אוקיי זה הולך ככה...

יש לי בעייה חלקית של חוסר בטחון כלשהו,
לא יודע איך מגדירים את זה אבל מה שכן,
כשאני בקטע, יש לי הכי בטחון בעולם ואני יכול לעשות הכל,
עם או בלי חברים, כשאני במקומות חדשים לדוגמא (כמו תחילת התיכון השנה)

אבל, קשה לי להכנס לקטע, ואני שקט כזה...

עכשיו, תחילת שנה רציתי ללכת למגמת תיאטרון אבל אבא שלי הוריד אותי מזה.
וזה היה מפתח לי את הבטחון במלא...העניין הוא, שפיספסתי את ההזדמנות הזאתי.

יש דרך לכפר על זה? יש לכם רעיון.....?

נ.ב

יש לי עוד בעייה, צופים,
אני מדריך, אבל לא הולך לי! כאילו, אני לא מעביר לחניכים שום דבר חשוב בסופו של יום...
וזה ממש מרגיז אותי, אני לא יודע להדריך כמו שצריך. השאלה היא, האם לפרוש או לא?

דבר ראשון מה זאת אומרת אבא שלך הוריד אותך מזה? הכריח? שכנע? אני לא מבין את זה..
קודם כל בטח שמעת את זה הרבה: תעשה מה שאתה אוהב, מה שאתה רוצה, מה שלא ידכא אותך..

בקשר לחוסר ביטחון זה אצל כולם. אם הזמן תתגבר על זה במיוחד בתיכון רק אל תחשוב שזה יבוא מעצמו, תתחיל בקטנה קצת ליהעז, להרים ראש שצריך, להתחיל להיות בעניינים.

לדעתי גם הדרכה וגם מגמת תיאטרון אלה שני דברים נהדרים אפילו אפשר לעשות אותם ביחד אם משקיעים הרבה מאמץ. אם ההרשמה למגמות הסתיימה אני מציע לך לעמוד על זה וללכת לתיאטרון, בסוף אבא שלך יבין אותך, אתה מחליט וזהו.

אל תבחר משהו שלא תאהב בתיכון... יש הרבה מגמות שאפשר ליפול עלהים ולבכות כל החיים שבחרת בהם.