06-08-2006, 21:48
|
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
|
|
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,565
|
|
לתשומת לב הטייס:
יש סטיקר נפוץ בארה"ב, אצל בוגרי ויאטנאם,
"When i left, we were winning!".
אתה טועה באותה טעות.
אותה טעות שמכר שלי, בהיותו מג"ד בבה"ד 1, הדגים לחניכיו כאשר בתרגיל גרם לשני הצדדים לבצע את משימותיהם בשלמות ובכל-זאת להיכשל בהשגת המטרה, ביצירת ניתוק בין המשימה למטרה.
נכון, אתם מכים בחיזבאללה. הרגנו בו קשות. פגענו בהרבה מקומות, למרות כמה נקודות מעצבנות בהן אנחנו לא מצליחים לפגוע.
אבל כל זה לא רלוונטי כאשר חיזבאללה מסוגל להמשיך ולירות בקצב גבוה מאוד על יישובים ישראליים ולגבות מחיר דמים מדי יום ביומו.
השמדת בנק מטרות היא לא מטרה. היא אמצעי בדרך למטרה, שהיא הפסקת הירי על ישראל.
גם יצירת מערכת יחסים מדינתית מול לבנון איננה מטרה, אלא אמצעי כנ"ל.
כאשר המשימה הופכת מטרה, הסיכויים להשיג את המטרה קטנים.
ולכן, עם כל הביקורת המוצדקת על התקשורת, עם הזעם שיש לי על כתבים המפרסמים תכניות אופרטיביות - ועוד יותר על הקצינים הבכירים המדליפים להם את אותן תוכניות - יש דבר אחד שבו הביקורת על צה"ל, ועל הדרג המדיני, מוצדקת לגמרי:
יעדים מבצעיים הם האמצעי כדי להשיג את המטרה של חיים שקטים לאזרחי ישראל, ובטווח המיידי - מניעת ירי הרק"ק, המטל"ר, המרגמות ודומיהן, ומניעתו של חיזבאללה מלהמשיך ולפגוע בישראל. יעדים מבצעיים אינם מטרה. המטרה מעליהם.
ואת המטרה הזו, כמדומה, לא השגנו. ועם הפגיעה ביכולתו של חיזבאללה, עדיין ספק כמה אנחנו קרובים להשיגה. כל-כך ספק, שהרמטכ"ל הצהיר שמטרתנו איננה כוללת הפסקת *כל* ירי הרקטות. ואם לא זה, ולא החטופים, לשם מה יצאנו למלחמה? לשם משימה כלשהי?
העורף לא נשבר כל-כך מהר, ככלל. אבל הצבא נועד לספק את הבטחון לעורף, ולא העורף את הבטחון לצבא.
ואם כל ההישגים המבצעיים, דבר אחד נותר:
טרם הצלחנו לספק את הבטחון לעורף.
וזו *לא* אשמת התקשורת.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי
|