אני לא תוהה על איך הוא הצליח לכבוש אותה. הוא ירש מאביו את מכונת המלחמה המשומנת והמשוכללת ביותר באותה תקופה, והוא היה, אחרי הכל, גאון צבאי שטעה לעיתים רחוקות מאוד בהחלטות הטקטיות שלו. אז הכיבושים שלו נראים לי הגיוניים. מה שלא נראה לי הגיוני זה שלאחר שהוא כבש את כל השטחים העצומים האלה הוא הצליח לשמור עליהם בשליטתו.

למשל, הודו. מדובר בארץ מרוחקת ובלתי מוכרת שהמסע אליה הוא קשה וארוך. אי אפשר פשוט "לזנק" ולתקוף אותה כשעולה צורך בכך. אז הוא עשה את המסע הזה פעם אחת עם צבאו וניצח שם ראג' מקומי. אבל אחרי שהוא שב על עקבותיו בחזרה לבבל, מה מנע מההודים באותו מקום לומר "שילך לעזאזל" ולהחזיר לעצמם את הריבונות? הוא לא יכל לצאת למסעות מלחמה בהודו שוב ושוב. מסע אחד הספיק כדי לקרוע את המורל של חייליו לגזרים. ואני גם לא מאמין שהוא יכל להשאיר שם חיל מצב גדול מספיק ועדיין להיות בעל שליטה חזקה בשאר שטחי האימפריה. בסך הכל הצבא המקדוני לא היה גדול במיוחד. אז מה בעצם הפך את אותו אזור בהודו לחלק מהאימפריה שלו, את האנשים שם לנתיניו?

הוא מת בגיל 33, סה"כ 4 שנים אחרי הכניסה להודו. אחרי מותו כבר התפרקה האימפריה ל3 חלקים
גדולים, ועוד רסיסי מדינות.
לו היה נשאר בחיים - סביר שכמו טימור-לנג, היה גם הוא מוצא עצמו כובש ת'אימפריה מחדש, פעם אחר
פעם (לטימור זה היה פרוייקט חיים, שנגמר רק כשמת...).

הוא גדל בטרנס אוקסניה (אוזבקיסטן של היום), והקים ממלכת ענק שבירתה הייתה סמרקנד. הוא החריב את "הורדת הזהב" המונגולית (הממלכה המונגולית שהוקמה בקזכסטן ודרום רוסיה של היום),
והשמיד את הצבא העת'מאני (שרק עשור אח"כ התאושש מהראומה).
היה ידוע כשליט אכזרי וברברי.
שמו במערב שובש: טימור לנג, פירושו "טימור הצולע", אך במערב זה שובש ל"טמרלאן", ומאויית
tamerlane

בזכות החזון שלו על מיזוג התרבויות בין מזרח ומערב. מכיוון שהוא לא התייחס לשטחים שהוא כבש כ"מגרש המשחקים" שלו, אלא כשווים למקדון (או אפילו יותר - הוא קבע את מרכז האימפריה שלו בבבל), ותכנן לכל נתיני האימפריה מקום בה (אם אני לא טועה הוא כבר התחיל להכשיר נערים פרסיים לשרת בצבא שלו), אני חושב שהוא היה יכול בהחלט להצליח להחזיק במזרח הקרוב, ויותר מזה - ליצור אימפריה אחידה.

אבל זה רק בתנאי שהוא היה מפסיק עם מסעות הכיבוש המטורפים שלו. המסע להודו ולאפגניסטן היה מיותר לחלוטין. אני מסכים עם החיילים שלו שמאסו בהרפתקנותו. אלכסנדר רצה לפלוש להודו רק בגלל חוש ההרפתקנות האישי שלו ובגלל שהוא רצה לראות את "סוף העולם". אבל לא היה בזה כל טעם מדיני או אסטרטגי. גם אם הוא לא היה נהרג במסע חזרה לבבל, אני חושב שהוא היה ממשיך בעוד כל מיני מסעות כיבוש מטורפים כאלה, ועל כן מוביל בשלב מסויים לכליה האישית שלו (כפי שאכן קרה) או לכליה של האימפריה.