נו חבר'ה זה קל ואני עוד נחשב לבור ועם הארץ בנושאי תעופה.

עריכה: כשתגיע התשובה הנכונה אני אגלה לכם למה ערכתי.

לכבוד הוא לי שאת מנסה לענות בחידה שלי

מקור מודיעין מעופף
למעשה, הפנייה של חיל-האוויר לתעשייה האווירית בנושא פיתוח מזל"ט כחול-לבן המעביר מידע מודיעיני בזמן אמת, לא הייתה הפעם הראשונה בה התעניין החיל בכלי הטיס הזעיר. עוד בטרם פנה לתעשיות, נרכשה רביעיית מזל"טים אמריקאים שכונו "בז רן". נסיון זה הסתיים תוך שבועיים כאשר ארבעת המטוסים התרסקו. בשלב זה הגיע תורה של התעשייה האווירית.

הצורך במקור מודיעין בעל יכולת אספקת מידע בזמן אמת החל כאשר סוללות טילי האויב הפכו לניידות ואיסוף המודיעין שהתבסס על תצלומי אוויר הפך לפחות רלוונטי. "במלחמת יום כיפור טילי הקרקע-אוויר החלו להיות ניידים", מספר יאיר דובסטר, מנכ"ל חברת "מל"ט", שהחל דרכו בצוות הפיתוח של הזהבן. "רצו לדעת איפה נמצאות הסוללות בכל רגע ורגע. בתצלומים ראו אותן במקום אחד וכשבאו לתקוף אותן הן לא היו שם. היה צורך באיזה נודניק שילווה אותן".

בתעשייה האווירית קיבצו מספר מוחות צעירים, כל אחד בתחומו והחלו לבנות את פרויקט ה"חלדן" (כך נקרא הזהבן בשלביו המוקדמים).

שלילי

בעצם הראשון הוא הראשון קרא את המחקר שלי על מטוסי הווטור באתר "מרחב אוירי" שם מוזכר העניין.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

רמז: חברת מקררים.

עד כמה שזכור לי

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

The history of Ellis and the battlefield UAV tends to recall that of Reginald Denny and the target drone. Ellis liked to tinker with RC models, and after the Yom Kippur War he decided that a small drone with a TV camera might be an answer to some of Israeli's battlefield needs. He joined up with an IAI colleague named Yehuda Manor and the two put together a prototype in Manor's garage. They flew the prototype for a short time, but it crashed when one of its two engines failed. Ellis still felt the idea was good and pitched it to IAI management, but they turned him down. Undiscouraged, Ellis took the idea to Tadiran, the Israeli electronics conglomerate, and they funded a second prototype. The prototype flew in 1973. It was just a large hobbyist's RC airplane, similar in configuration to Reginald Denny's early Radioplane drones. The new prototype was successful and led to a demonstrator named the "Owl" that was fitted with a cheap TV camera. It was demonstrated to Tadiran and military brass in early 1974. Tadiran management was sold on the idea and gave Ellis a contract to develop an operational system named "Mastiff". The Mastiff had a different configuration from the early prototypes, featuring the pusher-propeller twin-boom configuration that would become common for combat surveillance UAVs. The Mastiff was introduced in 1975, but nobody seemed interested. Ellis did a stint back in the US in the late 1970s working on drone autopilots for American companies, while the Mastiff gathered dust. Only two were sold by 1979. The lack of activity was deceptive. The Israeli military was becoming increasingly interested in battlefield UAVs, and in response IAI management finally decided they were interested in the concept as well. Tadiran and IAI found themselves in bitter competition for military battlefield UAV contracts. The Israeli military began to buy more Mastiffs, while IAI came up with a competitor with the appropriate name of "Scout" and sold it to the military as well. The Scout, also known as "Zahavan (Oriole)", had a similar configuration to the Mastiff, with a pusher propeller and a twin-boom tail.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

מאסטיף-תדיראן.
צודק !!

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

שמור לעצמך תמיד הייתי ימיני

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

יסלחו לי כל שומרי הסף ומתנגדי חידוש אשכולות ישנים. יסלחו לי גם חדי החידות. בשבועות האחרונים הסתובבתי בתבל רחוק מחשב עימו אפשר היה לשוחח באינטימיות בעברית...

עלתה כאן השאלה בדבר המזל"ט הראשון בצה"ל וחובה עלי לנסות ולתקן את סיפור האגדה שמתשרשת במורשת הצה"לית.

ובכן (ובאחריות !!!) הסיפור הנכון לבריאת המזל"ט בצה"ל מובא כאן להלן. ואם ידוע למישהו על פרה-בראשית אנא יתקן אותי בעובדות מוצקות -

השנה שנת 1970, ליתר דיוק אוגוסט 70. חם בארץ, "חם מאד" בתעלה ובביקעה. המצרים מודיעים על נכונותם להפסקת אש. מלחמת ההתשה שהחלה במרץ 69 גבתה כ 250 הרוגים וכ-1000 פצועים נכנסה ל"פסק זמן". כולם ממהרים לנצל את ההפוגה לשיפורי ביצורים, ריענון כוחות לימוד האויב. המצרים מתחילים בבניית ראמפות לכל אורך התעלה. מחזקים ביצורים, מקדמים סוללות ארטילריה ומרגמות חדשות. צה"ל עוקב. תצפיות יבשה וסיורי אויר. מטוסי צילום של ח"א (בדרך כלל מיראזים) עורכים גיחות צילום פעם פעמיים ביום לאורך הקו. בכל בוקר יוצא מטוס "דרור" מרפידים לטיסת צילום ואיבחון מטרות ותנועת אויב לכל אורך התעלה. לפעמים פעמיים ביום. סקרנים לדעת מה מעשי האויב שממול. לא משכילים להבין ש...יום יבוא... יום הדין של 73....

לאחר כשבועיים שלושה מקדמים המצרים את סוללות טילי ה- SA-2 המשופרות לגזרת התעלה. החשש למארב טילים מצידם גובר והולך. טיסות ה"דרור" מוזזות ליתר ביטחון מזרחה ונמוך יותר, גיחות הצילום של חה"א נוקטות ביתר זהירות.

בצה"ל רוצים לקבל מידע על ההערכות המצרית בקו הראשון. עד 2 - 3 ק"מ מקו המים. יש צורך לקבל תמונה טובה על הביצורים, קוי התעלות, אשנבי הירי, ריכוזי הח"יר והלוגיסטיקה בצד שמנגד. מן המעוזים קשה לקבל תמונה טובה. אין עליונות טופוגראפית והמצרים מסווים את פעילותם באופן די יעיל.

צה"ל מזהה קבוצה נבחרת של 5 חיילים להם רקע טיסנאי שקדם לגיוסם לצבא. לשניים מהם רקע בבניית והטסת טיסני רדיו... כולם מדריכים לשעבר בקלוב התעופה לישראל. בחשאי גמור נשלפים אלה מיחידותיהם ומתיצבים בבסיס ("סודי" של אותם הימים) שמוקם אז בסביבת קולנוע "שביט" באזור יד אליהו. כל העסק מסווג מאד...

הצוות בפיקודו של רס"ן שלמה ברק (ברדשטיין), טייס קלה וותיק ואחד מבכירי קלוב התעופה של שנות ה-60, נרתם לבניית שני טיסנים נהוגי רדיו (מתוכניות נייר - לא מקיטים...), הנראים דומים להפליא למטוסי הססנה של חה"א של אז..... המנוע בעל נפח של 10cc מתוצרת OS-MAX מקבל משתיק קול. הכנפיים ניבנות מקל-קר. כל המבנה מבאלזה.

בתחתית הגוף, מעט מאחורי צמד הגלגלים האחורי מורכבת בתוך גוף, מרופדת ב...ספוגים, מצלמת פילם שעדשתה פונה כלפי מטה - אנכית. שתי מצלמות לבחירת הצוות - האחת Nikon יפנית חשמלית בעלת קסטה ובה תשליל בעל קיבולת של 250 תמונות. האחרת מצלמת Robot מתוצרת יפן. שוב תשליל המכיל 250 תמונות אולם מתיחת התשליל נעשית ידנית ועם שחרור "הניצרה" נמשך הסרט ע"י מנגנון קפיצי ומצלם תמונה אחת לשנייה.

המשדר - תוצרת KRAFT האמריקאית שהוסב לטווחי פעולה גדולים יותר. 5 ערוצים. ערוץ אחד להפעלת והפסקת פעולת המצלמה.

מוכנת משקפת 20X120 בעלת לוח שנתות מיוחד לצורך הזה.

הצוות מתאמן בש/ת סירקין במשך כחודש. טיסות יומיות רבות. בודקים מהירות, טווחים, הפעלה, נחיתות והמראות. נקבעים תפקידים. אחד עוקב אחרי הטיסן במשקפת, השני מודד זמן השלישי מטיס.

המתאר - מסלול כניסה בצורת האות ח, כשכל צלע כק"מ. גובה טיסה כ- 300 מטר.

בסירקין מתקבלות תוצאות מצוינות. פרטי הצילומים וכיסויי השטח המתקבלים מעוררים פליאה ומעודדים את האחראים במטכ"ל להמשך.

הצוות הצבאי (היו שם גם כמה אזרחים מה"יחידה" שסייעו רבות במהלך הכנות ב"ארץ" אולם לא ירדו לקו) מופנה ויורד בשני קומנדקארים לאזור איסמעליה שבגזרה המרכזית בתעלה. ליווי 3 - 4 ג'יפי סיור מאזור טסה. לפנות בוקר, אור ראשון, מכינים שטח המראה בסמוך לכביש המוביל למעוז שבקרבה. מנקים את השטח מאבנים במטאטאי מטבח ש"מושאלים" בלילה מבסיס טסה כ- 40 ק"מ מזרחית משם. בבוקר - עם עליית השמש ופיזור האובך ממריאים. הטיסן נכנס פנימה, מצלם, מנחיתים, "רצים" חזרה לארץ לפתח התשליל. לא יאומן - חיילם מצרים נראים מכוונים נשק אישי מתוך שוחות לכוון הטיסן שמעליהם. תמונות מצוינות של התעלות והבונקרים שבקרבת התעלה..... באחת הטיסות הטיסן נפגע מנק"ל מצרי. חור "נקי" בכנף שום השפעה על הביצוע.

הצוות יורד לאיזור דרום ים המלח. המשימה - צילום אזורי מחבלים מעבר לגבול בשטח הירדני. כאן מתרסק טיסן. כנראה כתוצאה מהפעלת SSB ע"י צוות נלווה של קציני מודיעין בזחל"ם קרוב.

עוד כמה טיסות בתעלה. המצרים מודיעים שישראל משתמשת במטוסים ללא טייס. האם התכוונו ל- "פיירבי..." או לטיסן דמוי הססנה....? - אינני יודע עד היום.

הצוות מוחזר ל"יחידה" בת"א. בונים שני טיסנים גדולים יותר בעלי שני מנועים כל אחד. תצורת כנף דלתא (משולש גדול) מטיסים בסירקין. אחד מתרסק. בעיות יציבות בשניהם. תמונות מטושטשות. במטכ"ל מחליטים להפסיק את הפרויקט. כל איש מהצוות חוזר לבסיסו ולתפקידו הקודם. מחכים לקריאה והחיאת המבצעים. "משיח לא בא.... הוא גם לא מצלצל...". מעטים יודעים את הסיפור. בצה"ל משתרשת סיפורת אחרת ל"בראשית" הרבה יותר מאוחרת. מתחילה אחרי מלחמת יוה"כ - ואין מתקן.

עד כאן.

האחד הוא ה"זאב בודד" שנרכש, הוכיח חוסר יעילות, והוצא מהר מאד מהסד"כ

השני הוא כלי גדול יותר מתוצרת פורד - שגם הוא יצא משרות עוד בטרם נכנס...
הכלי של פורד (פריירי) - היה כטב"מ שנועד לטיווח ארטילרי וציון מטרות בלייזר. בהחלט פורץ דרך בתחום.

שני הכלים נמצאים במוזיאון ח"א.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

דומני שאלה לא היו מזלט"ים אלא מלט"ים. אינני בטוח בקשר להמות הראשון שציינת. תקן אותי בבקשה.

לא זוכר את שמו המלא של "זאב בודד". מן הסתם אהיה בפסח גם במוזיאון ואצלם אותו לטובת הדיון.

מדובר בכלי קטן ומכוער עם כנף עילת וחרטום שמזכיר קוביה טרפזית.

הזנב מחובר ע"י מנור תחתי כשמאחורי ה"קוביה" של הגוף ומעל המנור - יושב המדחף (PUSHER).

מכוער בטירוף!

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מה עם הפיירבי? הוא לא קדם להם, או שהוא מל"טי מדי מכדי להכנס לקטיגוריה?