לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה עשרים פלוס 20plus.fresh.co.il I'll be back חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > 20 פלוס
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 26-08-2006, 02:13
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,952
תרומתי הצנועה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משוטטת_פה שמתחילה ב "אשכול הפדיחות"

בתור קיבוצניק טמבל לתפארת מדינת ישראל, יש לי שתי פאדיחות שקשורות לחקלאות (ולא, אין בפדיחות שום דבר שקשור לרפת או לפרות, כמו שחצי עולם מצפה שיהיה). למעשה, שתיהן קשורות לטרקטורים:

בקיבוץ של פעם, נהיגה לא היתה בהכרח קשורה לרשיון - בסוף כיתה ט' כבר דהרתי ברחבי המטעים ופרדסים, כמו כל חקלאי טוב. במהלך קטיף האבוקדו (שנופל בטעות על אמצע החורף) שלחו אותי להביא למשטח ההעמסה עגלה עם שני מיכלי פרי מלאים - בגלל שהיה קר-מוות והקוח היתה חזקה, סגרתי את הצ'וקו (כובע) של הדובון ויכולתי לראות רק קדימה. אחרי נסיעה של 10 דקות הגעתי, והבוס שלי בא אלי עם מבט מוזר על הפנים ושואל "נחמד שהגעת כל כך מהר - איפה העגלה עם הפרי?" - הסתכלתי אחורה, ובאמת שלא ידעתי מה לענות כי היא פשוט לא היה שם...בסוף מצאו אותה, בתוך תעלה במרחק קילומטר משם!

חלפו שלוש שנים. התבקשנו לעזור בקטיף הבננות. בשונה מהאבוקדו, בננות מעמיסים על שיירה של 7-9 עגלות קשורות לטרקטור - מה שמכונה "רכבת". נהג הרכבת נוסע כל פעם קצת ועוצר כדי שיעמיסו עליו - בגלל שהרכבת ארוכה, הרבה פעמים בכלל לא רואים מי מעמיס ומתי. במקרה אחד החבר'ה סיימו להעמיס ואני שמתי גז, ושניה אחרי זה שמעתי צרחה וכולם רצו לקצה האחורי של הרכבת. סחבק עלה למתנדבת הולנדית חמודה על הרגל
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 26-08-2006, 05:51
צלמית המשתמש של Narxx
  משתמש זכר Narxx Narxx אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.12.04
הודעות: 30,020
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משוטטת_פה שמתחילה ב "אשכול הפדיחות"

אמשיך את סיפורי הקיבוץ של סירפד והפעם דווקא בנושא פרות.
רק בשביל הפרוטוקול, פרות זה נושא שהפך למיתוס בקיבוץ שלי, בגלל שהעבירו את הרפת לקיבוץ אחר ומאז אין פרות בקיבוץ. כל סיפורי הפרות שלנו, טמונים בהם המון משקעים וזכרונות ילדות מתוקים.

בחליבה יש שני אנשים בד"כ (אלא אם מגיע גם מתלמד טירון, ואז יש שלושה).
זה שמרכיב את המכונת וואקום לעטינים של הפרה, וזה שמנקה את המכונות כשהפרה מסיימת את החליבה והוא גם דואג להביא את הפרות, ולהחזיר אותן לחצרות שלהן.
החולב השני (זה שמביא את הפרות) צריך לפתוח ולסגור סדרה של שערים ומחסומים בשבילי הרפת, כדי שהפרות (הטיפשות מאוד יש לציין) ידעו לאן ללכת. אם פתחת שערים לא נכונים, הן ילכו בשביל שייצרת לחצר כלשהי, מבלי לשים לב שהן לא נמצאות 'בבית'.
מעשה שהיה כך היה.
לאחר שעות עבודה מאומצות בחום הידוע לשמצה של חודש אוגוסט, כשסחבק ועמיתו למקצוע, עובדים בשמש לתקן את רשתות הצל מעל אחת החצרות, נשמעת צעקה שהגיע זמן החליבה ואני בתורנות.
מכיוון שלקח לי קצת זמן להגיע, כבר התחילו בחליבה בלעדי ואני קיבלתי למעשה את תפקיד חולב 2, זה שצריך להביא את הפרות (העבודה של חולב 1 יותר מאומצת ולכן הזמן עובר יותר מהר, והחליבה פחות משעממת, מה גם שהוא מסיים את החליבה קודם).
כל כמה זמן אני מוציא קבוצה לחליבה ומחזיר קבוצה אחרת.
בסוף החליבה רץ אלי מנהל הרפת ושואל "איפה קבוצה 3?".
אני עייף מיום עבודה חם, הולך ורואה שחצר 3 ריקה מפרות.
בד"כ זה אומר שהקבוצות התערבבו בגלל שהחולב טעה בסדר פתיחת השערים אבל לא מצאנו את הפרות בקבוצות האחרות. זה היה די משעשע לראות חצר ענקית פשוט ריקה מפרות, אבל את המנהל שלי זה הצחיק קצת פחות
בסוף מצאנו אותן מחוץ לרפת, אוכלות קוצים ושאר ירוקים למינהם ,בנחל שזורם בסמוך לרפת.
מסתבר, ששכחתי לסגור את השער כשיצאתי עם הטרקטור אחרי שתיקנו את רשתות הצל.

זה דווקא היה מחזה יפה.
אנשים עוברים ורואים עדר פרות פשוט הולך לו חופשי לעשבים הירוקים. לו רק היתה לי מצלמה
_____________________________________
בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 27-08-2006, 00:22
צלמית המשתמש של u-367
  u-367 u-367 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 17.05.04
הודעות: 7,801
טוב , נראה לי שאני הולך לזכות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משוטטת_פה שמתחילה ב "אשכול הפדיחות"

חודש שעבר , מלון שרתון בת"א , בעל כורחי הגעתי לעיר העמוסה הזאת לפגוש חברים מהשרות לאיזה הפוך בלובי של המלון.
תוך כדי ישיבה במקום הסתבר רק שמירי מסיקה הזמרת יושבת כורסה אחת לידנו , מסביבה המוני אנשים שכול רגע נגשים אליה ומבקשים חתימה , רק מה , שאני לא זהיתי אותה לא אני ולא שני החברים שאיתי , לא מכירים את השירים שלה ובטח שלא אותה
בקיצור , הסקרנות גברה עליי , סובבתי את הראש ובשיא הנימוס ,
-" שלום - אפשר בבקשה לדעת מי את ? "
היא : "מה ? "
-" אני רואה שכולם נגשים אלייך חתימות וכול הבלגן , אז בסה"כ רציתי לדעת עם מי הכבוד שיושב לידי "
-"אני מירי מסיקה"
-"אחלה, ואני שי "
מנסים לבחוש ולנסות להבין מי זאת לעזאזל מירי מסיקה , ועדיין לא קלטנו
בשבריר של שנייה . רק כדי לשחק אותה כאילו שאנחנו בעצם יודעים מי היא
-"אהה , OK מצטערים , את אחלה שחקנית , כול הכבוד פשוט מוכשרת"
- " מה שחקנית - אני זמרת "
בשלב הזה כבר הובנה גודל הפדיחה , עברנו בנימוס מקום, וזהו .
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 05-09-2006, 21:37
צלמית המשתמש של עידו403
  משתמש זכר עידו403 עידו403 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.01.04
הודעות: 27,888
יש לי שני סיפורים, אחד מהם מתקשר לסיפור של קוקוריקו
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משוטטת_פה שמתחילה ב "אשכול הפדיחות"

מכיוון שהוא מעט יותר פיקנטי אז אתחיל בסיפור השני.

אמצע שנת 1999, אני בשיעור נהיגה.
נוסעים באחד הרחובות המרכזיים בקריות, כשלפתע התנועה נעצרת ואנו רואים מכונית ובה נהגת מנסה לבצע פרסה באמצע הכביש. היא חנתה בצד אחד של הכביש וניסתה להסתובב לנתיב הנסיעה לכיוון ההפוך.
תוך כדי המאבקים שלה עם ההגה התפתח לו פקק קטן של ארבע/חמש מכוניות לכל כיוון.
התחלתי לסנן כמה קללות כלפי אותה נהגת, ולאחר מכן ראיתי שיש לה גם שלט של נהגת חדשה, מה שרק דירבן אותי להמשיך בשלל האיחולים לאותה נהגת.
המורה שלי אמר לי מיד אחר כך- "זאת לא היא הנהגת החדשה, זאת הבת שלה".
הבנתי שיש כאן פדיחה קטנה, הנחתי שהוא היה המורה של הבת שלה.
פתאום הוא מתקשר בסלולרי שלו (בדיבורית) ועונה בחורה. הם מתחילים לדבר ואז הוא אומר לה: "ראיתי אותך עכשיו ברחוב X, הסתבכת קצת עם הסיבוב הא? לא נורא, נדבר מאוחר יותר".
שאלתי אותו עם מי הוא דיבר, והא ענה שזאת אותה נהגת.
שאלתי אותו מהיכן הוא מכיר אותה, והוא ענה לי:
"זאת אשתי".

הייתי בשוק, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.



הסיפור השני:
תחילת 2001, אני לקראת סוף הטירונות.
חזרתי הביתה עייף וחרמן מתמיד, והחברה דאז שיתפה פעולה עם החרמנות בשמחה.
אבל מה? בשלב מסויים העייפות ניצחה את החרמנות ונרדמתי באמצע האקט .
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
לעולם אשא דגלך בגאווה


נערך לאחרונה ע"י עידו403 בתאריך 05-09-2006 בשעה 21:41. סיבה: הגהה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 22:30

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 11 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר