראשן השכלה גבוהה חינם. גם בישראל ניתן לתת טובות הנאה משמעותיות למי ששירתו בכלל וכלוחמים בפרט. רק צריך לעשות זאת בחוכמה-לא בתצורה של שלילת זכויות מי שלא שירת (כמו במקרה המעונות) אלא במתן זכויות יתר למי ששירת. למשל-משרד הביטחון יוכל לתת מילגות בתנאים מעודפים ללוחמים לשעבר. שירות מילואים קרבי יוכל לזכות בהטבות מס משמעותיות וכו'.

אני עובד כ 30 שנה בתחום התוכנה. בתקופה הראשונה (77 - 85) רבים מהגברים עשו מילואים, וחלק גדול מהם ביחידות קרביות. בכירים שהיו גם קצינים ראו את הבעייה מכל צדדיה. באחת החברות שבהן עבדתי לא היו מגישים ולת"ם כי המנהל היה מג"ד ולדעתו המעביד היה צריך לשאת בעול יחד עם העובד - חייל.

במשך הזמן חלו שינויים. אחוז העובדים שנקראו למילואים ירד ולכן העול שנפל על המעביד היה קטן יותר. מצד שני המעבידים כיום רואים את השירות במילואים כמין סוג של התנדבות וגישתם משתנה: הם מצפים מהעובד שישקיע בעבודה ולא בצבא. כיום יש מעבידים שלוחצים על עובדים "להסתדר" עם הצבא. לדעתי אם יהיה תגמול כספי משמעותי לשרות מילואים יהיו מעבידים שיציעו תגמול חלופי עבור השתמטות.

החשיפה לשווקים בחו"ל משנה את עמדתם של המעבידים. ללקוח בחו"ל קשה לקבל את המצב שבו עובד בתפקיד מפתח בפרוייקט לחוץ נעלם ל 3 שבועות בגלל שירות בצבא.

חלק גדול מהבעיות ייפתרו אם שירות המילואים הקרבי יוגבל בגיל - נניח עד 32. היתרונות לצבא ברורים, ולחייל יש אופק - הוא יודע שהעול הזה שבו הוא נושא מוגבל בזמן. מבחינת המעביד בגיל הזה העובד הוא יחסית זוטר והעדרו (לרוב) פחות בעייתי.