"חייל נלחם, לא נגד הרשע המאיים על ארצו מבחוץ. מול מפקדיו עומד הוא חסר ישע ולבו בתוכו מחוץ". כך כתב רב"ט אורי, כיוון את האם-16 ללסת וירה צרור יריות ישר למוח. בן 18 וחצי היה אחי הצעיר, הילד החייכן, החולמני, טוב הלב, שהפך לשק החבטות של מפקדו. מי זוכר את חללי מערכות היחסים, שנפלו בקרב ההישרדות האכזר מכולם - הקרב מול מפקדיהם?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3246226,00.html

looopy

נערים, שהקשר שלהם כלפי צבא הוא מקרי בהחלט, נשלחים לשם ומאבדים את הראש. לא ייתכן שחיילים ממשיכים להתאבד וצה"ל לא מקדיש את כל כולו להפסקת התופעות המרגיזות הללו. אם יש דבר הנקרא "מוות סתמי" הרי שזהו הסוג.
הצבת קצין בריאות נפש- בטח שלא תטפל בבעיה, שעמוקה הרבה יותר. מפקדי צה"ל חייבים להפסיק להיות עיוורים למצוקת חיילהם. לא לכולם יש את החוסן הנפשי כדי להיות קרביים וצה"ל חייב להבחין בזאת לפני הגיוס.

בינתיים, כל מה שנותר הוא למסור את כל התנחומים הכנים למשפחה המסכנה ולקוות לפעילות מצד צה"ל שתשים סוף למקרים כאלה.

הירוק בכל זאת עולה