01-03-2006, 23:51
|
|
מנהלת אמצע החיים | אני? אני מסיפור אחר...
|
|
חבר מתאריך: 01.11.03
הודעות: 5,211
|
|
...אז ישבתי לי בסלון של 20+...
...ושתיתי קפה. ואז עוד קפה, ועוד קפה. אין מה להגיד, תגידו מה שתגידו על הסלון שלנו, לפחות האורחים מנומסים ועושים קפה. אז ככה, בין קפה לקפה, ישבתי והסתכלתי לי על האנשים שנכנסו ויצאו.
ראיתי שלטי בחירות, ראיתי צעקות, ראיתי אנשים מכל המפלגות.
ראיתי גם דתיים, וגם חילוניים.
ראיתי כאלו שהם מפה, וכאלו שהם משם.
ראיתי הורים לילדים, וכאלה שהם בעצמם כמעט ילדים.
ראיתי שטויות, ראיתי עניינים מרתקים. ראיתי אימיילים ישנים, ראיתי אימיילים חדשים. ראיתי סרטים, ראיתי תמונות, ראיתי מצגות, וטקסטים, וכל מיני דברים שלא ידעתי (ולא ידעתי אף פעם שרציתי לדעת). ראיתי דיונים אינטימיים ודיונים ממש לא, ראיתי אשכולות מצחיקים נורא, ואשכולות עצובים כל כך.
ואז נשכבתי לי אחורה על הספה, והסתכלתי על השטיח הפרסי על הרצפה (בחייאת, איב, חייבים להחליף כבר את השטיח הזה, זה נורא) והסתכלתי על כל הציפורים שהסתובבו בחדר (רבאק, ברווזים, תרנגולים, נשרים, עורבים... ממש לול פה) ושוב הסתכלתי על כל האנשים ששרועים על הספות, שקועים במליון שיחות שונות ומשונות. וידעתי: למרות הכל ובעיקר בגלל הכל - זה הבית שלי. שלנו.
ואחרי כל החשיבה הזו (זה לא בריא לי, אני יודעת): תור מי לעשות סיבוב קפה? נס אחד וחצי סוכר בשבילי.
_____________________________________
|