13-04-2006, 23:10
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עידו403 שמתחילה ב ""נלחם", סיפורו של סא"ל יואב מרדכי, מג"ד 13 של גולני. מתוך מוסף החג של "מעריב""
יואב היה שמינסט שלי בפנמ"ץ אור-עציון.
כשהוא היה מ"פ מסייעת 12 נולדו התאומים שלו, לאחד מהם הוא קרא ברק (גדוד 12= ברק...).
מעניין אם לילד הבא הוא יקרא גדעון.
טוב שהוא לא היה ב51, הוא היה צריך לקרוא לתאום אחד הבוקעים ולשני הראשון 
הכתבה מאאאאד מחימאה לו ומתעלמת מתופעות/התנהגויות מסויימות:
ציטוט:
|
חייל מתגייס לגולני לא כדי להיות סבל, לא גנן ולא פועל נקיון. תופעות של פגיעה בכבוד האדם, השפלות, צריך לעקור מהשורש. התפקיד שלנו כמפקדים הוא למצות מהלוחמים שלנו את המיטב לצורך הפעילות המבצעית. יש דרכים אחרות לשימור הווי ומסורת בתוך מסגרת צבאית. לא צריך בשביל זה לרמוס זכויות בסיסיות של חיילים צעירים.
|
החיילים הותיקים בגדוד מאד לא מרוצים מהתפקוד של יואב כמג"ד (ושל תמיר ידעי כמח"ט) בעיקר בכל הנוגע לזכויות ותיקים. נכון שיואב מדבר על כך שאסור לקפח חיילים צעירים (ואני לא חולק על כך), אבל צריך לתת זכויות יתר מסויימות לחיילים ותיקים. מפקד שמעולם לא היה חייל, בעיקר אם הוא מגיע מהיח"טיות, לעולם לא יבין מה זה להיות חייל בגדודים ללא שום אופק של קידום בשרות.
דווקא המשפט הזה: "חייל מתגייס לגולני לא כדי להיות סבל, לא גנן ולא פועל נקיון". אירוני במיוחד. יש פה בפורום חייל מגדוד 13 לפני שיחרור שיואב הפך אותו לפועל נקיון, גנן וסבל.
ציטוט:
מהסיירת הגיע לגדוד 12 של גולני, להיות מפקד פלוגה. אז גם נפצע. אחרי קצת יותר משנה בתפקיד. זה היה ב-4 במארס 1996, במהלך חג פורים.
באותו יום, בארבע אחרי הצהרים, אירע פיגוע ההתאבדות בדיזנגוף סנטר. 13 אזרחים נהרגו.
האווריה, גם בצפון, שם ישבה חטיבת גולני באותה צקופה, היתה מתוחה.
מרדכי יצא לקריאת המגילה מהמשרד שלו, שעה ששמע צרור יריות. לוחם נפצע. מרדכי עלה על הג'יפ ויצא לשטח. חבר אליו מפקד גדוד 12 באותם ימים, המג"ד הדרוזי הראשון בגולני, סא"ל חוסיין אמיר עלי עמאר, יחד עם החפ"ק שלו. התפתח מרדף בעקבות חוליית המחבלים בתוך שטח לבנון.
"חוסיין ואני עמדנו בצומת, עשינו התייעצות". משחזר מרדכי, "פתאום נשמע פיצוץ אדיר. אני זוכר שעפתי . הרגשתי חידלון כזה, חוסר אונים, חולשה מאוד גדולה. אפילו לא היה לי כוח לצעוק או לבכות."
|
יואב נפצע יום אחרי, תענית אסתר (לא בפורים) 96. באותו יום היה פיגוע בדיזנגוף סנטר ויום לפני כן פיגוע בקו 18 בירושלים. גם בלבנון הגיזרה הייתה מתוחה מאד. הפלוגה שלי הוקפצה כפלוגה נוספת על הסד"כ הרגיל (אח"כ נוספו עוד כוחות) ואחרי חודש נפתח מבצע ענבי זעם.
התאור של הארוע שבו נפצע יואב מאד אנמי יחסית למה שקרה בפועל. אני כבר שכבתי בבית חולים כך שאני ניזון בעיקר משמועות ותחקירים. אבל אני מכיר דברים אחרים ואנסה להביא אותם לפה (אני אנסה לגרום לחג'בי, שהיה אז הקשר של יואב לכתוב בעצמו את הדברים, או לחבר'ה אחרים מהמסייעת). השוני העיקרי היה ההחלטה לקפוץ עם כוח חי"ר (כרמל א' וב' של ציבעוני) במקום להוציא את הטנק של המוצב שהיה כבר בעמדה אחורית ולא קיבל אישור.
בהחלט ייתכן שאם הטנק היה יוצא החוצה המצב היה שונה לגמרי. העת"ף והקשת זיהו את המחבל/ים מאד קרוב לנקודה שבה יואב וחוסיין התייעצו. הם גם קיבלו על כך דיווח, ניסו לחפש את המחבל אך לא הצליחו למצוא אותו ותוך כדי חיפושים הופעל עליהם המטען.
זה היה פיגוע משיכה קלאסי: ירי על בט"שית (של פלוגת מסלול 12 שישבה בציפורן) צמוד לשער (כך שהכוחות שיוקפצו לא יתלבטו וישר יפתחו את השער ויכנסו לתוך המטען).
"התפתח מרדף...בתוך שטח לבנון" נשמע כאילו מבצע ליטאני לפחות. בסך הכל פתחו את השער של המוצב והתקדמו כמה עשרות מטרים. עם הטנק עשינו את זה יום יום.
אגב, כשהרמטכ"ל, שחק, ביקר את יואב בבית החולים הוא עבר גם אצלי וליד כל העיתונאים שאלתי אותו למה הפלוגה שלי הוקפצה ללבנון ומתי מתחיל המבצע? כמעט חשפתי את ענבי זעם  .
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
