קראתי בוויקיפדיה את הנושא הבא:
http://en.wikipedia.org/wiki/Military_science
המדבר על מדעי הצבא (בתרגום חופשי).
ועלתה בי שאלה שהייתי רוצה שמומחי הפורום יענו לי עליה עקב ניסיונם והבנתם.

האם ידע בנושאים צבאיים המתוארים במאמר, יכולה לתרום ליכולת/תיפקוד של מ"מ או מ"פ בצבא כיום?
הכוונה היא לא ללימוד בקורסים או ללימוד אקדמי שהמטרה שלו היא יישום בשטח, אלא לימוד עצמי של חייל/מפקד שרוצה לשפר את יכולתו. האם זה אפשרי? הם זה יתרום?

תודה מראש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי stinger360 קראתי בוויקיפדיה את הנושא הבא: http://en.wikipedia.org/wiki/Military_science המדבר על מדעי הצבא (בתרגום חופשי). ועלתה בי שאלה שהייתי רוצה שמומחי הפורום יענו לי עליה עקב ניסיונם והבנתם. האם ידע בנושאים צבאיים המתוארים במאמר, יכולה לתרום ליכולת/תיפקוד של מ"מ או מ"פ בצבא כיום? הכוונה היא לא ללימוד בקורסים או ללימוד אקדמי שהמטרה שלו היא יישום בשטח, אלא לימוד עצמי של חייל/מפקד שרוצה לשפר את יכולתו. האם זה אפשרי? הם זה יתרום? תודה מראש.

לכל לוחם בצבא, לא משנה מה דרגתו, ישנה ההכשרה הבסיסית שאותה הוא עובר בטירונות ולאחר מכן במסלול. כאשר אתה מגיע לדרגת קצין, הרי שהזוטרים - סג"מ סגן סרן - עוברים את הקק"צ ששם, מקנה להם הצבא את הידע הנחוץ ויותר מכך, את היכולת להתמודד בקרב ברמת המחלקה פלוגה ולקבל את ההחלטות בצורה הטובה ביותר. וכאשר אתה עולה בדרגות הפיקוד - רס"ן סא"ל ומעלה, הרי שמתווספים להכשרה הבסיסית ולקק"צ גם קורס ארוך נוסף בפו"מ ו/או מב"ל (תקנו אותי אם אני טועה). גם שם, המדובר בקורס ארוך המקנה לחניכים יכולות של פיקוד על גדוד חטיבה ותו"לים ברמות הללו וראייה מערכתית כוללת על תרחישי קרב שונים והדרכים להתמודדות עימם.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מגיעים לתפקידם (בדרגת סרן) לאחר לימודים במכללה לפיקוד טקטי.

מקצוע הצבא, ככל מקצוע אחר, דורש הרבה לימוד תיאורטי. חייל ומפקד שמשקיע זמן בלימוד התיאוריה, הטקטיקה וההיסטוריה צובר ידע נוסף, וידע כזה מועיל מאוד כשהוא יצטרך להתמודד עם בעיות אלו ואחרות.
בתנאי
שהוא לא שוכח את מיקומו בשרשרת הפיקוד.
חפ"ש שיקרא את קלאוזביץ, ז'ומיני, לידל הארט וסון-צו גם יחד לא ישיג מהם הרבה תועלת אם הוא יתחיל בגלל זה לנסות להחליף את המפקדים שלו, ובייחוד כשמדובר בחומר תיאורטי 'גבוה'. וחייל שילמד היטב את הטכניקות הבריטיות לפריצה לבית עלול להרוג את עצמו או את החברים שלו אם ינסה ליישם אותן, כי הן שונות ממה שכל האחרים בצוות שלו יעשו (וגם לא בהכרח עדיפות על שלנו, ממילא).

המשך לשאלה באשכול חדש שפתחתי וננעל.

האם העקרונות שמתווה פון קלאוזביץ תואמים למציאות של היום? האם ניתן באמת להפיק מהם ידע שימושי, הרי הספר 'על המלחמה' נכתב בתחילת המאה ה-19.

נמליץ לך על שני ספרים:
1. Martin Van Creveld, The Transformation of War,
2. David Lonsdale, The Future of War in the Information age (Clausewitzian Future),
ובהם יש את הטענות והטענות שכנגד.
אני חושב שיש מאמר ב'מערכות' לפני כמה שנים, מאת "סא"ל עדו", שעוסק בזה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

הוא אחד מספרי התאוריה הצבאית הבודדים שנותרו אקטואליים כיום למרות שנכתבו במאה ה-19. אמנם הוא אינו עוסק בטרור ובעימותים מוגבלי עצימות, אבל הדיון בו הוא ברמת מקרו כוללת, המאפשרת הבנה טובה של מקומה של המלחמה בהוויה האנושית, הדינמיקה שלה, מלחמה ומדינה, מלחמה ומדיניות, פיקוד ועוד.
בקיצור, קריאה מומלצת בכל מקרה.

יש עקרונות כלליים שאינם משתנים עם השתנות הטכנולוגיה והאמצעים.
ישנם עקרונות מלחמה שכתב סון-טסו לפני אלפיים שנה שעדיין רלוונטיים. דברים כלליים כמו שמירה על עתודה, רתק ואיגוף וכו'.
ברור שכל דבר צריך לקחת בקונטקסט של המציאות הנוכחית שבה טווחי הנשק הם מעבר לטווח כח הזרוע, טווחי הקשר הם מעבר לטווח הצעקה, וטווחי התצפית הם מעבר לטווח העין. אבל העקרונות המאוד בסיסיים נשארים זהים ומפקד מודרני יכול ללמוד מהאיגוף הכפול של חניבעל בקרב קאנה, מניצול השטח כמכפיל כח על ידי לאונידס בקרב תרמופיליי ומקרבות היסטוריים רבים.

שמה של פו"מ מעיד על הכל:המכללה לפיקוד טקטי. הבעיה היא שרוב המפקדים בצבא מורגלים בחשיבה טקטית ולא אסטרטגית-צבאית. דוגמה: העובדה שרק לאחרונה הוחלט לאחד את היחידות המיוחדות לתוך מסגרת אחת. הצבא, ככל מקצוע, הוא תחום שצריך לשבת וללמוד אותו. מג"ד בצבא זוכה לדרגתו בגלל 80% פז"מ ו-20% הכשרות (כמה מפקדי גדוד אנחנו מכירים שקיבלו גדוד ורק מאוחר יותר ביקרו בפו"מ, כשכל מבצע למעצר מבוקשים גורם להם להיעדר מהלימודים?)