24-06-2006, 00:25
|
|
|
חבר מתאריך: 09.08.05
הודעות: 780
|
|
תשמע, ברור שאני לא רוצה להסתכן. הרי אף אחד לא רוצה להפגע או חס וחלילה למות.
אבל, אני לא הראשון שהולך לקרבי וחושש מזה. ואני לא אוותר על זה תמורת שום הון שבעולם, כי זו חובתי, ומן הסתם כאשר שולחים ילד בן 18 שלפני שבוע זרק על המורה גירים להיות חייל, זה מלווה בחדשות.
אם אני אופטימי? לא יודע. כשאני אהיה שם אני אדע.
וגם אם תהיה לי תחושת בטן לא טובה - אני אתגבר עליה. הרי לצערנו הרב כבר נפלו חיילים, וזו תהיה פחדנות ואגואיסטיות מצדי לא להיות קרבי כי אני חושש מזה או כי אני פסימי.
אני לא חושב שתחושת בטן תשנה. הרי אם יוצאים כצוות לבצע פעילות כלשהי, לכל אחד הסיכון הוא שווה.
ואיך אוכל לחיות עם עצמי אם לא אצא לפעילות בגלל תחושת בטן, וחס וחלילה חבר לצוות ייפגע? אולי זה היה צריך להיות אני?
בקיצור, למרות החששות והפחדים, שהם רבים מאוד, אני לרגע לא חושב לוותר על קרבי, אני אתגייס להנדסה ואקווה להגיע ליהל"ם. אם אני אצטרך לבצע משהו, אני בטוח שאני אחשוש מזה, אבל אני יותר בטוח שאני אעשה את שמוטל עליי, כמו רבים לפניי. זו חובתי למדינה, זו חובתי לחיילים שהלכו, זו חובתי לאזרחים שנפגעו, וזו גם חובתי למצפון שלי ולאידיאולוגיה שלי.
|