קטע קצר מתוך מחקר מקיף שלי בנושא הסקאדים ביום-כיפור - לצערי הוא לא מאושר לפרסום כרגע
התעלומה סביב שיגור טילי ה"סקאד"
ישראל, כאמור, החליטה שלא לתקוף מטרות אסטרטגיות במצרים מתוך חשש של ירי מצרי של טילי "סקאד" בתגובה. בנוסף, כפי שראינו, היווה איום ה"סקאד" גורם משמעותי בהחלטה שלא לכבוש את פורט פואד ופורט סעיד. אבל, למרות זאת, אחד המהלכים האחרונים של מצרים במלחמת יום-הכיפורים היה שיגור טילי "סקאד".
ב-22 באוקטובר, דקות ספורות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף, שיגרו המצרים כשלושה טילי "סקאד" לעבר אזור ראש הגשר הישראלי בדוור-סואר. כתוצאה מפגיעת אחד הטילים בריכוז משאיות תחמושת נהרגו שבעה חיילים.
העובדה שמצרים שיגרה טק"ק לעבר מטרות ישראליות נחשפה רק לאחר המלחמה. ב-3 בנובמבר נכתב בעיתון המצרי "אחבאר אל יום" כי חמש דקות לפני הפסקת האש שוגר טיל אחד מסוג "אל-זאפר". לדברי העיתון שוגר הטיל מעומק שטח מצרים ופגע בכוחות ישראליים "בעמדה שהפיקוד הישראלי הניח שהיא נמצאת מחוץ לטווח הרקטות".
התייחסות ישראלית פומבית ראשונה לנושא ניתנה, ככל הנראה, ב-28 בדצמבר. במהלך הופעה בפני המועדון ההנדסי התייחס שר הביטחון לטילים שנורו לעבר ישראל במהלך המלחמה. לדבריו, לבד מרקטות ה"פרוג" וטילי ה"קלט", שנורו וגרמו לתוצאות "לא קטסטרופליות" לדברו, נראה כי המצרים שיגרו טיל "סקאד" אבל עובדה זו אינה ידועה בודאות. דבריו של דיין זכו להתייחסות מועטת בלבד בתקשורת.
בעקבות שיגור ה"סקאד" עולות כמה שאלות שהבולטות שבהן - מדוע החליטו המצרים לשגר את טילי ה"סקאד", "הנשק המרתיע" שלהם? והאם הערכת אמ"ן כי שיגור "סקאד" על-ידי מצרים ייעשה רק במעורבות סובייטית ישירה אכן הייתה נכונה?
כך מתאר סאדאת בספרו את החלטתו לשגר את הטילים:
"ב-22 באוקטובר, קצת קודם שתיכנס הפסקת האש לתקפה, הלכתי לחדר המבצעים ופקדתי לירות שני טילי קרקע-קרקע בדוורסואר: רציתי שתדע ישראל כי יש נשק כזה בידינו וכי נוכל להשתמש בו בשלב מאוחר יותר במלחמה. ואכן, מרגע שפרצה המלחמה תפסה ישראל כי פינו ולבנו, פינו ומעשינו, שווים."
שאזלי, הרמטכ"ל המצרי באותה התקופה מנמק בצורה שונה את המניע לשיגור:
"בנוגע לטילי ה'סקאד'', אנו שיגרנו את שלושת הטילים הללו רק מסיבות פוליטיות כדי לספק את הרצונות של סאדאת – בזמן הלא נכון ולעבר המטרה הלא נכונה."
אבל, המקור שמספק לנו את ההסבר הטוב ביותר, כנראה, על נסיבות שיגור טילי ה"סקאד", הוא ספרו של ויקטור איסראליאן, פקיד בכיר במשרד החוץ הסובייטי שהיה מעורב במסגרת תפקידו בתהליכי קבלת ההחלטות הסובייטים במלחמה.
איסראליאן מאשר את הערכת אמ"ן כי חטיבת ה"סקאד" הייתה תחת שליטה סובייטית בזמן המלחמה. לדבריו, בהתאם להסכם הסובייטי-מצרי, נשמרו טילי ה"סקאד" על-ידי יחידה צבאית סובייטית. ההגבלות על השימוש ונהלי התייעצות הברורים קודם לשיגור אפשרי של טילי ה"סקאד" העמידו את הטילים, לדבריו, באופן מעשי תחת שליטה סובייטית מלאה. לדברי איסראליאן, כבר בימים הראשונים של המלחמה נפגש סאדאת עם שגריר בריה"מ במצרים, ולדימיר וינוגרדוב, וביקש ממנו כי הממשל הסובייטי יעביר לידיו את הזכות הבלעדית להחליט בנוגע לשימוש בטילי ה"סקאד". וינוגרדוב העביר את הבקשה המצרית למוסקבה אך לא זכה לתשובה. לדברי איסראליאן, נטתה ההנהגה הצבאית הסובייטית, בראשות שר ההגנה, אנדריי גרצ'קו, להסכים לבקשה המצרית אך הפוליטבירו סירב לכך. איסראליאן כותב שלפחות פעם אחת קיבל שר החוץ הסובייטי, אנדריי גרומיקו, בקשה מהמטה הכללי הסובייטי לאשר שימוש בטילי "סקאד" לתקיפת אל-עריש, אך הוא השיב בשלילה.
בהתייחס לשיגור טילי ה"סקאד" כותב איסראליאן כי ההנהגה המצרית, כמו גם היועצים הצבאיים הסובייטים במצרים, לא הסתירו את אכזבתם מכך שהמלחמה עומדת להסתיים בטרם נתנה להם הזדמנות להפעיל את הנשק המתוחכם ביותר שסיפקו הסובייטים למצרים. לדבריו, בשעות אחה"צ התקשר השגריר וינוגרדוב למשרד החוץ בכדי להציג את המצב בפני גרומיקו ולבקשו לשקול בשנית את האפשרות להתיר שיגור טילים. גרומיקו לא היה במשרדו ולאור דחיפות העניין (הפסקת האש עמדה להיכנס לתוקף בתוך זמן קצר) החליט וינוגרדוב לנסות ולקבל, במקום זאת, את אישורו של שר ההגנה. גרצ'קו, שתמך, כאמור, עוד קודם לכן, במתן אישור לירות את הטילים, השיב בחיוב. וינוגרדוב העביר את האישור למפקד הסובייטי בחטיבת ה"סקאד" וזה שיגר את הטילים. דקות ספורות אחר כך התקשר גרומיקו לוינוגרדוב כדי לברר מדוע חיפש אותו. כאשר שמע על האישור שנתן שר ההגנה השיב שר החוץ בזעם כי על וינוגרדוב להימנע מביצוע הפקודה. בשלב זה, כל שיכול היה וינוגרדוב לעשות היה להודיע לגרומיקו כי הטילים כבר שוגרו.
אם נכון תיאורו של איסראליאן הרי שמתן האישור הסובייטי לשיגור הטילים לא היה תוצר של החלטה מסודרת במוסקבה אלא של כשל בשרשרת הפיקוד הסובייטי. טענה זו מתחזקת לאור העובדה שהתקשורת הסובייטית התעלמה לחלוטין בדיווחיה משיגור טילי ה"סקאד".
בקישור הזה יש דו"ח מודיעיני אמריקאי שמבוסס, קרוב לודאי, על בחינת שרידי הסקאדים המצריים שנורו לעבר הכוחות הישראלים:
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...9/document1.pdf
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 16-03-2006 בשעה 19:59.
|