יגאל עמיר לא רצח את רבין. רבין הגיע למיון עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין, והקליע ניתקע בעמוד השידרה וריסק את החוליה הגבית D6.
יגאל עמיר לא יכל להיות האדם שירה את הכדור, ולכן אין מנוס מלקבוע שהירי התרחש בזמן הנסיעה.

אנו יודעים גם שהנסיעה הראשונית לא היתה לאיכילוב, אלא למטה השב"כ ברמת אביב, וגם ברשת המשטרה לא שמעו דווח על העברת פצוע לאיכילוב. הסיפור של שני הקליעים בגבו של רבין, שמטרתם היתה לטשטש את מקום הרצח, ולכוון את התרחיש לכיכר מלכי ישראל הינו עבודה נטו של השב"כ, ועל כך נדרש שר הבריאות להשיב מדוע לא יפסול את הדו"ח הפתולוגי (השיקרי) של היס.

אישיות מפורסמת הכותבת בוואלה הפנתה את תשומת ליבי לכתבה הבאה בהקשר של הודאתו של יגאל עמיר:
שיטות לגיוס סוכנים FORUM@mishpat.org.il

וזה מביא אותי לעיקר:

בניגוד לדעה הרווחת, לפיה יגאל עמיר הודה ברצח מייד, מסתבר שיגאל עמיר הודה ברצח רבין רק לאחר 5 ימי חקירה בשב"כ, וגם זאת רק בדרך של שימוש במצלמה ניסתרת.







יגאל עמיר הודה ב-9 בנובמבר שהתכוון לרצוח את רבין

הראל צבי, ריינפלד משה, "הארץ"

"אני מודה ברצח ראש הממשלה יצחק רבין. אני כופר בניסיון לרצוח את המאבטח
שלו", דברים אלה מסר יגאל עמיר בהודאה שנגבתה ממנו ב-9 בנובמבר, 5 ימים
אחרי רצח רבין. הודאה זו הונצחה במצלמת וידיאו נסתרת בחדר החקירות.
ההודאה נגבתה מעמיר החל מהשעה 22:00 על ידי החוקר ניסים דאודי.
הודאה זו לא עולה בקנה אחד עם התגובה שמסר שלשום עמיר בבית המשפט המחוזי
בתל-אביב לכתב האישום. שלשום אמר עמיר כי לא התכוון לרצוח את רבין, אלא
לגרום לשיתוקו ולהביא לסילוקו מהזירה הפוליטית. לדבריו, אם היה רוצה
לרצוח אותו היה יורה בו בראש, במקום בעמוד השדרה שאליו נורה הכדור הראשון
מתוך שלושה. עם זאת, אמר עמיר שלשום, כי ירה שתי יריות נוספות 'ליתר
ביטחון' ולפי דין תורה, אם צריך, אז חייבים להרוג.
להלן פרטים נוספים שמסר עמיר בהודאתו, 5 ימים אחרי הרצח: "אם זה היה
קורה לפני 40 שנה, אז היתה מחתרת שלמה קמה ומורידה את רבין ופרס. זה לא
שישבתי בשקט. אני שלוש-ארבע פעמים ניסיתי, אם הייתי פוגש אותו ב'יד ושם'
הייתי הורג אותו".
במהלך החקירה שאל החוקר את עמיר אם לא ברור לו שלהרוג מנהיגים זה מעשה
לא אפקטיווי, משום שמיד קמים מנהיגים אחרים. תשובת עמיר: "אז למה אנחנו
הרגנו את שקאקי?"
בהמשך אמר: "אני זה שנתתי את הצד הרעיוני. וגם אם חגי ודרור לא היו,
הייתי עושה את זה. האקדח היה שלי. הכל זה אני".
שופט בית המשפט העליון, צבי טל, דחה אתמול ערר שהגישו חגי עמיר ודרור
עדני על החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, מנחם אילן, לעצור
אותם עד תום משפטם על עבירות של קשירת קשר לרצוח את ראש הממשלה, יצחק
רבין, ולפגוע בערבים לאחר נסיגת צה"ל מהגדה. עמם מואשם בעבירות אלה גם
יגאל עמיר.
הארכת מעצרו של חגי עמיר נוגעת גם לאישומים שהוגשו נגדו בדבר החזקת נשק,
נשיאתו וייצורו, וקשירת קשר עם אדם אחר להשיג את רשימת המחבלים המיועדים
לשחרור ממאסר במסגרת הסכם אוסלו ב' לצורך פגיעה בהם.
השופט אילן נתן את החלטתו בעניינם של חגי עמיר ודרור עדני לפני 11 יום.
סניגוריהם הגישו את הערר על כך בשבוע שעבר.
סניגורו של עדני, ציון אמיר, טען בערר כי התשתית הראייתית נגד עדני בכל
האישומים קלושה, או אף אינה קיימת, וכי חלקו בכל המעשים היה שולי וזניח.
עדני התגורר בהתנחלות בית חגי, הרחק מהאחים עמיר וביקר אצלם רק לפרקים.
אמנם לפני זמן רב הועלו ביניהם רעיונות בדבר דרכי פגיעה בראש הממשלה, אבל
הם לא חרגו מתחום הרעיונות הערטילאיים ולא הגיעו לכלל קשר.
עו"ד אמיר ציין, כי אין כל ראיה לקיומו של יסוד חשוב לצורך ההרשעה
בעבירת הקשר לרצח רבין, והוא שהם "גמרו בדעתם לעשות מעשה יחד". לדבריו,
אין כל קשר בין השיחות הללו לבין הרצח. עו"ד אמיר אישר כי עדני התייעץ עם
רב בסוגיית דין "רודף", אך לטענתו הבין עדני שמעשה כזה יביא לידי מלחמת
אחים ולכן אסור לעשותו. לעניין זה, ציטט הסניגור קטע מהודעתו של עדני
לחוקריו: "אני מבחינתי, להרוג את רבין לא שייך".
אשר לאישום בדבר הקשר לפגוע בערבים, טען עו"ד אמיר כי זו פגיעה עתידית
המותנית בהתניות היפותטיות רבות מאוד, עד כי היא מתרוקנת מתוכנה הפלילי:
"אם" תהיה נסיגה מהגדה, ו"אם" יישארו שם התנחלויות, ו"אם" יהיו שם פורעים
ומחבלים שיפגעו בחפים מפשע, ו"אם" המשטרה הפלשתינית לא תגן וכוחות צה"ל
לא יפעלו - "אז", ורק אז, יהיה מקום לפגוע בפורעים, לצורך הגנה עצמית.
סניגורו של חגי עמיר, עו"ד משה מרוז, הצטרף לטענות עמיתו, והוסיף כי
למרות הרעיונות, הדיבורים והידיעה על ניסיונות שלא צלחו להתנקש בראש
הממשלה, לא התכוון חגי למעשה.
לטענת סניגורו, ריפה חגי את ידי אחיו יגאל מהמעשה, ולכן התחמק יגאל
ממנו. הסניגור הוסיף כי אילו ידע חגי כי יגאל מתכוון לעשות את המעשה היה
מונע זאת ממנו.
פורסם בתאריך- 25/01/1996