עברית זה לא קוּל

נכון ששליטה באנגלית חשובה משליטה בגיאוגרפיה להשתלבות בהיי-טק, אבל מה לשיקול כזה ולמערכת חינוך?

יובל בן-עמי

השבוע בישרו לנו כלי התקשורת העבריים כי בעתיד ילמדו תלמידי ישראל היסטוריה, גיאוגרפיה ואפילו אזרחות בשפה האנגלית. מדובר בפיילוט של תוכנית אותה עיצב משרד החינוך, ושתופעל החל מראשית שנת הלימודים הקרובה בעשרה בתי-ספר. מי שתוהה מה פגם יש בתוכנית הזאת, צריך פשוט לחזור לפסקה הקודמת ולאתר בה את המילה "פיילוט". אפילו עיתונאי עברי בן שלושים, שלמד היסטוריה בשפת התורה, לא מסוגל למצוא תחליף למילה אנגלית בפתח מאמר. גם אילו היה נמצא לי תחליף (והרי אין קל מלהרים טלפון לאקדמיה ללשון העברית בגבעת רם), לא הייתי משתמש בו. "פיילוט" היא המילה המקובלת בישראל - היא נגישה, היא "קולית", והיא עוד פצע בבשרה של החיה הנכחדת ששמה העברית החדשה.




אין לי כל כוונה לחזור על מלחמת השפות של 1913, בוודאי לא כל עוד מדובר בפיילוט מצומצם שאין איש יודע מה יעלה בגורלו או מה יהיה היקף הפעילות שתיעשה בעקבותיו. אבל משרד החינוך מאלץ אותי ואת יתר אוהבי השפה העברית לדמיין ישראל אנגלופונית עוד יותר מזו שבה אנו חיים כיום - ולהביע דאגה. כיום בתי-הספר הם בין המקומות היחידים בהם זוכים התלמידים לחיות את חייהם לחלוטין בעברית. שובם הביתה הוא גם שובם אל הטלוויזיה, המדברת איתם לעיתים קרובות בלשונו של שייקספיר, ואל ההורים, שבארץ זו מדברים מגוון של שפות. בלא מעט בתים בוחרים היום הורים צברים לדבר עם ילדיהם באנגלית בדיוק מאותה סיבה שבשמה נוצר הפיילוט: כדי שיהיה להם יותר קל בחיים.



לילדים המדברים אנגלית טובה באמת קל יותר, וייתכן שיגיעו רחוק יותר בכפר הגלובלי. השאלה היא האם לא ניתן להקנות להם את הכישורים בשפה בדרכים שלא יפגעו בזהותם ובזהותה של התרבות הישראלית. האם חשוב לאלה החיים בכפר גלובלי לזכור איה ביתם ומהו אופיו? האם חשוב לשמר את ייחודו? נדמה לי שכן, ולא רק בשל האינטרס של כותב בעברית החושש לאבד את קהל קוראיו, אלא מתוך אהבת יחודה של התרבות הישראלית והאמונה שבעצם שימורה טמון כוח אותו ניתן לנצל בעולם. יש בין מכריי ישראלים העובדים בחו"ל. האנגלית שבפיהם מצויינת בין כה וכה (בעיקר בזכות התרבות הפופולרית), והקשר שלהם עם מקורות יוצאי דופן הוא שנותן להם תנופה מיוחדת בזירה הבינלאומית.



אם יצליח הפיילוט, והאנגלית תשמש שפה מקובלת ללימוד מקצועות שונים בבתי-ספרנו, עלולים ילדינו להידמות לעורב של איזופוס, שביקש לשיר כזמיר, ומשהבין שנכשל בכך כבר לא ידע איך לחזור ולקרקר כעורב. מצד אחד, רק מעטים מבינהם עתידים לדבר אנגלית כמי שזו שפת אימם, אלא אם כן יהיו כל מוריהם יוצאי ארצות דוברות אנגלית. מצד שני, יהיו בידיהם פחות כלים להתמודד עם הספרות העברית ולתקשר עם העברית כיסוד לזהותם הלאומית. התוצאה מבחינתם תהיה רדידות מכאן ומכאן, כאשר ניתן היה לפחות להעניק להם עומק מכיוון אחד.



ישנם עוד חסרונות ברורים. תלמידים שאינם מגלים כישורים גבוהים בלימודי האנגלית יחוו כעת חולשה גם בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, באזרחות וביתר המקצועות שילמדו בשפה זאת. אם תהפוך התוכנית לנורמה, ייחלש מעמדם של מורים מצויינים למקצועות האמורים, פשוט משום שאינם בקיאים באנגלית. חשוב מכל: ההיגיון הישר מורה שיש ערך מיוחד ללימוד בשפת האם - המידע פשוט נקלט בקלות רבה יותר במוחו של התלמיד. השימוש בהיסטוריה ובגיאוגרפיה ככלים ללימוד האנגלית יפגע קשות במעמדם של מקצועות אלה, וחבל.



נכון שהשליטה באנגלית עדיפה על השליטה בגיאוגרפיה לשם השתלבות בעולם ההיי-טק, למשל, ויכול מאוד להיות שכושר ההתערות בהיי-טק חשוב מן היכולת לקרוא ספרות עברית וליהנות ממנה. אלא שברגע שבוחרת לעצמה מערכת החינוך את לשונה על-פי קריטריונים אלה, היא מוותרת על היבטים חשובים של המילה "חינוך", בהם העשרה והעמקה. בחירתה בסדר עדיפויות חדש היא לגיטימית, אבל יהיה עליה לשנות את שמה מ"מערכת החינוך" ל"מערכת ההכשרה", או שמא ל- preparation system.







יובל בן-עמי הוא סופר ועיתונאי



http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3295455,00.html

מישהו זוכר את ההוראה הברורה של שלמה בן עמי מסביבות אוקטובר 2000? היא פורסמה בעיתונים באותיות גדולות, ונדמה לי שגם בפורומ/ים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.