עד היום אינני תופס את התופעה של ההצלחה הגדולה של רני רהב - "היחצן" של המדינה, בהופעותיו בטלביזיה הוא מאד לא מרשים (בלשון המעטה), אך הצלחתו בתחום עיסוקו מוכיחה שיש בו תכונות שלא משתקפות במדיום הטלביזיוני. לעומתו "העתונאי" של המדינה - בן כספית, "עובר" מסך יפה, כאשר בפועל הוא ורבים מחבריו למקצוע, מוציאים שם רע לתואר "עיתונאי" כאשר תחת כסות העתונאי, הם משמשים יחצנים שמסתירים את "שליחותם" האמיתית. מבין השניים עדיף בעיני היחצן שמבצע תפקידו במישרין ולא בדרכי רמיה. היחצנים זקוקים לחקיקה מגינה (מהסוג של גילדת עורכי הדין ורו"ח...) שתימנע גלישה לתחומם של עתונאים מתחזים, שמייצרים פרסומות באופן לא הוגן.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)