05-07-2006, 13:44
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
ואני מוריד בפניך את הכובע
מלוחם-קצת-במילואים, ללוחם-אחר-קצת-במילואים שמשמש גם בזמנו הפנוי כקומיסר לענייני קשקשת ברשת, אני מוריד בפניך את הכובע על שהצלחת להעלות את הרף של התגובות ההיסטריות ברשת המקושקשת לאחר אירוע שכל כולו מורכב מגורמים שהם בגובה הקרקע ושום דבר שצריף אוניברסיטה בשבילו.
להזכירך: החברה האלה גונבים מכוניות מאובזרות באזעקה, בעזרת כמה כלי ברזל מתוך וילות של אנשי משטרה/כוחות בטחון בכירים, ומצליחים לנסוע אתם אל מחוץ לשכונות וערים המאוכלסות בתושבים בהירי עור והדורים בלבושם, בעוד אני בספק את אתה תצליח להרים סוכריית סודה מפיצוציה ב11:00 בבוקר. האם גם בפניהם אתה מוריד את הכובע? (כסתם אזרח, ש"קצת" גונב רמזור אדום פה ושם, נוסע 115 קמ"ש ולא נתפס, או כל עברונת שכולם עושים...).
מה שהיה כאן לא היה "כיבוש" טנק, אלא פגיעה בכל אנשי צוותו (כנראה שכ"קצת" לוחם מעולם לא נפגעת מפיצוץ השכם בבוקר בעוד העפעפיים עצומות) והסתובבות סביבו במשך כמה דקות. אתה קורא לזה "כיבוש" ואני ("קצת" קשקשן רשת) קורא לזה היסטריה.
אולי תפנים שצה"ל מורכב מאנשים בשר ודם, בדיוק כמו שאר הצבאות, כולל אלה עטורי זרי הדפנה שרבים רוצים להיות כמותם.
שאל את קהלני כמה פעמים הוא קפץ החוצה מהטנק שלו לשלשל במהלך הקרב בעמק הבכא. האם הוא פחדן? מישהו אחר היה אומר שלא ירו עליך, אבל לצערי משיחות עם לוחמים אחרים שהיו יחד איתי כשירו עלינו, אני אומר שזו לא חומת מגן מקשקשת.
צה"ל היה תמיד צבא בשר ודם, ורק הגנרלים וכמה פריקים של מיליטריזם, מדמיינים אחרת. אולי בגלל זה אצלינו לא צריך לבלף את העם עם סיפורים כמו "החילוץ של גסיקה לינץ" כדי לשכנע אותו שיש גוף שמגן עליו.
ובשורה התחתונה: כ"קצת לוחם" (רק פעמיים תחת אש שלא היה לי עליה שליטה פרט להסתתרות), ךאני מכריך מאוד את דבריו של סבא שלי, קצין, לוחם ואדם משכיל, שלחם בצבא האדום בין 1942 ל 1946 (כולל פעולות נגד לאומנים לאחר תום המלחמה): "מלחמה אמיתית זה כשאתה מחרבן במכנסיים".
_____________________________________
.
|