נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח, קרא אתמול למדינות ערב

לפתוח במלחמה עם ישראל, שאינה מסוגלת לגבור אפילו על

חיזבאללה.

גם נאומו של אולמרט לפני המכללה לביטחון לאומי,

גרם להרמת גבות לא מעטות, בהצהירו: "במלחמה

כבר הושגו הישגים חסרי תקדים ששינו את פני המזרח

התיכון" עורר את הרושם שראש ממשלתנו,
מר אהוד אולמרט מנותק קמעה מהמציאות.

התימנים תמיד היו מצחצחי חרבות מוכשרים במיוחד. הוא יודע שהתבטאות כזו תוציא אותו כגיבור
בהפגנות הפאן ערביות הבאות, והוא לא ישלם שום מחיר (מי ייסע 2500 ק"מ רק כדי להעניש
חנטריש רברבן?).
הכרזה סתמית מהסוג שבדר"כ באו ממדינות רחוקות כמו אלה...

מצד אחד הוא מאשים את הערבים "המתקדמים" בכך שהם לא מושיטים סיוע לפלסטינים והלבנונים
(הכוונה למצרים וירדן)
אבל מעניין שפתאום עכשיו הוא נזכר לקום ולצעוק (ולאיים)

היכן הוא היה בכפר קנא1, ענבי זעם, חומת מגן, המבצע האחרון בעזה?
בטח יש לו שלפוחית רגיזה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori (מי ייסע 2500 ק"מ רק כדי להעניש חנטריש רברבן?).

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

כאשר אנחנו נלחמנו בהם בסיני ב1967, עוד היו 50,000 חיילים מצריים בתימן, והאמאם המודח (שעמד בראש ההתנגדות למצרים) טען שישראל חייבת לו בגדול על נצחונה...

(פרופ' להיסטוריה...)

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

קודם נגמור את העניין בלבנון, אחר כך בשטחים
ואז נפנה לסוריה ואיראן
ורק אם יהיה לנו זמן (ומספיק מתנות מדימונה) נטפל גם בתימנים

רוב מדינות ערב תומכות בפעולות ישראל נגד חיזבאללה.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

מתברר שהערבים רואים את העמידה של נסראאלה

בפני צהל, במשך יותר מ 3 שבועות

כניצחון ערבי שלא היה כדוגמתו

ורק ראש הממשלה שלנו

חי בעולם החלומות

ומנותק מהמציאות

המנהיגים הערבים צריכים לשלם מס שפתיים לעם שלהם, הם מפחדים מאיראן השיעית הרבה יותר מאשר שהם שונאים את ישראל. אבל לאנשים עצמם במדינות ערב לא בדיוק אכפת משיעים וסונים, הם רק רוצים לדפוק את ישראל ולהחזיר את הכבוד, בקיצור המנהיגים הערבים צריכים לשמור על איזון בין קשרים עם המערב ובין שלום בית, והם עושים את זה ע"י שיחור הצהרות מתלהמות כמו שמלך סעודיה הסטלן שיחרר לפני כמה ימים. בינתיים אין אף מדינה חוץ מאיראן-סוריה שתהיה מוכנה להיכנס איתנו לעימות חזיתי (בדגש על בינתיים).

קורא למדינות ערב להלחם בישראל....
מה הם עשו משנת 48 (ועוד לפני)? גידלו זיתים בהרמוניה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפטריוט רוב מדינות ערב תומכות בפעולות ישראל נגד חיזבאללה.

אבל ברגע שישראל אינה מנצחת בגדול, הם חוזרים חזרה להיות עם החיזבלה.

ככה זה טבע האנושי, רוצים להיות עם המנצחים. על זה היה מבוסס בזמן הבחירות המשאלי עם, המדגמים שהתפרסמו שהכול היה מבוסס על ההנחה שפשוטי העם יתמכו במי שיש לו יותר סיכויים לנצח.

הערבים הם יותר פרימיטיביים, יש להם יותר את טבע הבסיסי הזה שהזכרתי.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

לישראל נגרם נזק אסטרטגי קטלני חלילה מאז אוסלו ועד היום, מכת החסד בדרך,
אלא אם כן עם ישראל יקום וייחסל פוליטית את המפלצת השמאלנית.

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

השנאה שאתה משדר מר "תפוחים", מזכירה לי משום מה את האגדה על תפוח סדום.

בנאות מדבר לאורך הערבה, בבקעת ים המלח ובבקעת הירדן, גדל עץ המגיע לגובה 5 מטרים, הנקרא פתילת המדבר הגדולה. זהו עץ מוזר מראה: פרחיו סגולים כהים, בשרניים ונראים כאילו עשויים שעווה, עליו רחבים מאוד ושעירים וצורתם אליפטית-ביצית, וכל חלקיו מכילים מיץ חלבי לבן צמיג ורעיל; ובעיקר בולטים פירותיו יוצאי הדופן, שהם כדוריים וגדולים, אך אם תפתחם- תגלו שהם חלולים ומכילים רקמה ספוגית רכה, וזרעים רבים שלכל אחד מהם ציצית משיית. אלה נראו לקדמונים כאבק ואפר.

ומספרת על פירות אלה האגדה:
בימי קדם הייתה ארץ סדום ועמורה מבורכת במגד אדמתה, והצטיינה בעיקר במטעי הפרי שגדלו בה. ובין כל הפירות בלטו "תפוחי סדום", שהיו תפוחים גדולים, יפי מראה וטובי טעם. ואנשי סדום רעים וחטאים עד מאוד וכולם מלאי שינאה ושיטנה לזולתם .

וישלח האלוהים את מלאכיו לשחתה ולהשמידה. וימטירו עליה גופרית ואש מן השמיים, ויהפכו את כל הערים על יושביהן, ואת כל כיכר הירדן, ואת כל העצים וצמח האדמה. ומן העצים נותר רק עץ אחד לפליטה, הלא הוא תפוח סדום. אך גם בו דבקה קללת העולם של סדום ועמורה. פירותיו נראים נאים ויפים, אך אם תתלשום ותפתחום- תגלו שהם נבובים ומלאי אפר, וכאשר מחזיקים אותם בכף בחוזקה- הם כלים כעשן וכאבק. וזהו אבק השריפה הגדולה ההולך ומתחדש בפרי, והוא אזהרת עולמים לחוטאים, למען לא ישכחו את גורל אנשי סדום וקציני עמורה. ועל פרי כזה ייאמר הפתגם הערבי: "מן בָרָא רחאם ומן גָ'ווא סחאם" ("מבחוץ שַיִש ומבפנים זוהמה