 |
04-02-2006, 21:05
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,575
|
|
|
הוא ביצע בעיקר משימות הגנ"ש ואף השיג הפלות
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "חיל האויר הסעודי לא פעל במלחמת המפרץ כנגד מטרות עיראקיות?"
ב-24 בינואר 1991 שני מטוסי תידלוק עיראקיים המריאו מבסיס שואיבה בדרום והמשיכו לטוס לכיוון דרום-מזרח לקרבת בסיס טאליל. בנקודה זו הם פגשו ארבעה מטוסי מיראז F-1 והחלו לטוס יחדיו בצורה לא מאיימת. כדי להטעות את מטוסי ההתראה המוקדמת האמריקאיים, שעקבו בצורה שוטפת אחרי כל הנעשה במרחב האווירי של עיראק, פנו המטוסים צפונה, לכיוון המנוגד לערב הסעודית. בשלב זה, בלא ידיעת האמריקאים, עזבו שניים ממטוסי המיראז' את המבנה והחלו לטוס מאחורי ערכת תקיפה אמריקאית שהחלה לעשות את דרכה בחזרה לבסיסים בערב-הסעודית. ערכת תקיפה טיפוסית כללה עשרות מטוסי תקיפה, יירוט, לוחמה אלקטרונית ותידלוק, כך שלעיראקים לא היה קושי להתגנב בעקבותיה. העיראקים, כך נראה, למדו בימים הראשונים של המלחמה את שיגרת הפעולה של הכוחות האמריקאיים והחליטו לנצל את הידע הזה לצורכי הונאה.
מה שסייע לעיראקים, שלא בידיעתם, היתה בעיה כרונית קשה במערכת ההגנה האווירית של ארה"ב. האמריקאים הפעילו באיזור המפרץ הפרסי שלוש מערכות עיקריות שעקבו אחרי הנעשה במרחב האווירי. במימי המפרץ שייטו סיירות "אגיס" שיכלו לעקוב בו-זמנית אחרי מספר גדול של מטרות אוויריות ואפילו ליירט אותן באמצעות טילים שנשאו על סיפונן. באוויר, הופעלו שתי פלטפורמות - ה-E-2 הוקאיי של הצי וה-E-3 איוואקס של חיל-האוויר. החפיפה בשטחי הכיסוי של שלושת האמצעים הללו נועדה להבטיח כי כלי טיס עוין יאותר וייורט במהירות, עוד בטרם יוכל לאיים על כוחות ידידותיים. בפועל, התמונה היתה שונה. בשל אי-תאימות בסוגי מערכות התקשורת בין הפלטפורמות השונות, התבצע התיאום האווירי באמצעות מערכת הקשר. כלומר, אם מטוס E-2 היה מאתר מטרה חשודה שטסה לעבר האיזור שעל המעקב אחרי הנעשה בו היה אחראי מטוס E-3 של חיל-האוויר, היה עליו להעביר את כל המידע הרלוונטי בקשר. תהליך זה גזל זמן רב ויצר פתח לטעויות רבות. העיראקים, שלא בכוונה, ניצלו את אי הסדר האלקטרוני הזה.
מטוס E-2 של הצי שפיטרל מעל המפרץ הפרסי היה הראשון שאיתר את צמד מטוסי המיראז' העיראקיים שהזדנבו מאחורי ערכת התקיפה האמריקאית. הבקרים ב-E-2 פנו בקשר למטוס E-3 של חיל-האוויר האמריקאי שטס באותה עת מעל ערב-הסעודית ושאלו האם הוא מבחין באותן מטרות חשודות. הבקרים ב-E-3 התקשו לאתר את המטוסים העיראקיים שטסו בגובה נמוך יותר ממטוסי התקיפה האמריקאיים החוזרים ולכן השיבו כי הם רואים את ערכת התקיפה העושה דרכה חזרה. המיראז'ים, כך מסתבר, טסו בדיוק בחיבור בין גזרות הכיסוי של ה-E-2 וה-E-3, או בפועל בין הצי לבין חיל-האוויר האמריקאי.
במקרה של הפלטפורמה השלישית, סיירת הצי "בונקר היל", התמונה לא היתה טובה יותר. הבקרים על הספינה התקשו להאמין כי העיראקים יבצעו מתקפת פתע כה נועזת. ובצדק, עד אותו יום העיראקים לא עשו כל פעולה דומה. לכן, בתחילה, סווגו שני הבליפים הלא-מזוהים על מסך המכ"ם כמטוסי צי ידידותיים.
האמריקאים הבינו לראשונה שמשהו לא בסדר כאשר שני מטוסי התקיפה העיראקיים שינו לפתע את כיוונם וכעת היה ברור שהם לא משתייכים לערכת התקיפה. ב"בונקר היל" הוכרז מצב כוננות וסיווג המעקב שונה ל"לא ידוע, נחשד כעוין". כעת נעשה ניסיון בהול להפנות מטוסי יירוט לעבר מטוסי התקיפה העיראקיים. הבעיה היתה שמטוסי יירוט של הצי שפיטרלו באיזור, לא נמצאו בעמדה מתאימה כדי ליירט את המטוסים העיראקיים. גם הפעם המזל שיחק לידי העיראקים. המיראז'ים חלפו בגובה נמוך מתחת למטוסי היירוט האמריקאיים וכאשר נשמע אות האזהרה הם כבר היו רחוקים.
בשלב זה, היה הצי האמריקאי חסר אונים. בקריאה נרגשת נתבקש צוות מטוס ה-E-3 של חיל-האוויר לנסות ולארגן במהירות כוח שינסה ליירט את המטוסים העיראקיים. לאמריקאים לא היה מושג מהו יעדם של המטוסים העיראקיים ואיזה סוג חימוש הם נושאים. לצורך העניין, מטוסים אלה יכלו לשאת גם פצצות לא-קונבנציונליות ולעשות את דרכם לבסיס גדול דוגמת דהארן, שבו נמצאו באותה עת אלפי חיילים אמריקאים.
מטוס ה-E-3 ניסה להזעיק מטוסי יירוט, אך התברר שבאיזור אין אף מטוס יירוט אמריקאי שיכול ליירט את מטוסי התקיפה העיראקיים בטרם יחדרו לערב הסעודית. הפטרול הקבוע של מטוסי ה-F-15 האמריקאיים חזר באותה עת לבסיסו והוחלף על-ידי מטוסי F-15 של חיל-האוויר של ערב הסעודית. כעת היה על ה-E-3 לנסות ולתאם מבצע יירוט מורכב בשיתוף עם מטוסי הקרב הסעודיים.
צמד מטוסי ה-F-15 הראשון החטיא את מסלול הטיסה של המטוסים העיראקיים. כעת, כל מה שעמד בין המיראז'ים לבין ערב הסעודית היה הצמד השני של מטוסי ה-F-15 הסעודיים. כמוצא אחרון הועברה סוללת טילי הוק אמריקאית, שהוצבה בקרבת אל-ג'ובייל בערב הסעודית, לכוננות גבוהה כדי להיערך ליירוט המיראז'ים.
גם שני מטוסי ה-F-15 הסעודיים, בפיקודו של קפטן איידי אל-שאמראני, החטיאו את מסלול הטיסה של המיראז'ים. בניגוד לצמד הראשון הצליחו מטוסי ה-F-15 של הצמד השני לחזור על עקבותיהם ולהמשיך במרדף. בשלב זה, מצא עצמו בן-זוגו של אל-שאמראני במצוקת דלק קשה. הטיסה המהירה כילתה במהירות את הדלק במכליו של ה-F-15. בייאושו שיגר ה-F-15 טיל ספארו אחד שהחטיא ומיהר לשוב לבסיסו בטרם יאזל הדלק.
שיגור הייאוש של טיל הספארו גרם יותר נזק מתועלת. מטוסי המיראז' היו מחוץ לטווח המירבי של הטיל, כך שלא היה סיכוי כלשהו שהוא יפגע במטרה. אבל, הספארו נקלט על מסכי המכ"ם של הספינה "בונקר היל" ובצי חששו שמה אחד ממטוסי המיראז' העיראקיים שיגר טיל אקסוסט נגד ספינות. האקסוסט, שגרם נזקים כבדים לצי הבריטי במלחמת פולקלנד, נחשב מאז לסיוט הגדול ביותר של כל איש ים. הצי האמריקאי החליט לא לקחת סיכון וכל הספינות במפרץ הפרסי הועברו לרמת הכוננות הגבוהה ביותר.
אל-שאמראני המשיך לבדו במרדף אחרי המיראז'ים שעשו מאמצים להתחמק. בשלב זה הטילו המיראז'ים מה שנראה היה כמו מכלי דלק נתיקים. אל-שאמראני ניסה לשגר טיל ספארו אך זה החטיא. לאל-שאמראני לא נותרה ברירה והוא שיגר את שני הטילים האחרונים שהיו על מטוסו. הפעם הצליחו שני הטילים מסוג סיידווינדר לאתר את מטרותיהם ושני המיראז'ים הופלו. אל-שאמראני נחת על אדי הדלק האחרונים בבסיס דהארן והפך בן-לילה לגיבור לאומי בערב הסעודית. היו אלה ההפלות הראשונות והאחרונות של ערב הסעודית במלחמת המפרץ.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
|
|
ראשי
צ'אט
. לא במלחמת המפרץ, כאשר הם היו תלוים לגמרי באמריקאים בהגנת מדינתם, לא ביום כיפור, כאשר הם שלחו נגדינו כוחות קרקע, אבל לא חיל-אויר.
מצב כלאיים
