היכונו להסתער: בשר הג'מוס הוכרז ככשר



הרב הראשי הספרדי בחן מקרוב ג'מוסים חיים ושלדים, וקבע כי ניתן לתת הכשר לבשר. זאת בעקבות בקשה של שני חוקרים, שהוכיחו כי יהודים נהגו לאכול ג'מוסים גם בעבר. בקרוב: גם חלב באפלו משובח
נטע סלע


בתיאבון: הרבנות הראשית נתנה היום (ב') הכשר לבשר הג'מוס, הקרוי גם באפלו, ובעברית - תאו. את ההכשר נתן הרב הראשי לישראל, הראשון לציון הרב שלמה עמאר, בעקבות פנייתם של חוקרים מאוניברסיטת בר אילן.


הג'מוס הוא מין בקר שבעבר היה נפוץ בישראל, בעיקר באזורי ביצות ונחלים. שרידים של ג'מוסים נמצאו באזורי הנחלים של מישור החוף, טבריה והחולה. יש המזהים את הג'מוס עם התאו המוזכר בתורה ולפי נתונים מתקופת המנדט הבריטי חיו בישראל כ-5,000 ג'מוסים. עד היום ניתן לצפות בבודדים מהם בשמורת החולה, אך מאז לא גודלו ג'מוסים כלל בארץ, גם לא לשחיטה, ולא ניתן לבשר הג'מוס הכשר מטעם הרבנות הראשית.

לצורך קבלת כשרות לא מספיק שלבעל חיים מסוים יהיו הסימנים המצוינים בתורה המעידים על כשורתו. ההלכה דורשת שתהיה גם "מסורת" המעידה שאת אותו בעל חיים נהגו לאכול בעבר יהודים שומרי כשרות.



ד"ר זהר עמר וד"ר ארי זיבוטפסקי, חוקרים באוניברסיטת בר אילן עמלו בשנתיים האחרונות למציאת הוכחות שיביאו למתן כשרות לבשר הג'מוס. השניים הציגו בפני הרב הראשי מקורות הלכתיים והיסטוריים לכך ששחיטת ג'מוסים היתה נהוגה בקהילות ישראל בעבר וכן עדויות שנגבו משוחטים קשישים, ששחטו בעצמם ג'מוסים בירושלים, פתח תקווה, בני ברק ואצבע הגליל.



לאחר מכן נפגש הרב שלמה עמאר עם צוות המחקר ונציגי משרד החקלאות בשמורת החולה, שם צפה מקרוב בעדר הג'מוסים שגדל במקום ובדק באופן אישי את מבנה השיניים והפרסות של שלד ג'מוס שהוצג בפניו. השבוע שוב בחן הרב את הבהמות, שגדלות במושב בצרון ושם הכריז כי לאחר שיסוכמו כל הנתונים שלפניו הוא יעניק את אשרת הכשרות המיוחלת. בעקבות פסיקת הרב, יוכלו מגדלי ג'מוסים לשווק את בשר הבהמה ואת החלב שלהם תחת הכשר רשמי של הרבנות.

החוקרים טוענים כי בשר הג'מוס נחשב כמבוקש מאוד ברחבי העולם ובעל פוטנציאל שיווקי גדול וכי חלב הג'מוסים נחשב למשובח בעיקר לייצור גבינות. בנוסף, מייחסים לו סגולות רפואיות רבות.



שני החוקרים, עמר וזיבוטפסקי, הם אלה שלפני מספר חודשים גידלו את דג השיבוטה ומצאו כי הוא כשר.

YNET

כשיבשו את החולה לא ידעו מה לעשות עם כל הג'מוסים שהיו שם, שכן לא היו גני חיות שיכלו להכיל אותם. ומאחר והיתה זאת תקופת צנע, החליטו שאפשר פשוט לאכול את הבשר. (לא היה היסוס לגבי הכשרות שלו) אבל לא היו שוחטים שהיו מסוגלים להתמודד עם העור העבה שלו ולהוציא שחיטה כשרה. ואז המליצו להם על הדוד שלי, שבח גבירץ ז"ל, ואבא שלי, שיבדל"א, והם יצאו לשם לשבועיים ושחטו את הג'מוסים. אבא שלי הביא אז הביתה גם בשר, אבל הוא אפילו לא היה נשוי אז, כך שאל תשאלו אותי, אין לי מושג מה הטעם שלו....

ואילו חלקים משובחים יש בו.

ולדבריו אין הרבה הבדל בטעם בין הג'מוס לבקר, אבל בג'מוס יש המון המון שומן.

היה שווה לדעת שיש אסמכתא שכזו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.gifs.net/animate/yellowrose.gif ]

שלפני כמה חודשים אבא שלי סיפר לי שהגיעו אליו כמה אנשים להתענין בקשר לג'מוסים ולשחיטה שלהם. אשאל אותו ביום ראשון ואם הוא יזכור משהו, אספר לכם. (לצערי, אבא שלי, למרות גילו הצעיר יחסית, לא במצב הבריאותי הכי טוב...)