שלטון בעלי ההון / (תנועת התודעה הלאומית)

נפוצה האמרה "בעל המאה הוא בעל הדעה". נפוצה,

עד-כדי-כך שהורגלנו להשלים עמה כדרך חיים. אנשים

רבים מתכופפים ומניחים למדינה להמשיך ולשרת קומץ

מתעשרים. כדי להרים ראש ולהיאבק חשוב להיות ערני

לשני דברים עיקריים: האחד הוא האופן, שבו מעצבים

בעלי ההון והכוח את המדיניות החברתית המשפיעה על

כולנו; השני הוא, כי את/ה לא לבד. אנשים נאבקים בכל

העולם מול ענקי הון, ואם אתם חושבים, שאתם קטנים

מכדי להפריע, נסו לישון כל הלילה מתחת לשמיכה עם

יתוש.

שלטון בעלי ההון - איך עושים את זה?

קשר עם פוליטיקאים וועידת ישראל לעסקים

נפגעי המשבר הכלכלי נמצאים בשכונות, במקומות העבודה,

בכל הארץ, אך בעיקר בפריפריה. בכפרים ערביים

ובעיירות פיתוח. אבל חברי הממשלה לא יתייעצו עם

המובטלים או איגודי העובדים לגבי פתרון המצב, אלא עם

האליטה הכלכלית. על כוס שמפניה במלון מפואר הם

ישוחחו על פתרון למצוקה. לאחר הנאום חוצב הלהבות של

הכלכלן התורן, הם ינידו בראשם וימשיכו לחפש דרכים

לקצץ בתקציב. חשוב לשאול, מי מממן את קמפיין הבחירות

של ראשי הממשלה, ומה הוא נותן להם בתמורה. כביש חוצה

ישראל נסלל ללא כל תסקיר חברתי או סביבתי מקיף. סתם

כביש חסר תוחלת, שנתמך מראשיתו על-ידי הממשלות, נגד

כל אינטרס ציבורי הגיוני. התמונה מתבהרת, כשרואים מי

עומד מאחורי הפרויקט - אפריקה ישראל, קנדיאן

הייווייז וסולל בונה. הממשלה אף נותנת ערבויות

ליזמים, כך שאם הפרויקט לא יהיה רווחי, היא תשלם

להם, מכספי המסים, כמובן. דוגמא נוספת היא מפעל

אינטל בקריית גת המסובסד בקרוב למיליארד דולר,

בתמורה לכלום. מיליארד דולר הם 10 מיליון דולר ל100-

בתי-ספר, סכום,שהיה יכול לקדם את מערכת החינוך

בפריפריה, אבל אינטל קודמת.

לא רק בממשלה. גם ראשי הערים נתפסים השכם והערב

בקרבתם היתרה ליזמים. כך הוחלקו תוכניות בנייה

מפלצתיות, שהרסו שטחים ירוקים סביב ירושלים, וכך

נבנתה ללא אישור המרינה בהרצלייה, שהרסה את חוף הים

המקומי.

צמיחה כלכלית:

זוהי הדת החדשה, שמקורה בבתי המקדש של הפקולטות

לכלכלה. הצמיחה נמדדת לפי התוצר המקומי הגולמי המודד

את סך הפעילות הכלכלית, המבוססת על העברת כספים.

התמ"ג אינו מודד את האופן, שבו ההכנסות שייצר המשק

מתחלקות בין האנשים, הוא אינו מודד נזקים סביבתיים

ואינו מפחית את נזקי האלימות והניכור. כך בעוד רוב

ההכנסות מגיעות לכיסיהם של בעלי ההון, ואת המחיר על

הנזקים החברתיים והסביבתיים כולנו משלמים, התמ"ג

המקודש יכול להמשיך לעלות. אמצעי התקשורת מהללים את

הצמיחה הכלכלית, וכשזו נעצרת, הם מציעים לנו לעבוד

יותר, לסתום את הפה, ולקנות עוד, כדי לשמר את

הצמיחה, שמועילה, אם בכלל, לבעלי ההון.

תרבות הצריכה:

הערכים הנפוצים מודדים את הקדמה לפי מבחר מוצרים

וטכנולוגיה. מלמדים אותנו, שצריכת יתר מעלה את

הסיפוק האישי, ועם זאת אנו רואים עלייה בניכור,

באלימות ובאומללות האישית. המלכודת היא בכך, שאי

אפשר לספק את הצורך באהבה, אושר ומגע אנושי באמצעות

פלאפון, ג'יפ חדש או נעליים גזעיות. כמה שהשמלה

פצצתית, היא רק פריט לבוש, שהופך אותך אולי מאישה

לכוסית. מצד שני באים המפרסמים והופכים את השמלה או

המוצרים האחרים לסמלי הצלחה. במוחנו אנו יודעים את

הזיוף, אך הפרסום עובד על התחושות, שאיננו מודעים

להן, וככל שהניכור עולה, כך קל יותר להציע לנו

פתרונות לבדידות בקניון ומול הטלוויזיה.

התקשורת והמשבר החברתי:

לפי העיתונים רוב הזמן אין משבר חברתי. הבעיות שלנו

הן, שאנחנו לא מספיק תקיפים עם ערפאת ולא מספיק

מלקקים לבוש. צמיחה כלכלית והפרטה הן הדגל, ואובדן

הכנסה ופגיעה בזכויות עובדים ובסביבה הם המחיר הנעלם

מעמודי החדשות. כאילו אין קשר בין צמצום תקציבים

לאבטלה או בין מדיניות הממשלה להרס הסביבה. לא רק

שמקפיאים אותנו בבורות, אלא שהתקשורת המקושרת

לאליטות, מקדמת את האינטרסים שלהן, כאילו הם

האינטרסים של העם. ביקורת יסודית על התמ"ג? לא

בעיתון של פישמן.

התרגלנו...

התרגלנו להידרס על-ידי המערכת. התרגלנו לקבל את

הגזענות שלה, תחילה כלפי מזרחיים וערבים ובהמשך גם

לגבי עובדים זרים. התרגלנו לחיות עם דיכוי האישה

בבית, בעבודה וברחוב. התרגלנו להתלהמות התקשורתית.

כחברה התרגלנו לחשוב, שאנחנו צריכים את המנהיגים

והמומחים שיחליטו בשבילנו. התרגלנו להאמין בזה, גם

כשהניצול נעשה לנגד עינינו ועל עורנו. התרגלנו

למדינת צבא ומשטרה, שצודקת תמיד, גם כשהיא הורגת

אנשים וכולאת אנשים, שאין להם מוצא מלבד הפשע.

קל למערכת להפריד בינינו. הפרד ומשול. ואדי סאליב,

איגודי עובדים, הפנתרים השחורים ועוד ועוד. אנו

שומעים את ההסתה של בעלי ההון והפוליטיקאים נגד

העובדים במגזר הציבורי, כדי שנחשוב שהם האויב, הם

הבעיה, ולא המדיניות הכלכלית חברתית, המובילה אותנו

לתהום. כשאדם לאדם זאב, הולכת לאיבוד הסולידריות

הבסיסית למאבק ושינוי משותפים. חיכוכים בין ערבים

ליהודים, בין דתיים לחילוניים או בין ותיקי השכונות

לעולים חדשים. הגזענות והשוביניזם מכלים אותנו ואת

המאבק.

רק העם ישחרר את העם:

כדי לצאת מזה צריך לרצות לצאת מזה. כל קבוצה, הפועלת

לצדק חברתי, צריכה לבנות גשרים לקבוצות אחרות, לא

להסתיר את הייחוד שלה, אך למצוא את הקווים המשותפים

למאבק. מי שמדכא עובדים מהגרים, מדכא גם עובדים

ותיקים. היזמים, המפעילים חברות כוח-אדם, קשורים גם

להרס הסביבה ומחזיקים בידיהם את אמצעי התקשורת

הגדולים.

המאבק הוא מאבק של פעולה ישירה. אני לא מבקש טובות

מהפוליטיקאים, לא מתחננת ליחס מהשליטים. אני לא

נותן, שימשיכו לקחת לי את הזכות לפרנסה, לדיור

ולחינוך לילדים. פעולה ישירה היא התמודדות מול מערכת

אי-הצדק, התמודדות חסרת פשרות, עד לשינוי. אי-ציות

אזרחי למערכת, שהפסיקה לייצג אותנו ופועלת יומיום

למען בעלי ההון.

כבו את הטלוויזיה. צאו מהקניון. שביתה במקום העבודה.

התקשרו לחברים, בנו קבוצות פעולה במקום מגוריכם,

התארגנו יחד. כל קבוצה תפעל לפי ראות עיניה: במחאה,

בהסברה, בסיוע לקבוצות אחרות להתארגן. מאבק ישיר

יכול להתחיל רק מהשטח, רק מלמטה. השטח יכתיב את הקצב

של המאבק, והקבוצות השונות יקבעו את היעדים. זוהי

תחילתה של דרך חדשה ולא מתוכננת.

במקביל למאבק חשוב לבנות אלטרנטיבות. התקשורת תזייף

אותנו - נבנה עיתונות משלנו. אין כסף ? נגייס כסף,

מזון, ומשאבים מכל מקום אפשרי. המשטרה מתעללת? נבנה

מערך תמיכה משפטי וציבורי. עם שיתוף פעולה

וסולידריות ניתן לבנות הכל, אפילו בתי ספר קהילתיים.

במקביל למאבק על זכויותינו אנו בונים עולם ללא ניצול

מהבית, מהקהילות, מלמטה.

מידע נוסף באתר התנועה http://todaa-org.co.il

ומקפידים על זה במיוחד בפורום סקופים.