15-07-2006, 18:03
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
צודק. אני מסכים לחלוטין עם רוב הדברים
יש בעיה יסודית בצבא, של חוסר יכולת לראות תמונה כוללת. ישנם הרבה פרטים מאוד חשובים מאוד ומאוד "קטנים" שכל רב"ט או אזרח יכול לראות. בלי צורך באלפיים שנות שירות צבאי. דברים שקשורים להיגיון פשוט מאוד. זה חסר. גם מסיבות של אגו ("אל תגידו לי, אני יודע הכל!", וגם מסיבות של ראש קטן. "העבודה שלי היא לתכנן דבר מסויים ולא מעניין אותי מהשאר"). אבל הדבר הכי חמור, היא המהירות בה הצבא מקבל את הדעות של הפוליטיקאים. דבר אחת זה לציית להוראות הדרג המדיני שזה החוק. דבר אחר הוא להעניק גיבוי בתקשורת לפוליטיקאים או להתאים הערכות מודיעיניות ואחרות לתפישת העולם הפוליטית של הממשלה.
יש הבדל בין מבצעים של מדיניות לפי חוק, לבין אומרי הן חסרי בינה. בוגי יעלון היה הרמטכ"ל היחיד שהעיז לומר לא לרה"מ, כאשר טען כי המהלך המדיני יוצר מצב ביטחוני בלתי אפשרי שיהפוך ליקר ובזבזני בעתיד (הקרוב). אלא שבוגי יש רק אחד! .
תוצאה נוספת של המחלה של צה"ל, היא הכסת"ח. אני זוכר מקרים רבים, גם משירותי הצבאי, וגם מהתקשורת, על המאמץ הצבאי לא לקחת אחריות. מצד אחד, לא משאירים שום שיקול דעת לכוחות בשטח, לא לגבי נסיגה ולא לגבי פתיחה באש ולא לגבי בטיחות באימונים... כל דבר צריך לטפס בצינורות עד למטכ"ל ולרה"מ, ואח"כ שוב חזרה למטה. מצד שני, הקצינים הגבוהים יכולים תמיד להתנער מאחריות על כל אירוע המתרחש בשטח, הרי הם רחוקים וחסרי מידע שלם...
מחלה החדשה היא מלחמת הכפתורים. כולם יודעים ללחוץ על כפתורים, ומעט מידי מוגדש לאימוני נשק, הסתערויות ולוחמה אחרת. שוכחים את הדברים הפשוטים. פעם, בשנות השישים עוד היה מקובל להפעיל חוליות חי"ר, שאינן יחידות מיוחדות. (מארב מופז, אומר משהו למישהו?). היום כל מארב דורש לפחות מחלקה אם לא פלוגה ויותר. מרוב חיילים, מאבדים את החשאיות. (אני יודע, הייתי בלבנון). מסיבה אחת בלבד: כסת"ח. נגד חוליות האויב, הכי טוב להפעיל חוליות משלנו. במקום, מפעילים פלוגות, טנקים רבים וציוד אחר, שלא יכול להגיב במהירות, לא יכול להפתיע, לא יכול להיות גמיש מספיק, ובעיקר לא מקבל חופש פעולה.
כולם כאילו סוגדים לנשק מתקדם עתיר תקציב, כאשר הרבה פתרונות קיימים בשטח לפחות מאה שנה בעלות זניחה. (אבל דורשות אומץ מוסרי, הפעלה יעילה ואימונים).
|