לאו (LAW):
לאו (ב
אנגלית - LAW או Light Anti-Armor Weapon ), או בשמו המלא
M-72 LAW הוא
רקטה נגד טנקים מתוצרת
ארצות הברית.
עד שהוחלף על ידי ה
M136 AT-4, היה הלאו הנשק הנגד טנקים הקל העיקרי של צבא
ארצות הברית. הלאו פותח בשנות השישים, על מנת להחליף את ה
בזוקה כנשק נ"ט ברמת מחלקת החי"ר. הלאו הוא למעשה רקטה נגד טנקים בקוטר 66
מילימטר, עם צינור שיגור חד פעמי. המשגר מורכב משני צינורות, כאשר הפנימי נפתח טלסקופית אחורה לפני השימוש, ודורך את הנשק. הרקטה עצמה מיוצבת סנפירים, וראש הנפץ הוא מסוג
מטען חלול.
מרות סיווגו כנשק נגד טנקים השימוש בו הוא בעיקר נגד מבנים ורכבים קלים יותר כמו
נגמ"שים ומשוריינים אחרים, זאת בעיקר עקב יכולת חדירת השריון הגרועה שלו, 240 מ"מ פלדה בלבד (להשוואה: רקטת
RPG-7 ישנה יכלה לחדור כ-330 מ"מ פלדה ואילו רקטת RPG מודרנית: כ-600 מ"מ).
RPG:
RPG-7 הוא
מטול רקטות נגד טנקים שפותח ויוצר על ידי
ברית המועצות ב-
1962 וכיום הוא נשק הנ"ט (נגד הטנקים) הנפוץ ביותר בעולם. ה RPG-7 נחשב לנשק יעיל, אמין, זול ופשוט. תכונות אלה וזמינותו הרבה הפכו אותו לנשק המועדף על ארגוני
גרילה ו
מיליציות לא-סדורות, בייחוד כאלה הנלחמות כנגד צבא מאורגן הכולל
חיל שריון מצויד ב
טנקים. ה RPG-7 נמצא גם בשימוש צבאות סדירים, ביניהם
צה"ל. כיום הוא מיוצר בחברת Basalt ה
רוסית.
שיפון:
בסוף שנות התשעים של
המאה ה-20 החלה חטיבת הטילים (RSD) של
תע"ש לפתח את ה
שיפון (Shiphon), מטול רקטות מתקדם המבוסס על ה-B-300 SMAW המשודרג. השיפון, כמו ה-B-300, תוכנן כ
מטול רקטות אישי זול שיגשר את הפער בין
רקטות נ"ט דוגמת ה-
RPG-7 וה
לאו (LAR) לבין
טילי נ"ט מונחים דוגמת ה
TOW עורב וה
גיל (ATGM).
מבנהו של השיפון שונה מזה של משגר ה-B-300 . השיפון מורכב בעצם ממארז חיצוני המכיל בתוכו רקטה אחת. מארז זה מהווה גם את המשגר עצמו. כדי להפוך את המארז למשגר מוכן לירי כל מה שיש לעשות זה לחבר אליו את מנגנון הירי ו
מערכת בקרת אש (ראו בהמשך). אחרי הירי אפשר לנתק את מנגנון הירי ובקרת האש ולהשתמש בהם פעמים נוספות על מארז אחר. את המארז הריק ניתן לטעון ב
רקטה נוספת ולהכשיר לשימוש נוסף ("השמשה") על ידי נשק מוסמך (
qualified armorer).
ה
כוונות האופטיות של משגר ה-B-300 הוחלפו ב
מערכת בקרת אש (FCS, בק"ש) מתקדמת המשלבת מד-מרחק ומחשב ירי המאפשרים ליורה לכוון ולפגוע בדיוק רב במטרות נעות, תוך שמערכת הבק"ש לוקחת בחשבון את כיוון הרוח, הטמפרטורה, הלחות, זווית ההגבה של המשגר, תנועת המטרה והמרחק ממנה. מערכת בקרת האש מגיבה לנתוני הסביבה בזמן אמת ומשלימה את חישובי הירי בפחות משניה. מערכת הבק"ש היא רב-פעמית והשימוש בה משפר באופן ניכר את דיוק הירי.
השיפון יורה רקטות 96 מ"מ מתקדמות בעל
ראש קרבי כפול (
טנדאם) המציג יכולת חדירה המשוותה לזו של טילי נ"ט מדור ב' ו-ג'. רקטות ה
נ"ט של השיפון יכולות לחדור
מיגון ריאקטיבי שמתחתיו 800 מ"מ של
שריון פלדה ואילו הרקטות-נגד-ביצורים יכולות לחדור קירות מ
בטון מזוין שעוביים כחצי מטר (500 מ"מ). כדי לשפר את טווח הירי מצוידות רקטות השיפון ב
מנוע רקטי דו-שלבי המאפשר להם טווח טיסה של כ-1000 מטר.
כיום נמצא השיפון בשירות ביחידות המיוחדות של
צה"ל (מחליף את ה-B-300 המיושן משנות השמונים) וכן בשירות ה
ימ"מ. השיפון משמש אותם בעיקר כנגד
ביצורים וכנגד מחבלים המתבצרים בבתים ומסרבים לצאת. בעקבות
אינתיפאדת אל אקצה גבר השימוש ברקטות השיפון למטרות אלו אך במקרים רבים העדיפו היחידות המיוחדות להיעזר ב
דחפור די-9, כאשר היה זמין.
ישנם דיווחים סותרים על מצב הפיתוח של השיפון, בעוד סקירות אמל"ח מ-
2003 טענו שהשיפון נמצא עדיין בשלבי פיתוח מתקדם וכמעט סופי, מקורות אחרים טוענים שרקטות ומטולי שיפון כבר נפרשו אצל יחידות עילית ישראליות והופעלו בשטח עוד בשנת 2000.
טילים:
עורב:
טאו (
TOW) הוא
טיל נ"ט מתוצרת
ארצות הברית (מכונה ב
צה"ל "
עורב"). ראשי התיבות של TOW הן: Tube-launched, Optically tracked, Wire-guided שפירושן: משוגר מצינור, נעקב אופטית, מונחה תיל.
הטיל נחשב כטיל "דור שני" בטילי הנ"ט. ראש הנפץ של הטיל הוא מסוג
מטען חלול. הטיל מונע ב
דלק מוצק. בזנב הטיל קיימת נורית
תת אדום אשר נעקבת ע"י מערכת עקיבה אופטית (הנמצאת במשגר) במהלך מעוף הטיל. מערכות הטיל הנמצאות במשגר, משדרות, באמצעות תילים המחברים את הטיל אליהן, תיקונים לניווט הטיל, בהתאם לנתונים המתקבלים ע"י מערכת העקיבה. איש הצוות המכוון ויורה על המטרה נקרא ב
צה"ל כוון.
למרות היות טיל הטאו מערכת נשק שבבסיסה היא מיושנת, היא נחשבת למערכת נשק אמינה יחסית ובתוספת פיתוחים שונים שנוספו לה במשך השנים, היא מצליחה לשמור על מקומה בחלק גדול מצבאות העולם. למעשה הטאו הוא טיל הנ"ט הנפוץ ביותר בעולם ונמצא בשימוש של מעל 40 צבאות וגם בשימוש
ארגוני טרור.
נשקי צלפים:
:TCI M89SR
נשק שדובדבן משתמשת בו ושאר היחידות המיוחדות.
רובה T.C.I. M89SR הוא
רובה צלפים חצי-אוטומטי ייחודי בתצורת bulllpup, שתוכנן על ידי ד"ר נחמיה סירקיס ויוצר על ידי מספר חברות מ
ישראל, ביניהן: חברת חברת Sardius, חברת Technical Consulting International וחברת Technical Equipment International שמייצרת כיום את הרובה.
רובה ה-M89SR הוא למעשה
רובה M-14 שהומר לתצורת bullpup ושודרג ב
ארגונומיה על מנת לתפקד כ
רובה צלפים או רובה קלעים קומפקטי ומדויק. הרובה קצר מאוד (85 ס"מ) וקל למדי (רק 4.5 ק"ג ריק, כ-6 ק"ג טעון עם סקופ).
תצורת bullpup היא תצורה של רובה בה ה
מחסנית ומנגנון הפעולה נמצאים בתוך ה
קת, הרבה מאחורי ההדק. באמצעות תכנון זה אפשר לייצר רובה קצר, ללא התפשרות על אורך הקנה (שחיוני לעוצמת הירי ולדיוק, בייחוד לטווחים ארוכים). תצורת ה-bullpup הייתה נפוצה אז ב
אירופה עבור
רובי סער (דוגמת ה-FAMAS הצרפתי או ה-SA80 הבריטי) אך רוב רובי הצלפים היו רובים בריחיים עם קנים ארוכים, על מנת להשיג דיוק מירבי. היתרון המרכזי בתצורת ה-bullpup הוא השגת רובה קצר עם קנה ארוך. רובה צלפים קצר הוא רובה שקל להחביא ולפרוש בשטח במתארים של
לחימה אורבנית וקצב האש החצי-אוטומטי שלו הופך אותו לנשק קלעים מצוין. יתרה מכך, הרובה כה קצר, עד שניתן להרכיב עליו גם משתיק-קול ולשמור על אורך של בערך
מטר (שזה עדיין נחשב לקצר ביחס לרובי צלפים אחרים).
למרות התצורה החדשנית, ה-M89SR מציג ביצועי צליפה טובים מאוד עבור רובה צלפים חצי-אוטומטי: טווח ירי אפקטיבי מקסימלי של 1000 מטר, בדיוק של 1 מעלת קשת עם
תחמושת צבאית תקנית.
בארט :
בארט M82A1 (באנגלית:
Barrett) הוא
רובה צלפים כבד המיועד לפגיעה במטרות משוריינות וחדירת חומרים. הבארט הוא רובה הצלפים הנפוץ בעולם מסוג זה, ה
קליבר שלו הוא 0.5
אינטש (קליבר של
M2 Browning מק"כ). כאמור, הבארט משרת בצבאות ויחידות אכיפת חוק רבות בעולם, ביניהן
צה"ל ו
צבא ארצות הברית (תחת הסימון
XM-107 או
M-107).
התפקיד של הבארט בצה"ל מוגדר כ Hard Target Interdiction ("חודר מטרות קשות" או HTI), כלומר הבארט M82A1 משמש בעיקר לפגיעה במטרות משוריינות או קשוחות כגון מכוניות, נגמ"שים קלים, מבנים, (דרך) קירות ועוד. הייעוד המקורי שלו היה צליפה בטווח רחוק במיוחד, אך הבארט התגלה כלא מתאים לכך עקב משקלו הרב, הנדסת אנוש גרועה ומחסור ב
תחמושת אמינה. לכן, הוחלט להסב אותו לרובה HTI ואת תפקיד הצליפה לטווח ארוך להפקיד בידי ה
רמינגטון M24, רובה צלפים בריחי בקליבר
7.62 מ"מ נאט"ו.
בידי
חיל ההנדסה הישראלי הבארט M82A1 משמש גם ל
פירוק פצצות ונטרול מטענים מרחוק. לעיתים משתמשים בו כדי לפרק את המטען מבלי לפוצצו ולעיתים המטרה היא לפוצצו פיצוץ מבוקר כאשר הוא מצוי באזור מבודד ומאובטח. במקרה זה, הצלף/חבלן יורה במטען כאשר הוא נמצא בטווח רחוק מספיק, מאחורי מחסה. יחידת
יהל"ם הייתה הראשונה לרכוש רובה זה בצה"ל ובעקבותיה הוא נרכש גם ביחידות אחרות, ואחר כך בכלל
חיל הרגלים הישראלי. בעקבות הרכישה, הוקמה בכל פלוגה מסייעת בחי"ר מחלקה של צלפי בארט.
בעקבות הצלחתו של הבארט בשלל תפקידיו (הבארט גם נחל הצלחה מסוימת בהריגת מחבלים מאחורי מחסה ומטווח רחוק) הוחלט לרכוש גם את הדגם המשופר M82A1M.
רמינגטון M-24:
ה
רמינגטון M-24 הוא
רובה צלפים צבאי המבוסס על רובה צלפים רמינגטון 700 האזרחי. הרובה הוא נשק הצלפים הסטנדרטי של
צבא ארצות הברית (תחת השם
M-24 SWS, כאשר SWS זה
ראשי תיבות של Sniper Weapon System) ושל
צבא ההגנה לישראל (תחת השם
רוב"צ M-24). רובה ה M-24 נחשב לרובה צלפים מדויק ביותר, המתאים לביצוע פגיעות כירורגיות בטווחים ארוכים. עם התחמושת המתאימה צלף מומחה יכול להגיע עם הרובה למקבצים בפיזור של 0.25 מעלות הקשת (זהו מדד לסטייה הזוויתית של הכדור מהמטרה).
SR-25:
רובה הקלעים
SR-25 (שנקרא גם KAC SR-25 ע"ש החברה שמייצרת אותו) הוא למעשה התאמה של
רובה ה
M16/AR15 למשימות
צליפה במרחקים בינוניים-ארוכים. זהו רובה צלפים חצי אוטומטי, ולמרות זאת הוא נחשב למדויק ביותר.
הרובה, שתוכנן על ידי יוג'ין סטונר, מבוסס על המנגנון והבסיס של סדרת רובי ה
M16 וה
M4 קרבין, ששונו באופן ניכר על מנת להגביר את הדיוק והיציבות של הרובה. שינויים נוספים היו שיפור ה
ארגונומיה של הנשק - אלמנט חשוב ברובי צלפים. ההבדל הבולט ביותר הוא החלפת ידית הנשיאה הנפוצה במסילת "Picatinny", אשר מאפשרת הרכבת כוונות אופטיות, כוונת הברזל הרגילות או ידית נשיאה בקלות רבה. עוד מן החלקים ששונים מתצורת הM16 הרגילה, הם הקנה, הידית ועוד מנגונונים פנימיים.
הקליבר של ה-SR-25 הוא
7.62 מ"מ נאט"ו (308.) (בניגוד לרובה ה
M16 המקורי אשר משתמש בקליבר
5.56 מ"מ). הוא מסוגל לירות אש חצי אוטומטית, והוא מדויק למרחק של 550 מטרים, ובמשקל של כמעט 5 ק"ג (תלוי בתצורה), הוא רובה קלעים קל ויעיל. למרות שרובים חצי אוטומטים נחשבים ללא מדויקים ביחס לרובים בריחיים, ה SR-25 מציע דיוק של 0.75 MOA (דקות קשת), שזה טוב מאוד גם ביחס לרובה בריחי.
דראגונוב:
רובה צלפים דרגונוב הוא
רובה צלפים רוסי חצי-אוטומטי המשמש בעיקר את
ארצות ערב וארצות
מזרח אירופה, אך גם ביחידות מיוחדות של
צה"ל ו
צבא ארצות הברית שהשיגו אותו כנשק שלל מהאויב. הדרגונוב הוא פיתוח של רוס"ר "
קלצ'ניקוב" לרובה צלפים, שלמעשה מתפקד כרובה קלעים כיתתי או
רובה סער מיוצב ומדויק לטווחים ארוכים. הדרגונוב הוא הרובה הראשון שפותח מלכתחילה כרובה לקליעה וצליפה בטווחים ארוכים. מתכננו היה
יבגני פיודורוביץ' דרגונוב, בין השנים 1958 ו 1963.
מקלעים:
מא"ג:
נהוג לחשוב שראשי תיבות
מא"ג הם
ראשי תיבות של "מקלע אחיד גדודי" אך זוהי טעות שכן המקור מאנגלית פירושו MACHINE GUN ומתייחסים ל
מקלע FN MAG 58 מדגם
M-240 הנפוץ בשירות
צה"ל. שמו נובע משמו הלועזי MAG שמציין "מכונת ירייה לשימוש כללי" (Mitrailleuse d'Appui General = General Purpose Machinegun). ה FN MAG הוא מקלע בינוני בקליבר 7.62 מ"מ ומיוצר ע"י חברת
FN ה
בלגית. מקלע זה נפוץ בכל צבאות
נאט"ו ובפרט ב
צה"ל וב
כוחות המזוינים של ארצות הברית. יתרונותיו של המא"ג הם אמינותו וכוח האש הגדול שלו. חסרונותיו הם משקלו הרב יחסית וה
תחמושת הכבדה שלו, שמהווים פקטור מגביל רציני עבור החייל המתפעל אותו. חסרונות אלה כמובן אינם קיימים כאשר המא"ג מורכב על גבי רכב. כתוצאה מכך הוא נמצא בשימוש נרחב מאוד על כלי רכב כגון
טנקים,
נגמ"שים וג'יפים (ובנאט"ו כלל איננו נמצא בשימוש אצל חיל הרגלים).
בשנות ה 90 החלה מגמה להעדיף מקלעים קלים יותר היורים תחמושת קטנה יותר (5.56 מ"מ) ואת מקלעי המאג החלו להחליף במקלעים שתפקידם הוגדר כ SAW ("נשק אוטומטי חולייתי"). בצבאות נאט"ו את המאג החליף ה FN MINIMI M-249. בצה"ל נכנס לשירות מקלע ה
נגב תוצרת
תע"ש שנחשב לאמין במיוחד בתנאי
מדבר.
נגב:
מקלע נגב (IMI NEGEV) הוא
מקלע קל תוצרת
ישראל. הנגב הוא מקלע קל בקליבר 5.56 מ"מ, מוזן שרשיר ובעל דו-רגל שייעודו העיקרי הוא Squad Assult Weapon (או: Squad Automatic Weapon). הנגב מיוצר ע"י
תע"ש והוא המקלע הסטנדרטי של
צבא ההגנה לישראל.
מקלע הנגב הוא מקלע אמין ומדויק. יתרונותיו הגדולים על מתחריו (ה
מאג וה
מינימי) הוא משקלו הקל יחסית, גודלו הקומפקטי ועמידותו לתנאי
מדבר קשים. המסגרת הקומפקטית שלו - בייחוד בגרסת "נגב קומנדו" - מאפשרת גם להסתער עם המקלע ולהשתמש בו ב
מבצעים מיוחדים, מבלי לאבד כוח אש ויכולת חדירת שריון.
ב
שנות ה-90 הגיש
צה"ל דרישות למקלע קל, שמבוסס על ניסיונו הרב עם מקלע ה
מאג M-240 וה
מינימי M-249.
תע"ש תכננה את המקלע עפ"י מפרט של
צה"ל וסיימה את התכנון ב
1995. ב-
1996 ביצע צה"ל ניסויי שדה במקלע ובשנת
1997 הוא התקבל ע"י צה"ל ונרכש בכמויות כדי להפכו למקלע הראשי של כוחות היבשה.
הנגב נחשב להצלחה עצומה בקרב צה"ל ולחיילים שהשתמשו בו היו חוות דעת חיוביות ביותר על הכלי. הנגב נחשב לתחליף ראוי למאג ולמינימי, אם לא טוב יותר.
מק"כ :
ה
M-2 Browning הוא
מקלע כבד בקוטר 0.5
אינץ' (12.7 מ"מ). זהו אחד המקלעים הותיקים והנפוצים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש. ה M-2 הוא עדיין המק"כ הראשי של
צה"ל ו
הכוחות המזוינים של ארה"ב, וידוע בזכות האמינות והדיוק המצוינים וכוח האש הגדול שלו.
אמר"ל:
עדי:
ה"עדי" הינה משקפת לראיית לילה מסוג מא"כ בעלת יכולת התקנה נוחה על קסדת החייל המאפשרת תצפית רציפה וידיים פנויות לפעילות.
נתונים טכניים:
שדה ראיה: 40 מעלות/ 711 אלפיות.
משקל המשקפת: 650 גרם.
משקל מתאם קסדה: 285 גרם.
שפופרת מגביר אור כוכבים (מא"כ): דור ג'.
סוללות: AA V1.5 .
אורך: 12 ס"מ.
רוחב: 13 ס"מ.
עכבר:
ה"עכבר" הינו אמצעי ראיית-לילה פסיבי מסוג מא"כ, בעל שפופרת דור ג'. המכשיר הינו דו-עיני, חד-עוצמי, ללא הגדלה.
צורות הפעלה:
באחיזה ידנית - ה"עכבר" תלוי ברצועה על הצוואר. הצפייה בו נעשית כשהוא אחוז בידיים, בדומה לשימוש במשקפת.
עם רתמת ראש - ה"עכבר" מוצב מול עיני המשתמש באמצעות רתמת ראש (ללא קסדה, או מתחת לקסדה), כאשר שתי ידיו פנויות. משמש בעיקר לתנועה רגלית.
עם מתאם קסדה - ה"עכבר" מוצב מול עיני המשתמש באמצעות מתאם לקסדה (חי"ר, ג'נטקס או VRC), כאשר שתי ידיו פנויות. משמש בעיקר למובילי רק"ם ולנהגי ג'יפ. המתאם מאפשר להסיט את העכבר כלפי מעלה למצב "המתנה".
שפנפן חד עיני (שח"ע):
שפנפן חד-עיני (שח"ע) הינו אמצעי ראיית לילה קטן מסוג מא"כ, קל משקל ובעל ביצועים גבוהים מבחינת חדות ובהירות תמונה.
השימוש בשח"ע מתבסס על עצמאותה של כל עין בהסתגלות לתנאי תאורה. יתרונו הבולט על פני אמצעי ראיית לילה דו-עיניים אחרים, הינו ביכולת המשתמש לראות בעין אחת את התמונה המוגברת דרך השח"ע ובעין השניה לראות בתנאי לילה רגילים, בכך נחסך זמן הסתגלות העין במעבר בין תנאי ראות שונים, וכן מתאפשר תפקוד החייל בסביבתו הקרובה.
מידות השח"ע ומשקלו הקל מאפשרים הפעלתו ע"ג רתמת ראש וכן נשיאתו ביד.
לשח"ע מקור אור א"א פנימי היכול להאיר סביבה קרובה בתנאי תאורה חלשים - יעיל במיוחד בשטח בנוי ולקריאת מפה.
רתמת הראש עשויה שלד קל וחזק עם קשת מתכווננת, רפידות מצח, לחי וסנטר, ורצועות מתיחה. הרתמה מאפשרת התאמה ונוחות למשתמש במצב של חבישת קסדה ובלעדיה.
אלפ"ה (אמצעי לפיזור הפגנות)
כדורי גומי:
כדורי גומי הם
תחמושת אל-הרג הנועדה לפיזור
הפגנות אלימות והתפרעויות. למעשה כדורי גומי הם
כדוריות או
גלילונים בעלי ליבה של מתכת המצופים במעטפת גומי עבה, הנורים מהתקנים מיוחדים (הנקראים
רומה רימונים) המורכבים על ה
רובה האישי. ירי בכדורי גומי נועדו לפזר הפגנות באמצעות גרימת פציעות יבשות וכואבות למתפרעים וכן לנטרל מתפרעים שמהווים איום על שלום השוטרים או המפגינים. למרות שכדורי הגומי מוגדרים כתחמושת "אל-הרג", בטווחים קצרים פגיעת כדורי גומי יכולה להיות קטלנית.
ררנ"ג:
ררנ"ג (
רומה רימונים נגד מפגינים) - מדובר בקופסה ובה 15 כדורי גומי הנורים ע"י כדור תחמיש חסר קליע. משקלה של כל כדורית 16 גרם, והיא עשויה מ
פלדה בקוטר 15.75 מילימטר, מצופה
פוליאתילן בעובי של 2 מילימטר. הכדורים מפוזרים ביריה אחת ובכך טובים לפיזור קהל מתפרעים המוני. הררנ"מ מיוצר בישראל. בטווח של פחות מ 40 מטר הם יכולים להיות קטלניים. התקן זה נמצא בעיקר בשימוש
צה"ל ולא בשימוש
משטרת ישראל.
טמפון:
"טמפון" - מארז הכולל 4 שלישיות או 4 רביעיות של גלילוני גומי, הניתן לטעינה מחודשת. הגלילונים נורים ע"י כדור חסר קליע, כאשר הניילון המאגד את הגלילונים יחד מתפרק עם יציאת הגלילונים מהרובה בזמן הירי והגלילונים עפים, כל אחד בנפרד. אמצעי זה יותר מדויק מהררנ"ג. משקלו של כל גלילון גומי בשלישיה הוא 16 גרם וברביעיה 10.5 גרם. הגלילון עשוי מליבת מתכת המצופה בגומי בעובי של שלושה מילימטר. בטווח של פחות מ 40 מטר הם יכולים להיות קטלניים. התקן זה נמצא בעיקר בשימוש
צה"ל ובשימוש
משטרת ישראל ומיוצר ע"י
תע"ש.
רימונים :
- רימון רסס (Frag Grenade) - רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת, מטרתם היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 1 ל 5 מטרים.
- רימון עשן - רימון שלא גורם נזק אלא משחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.
- רימון גז - רימון שנועד לפזר גז במקום נחיתתו. בדרך כלל גז מדמיע למטרות פיזור הפגנות.
- רימון הלם (Stun Grenade) או Flash Bangs - רימון שמתפוצץ ויוצר הבזק אור חזק ומסנוור וקול נפץ עז אך לא גורם נזק. מטרתו היא להמם את המטרה ולתת את היוזמה לצוות התוקף, שיוכל לבצע את מהלכיו ראשון. רימונים כאלה נפוצים בידי יחידות עילית ללוחמה בטרור וחיוניים למבצעי חילוץ בני ערובה. רימון ההלם המצוי בידי צה"ל אינו גורם להבזק אלא רק לקול נפץ, וייעודו העיקרי הוא פיזור הפגנות.
קרדיט לאתרים הבאים:
מז"י ,וויקיפדיה ,פורום צו"ב ואתר הסליק.
מקווה שנהנתם מן הסקירה !.