במקרה מצאתי בפח את הספר שלא הכרתי קודם.
לפני שאני מתחיל לקרוא אודה למי שכבר קרא ויוכל לתת ביקורת מסויימת.
הופתעתי לגלות שהספר לא נמצא בדף המקורות באתר של ד"ר אריה גילאי

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

סדרת הספרים של מילשטיין על הצנחנים היא די ישנה, וככזאת עדיין לא סיגלה לעצמה את העין הביקורתית המאפיינת סיפרות מהשנים האחרונות. אולי טוב שכך. לגבי מילשטיין-מדובר בהסטוריון צבאי שכתב כמה ספרים חשובים (כמו סיפרו על מלחמת יום כיפור בו השתמשתי בעבודת סיום התואר כמקור מצויין) אבל הכתיבה שלו סובלת מאג'נדה ברורה- הוא בז לקצינים, אותם הוא רואה כבורים ועמי הארץ, חסרי כל השכלה והבנה צבאית בסיסית, שהגיעו לתפקידם הודות לשיטות הקידום הבעייתיות של צה"ל (תיאור שמתאים ללפחות כמה מהקצינים בהם ניתקלתי בחיי...). לטענתו, כל יחידה צבאית מרמת החטיבה חייבת להחזיק הסטוריון צבאי אקדמאי (הוא קורא להחלפת כל הקצונה הבכירה באקדמאים) שישמש כאסטרטג, לנוכח הבורות של המפקדים. הוא טוען שהצבא הוא מקצוע, אותו צריך ללמוד באופן רציני, ככל מקצוע. שירות של 25 שנה בצבא ומעבר קורס של כמה שבועות בפו"מ, לדעתו (יודע מה, גם לדעתי) לא מכשיר אותך להיות "איש צבא" במובן המיקצועי של המילה. זו תפיסתו וזהו האיש.