|
17-04-2006, 08:54
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
וכמו קאטו הזקן - שוב על המועצה לבטחון לאומי...
שווה קריאה:
מל"ל לאזרח
מאת ראובן פדהצור
יתרונו הגדול של אהוד אולמרט, כמי שאמור לגבש את מדיניות הביטחון הלאומי, הוא, שהוא לא היה גנרל. אולמרט משוחרר מדפוס החשיבה הצבאי, ולפיו לכל בעיה אפשר למצוא פתרון צבאי. גם אין הוא חש הזדהות אוטומטית עם הממסד הביטחוני וקציני הפיקוד הבכיר.
לאולמרט גם נקרתה הזדמנות, שקודמיו החמיצוה במתכוון. הוא יכול לשפר את תהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי, אם ישכיל לשנות את מעמדה של המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) ולהופכה למכשיר מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. מל"ל הוקמה על ידי בנימין נתניהו במארס 1999, אך זמן קצר אחר כך הוא נאלץ לפנות את לשכת ראש הממשלה. אהוד ברק ואריאל שרון, הגנרלים, הרי ידעו הכל והבינו בביטחון טוב מכל אחד אחר, ולכן גיבשו את המדיניות בעיקר בהתבסס על אינטואיציה ועל מעגל מצומצם של מקורבים.
גם החלטות אסטרטגיות (היציאה מלבנון ותוכנית ההתנתקות) קיבלו ברק ושרון בלי לקיים תהליך מסודר, הכולל עבודת מטה ובוחן את כל הבטי ההחלטה בראייה מערכתית. שניהם העדיפו להתעלם ממל"ל ולכן גם לא טרחו להעבירה לקרבתם, והיא נשארה ברמת השרון הרחק מלשכת ראש הממשלה.
על הליקויים והפגמים בתהליך קביעת המדיניות בישראל, שניתן לשפרם על ידי שימוש נבון במל"ל יכול אולמרט ללמוד מדו"ח מבקר המדינה, העומד להתפרסם בעוד כשלושה חודשים, בנושא מל"ל. על פי עיקרי הדו"ח, שהועברו לתגובת כל הנוגעים בדבר, היה אולמרט יכול להתרשם מכך, שעיקר הביקורת מופנית ללשכות של ראשי הממשלה. יש אמנם ביקורת גם על תפקוד המועצה עצמה, אך החשוב בדו"ח הוא הדגש על ההשלכות השליליות שהיו לסירובם של ברק ושרון להשתמש במכשיר החשוב כל כך שהיה ברשותם.
תהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי מתנהל בדפוס קבוע כמעט. כשמתעוררת סוגיה הדורשת הכרעה מוצגות בפני ראש הממשלה והממשלה הערכות- הצעות של מערכת הביטחון, ואין בצדן חלופות אחרות. הממשלות כולן לא השכילו לכונן גופים מקבילים לצה"ל, שביכולתם לגבש הצעות למדיניות. וכך, מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל מתבססת אך ורק על החלופות שמציג צה"ל.
הבעיה היא, שאנשי צבא מציעים תמיד פתרונות ודרכי פעולה המבוססים על שימוש, או הישענות לפחות, על כוח צבאי. כבר בספטמבר 2001 כתב מבקר המדינה על ההשלכות השליליות שיש לעובדה, "שגוף ניתוח אסטרטגי מטכ"לי, המאויש באנשי צבא שנקודת מבטם היא בעיקרה צבאית, אמור לבצע ניתוח אסטרטגי בנושאים מדיניים ואזרחיים עבור הרמה המדינית".
על הבעייתיות בתהליך גיבוש המדיניות ועל ההימנעות מהשימוש במל"ל עמד המבקר באותו דו"ח, שנכתב כשנתיים וחצי לאחר כינון המועצה, כשציין שהבעיה היא העדר "גוף נוסף לצה"ל המסוגל לספק (לדרג המדיני) ניתוח הכולל את מלוא המשמעויות של מציאות נתונה, החל ברמה המערכתית, דרך הרמה האסטרטגית- הצבאית, וכלה ברמתה המדינית".
מאז לא השתנה דבר בתחום זה, אם כי לזכות שרון ייאמר, כי לאחר שהחליט על ההתנתקות הוא הבין, שמוטב להעביר את תפקיד תרגום הרעיון לשפת המעשה למל"ל ולא לצה"ל. ניתוח מימוש תוכנית ההתנתקות מראה, כי לעבודת התכנון של מל"ל היתה תרומה מכרעת לביצוע המוצלח.
מעטות המדינות ומעטים קובעי מדיניות במדינות אחרות הנאלצים להתמודד תדיר עם אתגרים אסטרטגיים מרחיקי לכת ולקבל החלטות, שהשלכותיהן על עתיד המדינה מכריעות. הצורך בהסתייעות במועצה גדל כאשר בראשות הממשלה עומד אזרח, ולא גנרל בדימוס, וכאשר ייתכן שגם שר הביטחון לא יבוא משורות הקצונה הבכירה, ובשעה שברור שבחודשים הבאים יהיה על הממשלה להכריע בסוגיות אסטרטגיות חשובות.
שהרי כל מטרת מל"ל היא הצגת חלופות למדיניות למקבלי ההחלטות, שיתוספו לאלה שמציגה מערכת הביטחון. הגוף הזה אינו כפוף לצבא ולא לממסדים ביטחוניים אחרים, ועבודת חבריו משוחררת מאילוצים של שאיפה לקידום וממחויבות לגופי מערכת הביטחון. רק גוף כזה יכול לבחון את הסוגיות שעל סדר היום מנקודת מבט מערכתית, המתחשבת בשיקולים שאינם רק צבאיים טהורים.
בשיחות עם ראש מל"ל, האלוף (במיל') גיורא איילנד, לא הבטיח אמנם אולמרט דברים ברורים בקשר לעתיד המועצה, אך ממקורביו אפשר להבין, שבכוונתו להעבירה ללשכת ראש הממשלה בירושלים ולהפוך אותה למכשיר מרכזי בתהליך גיבוש המדיניות. יש לקוות, שאכן יממש את כוונתו זו ולא ישעה לעצות המשתתפים האחרים במערכת המדינית הביטחונית, הרואים במועצה לביטחון לאומי חזקה, יעילה ומשפיעה בבחינת איום על מעמדם והשפעתם. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
|
|