יפה הבלורית והתואר

יום ראשון, 14 במאי 2006, 8:53 מאת: עודד טירה הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/archive/157458-19.jpg]

עודד טירה נעלב בשם "הגנרלים והאדמירלים" ומבקש להזכיר לכולם את מעלותיהם וכשרונם של אוחזי החרב (ועלה הזית)
"תדע כל אם עברייה שבנה נמצא בידיים נאמנות", אמר ב-1963 מקים צה"ל, דוד בן גוריון. המשפט הזה, תמצית ייחודו וחוזקו של צה"ל, יצר ערכים, דפוסים ונורמות שהצבא מקיים. לוחמים רבים, שהחלו את שירותם כטוראים ונלחמו לקיומה של המדינה, הגיעו בהמשך הדרך אף לדרגת "גנרל ואדמירל". חייהם של אותם לוחמים במערכת הצבאית נתנו להם יתרונות מסוימים על פני הפוליטיקאים לדורותיהם. מתוקף הנורמות והערכים בצבא, מתוקף ההשתתפות בקרבות, מתוקף החברות המתחייבת כשאתה מסתער או מחפה על חבר, נוצרו "לגנרלים ולאדמירלים" יתרונות שאין לזלזל בהם.

"הגנרלים והאדמירלים" ניחנים ביושרה, בנאמנות ובענייניות, קצת יותר מהפוליטיקאים. הם ניחנים ביכולת לקיים הערכת מצב מתמשכת ושקולה יותר מהפוליטיקאים. הם גם יודעים טוב יותר מהפוליטיקאים את הטכנולוגיה. למעשה, בזכות "הגנרלים והאדמירלים" נתן הצבא למדינה את השדרה הטכנולוגית שפותחה בצה"ל ושירתה מאוחר יותר את התעשייה ואת כושר התחרות שלה בעולם.

אחד הדברים הבולטים באורח החיים של הפיקוד הצבאי הוא התחקיר של כל אירוע, בין אם הצליח ובין אם היו בו ליקויים. התחקיר "מפשיט" את הלוחמים - כולל הגנרלים - עד כדי מצב נפשי לא נוח, בלשון המעטה. הוא מחייב את הלוחם לחשוף את חולשותיו וכשליו בעת ביצוע המשימה, על מנת שבעתיד יימנעו טעויות חוזרות.

התחקיר בצה"ל הוא אנטי-תזה לצורך הקיומי הפוליטי, שם נדרש הפוליטיקאי להצדיק את כישלונותיו על מנת לשרוד בטווח הקצר והארוך. הטווח הקצר הוא חדשות שמונה בערב והטווח הארוך הוא הפריימריס הקרובים. אי לכך, הגנרל והאדמירל הוא ענייני ובעל יושרה רבה יותר מהפוליטיקאי הממוצע. הצבא אף מהווה כור היתוך ומערכת חינוכית וערכית, שכל אם עברייה מוכנה לשלוח את בניה אליו ולקבלם לאחר השירות עם מטען טוב יותר.

המלחמות לא תמו. ככל שנרצה בשלום, הדבר לא תלוי בנו. מאחר שאיני מזלזל במצב המדיני-הביטחוני, כמו גם בתרומתכם העצומה לקיומנו, אני אומר לכם, אחי "הגנרלים והאדמירלים", כי המדינה זקוקה לכם. זאת, על מנת שתמשיכו לחנך דורות של לוחמים ואזרחים, תקדמו את הטכנולוגיה והחינוך ואת החשיבה המסודרת, תוך תהליך הערכת מצב ביטחונית מתמשך. המדינה זקוקה לכם גם כדי שתמלאו את שורות הפוליטיקה הישראלית ותעשו אותה נקייה ו"תמימה" יותר, עניינית וסולידרית. המדינה זקוקה לכם כדי שתמשיכו לחנך דורות של פטריוטים, אוהבי הארץ ואף חברים זה לזה.

אני נדהם לכתוב לכם היום מכתב שתמציתו מאבק על הלגיטימיות של "הגנרלים והאדמירלים". אני מקווה שזאת טעות, סתם חלום בלהות. אני קורא לכם, אחיי הגנרלים והאדמירלים, ללכידות ולדבקות במטרה, נוכח אלה שרוצים להטיל ספק, אמנם בהומור, בלגיטימיות שלנו. אני מייחל לכך שאמהות עבריות ימשיכו להפקיד ילדיהן בידיכם הנאמנות, מתוך תחושת ביטחון גובר. שאם לא כן, לא נתקיים.


* הכותב הוא תת-אלוף במילואים וקצין תותחנים ראשי לשעבר.

משפטו המדוייק של ב"ג נאמר כך "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך". עוד בתקופת הסדיר הטלתי מפעם לפעם ספק במשפט, או כפי שנאמר "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי מפקדים שאינם סגורים על עצמם"...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

1. בן גוריון אמר משפט תנאי. "אם המפקדים יעוררו את האמון, את האהבה, את הדבקות בחיילים שלהם", אז "תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים הראויים לכך". זו לא קביעה - זו התניה, שמפילה את האחריות על המפקדים. אני לא חושב שזה מקרה שברוב בסיסי צה"ל החלק הראשון של המשפט לא מצוטט.
2. הבעיה עם ה"גנרלים ואדמירלים" איננה התרבות שלהם, לדעתי, אלא המצב בו הם יכולים לקפוץ בלי תקופת צינון כמעט מן הצבא אל הפוליטיקה, מה שיוצר מצב בו רמטכ"ל או קצין בכיר אחר עשוי לקבל החלטות שיושפעו מהמחשבה על קריירה פוליטית מיידית. אין לי שום בעיה עם גנרלים בפוליטיקה - בתנאי שתהיה להם תקופת צינון בת קדנציה שלמה של הכנסת.

ואת תקופת הצינון ראוי להאריך עוד יותר. וגם את המצב בו הם מתמנים לתפקידים בכירים במגזר הציבורי בלי מכרז.

מאז ומעולם סברתי שזהו המשפט אולי הכי מוצא מהקשרו בתולדות צה"ל..

מקדמת עצמה, מתחקרת עצמה, מהללת עצמה ובירוקרטית יותר מהצבא?

אבל הטענה היא סלף אבידנט, יענו מוכיחת עצמה.
מישהו חושב שהמערכת הצבאית על גנרליה המבושמים-מפוטמים אינה כזאת?

אני רחוק מלטעון שהצבא מושלם או קרוב לזה, אבל אני גם לא חושב שהוא המערכת הכי מושחתת במדינה. בעיני הוא לא פחות יעיל ולא יותר ביורוקרטי מביטוח לאומי, אם אתה מחפש דוגמה - למרות ההבדלים הקטנים.

ובמיוחד אלה שמטפלים במאסות של אזרחים, רצוי אזרחים פשוטים ולא מקושרים.

.

"התחקיר בצה"ל הוא אנטי-תזה לצורך הקיומי הפוליטי, שם נדרש הפוליטיקאי להצדיק את כישלונותיו על מנת לשרוד בטווח הקצר והארוך......אחד הדברים הבולטים באורח החיים של הפיקוד הצבאי הוא התחקיר של כל אירוע, בין אם הצליח ובין אם היו בו ליקויים. התחקיר "מפשיט" את הלוחמים - כולל הגנרלים - עד כדי מצב נפשי לא נוח, בלשון המעטה. הוא מחייב את הלוחם לחשוף את חולשותיו וכשליו בעת ביצוע המשימה, על מנת שבעתיד יימנעו טעויות חוזרות."

בשרות הסדיר והמלואים שלי נכחתי בעשרות או אולי מאות תחקירים צבאיים. חמש פעמים כמ"פ בסדיר נכחתי בתחקיר אלוף בפיקוד צפון, עשרות פעמים בתחקיר מפקד אוגדה והרבה יותר בתחקירים שנוהלו על ידי מפקדי חטיבה למיניהם.
התחקירים אותם אני מכיר הם הדבר הפוליטי ביותר ולטעמי הגדרתו של הכותב את הפוליטקאי מתאימה בדיוק להגדרת המפקד הבכיר בצבא.
עיקרו של התחקיר הוא התאמת הסיפור כך שההצלחות ירשמו לטובתך והכישלונות לחובתו של מישהו אחר. בדרך כלל שמדובר בהצלחה ממהרים כל הבכירים לנכס אותה לעצמם ושמדובר בכישלון לדחוף אותה במורד סולם הדרגות".
במהלך שרותי נתקלתי בשני מקרים יוצאי דופן המהווים את היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הראשון היה בקורס מפקדי פלוגות אשר בתקופתי נוהל על ידי חבורת אלופי משנה שנזרקו ממעגל הקידום ולא היססו לחשוף את טעויות העבר שלהם באופן הבוטה ביותר. מבין הבולטים בניהם מדריכי האישי אפי פיין. השני אשר הדהים אותי בחשיפת הטעויות שלו בתחקיר רב משתתפים היה גרשון הכהן אשר סווג תמיד כ"מוזר" על ידי עמיתיו.
דוגמאות רעות לעומת זאת יש לי במכביר, חלקם אלופים בהווה או בדימוס.
ידידי מחיל האויר טוענים שאצלם המצב שונה ואני מאוד מקווה שכך הדבר.

טל

בסופו של יום הסיפור תמיד קם ונופל על אישיות של מפקדים.
יש עופות נדירים (ע"ע גרשון) שמרשים לעצמם להיות אמיצים דיים ללכת כנגד הזרם הכללי הקרנפי והבינוני.

המאמר של גנרליסימו בע"מ הוא טפיחה עצמית על השכם בסגנון "אני והחברה".
שילך למכור את סיפורי הפוגי שלו בסגנון "כמה אנחנו מוצלחים, ערכיים, כשרוניים, כנים, חכמים ומתחקרים מעולים" למי שלא שרתו בצבא.

זה מאמר פאשיסטי- הוא רואה בהוויה הצבאית ובחבורת הפיקוד מעין שיא חיובי, ורצוי לפיו שהחברה הטובים האלה יביאו מכשרונם הטוב גם לחינוך, ועוד למסדרונות השלטון.

מהדבקת הכינוי "פאשיסטי" בקלות כזאת.