וואי הרבה זמן שלא כתבתי פה, אבל הייתי בסביבה וקראתי מתי שיכלתי,

טוב אולי זאת לא כותרת מתאימה... אבל יש לי איזהשהי בעיה קצת מוזרה ומסובכת, אולי מפה תבוא הישועה....

אז ככה, טוב למי שלא מכיר וגם למי שכן =) קצת רקע אני רועי בן 19 וחצי כבר נראה לי, חייל, יש לי אחלה של תפקיד ואני ממש נהנה ממנו, רציתי מאוד להגיע לתפקיד הזה ועשיתי כל מה שיכולתי ולבסוף השגתי אותו, עברתי את הקורס למדתי את כל הרקע הגעתי לסדיר והבנתי שהקורס היה בולשיט לגמרי ורק חלק קטן ממה שלמדתי כל כך הרבה זמן באמת רלוונטי למקצוע עצמו, בכל מקרה עכשיו אני בבעיה, יש לי בעיה רפואית, שבמשך הצבא רק מחמירה, לא יודעים בדיוק למה ומה אבל המצב מתדרדר לאט לאט הלכתי לכל הרופאים והמומחים שהצבא מספק, חלק ממליצים לעשות ניתוח עכשיו חלק ממליצים לחכות איתו קצת בגלל כל מיני סיבות שלא ניכנס איזה אינטרסים עובדים פה ואיזה לא, אבל בכל מקרה השורה התחתונה היא שאת הניתוח אני אצטרך לבצע במוקדם או במאוחר, בנוסף לבעיה הרפואית הזאת, התפתחה אצלי בעיה נוספת של הפרעות שינה זה מגיע למצב שאני ישן 3 שעות רצוף במקרה הטוב ואז מתעורר בלי סיבה, ובלי קשר לזה כל רעש קטן מעיר אותי, וחברים שלי מהחדר אומרים שאני לא מפסיק לזוז כל הלילה, בקיצור המון המון בלאגנים והמון המון שיחות עם כל מיני רופאים מכל מיני סוגים, עכשיו זה הגיע למצב ששאלו אותי כבר כמה פעמים אם שקלתי להחליף מקצוע כלומר לצאת מהמסגרת הזאת שאני נמצא בה עכשיו ולעבור למסגרת יותר קלילה עם פחות לחץ ויותר לינה ביתית כי מאוד יכול להיות שהמסגרת שאני נמצא בה עכשיו היא מה שגורם לי לכל ההפרעות האלה ולהחמרה בבעיות הרפואיות, עכשיו כאן ההתלבטות הקשה שלי, מצד אחד השפיות והבריאות שלי נפגעות בגלל הצבא, מצד שני אני בחור רגיש ונקשרתי מאוד לבסיס ולאנשים שם, ומה שבסופו של דבר עושה את השירות כיפי וממצה זה האנשים שהשירות עובר איתם, וקשה לי עם המחשבה הזאת של לעזוב, אפילו שזה לטובת עצמי, למרות שמצד שני אם אני נשאר אני מיועד לצאת לקצונה (שוב למרות שלדעת הרופאים שלי לא כדאי בכלל לצאת לקצונה כי אני לא אוכל לשרוד בה"ד 1 כאילו הרוח שלי תשרוד בטוח, הגוף זה בעיה אחרת...) עכשיו איך אני אמור לקבל את השכל ולהבין את הברור מאליו שלמרות שאני חולה על התפקיד שלי ופשוט אוהב את האנשים בבסיס שלי, וקיבלתי כל כך המון משם, ובכלל אני לא יודע לומר לא, לא יודע לדאוג קודם לעצמי, לפני שהייתה החמרה גדולה יותר במצב שלי עוד הייתי הולך ושומר רק כדי לא להרגיש כאילו אני "דופק" מישהו מהבסיס שלי, אפילו שזה היה לדפוק לעצמי את הבריאות... באיזהשהו מקום קיבלתי את השכל והשתמשתי בפטור שלי ופשוט עשיתי מטלות אחרות במסגרת המגבלות שלי, עכשיו איך אני אומור לקבל את ההתעוררות הזאת שאני אמור לומר לקצינה שלי תראי באמת שאני אוהב אותך ואוהב פה את המקום, ואוהב פה הכל ובאמת שטוב לי בנפשי, אבל אני צריך לעזוב כי הבריאות שלי נפגעת. למה כל כך קשה לומר את הדבר הפשוט והמובן מאליו הזה? חחח זה כאילו פתאום אפילו אם הייתי יחד עם כולם עדיין הייתי הכי לבד בעולם.

מקווה שתוכלו לשפוך אור על נקודה שאני לא מפספס בכל הקטע הזה..
בתודה
,רועי