מבצע ענבי זעם

מבצע "ענבי זעם" הוא מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון בין ה-11 באפריל וה-27 באפריל 1996 בעקבות ירי "קטיושות" של ארגון החיזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.

רקע

החל מסוף שנת 1995 גבר המתח בין חיזבאללה לצה"ל באזור הגבול הצפוני של מדינת ישראל. חיזבאללה ביצע פעם אחר פעם ירי קטיושות לעבר יישובים ישראלים בגבול הצפון, והפך אותם ל"בני ערובה". מעשה זה הפר את הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום מבצע דין וחשבון (1993).

מזכיר המדינה האמריקאי וראש ממשלת צרפת ביקרו באזור, ורה"מ דאז פרס העמיד אותם על חומרת המצב. הם מצידם ניסו להרגיע את הרוחות, ובו בזמן הודיעה סוריה כי תפעל להרגעת המצב, אך ירי הקטיושות נמשך. ב-9 באפריל 1996 נחת מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון. הפגזת הקטיושות גרמה פגיעה מאסיבית בקריית-שמונה ובעקבותיה נפצעו 36 תושבים. ראש הממשלה, שמעון פרס החליט כי ישראל לא תוכל להמשיך ולהבליג ונתן לצה"ל הוראה לפעול על מנת להפסיק את ירי הקטיושות ולהביא לשקט בגבול הצפוני של מדינת ישראל. תושבים רבים שחיו בדרום לבנון החלו לברוח צפונה לכיוון ביירות, ביודעם כי ישראל לא תבליג עוד זמן רב ותגובתה תהיה קשה.

המבצע

המבצע החל בשעות הבוקר של ה- 11 באפריל בתקיפת מטוסי חיל האוויר את בקעא וביירות, בהשתתפות כוחות ארטילריה שריון וחיל הים. מטרת המבצע היתה הפסקת הירי על ישראל והבטחת בטחון ישובי הצפון ע"י פגיעה במטרות מחבלים בלבנון, שיבוש החיים האזרחיים בדרום לבנון והפעלת לחץ על הממשל

עם תחילת המבצע גינו אותה לבנון וסוריה, והוגשה תלונה למועצת הביטחון. מועצת הביטחון דנה בפעולה הישראלית . מדינות המערב הביעו בתחילה הבנה לפעולה הישראלית. אולם פגיעה של ישראל בתושבי כפר קנא, שינתה את היחס לישראל. גברו הקריאות להפסקת אש והאצת המגעים המדיניים. ישראל הביעה נכונות להפסקת אש מיידית בתנאי שחיזבאללה יפסיק את הירי.



מעורבות חיל האוויר במבצע:



מהלכי מבצע "ענבי זעם" היו דומים למבצע "דין וחשבון", ביולי 1993: הפצצה כבדה של הכפרים השיעיים בדרום לבנון במטרה ליצור נהירת אזרחים צפונה, לכיוון ביירות, ובכך להפעיל לחץ על ממשלות סוריה ולבנון לרסן את פעולות החיזבאללה. למרות הפעילות רחבת ההיקף של חיל-האוויר - יותר מאלפיים גיחות מטוסים במשך המבצע - לא הושמדה היכולת המבצעית של החיזבאללה.



"הרעיון שעמד מאחורי מבצע 'ענבי זעם' הוא יצירת התנאים הטובים ביותר עבור הדרג המדיני, בבואו למשא ומתן עם הלבנוניים והסורים", אמר מפקד חיל-האוויר דאז, האלוף הרצל בודינגר. "הדרך למימוש רעיון זה היתה תקיפת תשתיות, כדי ליצור נזק כלכלי שיילך ויגדל עם הזמן, ויתחיל להשפיע על התושבים ועל ממשלת לבנון. במקביל, הוחלט שלא יכול להיות מצב בו תסבולנה שתי ממשלות, לבנון וסוריה, ואילו החיזבאללה, שבגללו החל המבצע, ייצא בלי שריטה. לכן נקבע כי כל מקום שידוע בזיקתו לחיזבאללה והתפנה מאזרחים - ייהרס".

הגיחה שפתחה את סדרת תקיפות חיל-האוויר התמקדה באזור גבול לבנון-סוריה, באזור הנשלט בידי כוחות סוריים ונמצא בטווח סוללות הטילים של הצבא הסורי. הקירבה לגבול הסורי, ביחד עם תנאי הראות הקשים והעננות הנמוכה, הפכו את הגיחה למורכבת יחסית לגיחות אחרות בלבנון, וחייבו שימוש במערכות חימוש מתוחכמות, שהצריכו עבודת צוות מדויקת.

יעדה של התקיפה היה בסיס לוגיסטי של ארגון החיזבאללה בתל קיאל, הנמצא כחמישה ק"מ מערבית לעיירה בעל-בק,שמבחינת גודלה היא כמו גדרה ורחובות ביחד, בה נמצאים בנוסף לכוחות הסוריים, גם כוחות של משמרות המהפכה האיראניים. הבסיס שימש לאחסון מכולות נשק ואמצעי לחימה, ובשטחו נמצאו גם מספר עמדות נ"מ. על צמד מטוסי F-16 הוטל להשמיד שתי מכולות שנמצאו בבסיס.

זיהוי המטרות התבצע באמצעות מערכת הלנטירן, מערכת זו מורכבת משני מיכלים התלויים בכל אחד מצדי המטוס. בנוסף למטע"ד הניווט, כוללת המערכת גם מטע"ד לרכישת מטרות והכוונת חימוש. שני המטע"דים מכילים מערכת "פליר", העובדת על עיקרון הדימות התרמי, לראיית לילה.
הנווטים זיהו את צמד המכולות וסימנו אותן בלייזר, במטרה לכוון את הפצצות המונחות שנשאו המטוסים. עם זיהוי המטורות נכנסו המטוסים לתקיפה והטילו את הפצצות. כל מטוס הטיל שתי פצצות מונחות במשקל של כחצי טון כל אחת. התקיפה המוצלחת היתה התגובה הראשונה של חיל-האוויר לירי הקטיושות על קריית-שמונה יממה לפני כן.

מטרה נוספת שהותקפה ביום הראשון למבצע, היתה מפקדת המבצעים של ארגון החיזבאללה, השוכנת בלב ביירות, בירת לבנון, שמטוסי חיל-האוויר לא פעלו בה מאז 1982. היתה זו התקיפה הראשונה של מסוקי האפאצ'י במבצע. היעד נבחר בדייקנות: משרד בקומה הראשונה באגף הצפוני של בניין בן עשר קומות, הממוקם בלב של מיתחם בניינים צפוף. המטרה הושמדה בדייקנות כירורגית, בטילי הלפייר מונחי לייזר. "עקבתי בעיניים אחרי מעוף הטילים וראיתי איך אש מכסה את חלקה הצפוני של הקומה הראשונה בבניין", סיפר סגן י', שהשתתף בגיחה. "הפגיעה היתה מדויקת. לא הבחנתי בשום סימן לפגיעה בקומות האחרות, או בבתים סמוכים".

בערבו של יום הלחימה הראשון הגדיר מפקד חיל-האוויר את מטרות החיל במבצע: תקיפות נקודתיות, "כירורגיות", שיפגעו בחיזבאללה מבלי לגרום נזק לאזרחים. משימות אלה, כך התברר במהלך הקרבות, נתפרו בדיוק לפי מידותיו ויכולתו של מסוק האפאצ'י: טילי ההלפייר שהוא נושא, משוגרים לפי הנחיית לייזר ופוגעים במטרות נקודה. יחד עם האוויוניקה המתקדמת של המסוק, שרידותו הגבוהה, ויכולתו לפעול בכל מזג אוויר, ביום ובלילה, הפך האפאצ'י לשחקן המרכזי של חיל-האוויר במלחמה כנגד החיזבאללה.

אחת הגיחות הידועות במבצע "ענבי זעם" היתה תקיפת תחנת הכוח בביירות. מטוסי F-16 יצאו במטרה לפגוע רק בתחנות מיתוג מסוימות בתחנה, שיגרמו להאפלה בחלקים מהעיר ביירות. היתה זו תקיפת התשתית הראשונה במהלך המבצע, והפעם הראשונה במבצע שמטוסי קרב של חיל-האוויר תקפו מטרות בביירות מאז מלחמת שלום הגליל. הפגיעה היתה מדויקת. "נכנסנו ביחד, צללנו ב-60 מעלות ושיחררנו ארבע פצצות מעל תחנות המיתוג", סיפר סא"ל ה', שהשתתף בגיחה. "סוג הפצצות שהטלנו גורם בדרך כלל לפטריית עשן שחור גדולה מאוד, אבל ברגע שמשכתי והפכתי את הכנף, פתאום הבחנתי במין פיצוץ חשמלי גדול, כמו בסרטים. נוצר עיגול של אור, גיצים והבזקים מכל עמודי החשמל שהתפוצצו ועפו לכל עבר. זה היה ממש מחזה מדהים".

עוד תקיפה סבוכה ומוצלחת שביצעו מטוסי ה-F-16 , היתה בבוקר היום השני למבצע. המטוסים נשלחו לתקוף משגרי קטיושות בג'בל-עקרבין ונתקלו במסך כבד ביותר של עננים. "הגענו לרגע התקיפה", תיאר רס"ן ק', סמ"ט ב' בטייסת. "הזנתי את הנ"צ למחשב והתחלתי לצלול. בדרך נכנסנו לסערה ואני זוכר שהבזיקו ברקים בתוך שכבת העננים הכהים. שחררנו ארבע פצצות של 500 ק"ג וטון ומשכנו מיד לגובה. את הפיצוצים לא יכולנו לראות או לשמוע, אבל לאחר זמן קצר הודיעו לנו בקשר שהפגיעות היו טובות. לכפרים לא נגרם נזק". תקיפה זו היתה הראשונה בתולדות חיל-האוויר, שהתבצעה בתנאי אל-ראות.

מסוקי הקרב של חיל-האוויר מילאו תפקיד חשוב במבצע. עיקר פעילותם בימים הראשונים היה ציד משגרי קטיושות בגיזרה המזרחית, צפונית לרצועת הביטחון. המסוקים שהו באוויר 24 שעות ביממה, כשהם מוכנים להיכנס בכל רגע לתוך שטח לבנון ולטפל בכל איום. בלילה שבין שבת ליום ראשון, כשמבצע "ענבי זעם" נכנס ליומו הרביעי, עברו מסוקי הקוברה מרצף טיסה קבוע בשמי דרום לבנון לתקיפות יזומות ואינטנסיביות של מטרות מדויקות מצפון לאזור הביטחון.

ב-18 באפריל, בתגובה על ירי מחבלים שהתמקמו סמוך לכפר כנא שמדרום לעיר צור, הפציצו מטוסי חיל-האוויר את האזור. פגז תותח, שנורה על-ידי חיל-התותחנים, פגע בטעות במוצב האו"ם בכפר כנא. במוצב מצאו מחסה באותה שעה עשרות תושבים מקומיים. מההפגזה נהרגו כ-100 אזרחים לבנוניים ועשרות נפצעו. התמונות הקשות, שפורסמו ברחבי העולם, גררו תגובות נזעמות. מדינות המערב, ובראשן ארה"ב, לחצו על ישראל להפסיק את הלחימה. הודות למאמצי תיווך של שר החוץ האמריקאי, וורן כריסטופר, נחתם כעבור מספר ימים הסכם הפסקת אש, שבעקבותיו הסתיים המבצע בשעה 4:00 לפנות בוקר בשבת ה- 27.4.96

מתוך סיפורו של אל"מ דרור, שהתפרסם בבטאון חיל האוויר ומופיע במהדורה החדשה של הספר "חליפת לחץ":

במהלך המבצע הייתי מפקד טייסת F-16. "ענבי זעם" היה מבצע מוגבל, שנערך באביב 1996 ובו פעל חיל-האוויר בעליונות אווירית מלאה. אבל, מעבר להשגת העליונות האווירית, השאיפה המשותפת של כל הדרגים, צבאיים ואזרחיים כאחד, היתה, שחיל-האוויר יצליח במסגרת המבצע הזה לעצור את הקטיושות. גם אם זה לא הופיע בכתובים, אני משוכנע, שבתת-ההכרה של כולם ישב משהו כמו - חיל-האוויר נלחם במצב של עליונות אווירית מלאה, נגד ארגון שמונה כמה מאות אנשים, אמנם נתמכים על-ידי איראן וסוריה, אבל לא מדובר כאן במיליוני אנשים, ולכאורה יש לנו את כל הכלים לפתור למדינת ישראל את הבעיה של הקטיושות, הנורות על הישובים האזרחיים לאורך גבול הצפון.
במסגרת "ענבי זעם" לא אישרו, ככל שידוע לי, תקיפה של מטרות תשתית. הנחת העבודה היתה, שנצליח לעצור את הקטיושות על-ידי פגיעה בהן עצמן, או באנשים המפעילים אותן.
בסוף המבצע קרו שני דברים מעניינים. הראשון, מהזווית המבצעית, היתה תחושה שהלחימה נעצרה בשלב לא מתאים. היתה הרגשה שלא הצלחנו לבוא לידי מימוש מלא. השני, מהזווית הציבורית, היתה הרגשה שלא הגענו לשלב שבו הצלחנו לעצור את הקטיושות. עבורנו, זאת היתה הרגשה לא נעימה: למרות כל מה שעשינו, המשיכו לירות קטיושות על אזרחים, נשים וילדים בקרית-שמונה. הרגשנו, שלא סיפקנו את המענה ההיסטורי שציפו מאיתנו.
ההבנות שנולדו מתוך מבצע "ענבי זעם" לא שיפרו את ההרגשה הזאת. הן היו דיספרופורציוניות להצלחה המבצעית שלנו. תחת המעטה של הבנות "ענבי זעם" נוצר מצב, שלחיזבאללה מותר לפגוע בחיילינו ואילו עלינו הוטלו מיגבלות חמורות, כדי שלא יתפרש שכאילו פגענו באזרחים ובכך פתחנו פתח לירי שלהם, של קטיושות, על קרית-שמונה. בגלל המיגבלות האלה השתנה אחד המאפיינים המרכזיים ביותר בתפיסת ההפעלה של חיל-האוויר והוא - מרחב ההחלטה של המוביל. בימים כתיקונם, יכול מוביל הגיחה לקבל החלטות כמעט ללא הגבלה, משום שהוא זה שחווה באופן בלתי אמצעי את תנאי-האמת בשטח. הוא יכול לפעול ללא מיגבלות ואת הדין-וחשבון המקצועי על פעולותיו הוא נותן בתחקיר, בטייסת, לאחר הנחיתה. אנחנו מחנכים על-פי העיקרון הזה את כל הטייסים שלנו וזהו ערך עליון אצלנו. הייתי אומר, שזה מה שמבדיל בין תפיסת הלוחמה האווירית המערבית לבין זו מזרחית.
אבל, מאז "ענבי זעם" חל כירסום במרחב ההחלטה של המוביל. נוצר מצב, שבו עיקר תשומת-הלב בכל גיחה היתה ממוקדת סביב החשש שלא תיעשה שגיאה, שבעקבותיה יחל ירי קטיושות. כל פעולה והחלטה נבחנו בזכוכית מגדלת ולמעשה נותר למוביל מרחב החלטה צר מאוד. עבור טייסי חיל-האוויר, זה היה שינוי תרבותי עמוק. גם החיזבאללה קלטו את זה והתוצאה היתה שבכל האירועים שהתחוללו מאז המבצע, הם היו אלה שירו את הקטיושה האחרונה. הם התנהגו כאילו הם אלה ששולטים במצב ובידם להסלים אותו או להשקיט אותו. למרות שבידינו מצוי הכוח - נטה מאזן האימה, בגלל הזהירות שלנו, כביכול לטובתם.

מעורבות חיל הים:

חיל-הים נטל חלק בפעילות צה"ל לצמצום ירי רקטות לעבר שטח ישראל, ב- 14 מבצעים יזומים שבהם השתתפו סטי"לים, דבורים וקומנדו ימי. בין הפעולות שביצע החיל: סגר ימי אשר הוטל במרחב שבין צור לבירות וירי תותחי סטי"לים לשיבוש תנועת כלי-רכב בציר החוף הלבנוני.

הסגר הימי היה גורם אפקטיבי ביותר במסגרת הלחץ שהופעל על הממשל הלבנוני.

מסמך הבנות לסיום מבצע "ענבי זעם"

26 באפריל 1996





ארה"ב מבינה כי אחרי דיונים עם ממשלות ישראל ולבנון, ובהתייעצות עם סוריה,
לבנון וישראל תבטחנה את האמור להלן:

• קבוצות חמושות בלבנון לא תבצענה התקפות של ירי טילי קטיושה או נשק מכל סוג
  אחר אל ישראל.
• ישראל ואלה המשתפים עמה פעולה לא יירו מכל נשק שהוא אל אזרחים או מטרות
  אזרחיות בלבנון.
• מעבר לזה, שני הצדדים מחויבים להבטיח כי בשום נסיבות לא יהיו אזרחים יעד
  להתקפה, וכי ריכוזי אוכלוסיה אזרחית ומתקנים תעשייתיים וחשמליים לא ישמשו
  כנקודות מוצא להתקפות.
• בלי להפר הבנה זו, אין בה דבר אשר ימנע מכל אחד מהצדדים לממש את זכותו
  להגנה עצמית.

מוקמת קבוצת ניטור המורכבת מארה"ב, צרפת, סוריה, לבנון וישראל. משימתה תהיה
לנטר את החלת ההבנה הנ"ל. תלונות תוגשנה לקבוצת הניטור. במקרה של טענה
להפרה של ההבנה. הצד המגיש את התלונה יעשה זאת בתוך 24 שעות. קבוצת הניטור
תקבע נהלים לטיפול בתלונות.



ארה"ב תארגן גם קבוצת התייעצות, שתהיה מורכבת מצרפת, האיחוד האירופי, רוסיה
וצדדים מעוניינים אחרים. למטרות סיוע בצרכי השיקום של לבנון.



מוכר כי ההבנה להבאת המשבר הנוכחי בין לבנון לבין ישראל לידי סיום אינה יכולה
לשמש תחליף לפתרון קבע. ארה"ב מבינה את חשיבותה של השגת שלום כולל באזור.
למטרה זו, ארה"ב מציעה את חידוש המו"מ בין סוריה לבין ישראל ובין לבנון לבין
ישראל במועד שיוסכם, במטרה להגיע לשלום כולל. ארה"ב מבינה כי רצוי שמו"מ זה
ייערך באווירה של יציבות ושלווה.



סיכום:

במהלך המבצע נורו לעבר שטח ישראל 777 רקטות מהם נפגעו 24 אזרחים ו31 חיילים. בצד הלבנוני נהרגו 22 מחבלים ו-58 נוספים נפצעו, 178 אזרחים לבנוניים נהרגו במהלך המבצע ו-470 נוספים נפצעו

מבצע "ענבי זעם" הצליח, לא בגלל ההבנות שהושגו וטיבם, אלא בזה שצה"ל הצליח להביא לכך שהדרג המדיני יצליח לקיים מו"מ עם הסורים כמו שהוא רצה, דבר אשר הפסיק את ירי הקטיושות לעבר יישובי הצפון. למעשה בתוצאות אלה צה"ל קיים את מטרתו והיא הגוף הביצועי של הדרג המדיני לשמירת ביטחון המדינה.

המאמר כולו נכתב לאחר איסוף מידע ושכתובו מהאתרים הבאים:

אתר חיל האוויר
בטאון חיל האוויר
אתר חיל הים
אתר חיל התותחנים
ויקיפדיה
אתר הכנסת
קהילת יוצאי גרוזיה בישראל
האגף לפיתוח ותכנון תכניות לימודים- משרד החינוך התרבות והספורט
בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
אתר "סנאט"
אתר "האגודה לזכות הציבור לדעת"

מעניין ביותר,ישר כוח!

פייי.. כל הכבוד על איסוף החומר המצויין.
השכלתי..

בכל מקרה קבלי ח"ח.

נו, ככה זה כש"שואבים" מאגרי מידע

עכשיו שאני חושב על זה
אני מבין בכמה עבודות בהיסטוריה יכלת לעזור לי
חבל שכבר סיימתי תמקצוע הזה ממזמן

אבל הסטוריה לא מסיימים אף פעם
אני, לדוגמא, שנאתי בתיכון הסטוריה, ומאז שהשתחררתי אני מוצאת את עצמי נוברת יותר ויותר בחומרים הסטוריים...

אגב את לא מסתכלת אף פעם בפרטי?

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

ברוך בואך לפורומים, chatulim.
ביקרת בפעם האחרונה: 11-04-2006 בשעה 11:09
הודעות פרטיות: 0 חדשות, 0 בסך הכל.



אני אמורה להסיק מזה שהיתה אמורה להגיע אלי הודעה ממך?

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

המבצע עצמו היה מוצלח - תוצאותיו המוכרות (לשמצה) בשם "הבנות ענבי זעם" עלו לנו ביוקר רב מאוחר יותר, כאשר יכולת התגובה של צה"ל צומצמה והפכה לקשה בהרבה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בבקשה, להרחיב את ההערה שלך?

תוכן המסמך מובא בהודעה הפותחת של האשכול תחת הכותרת "מסמך הבנות לסיום מבצע ענבי זעם", מה שחוסך את הצורך לחפש אחריו. ראוי להתמקד בסעיפים הבעייתיים:

1.

ציטוט:

קבוצות חמושות בלבנון לא תבצענה התקפות של ירי טילי קטיושה או נשק מכל סוג אחר אל ישראל

לדברי החיזבאללה הקטיושות נורו אל "אדמה לבנונית כבושה", מה שכביכול נתן לירי לגיטימציה. לו היה נאסר ירי הקטיושות לחלוטין, ייתכן וניתן היה לפרש את העניין בצורה שונה (מדובר על פירוש משפטי-פוליטי, שבסופו של דבר הוא הקובע).

2.

ציטוט:

ישראל ואלה המשתפים עמה פעולה לא יירו מכל נשק שהוא אל אזרחים או מטרות אזרחיות בלבנון

כלומר - החיזבאללה יורה מתוך הכפרים ובלבוש אזרחי (כי הוא לא דופק חשבון לאף אחד), וצה"ל לא יכול לעשות כמעט כלום חוץ מלאכול את הכובע.

3.

ציטוט:

מעבר לזה, שני הצדדים מחויבים להבטיח כי בשום נסיבות לא יהיו אזרחים יעד להתקפה, וכי ריכוזי אוכלוסיה אזרחית ומתקנים תעשייתיים וחשמליים לא ישמשו כנקודות מוצא להתקפות

ושוב - לא מדובר בהתקפה כלשהיא, חס וחלילה! מדובר בהגנה על המולדת!

4.

ציטוט:

בלי להפר הבנה זו, אין בה דבר אשר ימנע מכל אחד מהצדדים לממש את זכותו להגנה עצמית

לא משנה מה כתוב היה עד כה, כאן כתוב שתכל'ס כל הנ"ל לא ממש משנה. אפשר להמשיך לחגוג.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תודה.

חיזבאללה ביצע את הירי מפאתי כפרים ולא ממרכז הכפר ובכך עמד בהבנות.
חיזבאללה וארמ"ח אחרים פשוט השכילו לנצל את ההבונות טוב יותר מאיתנו מעצם היותם גמישים יותר ומחוייבים פחות להסכם.
אכן , ההבנות כבלו את ידי צה"ל בהרבה מהמקרים ותו"ל מורכב ביותר הופעל ע"מ לצמצם את הפגיעה באזרחים (בעיקר שרשראות אינסופיות של אישורים על כל ירי).

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

נהנתי לקורא
במיוחד כאחד שהיה שותף פעיל המבצע

www.xnir.com

http://www.facebook.com/photo.xnir

בכוח ה F16 שעשה את מרבית העבודה...

www.xnir.com

http://www.facebook.com/photo.xnir

ציטוט:

במקור נכתב על ידי xnir בכוח ה F16 שעשה את מרבית העבודה...

אם העבודה נאמדת בשעות פעילות, אין ספק שאת רוב העבודה עשו כוחות שריון ויחידות מיוחדות בפעילות שטח טקטית (מארבים, ציון מטרות וכו'). גם התותחנים עבדו קשה מאד: 6 או 7 סוללות על גבול לבנון ובתוכה (רקפת, נקראו רמז 1 ו-2; טוליפ וסוללות "יוספי 1-4" הצמודות לטוליפ; וסוללת שרייפה), וסוללה אחת ברמת הגולן.
אם העבודה נאמדת בהרוגים לצד השני אז במבצע ענבי זעם נהרגו בסה"כ 55 מחבלים ו104 אזרחים (102 בתקיפת התותחנים על כפר קנא). אחד עשר מחבלים נהרגו מירי של טנקים בפלוגה שלי, 20% (שישה מתוכם ע"י טנק אחד!).
אם היא נאמדת בעלות כספית או בהשלכות אסטרטגיות, אין לי נתונים כדי להעריך מי עשה את רוב העבודה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תוכל להרחיב לגבי אירוע הריגת 6 מחבלים ע"י אותו טנק בודד?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/456/218.html

בנט דיווח, האסון בדרך

"...ב-18 באפריל 1996, בחג הפסח, רעשו המדינה והעולם כולו. חמישה פגזים של צה"ל, בקוטר 155 מ"מ, נחתו על מחנה פליטים שהוקם במטה יוניפי"ל בכפר כנא, 15 קילומטר מדרום מזרח לצור. התוצאה הייתה טרגית. 102 אזרחים לבנוניים נהרגו, ובהם נשים וילדים רבים. המטווח חסר הרחמים עורר ביקורת חריפה בכל מקום על פני הגלובוס, וגם מיני-מלחמת גנרלים פנימית. הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק טען כי 'צה"ל לא ידע שיש אזרחים במטה יוניפי"ל'. ראש אמ"ן משה (בוגי) יעלון טען ההפך. 'ידענו שאזרחים מפונים ברחו לתוך מתקנים של האו"ם', קבע יעלון. בפיקוד הצפון הלכו על גרסת הביניים ומסרו כי 'הקצין התורן, אלוף משנה פ', ידע שהוא יורה לתוך מחנה האו"ם, אבל לא ידע שמאות פליטים ברחו לשם'. אלוף הפיקוד היה אז עמירם לוין. הימים הם ימי 'ענבי זעם'. חיזבאללה פותח בירי של קטיושות על יישובי הצפון. ראש הממשלה שמעון פרס מחליט לצאת למבצע שיפסיק את הירי. ב-11 באפריל תקף חיל האוויר מטרות של חיזבאללה בביירות ובבקעה. כוחות שריון, תותחנים וחיל הים הפגיזו מטרות גם הם. תושבי דרום לבנון ברחו או פונו צפונה, ותושבי צפון המדינה ברחו או פונו דרומה. במהלך המלחמה פעלו כוחות מיוחדים במבצעים חשאיים בעומק לבנון, בעיקר יחידות מגלן ושלדג. שר הכלכלה נפתלי בנט היה אז מפקד פלוגת לוחמים במגלן שהוביל את הכוח הגדול ביותר פנימה. כאשר הכוח התגלה נורתה לעברו אש מרגמות מדויקת. בנט דיווח לחפ"ק מאור. החפ"ק הורה להשיב אש חזקה, מה שגרם לאסון הגדול במטה יוניפי"ל ולהפסקת המבצע. החברים של בנט ליחידה מודים בעובדות שנחשפות כאן לראשונה, אך לא מודים באשמה. 'צריך להבין את המציאות', מספר אחד הקצינים. 'היינו שמונה ימים בתוך השטח. חיסלנו מחבלים בכל פינה. ביום השמיני גילו אותנו. באמצע היום חטפנו ירי מרגמות. לא יכולנו לראות מהיכן הגיעה האש. היינו באמצע ואדיות ורכסים והמרגמות הגיעו מהשמים'. בנט עצמו הצדיק ללא עוררין את ההחלטה של החפ"ק, שלה הוא בעצם היה אחראי. באירועי מורשת הקרב של יחידת מגלן טען בנט: 'כל אזרח שנהרג זה אסון. חיזבאללה ירו מתוך בתי ספר ובתי חולים. אני באופן אישי לא הייתי מעורב בהנחיה או בכיוון, רק בדיווח. בחפ"ק זיהו מאין יורים על הכוח של בנט וקיבלו החלטה לירות על מקור הירי, ובצדק. כך הצילו את החיים שלנו. חיכינו לרגע החשכה, הגיע מסוק ולקח אותנו למחניים. רק שם נודע לנו על כל האירוע'. 'היה הלם בארץ ובעולם', סיפר בנט לחיילי היחידה, 'אבל מה שלא אשכח זה את אלוף הצפון עמירם לוין, שהגיע אחרי יומיים לבסיס שלנו והעניק לנו גיבוי מוחלט. זה היה רגע אדיר'.

המניפולציה של פרס

נפתלי בנט הגיע למגלן מסיירת מטכ"ל ארבע שנים לפני האסון בכפר כנא. הוא היה מפקד צוות ובהמשך היה מפקד פלוגת הסיור המבצעית. לפני מבצע 'ענבי זעם' הוא התמחה במבצעים ופשיטות על בסיסי חיזבאללה בעומק לבנון, בעיקר בגזרה המזרחית. 'בנט היה עם סכין בין השיניים', מספר הקצין ביחידה. 'אני זוכר את הימים ההם. חיכינו כל הזמן עם החיילים למבצע הבא. המפקדים אמרו הרבה פעמים 'לכו להתאמן, תעשו דברים אחרים'. לא רצינו כלום, רק מבצעים'. בסוף 1996 היה בנט אמור להשתחרר. באפריל באותה שנה החליט ראש הממשלה פרס על מבצע 'ענבי זעם'. בנט היה אז מפקד הכוח הגדול ביותר בדרום לבנון. 'היו לי 67 חיילים', סיפר בנט. 'כדי להגיע ליעד היה לנו מסלול הליכה של יומיים, שני לילות. החלטתי לעשות הכל בלילה אחד כדי להגיע מהר ולמנוע ירי. לא רציתי להפסיד יום של מבצע. הלכנו במהירות שיא, אבל באמצע הדרך חל עיכוב. אחד החיילים נקע את הרגל. אמרתי לו: 'תחליט, בני. אתה חוזר לארץ עם שני חבר'ה, או שאתה ממשיך בקצב שלנו'. הוא החליט להמשיך, הנקע הפך לשבר, אבל הוא לא התלונן. בסוף המבצע אשפזו אותו וגיבסו לו את הרגל עד הבטן'. ב-25 באפריל 1996 התקבלה באו"ם החלטה שהכילה גינוי מפורש של ישראל ודרישה להפסיק את הפעילות בדרום לבנון. ראש הממשלה פרס נקלע לצרה כפולה. התקרית פגעה בסיכויי הבחירות שלו שהתקיימו חודשיים לאחר מכן, סיבכה אותו עם השמאל והערבים, אבל גם עם הציבור במרכז המפה הפוליטית ועם הימין שדרשו תוצאות של ממש. 'אלה ענבי זעם? אלה ענבים באושים', זעק אז דוד לוי מסיעת גשר מעל דוכן הכנסת. פרס החליט לפעול בשטח עוד כמה ימים. ההחלטה עוררה הפעם את חמתו של נפתלי בנט. 'פרס הפסיק את המבצע בגלל כפר כנא', מספר קצין ביחידה, חברו של בנט. 'הוא ראה שהוא נפגע בסקרים, ולכן המשיך את המבצע. נכנסנו שוב פנימה למבצע נוסף בפיקודו של בנט, הפעם הגענו למקום עוד יותר מסוכן. בנט הרגיש שההחלטה לשלוח אותנו שוב נעשית מסיבות פוליטיות. כאילו שאנחנו באים להציל את פרס'. בנט אכן השתחרר בסוף 1996, פנה להייטק והפך מיליונר. שמעון פרס, למרות המניפולציה הפוליטית שעליה דיבר בנט, לא הצליח לנצח בבחירות, והובס בידי בנימין נתניהו. אגב, אחרי הירי על כפר כנא אמר פרס: 'אנחנו מאוד מצטערים, אבל לא מתנצלים'..."

(מתוך הכתבה "המאבקים של יאיר לפיד מול נערי האוצר" מאת שלום ירושלמי, "מעריב", 29.03.2013)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

יחידת תצ"מ של ח"א מפעילה קבוצת חברים בפייסבוק, שכיום סגורה לחברים בלבד אך בימיה הראשונים היתה (בטעות?) פתוחה לציבור. התמונה המצורפת פורסמה שם, ומציגה בצורה לא רעה את כמות ונפח (אך לא את המשקל של) הציוד שנשא צוות היחידה במהלך המבצע.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מוזר שהתאריך בתעודה קודם ביום אחד לתאריך הרשמי של תחילת המבצע.
או שבשביל היחידה הזאת המבצע התחיל מוקדם יותר.

Bomcorde, the mighty bomber that never was

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

את סיפור המבצע כולו, לקראתו במהלכו והתחושות שאחרי..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, יוצא חטיבת גולני, אשר שימש כקצין המבצעים של פיקוד הצפון במבצע, מתארו בספרו "מלחמה ללא אות". בהרצאה שנשא בכנס "דילמות בלחימה בשטחים צפופי אוכלוסייה" ב-2011 במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) טען תא"ל תמיר כי למעשה החזבאללה הוא המרוויח האמיתי מהבנות מבצע דין וחשבון, משום שלמעשה זכה ללגיטימציה לפעולתיו ולא חל פיחות במוטיבציה שלו לבצע פעולות כנגד חיילי צה"ל ויישובי הצפון: "... המצב השלישי שעליו... כיוון שדן דיבר הרבה על הפעלת אש אני לא רוצה להיכנס אליו הרבה. אבל אני חושב שצריך להקדיש לו הרבה מאוד מחשבה של הפעלת אש מנגד. היו תקופות, בצה"ל, שהיינו משוכנעים שאנחנו בהפעלת אש מנגד יודעים לפתור את הבעיה הזאת בצורה מאוד חכמה. אנשים מאוד נבונים ומאוד משפיעים החליטו שיש דרך לעשות את זה, נתנו לזה גם שמות. ולצערי הרב התפישה הזאת נכשלה כישלון חרוץ! ואנחנו מבינים היום שלא משנה באיזה עוצמת אש אתה מפעיל כנגד סוג של אויב כזה, אם אתה לא בסוף יורד לרמה שבה אתה נכנס לתוך השטח הזה ועושה את הפעולות האלה, אתה יכול לדחות קצת, אתה אתה יכול ליצור איזושהי הרתעה. הדבר השני זה המחיר האוכלוסייה האזרחית משלמת בדרך כלל בהפעלת אש כבדה. נזרק פה 'ענבי זעם' ו'דין וחשבון' שהם שני מבצעים שאני לא חושב שצה"ל אי פעם חזר על זה, אנחנו השתמשנו ממש באוכלוסייה כמנוף. הגירוש של האוכלוסייה, הוא לא היה רק כדי להגן על האוכלוסייה, אלא הוא היה כדי לדחוף אותה ולהשפיע גם על הממשל הלבנוני ועל כל מיני... השיטות האלה שהרבה מאוד אנשים מדמיינים אותן נכשלו פעם אחר פעם, בעיני, כישלון חרוץ! אין קיצורי דרך בדברים האלה! 'ענבי זעם' הביא עלינו אסון יותר גדול, 'דין וחשבון' הביא עלינו את 'ענבי זעם', ואחד אחרי השני הרע את המצב שלנו בלבנון למצב מאוד קשה. פה אני רוצה לציין עוד אבחנה אחת בתוך המצב הזה- זה המשוואה שנוצרת. אנחנו אוהבים לדבר על הרתעה עם ארגוני טרור. זה בדרך כלל לא הרתעה. אנחנו אוהבים לייחס את זה להרתעה. אבל נוצר איזה סידור טוב, ולפעמים הוא לא כל כך נוח. אני סבלתי מה... גם בתור תושב הצפון וגם בתור חייל צה"ל סבלתי מההסכם שהיה לנו עם חזבאללה. כל זמן שאתם לא מפעילים עלינו נשק כבד, ואתם לא פוגעים בנו בתוך הכפרים, ואתם רק סובלים מהאש המדויקת שאנחנו יכולים לירות עליכם, ואתם יורים לנו, נניח, רק במקומות שאתם תופסים חמושים שלנו ואתם יכולים לירות, אם זה בכללים האלה אתם בסדר. ברגע שאתם חורגים מהכללים האלה, זאת אומרת, אנחנו יורים מרגמות עכשיו מתוך כפר, ואתם מורידים מטוס או מורידים ארטילריה לתוך הכפר הזה, אנחנו מכניסים את האזרחים שלכם לתוך המשוואה ואנחנו מיד יורים קטיושות על קריית שמונה, בהתחלה שתיים ואם אתם מרגיזים אותנו קצת יותר. ואוטומטית מה שקורה זה שהצבא מתחיל לעשות חישוב איזה כוח הוא רוצה להפעיל, כי הוא מבין שאם הוא מפעיל טיפה עוצמת אש יותר גדולה מיד האזרחים שלו הופכים להיות בני ערובה! אני מאוד מודאג מהמשוואה הזו שמתפתחת בדרום! אני שנתיים וחצי כמו שאמרתי הייתי מפקד עזה, ואחד החששות הגדולות ביותר שלי או הגדולים ביותר שלי היו שלא תתפתח משוואה כזו. זה משוואה שמעמידה את החיילים במצב בלתי אפשרי הם למעשה נלחמים ללא העוצמה וללא כל היכולת של צה"ל אפילו בקרבות טקטיים קטנים! ומצד שני היא ממררת את החיים של האוכלוסייה כי לאט לאט אי אפשר לפתח תיירות ואי אפשר לעשות, לאורך זמן אזור באמת לא יכול, לא יכול לסבול ולא יכול לחיות בצורה הזאתי. והדבר היחידי, הרווח היחידי שיש כאן זה הרבה יותר קל לאנשי הצבא. יש הרבה פחות נפגעים חיילים כי לא נכנסים לתוך השטח. המחויבות היא קצת יותר קטנה. וזה נוח לפעמים לדרג של מחליטים להישאר באש קטנה כזאתי. אבל זה כמובן דבר זמני, והוא טוב כל זמן שהוא נשמר זמני, וצריך לדעת מתי לשנות את כללי המשחק!" (מתוך

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. שנשא תא"ל משה "צ'יקו" תמיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ב- 06.12.2011)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האם תעודת הערכה (לגבי ההשתתפות בענבי זעם) הוענקה ליחידות או לאנשים ?
האם הוענקו גם תעודות על השתתפות במבצע דין וחשבון ?